הרב אריה לוין זצ"ל ט' ניסן

הרב אריה לוין זצ"ל- ויקיפדיה

הרב אריה לוין  נולד בשנת תרמ"ה והלך לבית עולמו ב- ט' ניסן בשנת תשכ"ט בהיותו בן 84 שנים (1885-1969), הרב כונה אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.
הרב אריה לוין זצ"ל נולד באורלא שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לר' בנימין ביינוש ולעטיל. הוא למד בסלוצק ובסלונים, ונחשב כמתמיד וכעילוי. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין; רק מאוחר יותר התקבל אליה, ושם למד תורה מהרב רפאל שפירא. עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה (1905), ולמד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והראי"ה קוק. נישא לצפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, שהיה בנו של הרב חיים יעקב שפירא. הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק.

כיהן כמשגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. היה ידוע כבעל חסד, נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים על מנת לעודד את יושביו.

לאחר מלחמת השחרור, כאשר הוחזרו לישראל גופותיהם של אנשי מחלקת הל"ה, שנה וחצי לאחר שנפלו בקרב, לא הצליחו אנשי הרבנות הצבאית לזהות בוודאות 12 גופות. לפתרון הבעיה שנוצרה הוטל על הרב לוין לערוך את גורל הגר"א - הטלת גורל שבאה לזהות את הגופות.

מידותיו הטובות ומעשי החסד הרבים שעשה היו למושא לסיפורים רבים על פועלו (הסופר שמחה רז שהיה ממקורביו קיבץ רבים מהם לשני כרכים), ובזכותם היה נערץ על חלקים נרחבים בציבור.

עם קום מדינת ישראל הקים את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי, נכדו של הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה". כיום מונה הישיבה כמה עשרות תלמידים ביניהם רבנים ומורי הוראה מפורסמים. הרב פלצינסקי שימש כראש הישיבה עד לפטירתו בחודש תשרי תשס"ח (אוקטובר 2007). כיום עומד בראשות הישיבה בנו הרב שלמה יהודה פלצינסקי.

ידוע המעשה שהגיע לרופא יחד עם אשתו, ואמר לרופא, כואבת לנו הרגל. ומאז הדרשנים בסעודות שבע ברכות, נוהגים לספר סיפור זה, שמראה כמה היה מכבד את אשתו ומקיים מאמר חז"ל כפשוטו, "אשתו כגופו".

הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו). על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים".

הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו. רחובות נוספים נקראו על שמו גם בערים אחרות. ביולי 2005 הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות מדליה לזכרו.
הדליקו נר לכבוד הצדיק הרב אריה לוין זצ"ל

עד כאן מקורות ויקיפדיה

בעקבות הרב אריה לוין זצ"ל - סרט תיעודי

הרב שלום משאש זצ"ל י' בניסן

הרב שלום משאש זצ"ל ויקיפדיה cc-by-2.5

הרב שלום משאש (כ"ב בשבט ה'תרס"ט - י' בניסן ה'תשס"ג, 13 בפברואר 1909–12 באפריל 2003) היה רבה הראשי של העיר קזבלנקה שבמרוקו, ואחר כך רבה הראשי של מרוקו, ולימים הרב הראשי של ירושלים, במשך 25 שנה. חיבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה, ונחשב לאחד מפוסקי ההלכה החשובים שהוציאה מקרבה יהדות מרוקו במאה העשרים. הוא זכה לתארים "פוסק הדור", "גדול הדור", "מרן", ועוד, בפרט בקרב בני העדה המרוקאית, להם שימש מקור גאווה.

הרב העיד על עצמו באחד מספריו  'כל ימי נעורי לא ידעתי צורתא דזוזא (=לא ידעתי כיצד נראה מטבע כסף) וכל כסף תועפות נחשב בעיני לאַיִן נגד חשק תאוות לימוד תורה הקדושה'.

היה סמל מופת ודוגמה של רודף שלום, התרחק מאוד מן המחלוקת, השתדל ואף עלה בידו להיות מקובל נערץ ואהוב על כל החוגים והעדות בארץ ומחוצה לה, תוך שהוא מקרין אחדות ואהבה לכולם. לשכתו וביתו היו פתוחים לרווחה בכל שעות היום והלילה לכל דורש, אנשים ונשים, חכמים והמוניים, אברכים וקשי יום. הקדיש להם מזמנו המצומצם, קיבלם במאור פנים, בסבר פנים יפות, בנחת רוח ושמע אותם בסבלנות.

