23 באוג׳ 2016

רבי אליהו לופיאן זצ"ל יט' אלול

רבי אליהו לופיאן cc ויקיפדיה אריה בן שמן
רבינו לופיאן נולד בשנת תרל"ו והלך לבית עולמו בשנת תש"ל בהיותו בגיל 94 ביט' אלול.
רבינו אליהו לופיאן נולד בעיירה גרייבא, שבפלך לומז'ה בליטא ולמד שם אצל רבי חיים לייב מישקובסקי (ר' חיים לייב סטביסקר). בהיותו בן 9 סירב לעבור עם משפחתו להשתקע בארצות הברית כיוון שכמעט ולא היו קיימים בה בזמנו מוסדות חינוך תורניים, והוא נותר לבדו בעיר לומז'א. משם עבר ללמוד בקלם אצל הסבא מקלם והרב איצ'לה בלזר. עלה לארץ ישראל לאחר השואה. נודע כתלמיד חכם גדול בעל ידענות מקיפה בש"ס ונתפרסם בעיקר בזכות פועלו בשדה המוסר. כשנפטר הסבא מקלם נהיה רבינו לופיאן ראש ישיבה בקלם, ביחד עם בנו וחתנו, ובנוסף הם יסדו ישיבה קטנה בקלם.
בשנות ה-30 עקר ללונדון שם שימש כראש ישיבת "עץ חיים". כשעלה ב-1950 לישראל סירב בתחילה להעביר שיחות מוסר וביקש לעסוק בלימוד ועבודה מוסרית עצמית. בברכת החזון איש נתרצה לבסוף להעביר שיעורי מוסר, ועל אף גילו המופלג באותה העת, הסכים בסופו של דבר לשמש כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו (ששכנה בתחילה בזכרון יעקב, ואחר כך עברה לכפר חסידים) בראשותו של הרב נח שימנוביץ. מרגע הגעתו, הפך רבינו לופיאן לאבן שואבת עבור הבחורים הצעירים. הישיבה נתבססה ואף קלטה צעירים רבים מישיבות תיכוניות סמוכות כמו ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ומדרשיית נעם בפרדס חנה.
כחניך שיטת "קלם" היה ידוע כבעל סדר קפדני ושליטה עצמית חזקה. כך מסופר שלא היה מסובב את ראשו ללא סיבה והחלטה מוקדמת. כאשר ראה תלמיד מחכה בתחנת האוטובוס ומפנה ראשו כדי להסתכל אם האוטובוס מגיע, היה רוטן ואומר "בקלם היו מייסרים על הפקרות כזאת!".
על שמו שכונת לב אליהו ברכסים, וכן נקרא על שמו רחוב בשכונת רמת שלמה בירושלים.
מקורות: ויקיפדיה










רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל - החפץ חיים כד' אלול

החפץ חיים - רבי ישראל מאיר מראדין זצ"ל ויקיפדיה
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין צדיק יסוד עולם כפשוטו, כיון שכל ימיו דאג לתקנות לכלל עם ישראל ולחיבור ספרים בנושאים החשובים ביותר להמשכיות העם. נולד בשנת תקצ"ח והאריך ימים עד גיל 95 והתקיים בו "מי האיש החפץ חיים - נצור לשונך מרע". הלך לבית עולמו כד' אלול תרצ"ג (1838-1933) זיע"א.
רבי ישראל מאיר מראדין מכונה בפי כל "החפץ חיים" בגלל ספרו המפורסם בכל תפוצות ישראל "חפץ חיים" על הלכות שמירת הלשון שיצא לאור בהיותו בן 35 בשנת תרל"ג.
החפץ חיים היה יהודי שכל מעיניו היו איך להפיץ תורה לאלפים ולרבבות, בכל תפוצות ישראל ולכל שכבות גיל. וכשראה איזושהי פירצה בחומת הדת מיד שינס מתניים לחוסמה. לכן כיון שראה שחסר לעם ישראל ספר המתמצת את ההלכות הקשורות לחיי היום יום, לכן שינס מותניים ובמשך 22 שנים כתב את ספרו "משנה ברורה" שישה חלקים. החלק הראשון הוציא לאור בהיותו בגיל 46 בשנת תרמ"ד. ספר זה התקבל בכל תפוצות ישראל, כספר הלכתי שסומכים עליו להלכה ולמעשה, בענייני הלכות תפילה שבת ומועדים.
הרב כתב בהקדמה לספר- שכל מי שמעוניין להדפיס את הספר עליו לתרום 10 אחוז מההוצאה חינם אין כסף לזיכוי הרבים. וכן כתב שאסור לאף מדפיס מלשנות את צורת הדף של הספר כפי שיצא לאור במקור, כיון שהרב טרח וחשב רבות, שזה האופן הכי מוצלח ומובן לקורא מן השורה. כמעט לאחר סיום כתיבת ספר משנה ברורה, הרב ראה שהספר ארוך, וחשש שיהיה קשה לקריאה, לכן שוב עבר על כל הספר ותימצת אותו, ומחק מה שאינו חשוב באמת. בנוסף לכך, בכדי שהספר יהיה מובן לכל, הרב למד יחד עם בעלי בתים בספר בכדי לבדוק אם הספר קריא ומובן. אמנם גדולי הדור סמכו ידיהם על הספר משנה ברורה, אך עם כל זאת, כיון שעלות הדפוס היתה גבוה, והעוני שרר באותם ימים, לא היה קל לחפץ חיים להפיץ את הספר. והיה נודד ממקום למקום למכור כרך אחר כרך.
כיום 90 שנה אחרי, אין בית תורני בישראל שאין לו ספר משנה ברורה!!! ואין ישיבה בכל תפוצות ישראל, שהבחורים לא לומדים בספר משנה ברורה. בדומה לכך גם ספר "כף החיים" של הרב יעקב חיים סופר זצ"ל התקבל בברכה בכל תפוצות ישראל. הסביר זאת רבי יהודה צדקה זצ"ל, שכיון ששני צדיקים אלו, שמרו את לשונם, לכן זכו שספרים אלו יתקבלו.
החפץ חיים הבין את חשיבות איסור לשון הרע, ולכן טרח רבות וכתב ספר שעוסק כולו בהלכות לשון הרע ורכילות ושמו "חפץ חיים". כאשר רצה להדפיס את הספר, הלך לבקש הסכמה מאחד מגדולי הדור. הלה שלחו עד שהרב יעיין בספר, ובינתיים שלח את אחד מתלמידיו לתהות על קנקנו של המחבר האם הוא גם נאה מקיים. ככל שניסה התלמיד למשוך את החפץ חיים לדיבור אסור, הדבר לא עלה בידו, ולאחר מכן נתן לו הרב הסכמה לספרו בדין ולא בחסד.
לספר "חפץ חיים" על הלכות שמירת הלשון יש חן מיוחד, וכיום ישנם אלפי משפחות שלומדות מידי יום כמה הלכות בספר קדוש זה. וכן ישנם חברות "שמירת הלשון" שמשתתפים מידי חדש בבחינות בנושא.
באותה תקופה ברוסיה היו לוקחים מנערי ישראל לצבא הרוסי למשך 26 שנים. כיון שהירידה הרוחנית של חיילים אלו היתה נוראה, לכן כתב להם החפץ חיים ספר מיוחד "מחנה ישראל" בו מתוארים ההלכות של חייל בצבא נכרי. וכיצד להתמודד עם נושא שמירת השבת ומאכלות אסורות ועוד.
בסיכומו של עניין, רואים מדמות מיוחדת זו של החפץ חיים, שכל מחשבתו היתה כלל עם ישראל, ולא חייו הפרטיים.
החפץ חיים הקים ישיבה לבחורים בראדין, והיה דואג לכל מחסורם של הבחורים ברוחניות ובגשמיות. החפץ חיים היה דואג מאוד לבחורים שלמדו בישיבתו בראדין. ולכן מידי לילה כאשר היה מגיע חצות לילה היה פונה לבית המדרש, ומכבה לתלמידים את המנורות (הלאמפות של אותם זמנים) והיה אומר להם, "מחר יש יום חדש, ויש לקום בכוחות חדשים ורעננים ולהיות חזקים, לכן על כל בחור לסגור את ספרו ולעלות על יצועו לאגור כוחות חדשים". והיה לחפץ חיים לב עם רגש מיוחד. ומספרים שהיה בחור בישיבה, שירד בשמירת השבת. קרא הרב לתלמיד בשבת קודש, לחץ את ידיו, ובהתרגשות רבה החל לזעוק "שבבבבבבבבת, שבבבבבבבבבת, שבבבבבבבבת". הזעקות היוצאות מלב טהור חדרו עד עומק נשמתו של התלמיד, ומכאן ואילך, כל ימיו לא היה מסוגל שלא לשמור שבת ח"ו.
החפץ חיים - רבי ישראל מראדין זצ"ל ויקיפדיה
ראה הרב שישנם בעלי בתים שסוגרים את חנויותיהם ממש סמוך לשבת, ופותחים שוב מיד במוצאי שבת. פנה הרב אליהם בדרשותיו ואמר - כתוב ששבת היא מקור הברכה. אם כן ככל שיאריך בברכה כך תחול עליו יותר. אך ישנם אנשים שאינם מבינים זאת, ועושים בדיוק ההיפך. סוגרים את החנות סמוך לכניסת השבת ופותחים מיד ביציאתה. הרי שצמצמו את הברכה עד למינימום. בנוסף אירגן הרב חבורה של אנשים שיצאו לשווקים בכניסת השבת ויודיעו לבעלי החנויות לסגור את החנות, בכדי שלא יכשלו ח"ו בחילול שבת עד שיגיעו לביתם. בכדי לקרב את שכבות העם לכן היה משלב בדרשותיו משלים רבים בכדי למשוך את לב ההמון. לימים נאספו המשלים לספר והודפסו תחת השם "משלי החפץ חיים".
החפץ חיים היה כהן. ואמר שאם פתאום תהיה הגאולה וירד בית המקדש משמים (רש"י סוכה מא). יצטרכו מיד כהנים לעבוד בעבודת הקרבנות בבית המקדש. לכן חייב להכשיר את העם להיות מוכן לרגע זה. ולכן ייסד הרב כוללים שלומדים הלכות הקשורות לעבודת הקרבנות בבית המקדש. כוללים כאלו נהוגים עד היום.
הרב לא היה פוסח ממוסר עצמי, ולכן היו שומעים אותו מידי לילה עושה חשבון נפש נוקב על מה שעבר עליו במשך היום. וכאשר שאלו אותו על מה ששמעו, היה אומר "שהוא מדמיין איך יהיה לו המשפט בשמים, ואיך יתבעו אותו על מעשיו, ואיך יאמרו לו בשמים: ישראל מאיר עשית כך וכך???" וכל זאת בכדי להמחיש לעצמו, את עומק הדין.
רבי ישראל מאיר מראדין החפץ חיים ויקיפדיה
החפץ חיים היה מתפרנס ממכולת שהיתה בהנהגת אשתו, ולכן גם היה מעורב בחיי הקהילה. מספרים שהיו ילדים שחמדו לצון ולכן היו ממלאים לשואב המים בעיירה את החביות במים בלילה, על מנת שהם יקפאו, ולמחרת לא יוכל שואב המים לעסוק במלאכתו. להפתעתם מידי בוקר היה שואב המים יוצא לעבודתו כרגיל. כאשר חקרו אחר הדבר נודע להם, שהחפץ חיים, שם לב לדבר ומידי לילה עובר אחריהם, ומרוקן בחזרה את הדליים לנהר, בכדי ששואב המים לא יינזק.

וכיון שנושא החסד היה חשוב מאוד מעיני הרב, לכן חיבר ספר שלם בנושא בשם "אהבת חסד".

הרב נפטר בערב ראש השנה כד' אלול תרצ"ד בהיותו בן 95 שנים. והתקיים בו מאמר דוד המלך בתהלים לד' "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב ובקש שלום ורדפהו.

רבי ישראל מאיר הקפיד מאד על קיום ההלכה. מספרים שפעם אחת בקש יהודי מר' לייב בנו של רבי ישראל מאיר שיספר איזשהו סיפור מופת על אביו "שצדיק גוזר והקב"ה מקיים" אמר לו ר' לייב, לא זאת הייתה גדולתו של אבא, אלא בזה ש"הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מקיים"...
זכות הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הדליקו נר לכבוד הצדיק
להורדה מההיברו בוקס
להורדה ספר משנה ברורה חלק א'
ליתר החלקים -חפש בהיברו בוקס ערך "משנה ברורה".
להורדה ספר החפץ חיים.
להורדה ספר מחנה ישראל
להורדה ספר נדחי ישראל
להורדה ספר אהבת חסד
מי האיש החפץ חיים



קורות חיים החפץ חיים - הרב אברהם מלמד


10 באוג׳ 2016

אהרן הכהן א' אב פטירת אהרן הכהן בגיל 123 בהר ההר.וידאו

Andreas F. Borchert CC ויקיפדיה
אהרן הכהן ע"ה השלום אחיו של משה רבינו ע"ה וגדול ממנו בשלש שנים.
כאשר הגיעו לפרעה בכדי לגאול את העם היה אהרן בן 83 שנה, ואילו משה היה בן 80. בשעה שפרש עמרם אביו מיוכבד אימו, אמרה מרים לאביה "שלך קשה משל פרעה, פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הזכרים וגם על הנקבות, עמד והחזיר את יוכבד, באותה שעה היו אהרן ומרים שושביני הכלה. וכך נולד משה רבינו.
אהרן הכהן הוא סמל לעבודת המידות- "וראך ושמח בליבו" לכן זכה שיתנו על ליבו את החשן. שאף שהיה משה צעיר ממנו לימים, עם כל זאת כאשר בחר ה' יתברך את משה לגאול את עם ישראל, שמח אהרן אחיו. וכיון שעם ישראל והתורה וה' הכל אחד, לכן אהרן הוא האיש הנבחר לעבוד במשכן, וכן זרעו אחריו.
ולכן הוא גם סמל לאהבת הבריות. כמו שאומרת המשנה באבות פרק (א',יב') "הילל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" בכדי לעשות שלום, חייב לרדוף אחריו, ולא לחכות שיגיע השלום אליו. דהיינו כאשר ישנם ניצים, אל לו לרב לחכות שיחליטו לעשות שלום, ולכן יגיעו לרב בכדי למצוא פשרה, אלא על הרב לרדוף אחרי השלום, ולהגיע לניצים ולפשר ביניהם.
וכמו שכתוב באבות דרבי נתן (יב' ,ג') שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר "אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר "אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה.
הרי שאהרן בחכמתו היה פונה לכל אחד מן הניצים, ומביאו לידי רצון לעשות שלום.
ולא עוד אלא אף היה מקרב את ישראל לאביהם שבשמים (אבות דרבי נתן דלעיל) רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר "ורבים השיב מעון"- כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע לו באדם באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. הרי שהיה איש שעושה שלום בכל המישורים הן בין אחד לחברו הן בין אדם למקום, והן שהיה שמח בהצלחתם של הבריות (ראך ושמח בליבו), ולכן זכה שמזרעו יקריבו את הקרבנות. שהרי בקרבן שלמים אמרו רבותינו (במסכת ביצה) קרבן שלמים נקרא כך כיון שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שכולם שמחים חלק מקבל הכהן, חלק ישראל, וחלק עולה כליל לה'.
אמרו חז"ל פעם כתוב וידבר אל משה ואהרן ופעם כתוב וידבר אל אהרן ומשה, אלא מלמד ששקולים זה כנגד זה בשוה.
ושואל הסטייפלר זצ"ל איך יתכן שהרי משה קיבל את התורה מסיני, ואילו אהרן היה רק חלק צדדי בגאולה שהלך יחד עם משה ודיבר עם פרעה? אלא תירץ הרב- שכל יהודי הוא בשליחות, וכיון שעשה את השליחות שלו כיאות, הרי שהוא נחשב כמשה!!!
לאהרן הכהן היו ארבעה בנים נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. כאשר נכנסו נדב ואביהו והקריבו אש זרה, אמרו חז"ל שנשרפו שריפת נשמה וגוף קיים. ומה כתוב לאחר מכן- וידם אהרן. מידת שתיקה זו היא סמל לקבלת היסורים מאת ה' יתברך בהכנעה. שאף שלא מבינים, ואף שהדבר קשה מאוד, עם כל זאת וידום אהרן.
כאשר נפטר אהרן עשו לו אבל 30 יום, וכולם היון עצבים, כיון שהיה משים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. וכן כתב בשולחן ערוך בסימן תק"פ שמותר להתענות בראש חדש אב, אף שלא מתענים בראש חדש, כיון שזו פטירתו של אהרן.
פטירתו של אהרן הכהן היתה בא' אב במיתת נשיקה ומקום קבורתו הוא "הר ההר". המסורת היא שמקום זה הוא בירדן. קו אוירי בין בית שאן לבקעה. ויש המפקפקים בכך, מכל מקום המסורת היא אכן כך.
אהרן ניפטר בשנת ה-40 לצאת ישראל ממצרים (במדבר לג') והיה בן מאה עשרים ושלש בפטירתו. ומביא רש"י בשם המדרש שאמר לו משה עלה על המיטה, ועלה, פשוט בגדיך ופשט, עצום עיניך ועצם, ויצאה נשמתו, והיה משה רבינו מתאוה לאותה מיתה. מיד שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד שהיו מגנים על ישראל בדרך בצאתם ממצרים ושמעו זאת הכנענים ובאו להילחם עם ישראל.
אהרן זכה להיות אחד משבעה רועים נאמנים שאנו זוכים שמבקרים אותנו באושפיזין של הסוכה.והוא מסמל את מידת ההוד.
זכותו תגן עלינו אמן.
קורות חייו של אהרן הכהן