אף על הגויים היה אהוב ומקובל. בשנות כהונתו במרוקו, עמד הרב משאש בקשרים הדוקים עם המלך חסן השני, והמשיך לברך אותו ואת ממלכתו גם כשהתיישב בירושלים. הערבים במרוקו התייחסו לדמותו המלכותית בהדרת כבוד, וגלי הערצה אפפו אותם כשראו את מלכם מבקש את ברכת הרב היהודי. במשך הזמן המלך הפך לידידו האישי, ולפחות פעמיים בשנה היה הרב משאש מוזמן לבא לברך את המלך בטקס מלכותי ומפואר, כשהמלך מאזין לכל מילה ביראת כבוד, תוך שהוא עומד כפוף כל זמן הברכה. המלך העניק לו תליון ותעודה, המעניק לו מעמד של שופט במערכת המשפט של מרוקו, לא רק ליהודים אלא גם לגויים, והעניק לו סמכויות נרחבות נוספות, בכל הנוגע לביסוס מערכת הכשרות ועוד.

הרב משאש נהג לתבל את דרשותיו בהומור. כך בין השאר התבטא שהפירמידות במצרים שייכות לעם ישראל, כתשלום על עבודתם במצרים, מה עוד שעקב העובדה שרעיון בנייתם היה של יהודי- יוסף הצדיק, המצרים צריכים לשלם תמלוגים מתיירות. הרב משאש הדגיש רבות את הפנייה לציבור, ואת היחס החינוכי שיש לנקוט כלפי הציבור. כך בין השאר הוא קובע שבמידה שיש התנגשות בערב שבת, בין אמירת שיר השירים לדרשה, מוטב לקיים את הדרשה (ילקוט שמ"ש סימן צה).

הרב שלום משאש זצ"ל לפני הוצאת בול על שמו- ויקידפיה cc-by-2.5

מדת הענווה שלו הייתה מן המפורסמות. כשהיו מעירים על דברי הרב משאש, לא רק שלא היה מעורר איזו טינה ושנאה על המעירים, אלא היה עושה עצמו אסיר תודה, והיה מוסיף אהבה על אהבתו לאותם המעירים. והיה אומר שבזכות המעירים, זוכה הוא להבהיר את פסקיו יותר ויותר. הוא היה רגיל לומר שאדם שאינו מסכים עם הדברים שלו, מוזמן לכתוב לו ולנמק את דבריו, ואם ימצא שנפלה אצלו טעות בהלכה, יחזור הוא מהפסק ללא חשש. ולא התעייף מלענות אפילו חמש ושש פעמים, בחילופי מכתבים, על אותו עניין ועם אותו אדם, כמעיין המתגבר, במכתבים ארוכים ומפולפלים, גם כשהשואל היה אברך צעיר לימים, והיה מתייחס להערות בכובד ראש תוך שהוא מעיין בכל שורה ושורה ומנסה להבין את דעת המעיר לעומקה, מדוע הגיע להבין כדבריו, ורק אחר כך היה מחשב עם מי האמת.

לא פחד מלחזור בו כשהיה צריך, באמרו כי כך היא דרכה של תורה, ועשרות מכתבים דן ליישב ולחזק את מה שכתב בספריו ובמאמריו שראו את הדפוס, ואף בסוף ימיו שעברו קרוב לשבעים שנה מזמן שכתבם, עדיין היו הדברים ברורים לו והיה מפלפל בהם בין בכתב ובין בעל פה. למעשה כך התחבר הספר 'שמש ומגן'.