ההילולה של רבינו האר"י ז"ל ה' אב - רבינו האר"י הקדוש


ציון האר"י הקדוש בצפת
רבינו יצחק לוריא נולד בירושלים (שם הגדולים) בשנת רצ"ד והלך לבית עולמו בשנת של"ב (1534-157) בהיותו בגיל 38. נולד לאביו רבי שלמה שהיה ממוצא אשכנזי, אימו היתה ממוצא ספרדי. והיה ממשפחת מהרש"ל. הרב התייתם בגיל צעיר מאביו, ויחד עם אימו עברו למצרים שם חי אצל דודו רבי מרדכי פרנסיס. למד אצל רבי בצלאל אשכנזי בעל השיטה מקובצת עד גיל 18. לאחר מכן השקיע את רב ימיו ללימוד קבלה. עד שעלה והתעלה וזכה ללמוד מפי אליהו הנביא זכור לטוב.
רבינו האר"י ז"ל אמר לתלמידו רבינו חיים ויטאל זצ"ל, שזכה לכל המעלות בזכות הלימוד מתוך עמל רב, עד כדי שהיה מזיע. וכן בגלל שהיה עושה את המצוות מתוך שמחה רבה מאוד מאוד. וכאשר היה הולך לקנות אתרוג למשל: היה פותח את הארנק למוכר ומורה לו לקחת כמה שהוא חפץ, כפי מה שמגיע לו לדעתו. ולא היה כלל מתווכח על המחיר. (שבחי האר"י).
כתב הרב חיד"א בשם הגדולים שהאר"י ז"ל היה ניצוץ משה רבינו ע"ה. וכן ניצוץ רשב"י ורמוז בתהלים ס"ח "עלית למרום שבית שבי" ר"ת שמעון בן יוחאי וכן שב"י למפרע יצחק בן שלמה. ראשי תיבות אר"י הם "אדוננו רבי יצחק".
בגיל 36 עלה לצפת ולמד קבלה מפי רבי משה קורדוירו, ולימים אמר לרמ"ק שעלה מקהיר רק בכדי ללמוד ממנו קבלה.
לאחר פטירתו של הרמ"ק האר"י התפרסם מאוד בחכמת הקבלה ובמשך שנה וחצי לימד קבלה את רבי חיים ויטאל. מהרח"ו רצה לזכות את הרבים ולכן הביא עימו לשיעור עוד חברים, אך האר"י הסביר לו שזמנו מצומצם וכל תכלית ביאתו לעולם היא בכדי ללמד את מהרח"ו קבלה, ולכן שלא יביא עימו עוד חברים. וכן הסביר שרק הוא יורד לסוף דעתו ומבין דבריו, ולא שאר החברים.
הרמ"ק הקדוש בא בחלום למהרח"ו ואמר לו שקבלת האר"י פנימית ואמיתית ושם בעולם הבא הוא לומד חכמת הקבלה על דרך רבו האר"י ז"ל.
בתחילה כאשר הגיע מהרח"ו לרבינו האר"י שאל אותו פירוש של קטע בזהר הקדוש. מהרח"ו הסביר בדרך שלו, ורבינו האר"י אמר לו 6 פירושים. ואמר לו שאלו כנגד ששת ימי החול, יש עוד פירוש כנגד יום השבת. אך לא יגלה לו פירוש זה. הלך מהרח"ו לביתו עצב ועשה תענית. למחרת קרא לו רבינו האר"י, ואמר לו שלא ידאג כיון שילמד אותו כל מה שיודע.
בתחילה מה שהיה מלמד את מהרח"ו היה שוכח, ולכן לקחו לכינרת, ושטו בספינה עד מקום הידוע לאר"י לקח מים מהכינרת בירך עליהם ונתן גם למהרח"ו לשתות. מכאן ואילך זכר מהרח"ו כל מה שלמד, כיון שהמים היו מבארה של מרים!!!.
כאשר נפטר רבינו האר"י היה מהרח"ו בסף הכל בן 29 שנים כיון שנולד בשנת ש"ג (שם הגודלים).
אביו של מהרח"ו רבינו יוסף ויטאל זצ"ל היה כותב תפילין בקדושה וטהרה. רבי יוסף קארו אמר למהרח"ו בשם המגיד, שעל התפילין של אביו מתקיים חצי עולם!!! (שם הגדולים ע' יוסף ויטא"ל).
זכורני ימים מקדם לפני כ-15 שנה ביקשו, שאעביר קורס לסופרי סת"ם בהלכה מטעם משרד העבודה והרוחה, שבראשו עמד באותו זמן ר' אליהו ישי. לצורך כך היה צורך ליסוע ג' פעמים בשבוע לעיר נתיבות. הרב משה פנירי אמר לי שלדעתו חכם בן ציון זצ"ל היה מורה לי לא לקבל את ההצעה כיון שאני צעיר וכדאי שאשקיע עוד בתורה. פניתי בשאלה למורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א, ובקבלת הקהל בימי שישי נכנסתי לקודש. הרב עובדיה שליט"א אמר לי "על התפילין של אביו של מהרח"ו עומד חצי עולם. אמור לרב פנירי, וכי לא מספיק לו שעליך יעמוד חצי עולם כיון שיכתבו תפילין מהודרות. ולכן הורה לי לקבל את ההצעה. אך הזהיר שיש לדבר עם הסופרים גם על יראת שמים. שכיון שמתעסקים במקצוע זה הרבה שנים, יכולים לאבד את הרגש. ואמר- כתוב שהגר זילזלה בשרה "ותקל גבירתה בעיניה" כיון שהיתה רגילה אצלה. כך גם הסופרים.
לימים הדבר לא יצא לפועל, אז זכיתי ללמוד אורחות חיים.
רבי משה אלשיך רצה ללמוד גם קבלה אצל רבינו האר"י אך זה אמר לו שבגלגול הקודם למד קבלה ובא כעת בכדי לתקן את חלק הדרוש. רבי משה לא קיבל את הדבר וביקש בכל זאת להגיע לשיעור. הרב הגיע לשיעור ביום שישי, ומיד בתחילתו נפלה עליו תרדמה, ובסיומו, התעורר. אמר לו רבינו האר"י הלוא אמרתי לך שאין לך חלק בקבלה בגלגול זה.
פעם אחת האריך מאוד רבי יוסף קארו בתפילה. רבינו האר"י הרגיש ברוח הקודש מה הסיבה, ולכן הורה לשמש ללחוש לו באוזן דבר מה בהלכות יבמות. כך עשה, ומיד סיים הלה את התפילה. לאחר מכן סיפר רבי יוסף קארו, שהתספק בענין עגונה, וחיפש לה היתר, ושכח עצמו בתפילה, ולאחר שלחש השמש את הדבר באוזנו, מצא פתרון וסיים את התפילה.
פעם אחת הגיע מהרח"ו לרבינו האר"י אמר לו הרב שכתוב על המצח שלו שבאותו יום נכשל באכילת תולעים שהיו בדבר מאכל שאכל.
בכל ערב שבת כשהיה מקבל שבת היו באות אליו נשמות ומתחננות שיתקן אותם.
פעם אחת למד עם תלמידיו בשדה בערב שבת, לפתע אמר להם "בואו נעלה לירושלים ותגיע הגאולה" אמרו חלק מהתלמידים- רק נודיע לאשה בבית אמר רבינו האר"י- עברה השעה, כיון שסרבתם לבוא מיד.
פעם אחת ישבו ללמוד עם רבינו האר"י לפתע הפסיק הרב את השיעור ואמר שישנו עני מרוד בצפת שפרנסתו משאיבת מים והוא בכה לקב"ה ולכן ישנה גזרה של ארבה. מיד ציוה לאסוף כסף מהחברים שיתנו לו צדקה. התלמיד רבי יצחק לקח את המעות ונתן לו בכדי שיקנה כד חדש. רק שיתפלל שתיתבטל הגזרה, וכך עשה. לאחר זמן ראו שמגיע ארבה לעיר צפת, התלמידים פחדו, אך הרב הרגיע אותם, שלא ידאגו, ואכן הגיע רוח סערה ולקחה את הארבה מצפת.
לימים היתה מחלוקת בין נשות תלמידי רבינו האר"י כיון שהיו גרים יחדיו בחצר אחת, ונעשתה מחלוקת גדולה. אמר רבינו האר"י בעקבות מחלוקת זו, נגזרה הגזרה, והגיעה שעתו לעזוב את העולם. וכך היה וימים לאחר מכן, שבק כל חי רבינו האר"י בהיותו רק בן 38 שנים.
מהרח"ו הספיק ללמוד מרבינו האר"י בסך הכל שנה וחצי. לפני פטירתו ציוה מהרח"ו לגנוז את הספרים שכתב. אך הכתבים נמצאו לאחר מכן ונתפרסמו. וכל חכמת הקבלה של רבינו האר"י ז"ל שיש בידינו כיום, הם מהכתבים של מהרח"ו. כשהעיקרי שבינהם הוא ספר עץ חיים. בנוסף לספרים רבים אחרים. שער הכוונות שער רוח הקודש ועוד.
שאלו תלמידיו מדוע אינו כותב ספרים? והשיב שלא היה לו אפשרות כי תיכף נפתחים לו מעינות החכמה ואין לו כח לכתוב. ואפילו כשהיה מדבר היה לו טורח למצוא צנור קטן לדבר אליהם.

הבעל שם טוב הקדוש
פעם אחת כשהיה ישן בשבת שפתותיו היו רוחשות, התקרב תלמיד לשמוע, ונעתורר הרב. אמר לו "שרא ליה מארי כי עתה קיבלה נשמתי רזין עילאין, צריך כמה שנים לאמרם ובעבור כבודו נתעוררתי. והסביר בשם הגדולים שרק החומר העכור הוא המעכב וכמו שכתוב אצל דוד וילך דוד אל שמאול בניות "מלמד שלמד דוד באותו לילה מה שתלמיד ותיק אינו לומד במאה שנה.
אומרים המקובלים שרבינו האר"י ז"ל בא שוב לעולם בגלגול של רבינו הרש"ש רבי שלום שרעבי.
הבעל שם טוב הקדוש אמר שרבינו האר"י ז"ל הוריד לעולם את חלק הרוח (הלימוד) של חכמת הקבלה, והוא הבעש"ט את חלק המעשה של הקבלה.
להורדה חינם שער הכוונות לרש"ש
להורדה חינם ספר עץ חיים למהרח"ו
להורדה חינם פרי עץ חיים למהרח"ו
להורדה חינם 28 ספרי קבלה -לאחר המעבר חפש "קבלה"
להורדה חינם 300 ספרי חסידות
114 ספרים הקשורים לזהר, זהר סיפורי הזהר מדרשים ועוד לאחר המחבר חפש "זהר"
להורדת הזהר כטקסט הורד תקליטור תורני תורת אמת חינם
זכות הצדיקים יגן עלינו אמן
קורות חיים של רבינו האר"י ז"ל 111

החוזה מלובלין- רבי יעקב יצחק מלובלין- ט' באב תק"ה- תקע"ה וידאו

 Krzysztof Schabowicz הזכויות שמורות ויקיפדיה
רבי יעקב יצחק מלובלין המכונה "החוזה מלובלין" נולד בשנת תק"ה והלך לבית עולמו בגיל שבעים בשנת תקע"ה (1745-1815).
החוזה מלובלין נקרא כך כיון שעיניו הקדושות היו רואות למרחקים, וכן היה אומר לחסידיו עתידות כמו חוזה (נביא) ולכן קראו לו בשם זה.
בכדי לקדש את עיניו, הרב שם כיסוי על על עיניו במשך שנים רבות, ולימים כאשר הוריד את הכיסוי, איבד את חוש הראות. אך היה רואה למרחקים בראיה רוחנית.
בתקופתו היה חי הרב עזריאל הורביץ זצ"ל מי שכונה בעל "ראש הברזל" שהיה מתנגד לדרכי החסידות. ופעם שפגש את החוזה אמר לו: הרי מגיעים אליך החסידים כיון שחושיבים שאתה בר אוריאן, אם תודיע לחסידיך שאין בך תורה כלל, הרי שלא יגיעו. וכך שמע החוזה לעצתו, ובשבת הודיע לקהל חסידיו שאין בו כלל תורה. אך החסידים בשומעם זאת התקרבו אל הרב יותר כיון שראו את רב ענוותו. לאחר זמן שנפגש שוב עם "ראש הברזל" אמר לו- החסידים מתרגמים את דבריך כענוה לכן אמור להם שאתה למדן וידען גדול בתורה. אמר החוזה, תורה איני יודע, אבל גם שקרן אני לא!!!
פעם אחת שיבח החוזה בעל בית פשוט שרצה לעשות מצוה של חסד והיה מחלק מסרקים לכל מי שהיה יוצא מהמקוה. שיבח החוזה מאוד את האיש הפשוט שעושה מעשיו בתמימות.
שמע זאת בעל ראש הברזל וליגלג. והביא ראיה לדבריו מדוד המלך- שהרי מספרת הגמרא שדוד נכנס למקוה ונזכר שהוא ערום מהמצוות עד שנזכר במילה ויצא ואמר "למנצח על השמינית מזמור שיר" ואמרו רבותינו על המילה שניתנה בשמיני. אם כן אם זו מצוה לחלק מסרקים במקוה היה לו לדוד המלך לחלק מסרקים. וכך היתה לו עוד מצוה, אלא ודאי שאין בזה מצוה כלל.
ענה החוזה- כבודו שכח גמרא מפורשת בסנהדרין שאומרת: מלך לא מתרחץ עם אחרים משום כבודו, לכן לא היה יכול לעשות מצוה זו!!!
לימים תלמידי החוזה מלובלין יצאו חוצץ כנגד רבי אריה לייב בעל קצות החושן, וביזו אותו. בעל קצות החושן נידה אותם כפי שכתוב בשולחן ערוך, שרשאי תלמיד חכם לנדות מי שמבזה אותו. התלמידים בצר להם נסעו ללובלין. אך הרב הורה לשמש שלא להכניסם עד עבוד 30 יום, דהיינו ימי הנידוי. כעבור 30 יום, אמר להם החוזה- כתוב יען אשר דיברתי בעבדי במשה- ופירש רש"י משה אף על פי שאינו עבדי, עבדי אף על פי שאינו משה. החלק האחרון מובן, משה עבדי אף על פי שאינו משה, אך החלק הראשון תמוהה, משה אף על פי שאינו עבדי, אם אינו עבדו, אז מה בכך שקוראים לו משה?
והביאור הוא- הסביר החוזה- ישנם שני סוגי צדיקים, ישנו בחינת עבד וישנו בחינת משה. בחינת העבד הוא מי שדבק כל רגע בה' יתברך, אך ישנו בחינה של משה, שכל ימיו עוסק בתורה הקדושה. וזהו בחינת משה. לכן כיון שבעל הקצות הוא בחינת משה, מה לכם לזלזל בכבודו???
רבי אורי מסטרליסק (המכונה- שרף הקדוש) היה אומר על החוזה- לובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת החוזה- אולם העזרה וההיכל, וחדר החוזה- היא קודש הקודשים, וה' בעצמו מדבר מגרונו של החוזה מלובלין!!!
סוף ימיו בזמן שמחת תורה, הרב לא שם ליבו, ונפל מהחלון, ונחבל כל גופו, ונפל למשכב.המתנגדים היו שמחים על כך. כשסיפרו את הדבר לחוזה- אמר- כאשר ייפטר מן העולם, כולם יהיו עצבים, ואפילו מים לא ישתו, והחסידים לא הבינו דבריו, אך כאשר נפטר בט' באב הבינו היטב מה היתה כוונתו.
זכות הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
מקורות: שרי המאה לרב מיימון, ידע אישי.
קורות חיים החוזה מלובלין הרב אברהם מלמד
סיפור השעון של החוזה מלובלין מפיו של יהודה עצבה

רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל - הסטייפלר כג אב

רבי יעקב ישראל קנייבסקי הסטייפלר זצוק"ל נולד בשנת התרנ"ט (1899) והלך לבית עולמו בכג' אב בשנת 1985 בהיותו בגיל 86.
נולד לברכה וחיים-פרץ קנייבסקי,חסיד צ'רנוביל. מצעירותו היה מתמיד גדול. למד בישיבת נובהרדוק, בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחר כך בביאליסטוק. נישא למרים קרליץ, אחותו של רבי אברהם ישעיה המכונה החזון אי"ש.
בשנת 1934 עלה לארץ ישראל וגר בבני ברק. מיד עם בואו התמנה לעמוד בראשות ישיבת בית יוסף.
על מסירות נפשו של רבי יעקב ישראל קניבסקי הסטייפלר זצ"ל לשמירת השבת במסגרת פעילותו כחייל בצבא הרוסי, מסופר בספר תולדותיו תולדות יעקב, באחד מלילות שבת הקרים שברוסיה, הוצרך לשמור על המחנה. הסדר היה שהחייל השומר לובש מעיל פרוה עבה במשך זמן שמירתו, ובהתחלף המשמרת היה מעביר החייל את המעיל לבא אחריו. החייל שרבינו החליפו היה גוי, ובגמר משמרתו הוריד את המעיל ותלאו על האילן שצמח שם, רבינו הגיע וראה את המעיל. הקור היה עז עד כדי פיקוח נפש, אך אסור להשתמש באילן, ולעבור על איסור דרבנן גם הוא פיקוח נפש אצל רבינו.
חשב לעצמו והחליט להמתין כמה דקות עד שירגיש בעצמו כי הגיע לידי פיקוח נפש, וכך עשה, המתין כמה רגעים, ועוד כמה רגעים, ועוד כמה רגעים, עד שנסתיימה המשמרת, וחזר לצריפו מאושר על שלא נזקק לעבור על איסור דרבנן. שוב מעשה אירע שנצטוו לערוך אימונים בקליעה למטרה בשבת קודש, רבינו כמובן סרב כדרכו, אך המפקד כעס עליו מאד, כיון אליו את רובהו, ואמר לו: אם אינך ממלא אחר הפקודות אטול את נשמתך. רבינו לא התרגש ואמר לו: לך אין זכות להרגני, רק הממונים עליך יכולים להחליט על כך. המפקד בכעסו התקשר תיכף למפקדיו ודיווח להם על התמרדות החייל, והם הורו לו להרוג את החייל אם יסרב לפקודה.רבינו שראה כי אין לו ברירה, "וחי בהם ולא שימות בהם", החל מסתפק ומהרהר כיצד יעשה: נכון שפיקוח נפש דוחה את התורה, אך אפשר שיטול הרובה וירה בו כלאחר יד בשינוי, ואז אין בזה איסור דאורייתא, אבל אם יעשה כך, יצטרך לירות שוב ושוב עד שיקלע למטרה, ואז הוא מרבה בחילולי שבת דרבנן. לבסוף החליט לירות בשינוי, והשליך על ה' יהבו. רבינו היה שמאלי בידיו, נטל את הרובה ביד ימין וירה בלא לכוין כלל אל המטרה. והנה הכדור קלע אל המטרה בדיוק נמרץ, הפלא ופלא ממש. אמר הקב"ה: הוא עשה את שלו ואף אני אעשה את שלי, כדי שלא יצטרך לירות שוב ושוב, ורצון יראיו יעשה. מספר רבי קלמן פינסקי זצ"ל כי המפקד שהרגיש בפליאה, אמר לו: עכשיו רואה אני כי אינך פאנאטי, אלא איש קדוש, ופטרו מאז מאימונים בשבת... הסיפור עם הרובה בשבת נתפרסם אז בכל עיתונות התקופה ההיא, וזכה רבינו לקדש שם שמים ברבים.
מעשה וראו את הסטייפלר בוכה מאוד בתפילה, שאלו התלמידים על מה ולמה? ענה הרב שמתפלל שבנו רבי חיים יזכה להיות תלמיד חכם. ורבי חיים היה אז בן 60!!!
כתוב בספר טהרת הקודש הקצר בהקדמה (של הרב לוגסי) לרבי אהרן ראטה זיע"א. שכאשר יצא ספר שומר אמונים, למדו בחברותא את כל הספר הסטייפלר ובנו רבי חיים עד תם. ופעם אחת התארח רבי אהרן ראטה בבני ברק לרגל ברית ואמר הסטייפלר זצ"ל שעד היום(כשסיפר את המעשה) מהדהד באוזנו ה' מלך ה' מלך של רבי אהרן ראטה!!!
ה"סטייפלר" נפטר בליל שבת כ"ג אב ה'תשמ"ה, ונקבר בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק, סמוך לקברו של החזון איש.
הדליקו נר.

28 בינו׳ 2016

רבי ישראל מסלנט כה' בשבט קורות חיים

רבי ישראל ליפקין מסלנט  נולד בשנת תק"ע והלך לבית עולמו בשנת תרמ"ג בהיותו ב 73 שנים (1810-1883) ממייסדי תנועת המוסר שקמה בליטא.
רבי ישראל מסלנט נולד בעיירה זאגר שבקרבת שאולאי, בצפון ליטא, ללאה ולרבי זאב וולף ליפקין. אביו כיהן כרב בעיירות זגר, גולדינגן וטלז והוא מחבר הגהות "בן-אריה" על התלמוד וארבעה טורים שנדפסו בהוצאת וילנא. מגיל צעיר היה נחשב לעילוי בזכות שכלו החריף, ותפיסתו המהירה. כשהיה בן 12 נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי ברוידא. בגיל 14 נישא לבתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט.
לאחר נישואיו המשיך ללמוד בישיבה בסלנט, ושם פגש את רבי יוסף זונדל מסלנט תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין, פגישה שהשאירה עליו רושם עז. מאז ראוהו כרבו המובהק והחל נוהג בדרכיו. רבי זונדל לימד אותו שמוסר הוא דבר שדורש לימוד מיוחד.
מעשה שהיה כך היה- רבי יוסף זונדל היה נחבא אל הכלים, והיה נראה בחברת עניי העיר. אך עינו הפקוחה של רבי ישראל ראתה ברבי יוסף זונדל שאינו כאחד העם. לימים עכב אחריו עד למעבה היער בכדי לתהות על קנקנו. שם גילה לו שאינו אלא אדם פשוט שמנסה לקיים את דברי ספר מסילת ישרים לרמח"ל. הרב הסביר שתכלית התורה והמצוות היא לעבוד על המידות. וספר זה הוא כלי נפלא בקיום תכלית זו. מכאן ואילך קיבל על עצמו רבי ישראל להפיץ את חשיבות לימוד המוסר.
שנות שהותו בוילנה
הוא החל לפעול להחדרת לימוד המוסר, תוך שהוא מנצל את ההכרה בגדולתו בתורה. הוא פעל להקמת "בתי מוסר" אשר יפעלו בקרב הציבור הרחב. בין השנים 1840-1848 שימש כראש ישיבה בוילנה. רבי ישראל היה נואם מוכשר, ודרשותיו הפתוחות לקהל הרחב משכו אלפים. דרשותיו הנלהבות על מוסר ומצוות שבין אדם לחברו עשו רושם גדול על שומעיו, ודמותו הפכה אחת הפופולריות ביותר בעיר. מרבית דרשותיו עסקו בחובותיו המוסריות של היהודי והתבססו על ספרות המוסר של היהדות - ספרים כמו "חובת הלבבות" של רבינו בחיי ו-"מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצטו. גישה זו הייתה חידוש משמעותי מכיוון ששיטת לימוד התורה, בפרט לצעירים, כללה באותה תקופה לימוד סוגיות בתלמוד הבבלי בלבד, תוך דילוג על דברי אגדה ודיון בהשקפת עולם.
בתקופה זו ההשכלה בליטא החלה להתבסס, ודבריו נאמרו ונכתבו על רקע זה, ובהתייחס לדברי המשכילים בליטא‏.
אישיותו החזקה ושיטתו המהפכנית והמנומקת, משכו אל ישיבתו תלמידים רבים. במרוצת הזמן, נוסדו ישיבות נוספות בהנהגתו ברחבי רוסיה, ליטא ופולין.
בקובנה ובמערב אירופה
ב-1849 עבר רבי ישראל לקובנה. ב-1857 עבר לקניגסברג שבפרוסיה. משם הוא הפיץ כתב עת בענייני האתיקה היהודית. ב-1879 ייסד הרב כולל בעיר קובנה, שבליטא. ב-1880 עבר הרב לפריז והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף במערב אירופה. רבי ישראל פעל בגרמניה ובצרפת לתרגום התלמוד לאחת משפות אירופה. מטרתו הייתה להביא לידיעת העולם את אוצרות התלמוד. לצורך המשימה הוא נפגש עם אנשי רוח ואקדמיה אך הדבר לא צלח בידו, מאחר שלא מצא את האנשים הראויים והכסף הדרוש למימון המשימה. שנתיים מאוחר יותר, חזר רבי ישראל סלנטר לעיר קניגסברג, שם נפטר בכ"ה בשבט תרמ"ג.
כל עוד הנר דולק
ציטוט מפורסם מרבי ישראל סלנטר נאמר לגבי התרגשותו ערב אחד, בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, וראה אור דולק בבית. בהביטו, ראה יהודי בעל מלאכה העובד אל תוך הליל (לסיפור זה גרסה עם נגר או סנדלר). כששאל אותו, מדוע הוא עובד כל כך מאוחר ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". רבי ישראל מיהר לספר לתלמידיו את שחווה. "מבינים אתם!" אמר, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן". משפט זה הפך להיות המוטו שלו.
אור ישראל
מכתביו לעידוד לימוד המוסר, וכן סיכום דבריו, יצאו כספר בשם "אור ישראל" על ידי תלמידו רבי יצחק בלאזר.
במאמר "שערי אור" בתחילת הספר, הוא מתמודד עם עניין החכמה (כפי הנראה גם תוך התייחסות להשכלה), וכותב שלימוד התורה מחייב יראה, כאשר למעשה מטרת לימוד התורה הוא ה"יראה".
...דוד המלך עליו השלום אמר: "ראשית חכמה - יראת ד' ".
ושלמה בנו אמר בחכמתו: "תחלת חכמה - יראת ד' ". וכן חתם את ספר קהלת: "סוף דבר: הכל נשמע! את האלקים ירא..."
... ובפרק ג' של פרקי אבות למדנו: רבי חנינה בן דוסא אומר:
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת,
וכל שאין יראת-חטאו (כלומר הפחד שלו מהחטא) קודמת לחכמתו - אין חכמתו מתקיימת.
ובמסכת ברכות: רבי יוחנן משום רשב"י: אין לו להקב״ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים.
וביותר אמרו חז"ל (במסכת שבת):
כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים - דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות,
ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו. בהי עייל?! (=איך יכנס?)