הרב דוד יוסף, רבה של הר נוף ובנו של הרב עובדיה יוסף סיפר, שבאחת מן הפעמים ששוחח עם אביו אמר לו שהוא כותב תשובה הלכתית החולקת על אחד מפסקי הרב משאש. אמר לו אביו: "אם הינך רוצה להשיב על דברי הרב משאש, תחזור על הדברים עשר פעמים".
יחסו של הרב למנהגים ודרך לימודו
הרב משאש היה בקיא וחריף בכל חלקי התורה, ובכל השאלות החדשות היה פוסק על פי הנראה מעיונו, אולם במה שכבר נהגו אבותיו רבני מרוקו - לא שינה, והיה מחזק ומברר את מנהגיהם. ואף לאחר שעלה לארץ ונתמנה לרבה של ירושלים לא שינה ממנהגי אבותיו. ואמנם ככלל ידוע כי בני עדות המזרח וצפון אפריקה נוהגים על פי פסקי רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך, אך מכל מקום דעת הרב משאש שבכל אותם דברים שיש בהם מנהג מבורר שכך נהגו בני עדה מסוימת, גם אם אינו כדעת השולחן ערוך, אין להם לשנות ממנהג אבותיהם.
הרב משאש החשיב בעיקר את הדבר הנהוג, ולא את המנהג הכתוב. כך ביחס למנהגי האר"י, לדעתו חלים רק על אלו העוסקים בקבלת האר"י (כגון ילקוט שמ"ש סימנים כא, לד).
ביחס למנהגי האר"י, שרבים מבני עדות המזרח קיבלום, דעתו הייתה שהם מיוחדים לעוסקים בקבלת האר"י, אבל לכלל הציבור הלכה כשולחן ערוך, זולת המקומות שיש בהם מנהג אבות ברור.
פעם סיפר הרב שהיה לפניו דין תורה. הרגלו היה להכין את הספר שבו צריך לעיין לפני השינה. הולך לישון, וקם בעלות השחר לעיין בסוגיא- ואמר שכך דרכו בקודש. כמו דוד המלך שהיה שם את הכינור שתבוא רוח צפונית תנגן בכינור וכך יתעורר. אצל הרב הכינור זה הספר שבו צריך לעיין.

מספר סרטונים ברשימת ההשמעה- על הרב שלום משאש זצ"ל

מספרי הרב שלום משאש זצ"ל

מזרח שמ"ש - הלכות איסור והיתר, ספר זה הוא ספרו הראשון של הרב משאש, נדפס בהיותו בגיל 25. (תרצ"ג – 1933).
תבואות שמ"ש - ארבעה חלקים, על דיני השו"ע.  תבואות שמש אורח חיים חלק חשן משפט חלק יורה דעה
שו"ת שמ"ש ומגן -  חלק א  חלק ב  חלק ג' שו"ת ארבעה חלקים. החלק הרביעי יצא לאור ב י' בניסן תשס"ז
בית שמ"ש - על היד החזקה לרמב"ם
ילקוט שמ"ש - קיצור לפסיקותיו על חלק או"ח, נערך על ידי הרב אריאל אדרעי (הוצאת ארז, ירושלים).
וחם השמ"ש - דרשות על התורה.
מקורות - ויקיפדיה

רבי יוסף קארו זצ"ל יג' ניסן קורות חיים

רבי יוסף קארו  זצ"ל נולד בשנת רמ"ח והלך לבית עולמו ביג' ניסן בשנת של"ה בהיותו בן 87 שנים (1488-1575).

רבי יוסף קארו ויקישביה

רבי יוסף קארו זצ"ל חב"ד

רבי יוסף קארו זצ"ל נולד בספרד, ולאחר גירוש ספרד, עבר מדינות מספר, עד שקבע את מקום מושבו בצפת. שם עסק בלימוד התורה בהתמדה עצומה, וחיבר את ספרו הבית יוסף במשך 20 שנה. ספר בית יוסף הוא ספר המראה מקומות מתוך הש"ס, להלכה שנפסקה בספר הטור. והרב הכריעה שם להלכה על פי שניים מתוך שלשה עמודי הוראה, בין הרי"ף רמב"ם ורא"ש. הרב היה גורס בכל יום ח"י פרקי משניות, בשמחה ובהתלהבות, עד שזכה ונולד מלימוד המשניות, מלאך מגיד, שהיה מדבר מתוך גרונו, מוכיחו ומלמדו דעת וכן אומר לו דברי תורה. את דברי המלאך המגיד, כתב רבי יוסף קארו בספרו מגיד מישרים. המלאך גילה לו שישנו יהודי שמחבר גם הוא ספר כמו השולחן ערוך ולכן עליו להזדרז בהדפסת ספרו. אכן הרב הזדרז, וכאשר ראה רבי משה איסרלאש, שהתפרסם ספר שולחן ערוך, לכן תימצת את ספרו, וקרא לו "ספר המפה", בו הוא מונה את המנהגים החלוקים של בני מדינות אשכנז, וכן במקומות מספר, חולק על פסקי השולחן ערוך. לאחר שאשתו הראשונה נפטרה עליו, התחתן הרב בשנית, ולימים שאף גם זו נפטרה, התחתן הרב בשלישית בגיל 80 ונולד לו בן בהיותו בן 84 ושמו יהודה, בן זה הדפיס את ספרי הרב. זכה רבי יוסף קארו, וספרו שולחן ערוך התקבל בכל תפוצות ישראל, ולכן נקרא שמו "מרן" ראשי תיבות "ממאתיים רבנים נסמך" בתחילה הסמיכו רבי יעקב בי רב, ולאחר מכן כל גדולי צפת ושאר חכמי ישראל. הרב קרא לספרו שולחן ערך, כפי שאמר ה' למשה רבינו שילמד את עם ישראל עד שהתורה תהיה לפניהם כשולחן ערוך ומוכן לסעודה. הרמ"א קרא לספרו "המפה" כאמור, דהיינו המפה שפורסים על השולחן בכדי לאכול. שאר הפוסקים שהודפסו, על השולחן ערוך נקראים, "נושאי כלים" כביכול הכלים הנמצאים על השולחן.

רבי יוסף קארו זצ"ל  מגיד מישרים ויקיפדיה

ציון רבי יוסף קארו ויקיפידה- צילמתי

כאשר ביקש להתחתן בשלישית כאמור, היו לפניו שתי הצעות, אחת מבוגרת, ואחת צעירה יותר. חשק הרב בצעירה. לאחר ימים הודיע שאינה חפצה, ולכן התחתן עם המבוגרת יותר אמר לו המלאך המגיד מתוך גרונו, שהזיווג האמיתי שלו, היתה השניה המבוגרת, רק כיון שלא היה עדיין ראוי להתחתן עימה, לכן נתנו בדעתו לנסות להתחתן עם הצעירה, ומשזו סירבה, אז כעת ראוי הוא להתחתן עם השניה. ואמר לו המלאך- דע שאשתך זו , היאא גלגול של תלמיד חכם גדול מאוד, שאילו היית יודע מי הוא היית מתבייש שתעשה לך איזה שירות שהוא, אלא כיון שתלמיד חכם זה היה קמצן בתורתו, לכן התגלגל באשה זו על מנת שתשמש אותך, ותעזור לך להפיץ את התורה, ועל ידי כך  תתוקן אותה נשמה.

מעשה זה כתוב בספר מגיד מישרים. רבי יוסף קארו היה פרוש וחסיד, המלאך המגיד היה מוכיחו על כך ששתה הרבה מים, יותר מהרגלו, וכן על כך שאכל כמה וכמה זיתים, ושזה בחינת תאוות. כן הוכיחו שיחשוב כל העת בתורה, ועל ידי כך, כל שרפי מעלה מחשיבים אותו מאוד. וכן סיפר לו המגיד, שכאשר תירץ איזו קושיא על אחד מהראשונים, אזי אותו ראשון שמח בו מאוד, כמו הרשב"א המאירי ועוד.

זכות הצדיק רבי יוסף קארו תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.

יהושע בין נון כו' ניסן -"יהושע נער לא ימיש מתוך האהל"

ציון יהשוע בין נון- צילום מיכאלי cc

יהושע בן נון היה, על-פי המתואר בתנ"ך, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי התלמוד, יהושע בן נון הוא מחבר ספר יהושע.‏

יהושע בן נון השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד נשיא שבט אפרים.‏ לפי המסורת נולד יהושע במצרים, והיה בן 22 בזמן יציאת מצרים. יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע" (במדבר יג, טז). יהושע היה משרתו של משה ותלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

(ויקיפדיה).

יהושע בין נון היה תלמידו הקרוב של משה רבנו וזכה ללמוד ממנו תורה פנים אל פנים. ראה סרטון התייחסות מורנו הרב עובדיה יוסף שליט"א. הממרא הידועה מחז"ל "והגית בו יומם ולילה" נאמרה על ידי יהושע בין נון- לא-יָמוּשׁ סֵפֶר- הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ והגית בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: יהושע א-ח

סרטונים על יהשע בין נון

להורדה