עתה: מה היא היראה ומה קנייתה —
אחת היא הרחבת הדברים הידועים לכל:
יראת העונש הנוגע לַגְּוִיָה, ונפש הגבוה למעלה מכל יסודי תבל (כלומר: הדרך לקבל "יראה" הוא להבין את שפלות עצמו ואת גובה הבורא, ובכל זאת אין זה מספיק) -
אכן, לא בידיעתם יִוָּסֵר האדם , כמאמר רבותינו ז"ל (במסכת שבת) יודעין רשעים שדרכם למיתה!
...שמא תאמר שכוחה היא מהן? תלמוד לומר "ואחריתם בפיהם ירצו סלה".
ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי היסוד, להרחיב הרעיון בציור חושיי, לעורר הנפש ברגשת האברים...
כלומר, השכל אינו מספיק כדי להשפיע על האדם לנהוג באופן נכון, ועליו לנקוט שיטות שישפיעו על רגשותיו.
מקורות ויקידפיה
לצורך כך הסביר הרב שיש ללמוד מוסר מתוך שפתיים דולקות ובהתלהבות. ושיש צורך לחזור על דברי המוסר פעמים רבות, כך שהדברים יחדרו לליבו של הלומד.
מעשה שהיה- פעם אחת כשהיה נוסע ברכבת, נסע יחד עימו אברך צעיר. במהלך הנסיעה, התנהג שלא בדרך ארץ הצעיר כלפי הרב. כשהגיעו למקום יעדם, גילה הצעיר להפתעתו, שאותו "זקן" אינו אלא רבי ישראל מסלנט. ביקש הצעיר מחילה מהרב, הרב מחל מיד, ושאל מה מבוקשו של הצעיר בעיר? הסביר הצעיר שלצורך פרנסתו בא להיבחן בהלכות שחיטה. הרב הפנה את הצעיר לחתנו. זה האחרון בחן את האברך, אך ראה שהוא כלי ריק. ציוה רבי ישראל על חתנו שילמד את האברך עד שיעבור את המבחנים. לבסוף שלחו הרב לשלום כשתעודת הסמכה לשחיטה תחת ידו. שאלו חתנו, מדוע כל כך טרח בכדי לעזור לאברך? ענה הרב- שכיון שהאברך נהג עם הרב שלא כשורה לכן חשש הרב שמא עדיין ישנה איזו קפידה עליו, לכן השתדל בכל מאודו לסייע ולעזור לו...

להורדה אור ישראל לרבי ישראל מסלנט
הדליקו נר לכבוד הצדיק
קורות חיים רבי ישראל מסלנט וידאו- הרב אברהם מלמד

24 בינו׳ 2016

רבי מנחם מנדל מקוצק קורות חיים כב' שבט

קובץ:Menachem Mendel from Kock grave.jpg
הציון של רבי מנחם מנדל-שלישית משמאל, שנים מבניו נכדו וחתנו
בית הקברות היהודי בקוצק ויקיפדיה cc
רבי מנחם מנדל מקוֹצק תקמ"ז-תרי"ט (1787-1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.
קורות חייו
רבי מנחם מנדל נולד בגוריי שבפולין. אביו, רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן היה מתנגד. סבו של רבי לייבוש היה רבי דוד היילפרין מברוד, תלמידו של הבעש"ט. תחילה הלך ללמוד בבית מדרשו של החוזה מלובלין, אולם לא מצא את סיפוקו עד שהגיע לתלמידו של החוזה, היהודי הקדוש מפשיסחה. לאחר פטירת היהודי הקדוש המשיך ללמוד אצל ממלא-מקומו רבי שמחה בונים מפשיסחה, והפך לגדול תלמידיו.
ב-1827 נפטר רבי שמחה בונים מפשיסחה ורוב חסידיו בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם. תחילה התיישבו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם בהמשך, בעקבות חילוקי דעות ומנהגים עם תושבי העיירה, עברו לקוצק.
ב-1830 תמך במרד הפולני יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר.
בסוכות ת"ר (1839) פרש ממנו תלמידו רבי מרדכי יוסף ליינר (בעל "מי השילוח") והחל בהנהגת עדה עצמאית. בעקבות אירוע זה התחילה תקופה חדשה בחייו של רבי מנחם מנדל; הוא הפסיק כמעט לחלוטין את הקשר עם חסידיו, והסתגר בחדרו במשך 20 שנה עד לפטירתו. רק מקורבים מעטים הורשו להיכנס אל חדרו. הרבי עצמו כמעט ולא יצא מחדרו. למרות זאת, המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק.
רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבט תרי"ט (1859) ונטמן בעיירה קוצק. לפני מותו אמר: "כל מי שינוח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא".‏ בלווייתו הספידו אותו תלמידו וחברו הקרוב רבי יצחק מאיר אלתר בפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ישעיהו נ"ז, א). אחר פטירתו קיבלו רוב החסידים ובהם בניו וחתנו את הנהגתו של רבי יצחק מאיר, ורק מיעוטם נשארו בקוצק אצל בנו רבי דוד.
תורתו
הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים כלשהם, מלבד מכתב אחד קצר לרבי יצחק מאיר אלתר משנת תקפ"ח (1828).‏ על פי המקובל, לפני מותו ציווה לשרוף את כל כתביו. נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיון שאת כל כוחם שיקעו בהעמדת תלמידים. 
בספר "שם משמואל", שחיבר האדמו"ר השני לשושלת סוכוטשוב רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של הרבי מקוצק, משוקעים רבות מאמרותיו של הרבי, והוא מהווה מקור מהימן. אמרות נוספות מובאות בספר "שפת אמת" ובספרי חסידות נוספים שיצאו לאור אחר פטירת הרבי מקוצק. הספר הראשון שיצא וכולל אמרות רבות הוא "אוהל תורה", שנדפס בלובלין בשנת 1909. ספר נוסף שכולל את רוב האמרות הוא הספר "אמת ואמונה", שיצא לאור לראשונה בשנת 1940 על ידי רבי ישראל ארטן וזכה להסכמת האדמו"ר מגור.
הגותו
החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות כבמעין קומונה ובעוני רב מתוך עיקרון.
תפיסתו של ר' מנחם מנדל הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות", ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת. אימרה נוספת המשקפת גישה זו; "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים".
גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".
הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו, ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של תלמיד חכם בתורה כדי ללמוד בקוצק; כך, למשל, מי שלא העלה סברא במשך שלושה ימים הוצא מבית המדרש. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו, עוד לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו לאחר מכן, ולעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עושה נסים וכו'). אימרתו הידועה בנושא, "אותות ומופתים באדמת בני חם" (כלומר לא בבית מדרשינו). וכן כשבאו לספר לו על אדמו"ר מפורסם שמרעיש במופתיו אמר נראה אותו הופך יהודי פחות טוב ליותר טוב. כצפוי, גישתו עוררה כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר (וגם התעניינות שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות משכילים, שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, לאפיקורס חדש). בתקופת השיא כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים.
מקורות: ויקיפדיה
להורדה:

20 בינו׳ 2016

רבי חיים פלאג'י זיע"א יז' שבט קורות חיים


 חנות המפיצים- רבי חיים פלאגי' 
רבי חיים פלאג'י זיע"א י"ז בטבת תקמ"ח  - י"ז בשבט תרכ"ח (1788-1869) מגדולי האחרונים. רב, פוסק ומקובל.
הדליקו נר לכבוד הצדיק רבי חיים פלאג'י יז' שבט
תולדות חייו
רבי חיים פלאג'י (פלאג'י) נולד באיזמיר בשנת ה'תקמ"ח (1788) לאביו רבי יעקב פלאג'י ולאימו מרת קאלי קאדין. סבו מצד אמו היה רבי יוסף רפאל בן חיים חזן מחבר ספר "חקרי לב" אשר בערוב ימיו עלה לארץ ישראל ושימש בה כראשון לציון.
בשנת ה'תקס"ז (1807) בהיותו בן 19 התחתן רבי חיים ובשנת ה'תקע"ג (1813) קיבל את הסמכתו ל "החכם השלם" על ידי סבו רבי רפאל יוסף.
כל ימי חיי אביו, רבי יעקב, לא נאות רבי חיים לקבל עליו תפקיד ציבורי ורק בשנת ה'תקפ"ח (1828) קבל אליו להיות דיין בבית דין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר.
בשנת ה'תקצ"ז (1837), נתמנה רבי חיים לאב בית דין הגדול באיזמיר שמנה 45 רבנים ובשנת ה'תרט"ו (1857) התמנה למשרה הרמה היותר באיזמיר "חכם באשי" (רב ראשי) ולאחר כשנה אף אושר מינויו על ידי הסולטאן עבד אלמגי'ד הראשון באישור מלכותי "נישאן" ובכן ניתנו לו סמכויות לשפוט, להוציא לפועל את פסקיו והופקדה בידיו שלטונה של הקהילה היהודית כולה.
רבי חיים היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ופעל רבות כדי להרבות את האחדות בארצו ובקהילתו וכן פעל רבות לשפר ולחזק את קהילתו.
בשנת ה'תרכ"ח (1868) בחג שמחת תורה בשעת קריאת התורה קרא רבי חיים את הפסוק "וימת שם משה " ופרץ בבכי, בשעה זו הבינו אנשי קהילתו כי ימיו קרובים ופרצו אף הם בבכי מר, וכן ביום י"ז שבט יום לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים" נפטר רבי חיים מרעלת דם, בשיבה טובה.

פעולו החברתי
רבי חיים פעל רבות למען עניי עירו ושימש משענת ופה לכל חסרי המגן מבני קהילותו, והיה מוכיח את העשירים בבני קהילתו, בדרשותיו . כמו כן תיקן תקנות והקים מוסדות קהילתיים למען החלשים.
רבי חיים הרבה להוכיח בדבר האיסור לצער ולפגוע באחרים ואף לא בילדים קטנים וידועה תוכחתו אל האדונים המצערים את משרתותיהם ואינם מתחשבים בקשייהם.
רבי חיים לא חת מפני נכבדי ועשירי הקהילה והוכיח אותם פעמים רבות על יחסם לעניי הקהילה ואף מתח ביקורת על עשירי עירו המסרבים לשלם מסים לפי יכולתם אלא ביכרו להעלות בשיעור ניכר את המס על הבשר("הגאבילה"), רבי חיים התרעם כי לא רק שאינם מחזקים ידיהם של לומדי תורה ועניים, ומבטלים את הנוהג של חלוקה לעניים בערבי שבתות, אלא שבהעלאת מחיר הבשר הם מעבירים את תשלום המסים על כתפי העניים ועל כן פסק כי אף מההכנסה של מס הבשר ("הגאבילה") יופרש חלק לעניים ולעמלי תורה, כדבריו "לא בחר בזה ה', ובמקום צדקה ותהי לצעקה, וכי אין לך גזל וחמס גדול מזה".
רבי חיים פעל רבות להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך אף גייס נדבנים ידועים בעולם בהם: הברון רוטשילד וסר משה מונטיפיורי עימם רקם קשרים חמים אותם הפעיל רבי חיים גם כדי להציל את יהודי דמשק מעלילת הדם אשר העלילו עליהם וכן פעל להקמת מוסדות לעזרה סוציאלית ומוסדות ציבוריים נוספיים והיה מעורב אישית בהקמת כל מוסד ותפעולו.
רבי חיים דאג לפרנסת עניי העיר ואף בשעותיו האחרונות לפני מותו ביקש כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו אלא ישכרו מעניי העיר למטרה זאת.
רבי חיים מפורסם היה במידת הכנסת האורחים שבה כיבד את כל באי ביתו וכן בחידושו שמותר לבעל הבית לשנות מדבורו (לשקר), כדי שאורח לא יצטער.
רבי חיים תיקן תקנות אשר היו לרווחת אנשי העיר כולה ואף למען בריאות הציבור וידועה הוראתו להימנע מעישון סיגריות לא רק בשבת אלא אף בימות החול.

פועלו החינוכי
רבי חיים השקיע את רוב מרצו וסמכותו כדי לשפר את מצב החינוך בקהילתו ובעיקר את מצבם של ילדי העניים וזאת על ידי התקנת תקנות רבות המבטיחות חינוך ראוי:
תקנת "חינוך חובה" - אין אב רשאי להוציא את בנו מהתלמוד תורה לפני שהילד ידע לכל הפחות את סדר התפילות וקריאה, וכן תיקן שבעל מלאכה רשאי להעסיק נער כשוליה רק לאחר שהילד סיים את לימודיו לשביעות רצונם של מפקחים שמונו לכך. וכן הקים לפני מותו "ועד" מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך בעיר ועל ענייני החינוך בכלל.
בנוסף קבע רבי חיים כי המס המוטל על הבשר ("הגאבילה") ישמש למימון חינוך ילדי העניים והקמת מוסדות חינוך נוספים בעיר. בעקבות תקנה זו, הוא הסתכסך עם כמה ממנהיגי הקהילה.
רבי חיים פעל להפצת התורה והקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים בלי תשלום ואף עול פרנסתם ופרנסת ביתם הייתה על רבי חיים, וכן עסק רבי חיים במתן תשובות למאות השאלות אשר הגיעו אליו ממקומות רבים בעולם, בהם: תוניסיה, גרמניה, סוריה, פולין, מרוקו, ושווייץ, ואף קיבץ את חלקם בספרי שו"ת שהוציא לאור.

קבורתו וקברו
ויקיפדיה רבי חיים פלאג'י- הציון
רבי חיים פלאג'י נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית בה השתתפו לא רק יהודי טורקיה אלא אף גדוד אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. במהלך כל מסע הלוויה סבבו את ארונו בני קהילתו אשר נשאו בידיהם את כל ספריו כשהם מוקפים בנושאי נרות דולקים כגורן עגולה.
מספרים כי כל זמן ההלוויה גשם קל טפטף על ההמון ובשעת סתימת הגולל על הקבר נשבה רוח חזקה אשר כבתה באחת את כל הנרות ובאותה השעה בארץ ישראל בעיר צפת ראו כמה תלמידי חכמים בחלום כי נפטר תלמיד חכם גדול והם מצווים לחלוק לו כבוד אחרון.
כיום על בית העלמין עצמו שומרים דווקא מוסלמים. בבית העלמין עצמו ישנו מקווה, שלטענת השומר המוסלמי, מימיו מגיעים ממעיין טבעי שנובע מתחת לקברו של רבי חיים.
נקודה מעניינת נוספת היא שבעוד כל מצבות הקברים בבית העלמין פונים לכיוון דרום, מצבת קברו של רבי חיים היא היחידה הפונה לכיוון מזרח, מסיבה לא ברורה.
רבי חיים התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16 ואשר עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים.
בסיום כתיבת כל ספר, היה עורך רבי חיים סעודת מצווה והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו לעולם לא מכר.
 עד כאן מקורות ויקיפדיה
כפי האמור לעיל פעם אחת פרצה שרפה בעירו ונשרו רב כ50 ספרים. חלשה דעתו של הרב מאוד ונפל למשכב. בנו רבי אברהם היה הולך מידי יום לבקרו ומדבר עם אביו בדברי תורה. לאחר תקופת מה, הגיש לאביו קובץ של חידושים שאלו מה זה? ענה הבן, אילו הם חידושי התורה שלמדנו יחד בביקורים שלי אצלך. נעור רבי חיים פלאג'י ממטתו. כשהבין שיש אפשרות להחזיר את הכתבים מתוך לימוד מחודש. והחל במלאכה במלא המרץ.
פעם אחת כינס רבי חיים פלאג'י זצ"ל את כל אנשי עירו בשבת בבקר לאחר התפילה לדברי תוכחה ומוסר. כולם הגיעו בהולים. פתח הרב את פיו וסיפור שבלילה ראה בחלומו כיצד הולך מחוץ לעיר ורבני העיר הזקנים שכבר הלכו לעולמם, פוגשים אותו ושמים בכיסיו מיני מתיקה. הרב נבהל ומוציא אותם והם מחזירים. לאחר זמן החל מתחננן הרב למה מנסים להכשיל אותו באיסור הוצאה מחוץ לערוב. והסבירו לו שכיון שיש אנשים מבני עיור נכשלים והוא הרב לא מוכיחם עלכך על כן זה נחשב עוון שלו. כעת פנה לציבור- שמעו נא רבותי, שימו לב על מעשיכם. ולא עוד, פעמים רבות, יש אנשים שלא מקשיבים לרב אלא רק לחבריהם. לכן הוכיחו את חבריכם אם מוציאים אילו דברים מחוץ לעירוב של העיר.
זכות הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישאל אמן. הדליקו נר לכבוד הצדיק.
 קורות חיים רבי חיים פלאג'י וידאו - הרב אברהם מלמד

סמיכה לחיים- אותו חיבר יחד עם רבו רפאל יוסף חזן,
רחמים לחיים- על הרשב"א
ארצות החיים- על מעלת ארץ ישראל,
לב חיים-יצא לאור בשנת ל"ב לחיי רבי חיים,
לב חיים חלק ב
לב חיים חלק ג'
חיים לראש- על הגדה של פסח,
קול החיים- קיבוץ תפילות ותיקונים שיש לומר לאחר גיל 70, חובר על ידו בהגיעו לגיל זה,
מצא חיים-קונטרס לכבוד מלכת אנגליה בעקבות השתתפותה בהצלת היהודים מעלילת דמשק,
ברכת מועדיך לחיים- ספרו האחרון,יצא לאור יום לפני מותו,
ברכת מועדיך לחיים ח-ב
תוכחת מוסר

15 בינו׳ 2016

הרש"ש רבי שלום מזרחי שרעבי זיע"א י' שבט קורות חיים וספריו להורדה

הרב שלום מזרחי שרעבי  זצ"ל ובראשי תיבות בשם הרש"ש הקדוש . הרב נולד בשנת ת"פ והלך לבית עולמו בי' שבט תקל"ז בהיותו בן 57 שנים (1720-1777).
הדליקו נר לכבוד
הרש"ש הקדוש
הרש"ש התפרסם בעיקר עקב סידור הרש"ש שחיבר, (כוונות התפילה על פי רבינו האר"י ז"ל) וכן ספרו נהר שלום ורחובות הנהר. הרש"ש הקדוש נולד וגדל בתימן. בצעירותו עלה לארץ ישראל וכבר אז נחשב לגדול בתורה. על יציאתו מתימן כתב מעריצו הגדול הבן איש חי בספרו "בן יהוידע" כך:
"ודע, כי אבותינו סיפרו לנו על רבנו הרש"ש ז"ל, כשיצא מארץ תימן בא דרך בומביי ובצרה לעירנו בגדד עובר אורח כדי לילך לירושלים דרך דמשק ... וכאשר בא רבנו הרש"ש היה מתעלם כדי לא להודיע עצמו שהוא חכם, אלא סוג אדם פשוט גר עובר אורח, ונתעכב פה עד שניזדמנה לו שיירה שהולכת לדמשק. ובזמן ישיבתו פה, היה הולך ביום לישיבה שעל מצבת השיך יצחק גאון ז"ל ויושב ללמוד זוהר הקדוש עימהם. ואומרים: כאשר היה לומד בזוהר פרשת בלק היה רבנו לומד הזוהר בהתלהבות ובקול רם, וכשהגיע לתיבות "כה תדבר" וגו' היה מוציא תיבת "כה" מפיו בחזקה ותוקף ליבו בכח גדול. ויאמרו לו הזקנים היושבים שם: "מדוע אתה צועק בתיבת "כה" בתוקף ובקול גדול וקורא אותה בכח גדול מאוד? ויאמר להם בלשון ערבית של תימן בזו הלשון: "האדי אל כה חרקת קלבי" (תרגום: זאת ה"כה" שרפה את ליבי) עד כאן שמענו מאבותינו. נמצא צדיק זה קודם שזרח אורו בירושלים תוב"ב, בא אל ארצנו ודרכו רגליו על רחובות עירנו, כדי שיהיו מניחים אותו עטרה בראש, ואשרי עין ראתהו, זכותו יגן עלינו אמן!".
משם המשיך הרש"ש הקדוש לחאלב, שם שימש לפרנסתו כעגלון לגביר. הרש"ש עמד בקשרים עם חכמי העיר, ובין השאר חלק עליהם בשאלה הלכתית בנוגע למצוות אכילת כזית מצה בפסח. משם המשיך אל ארץ ישראל.
היברו בוקס- נהר שלום הרש"ש הקדוש
הרש"ש עמד בראש חברת רבנים מפורסמים שנקראה "חברת אהבת שלום" ומבין תלמידיו היו הרב חיד"א‏‏ ז"ל, הרב יום טוב אלגאזי ז"ל (מהרי"ט אלגאזי), ר' חיים דילרוזה ז"ל ור' גרשון מקיטוב ז"ל גיסו של הבעל שם טוב הקדוש ועוד. תלמידים אלה היו כמעט בני גילו של הרש"ש (ר' גרשון מקיטוב היה מבוגר מהרש"ש ביותר מעשרים שנה) ולמרות זאת נחשב הרש"ש בעיניהם לרבם.
הרש"ש שלח את תלמידו המהרי"ט אלגאזי להסתובב בקהילות אשכנז כדי להתרימם לחיזוק ישיבת בית אל והיישוב היהודי בירושלים. במהלך סיורו הוא התקבל בכבוד וגדולי הרבנים בקשו ממנו את סידורו של הרש"ש לעיון. היו אלה בעל ספר "ההפלאה" ר' פנחס הורוביץ, המקובל רבי נתן אדלר ותלמידו החתם סופר. רבי נתן אדלר אף הביא מטורקיה רב שילמד אתו את המבטא הספרדי, כדי שיוכל להתפלל על פי סידורו של הרש"ש. גם קהילות נוספות בעולם שאלו שאלות את הרש"ש. אחת מתקנותיו המפורסמות הייתה כי המקובלים יערכו את תיקון חצות בכותל המערבי.
(עד כאן ויקיפידה).
הרש"ש בתחילת היותו בתימן התפרנס ממכירת תכשיטים לנשים. פעם אחת קראה לו גויה לביתה שיימכור לה תכשיט. כשהגיע, סגרה עליו את הדלת ותבעה אותו לדבר עברה. בצר לו, ביקש ללכת לפני כן לשירותים. שם מצא חלון קטן, יצא ממנו וקפץ מהקומה העליונה. בדרך נס ניצל הרב. והחליט לברוח ולהעלות לארץ ישראל.
כאשר הגיע לארץ ישראל, לאחר שעבר בעירק ובסוריה כאמור לעיל, קבע מעונו סמוך לישיבת המקובלים בית אל. בתחילה שימש שם כשמש, המחלק שתיה ללומדים, והעמיד פני תם. פעם אחת התקשו חכמי הישיבה בביאור בספר עץ חיים, ראש הישיבה הרב גדליה חיון זצ"ל, אמר שנשאיר את הסוגיא הזו למחר.
למחרת כשפתח ראש הישיבה את ספרו, ראה להפתעתו, הסבר בביאור הסוגיא בעץ חיים. תמה הרב על התשובה המדהימה. ולא ידע מי הכותב. כאשר חזר הדבר על עצמו מספר פעמים, נשאר הרב לאחר סגירת בית המדרש בהחבא, ומה גדלה תדהמתו כאשר ראה שהשמש התם הוא זה שכותב את ההסבר. למחרת הודיע שמכאן ואילך רבי שלום שרעבי הוא ראש הישיבה.
לימים נתן הרב גדליה חיון את ביתו חנה, לאשה לרש"ש. ולאחר פטירת הרב, הוכרז רשמית שהרש"ש הוא ראש הישיבה.
אמרו המקובלים שהרש"ש הוא ניצוץ נשמתו של האר"י הקדוש. וזכה הרש"ש שעד היום לומדים המקובלים את הדרך שלו בביאור דברי רבינו האר"י ז"ל. זכות הצדיק תגן עלינו אמן. הדליקו נר לכבוד הצדיק.
ספרי הרש"ש הקדוש להורדה 
סידור הרש"ש  סידור הרש"ש
"פירוש השמ"ש"
"רחובות הנהר"
"חסדי דוד"
דרך עץ חיים נהר שלום


קורות חיים הרש"ש הקדוש - הרב אברהם מלמד

סיפור על רבי שלום שרעבי מאת הרב הרצל חודר




הרב יצחק וקנין -סיפור העני ורבי שלום שרעבי זיע"א



הכי נקראים