‏הצגת רשומות עם תוויות תשרי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תשרי. הצג את כל הרשומות

4 באוק׳ 2016

הרבנית בת שבע קנייבסקי זצ"ל יז' תשרי תשע"ב

הרבנית בת שבע קנייבסקי זצ"ל קורות חיים
הלכה לבית עולמה ביז' תשרי תשע"ב בהיותה בת 78



    תיעוד נדיר של הרבנית אלישבע קניבבסקי





    ההלויה של הרבנית אלשיבע קנייבסקי זצ"ל








    בבית ברחוב רשב"ם, מתגוררות צניעות החומר וגדלות הרוח בכפיפה אחת • שולמית שר, סופרת 'שמנת', עלתה לביתה של הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה – אשת חבר למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והדמות הנאדרת ורבת ההוד המשפיעה מאורה על אלפי נשים חפצות בחיים – וביקשה לזכות בהצצה קטנה אל ממלכת הטוהר, לגעת בשולי האדרת ולתפוס ניצוצות אור מעולמה של אישה יהודייה אמיתית • בין לבין, היא זכתה לשמוע על הליכות חיים, ייעוד תמידי וצניעות אמיתית • על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים

    הדלת תמיד פתוחה.
    כמו הלב.
    אומנם אינה גדולה כמותו. ולא תהיה. כי אין להם צורך במימדים, לבני הבית. דיים שתמלא את תפקידה, הדלת. תיסוב על צירה, תיפתח או תיסגר בעת הצורך.
    בפנים, היכן שהקירות נוטפים אגלי תורה והתקרה מכסה על עמל תמידי שאינו פוסק, מתארחים צפונות הלבבות, מסתרי הנפש הכמוסים, לצד הכרעות הרות גורל. שם טמון עמוק-עמוק לוז העם היהודי; תורה מגנא ומצלא.
    הבית ברחוב רשב"ם.
    "אלול!", מכריז גרם המדרגות באלם קול. חדר המבוא הצנוע מאוכלס מפה לפה – ירח הרחמים תופס בו מקום של כבוד – ואחריו מצטופפות נשים הכמהות לברכתה של הרבנית.
    קרוב-קרוב, מאחורי הדלת הנפתחת, יושבת הרבנית. דומם מקשיבה היא למסתרי הנפש שמולה. פותחת את הלב הגדול והרחום, ומעניקה תשורת נחמה ועידוד לדמות המבקשת. ברכה לוהטת, מעומק הנשמה, מצטרפת תמיד, נוסכת תקווה ואור חדש לעתיד טוב יותר.
    ניגשנו בלאט אל הבית השוכן בפאתי בני ברק. ביקשנו לטעום ניחוחות של תורה ויראה. להזריק אל הנשמה מעט מן האור הספוג. בחרדת קודש ביקשנו ללקוט פנינים מפי אישה גדולה, אשת חבר לגר"ח קנייבסקי. לפתוח את הלב בימים של תשובה, מלב גדול הפתוח תמיד לרווחה.

    בת מלך פנימה

    כשהאישה היהודייה, עקרת הבית, עסוקה עד למעלה מראש בטיפול בילדיה, בבישולים, בכביסות, בעבודות הבית הרבות וגם בעבודה מחוץ כדי לסייע בפרנסת המשפחה, כיצד יכולה היא למרות טרדות הזמן הרבות לחוש את העוצמה של חודש אלול ולנצל את ההזדמנות שהקדוש ברוך הוא נמצא קרוב אלינו?
    "תפקיד האישה הוא בבית פנימה, לזכות להעביר לילדיה חינוך יהודי טהור", משיבה הרבנית מיד. "זהו תפקידה במשך כל ימי השנה ועל אחת כמה וכמה בחודש אלול! עליה מוטלת האחריות לשוחח עם בניה על מעלת לימוד התורה, לבחון כי אכן לומדים הם כראוי, לדרבן אותם לשוב וללמוד עוד בחשק ובשמחה. את הבנות, צריכה האם היהודייה לחנך לצניעות אמיתית, כיאה לבת ישראל כשרה וצנועה".
    דמותה של הרבנית משקפת במוחש את מילותיה. חיזוק לכך מוצאים אנו בדבריה של אחת מבנות ביתה הקרובות של הרבנית. היא מזכירה את מסירותה של הרבנית לבעלה, הגר"ח.
    בכל ערב וערב, ניגשת היא להכין את הסלט היומי בעבורו, ולעולם אינה מוותרת על תפקידה זה. אף בימים קשים, כשהלחץ גובר ונשים רבות צובאות על חדר המבוא הקטן, הכנת הסלט נותרת מלאכתה האישית. אף כשבכוונתה לצאת את הבית, ראשית דבר יהיה הסלט טרי ומוכן, ורק לאחריו תתפנה הרבנית לעסקי הציבור הממתינים לפתחה. הכל כדי שיהיה המזון מוכן בעבור הגר"ח, בעיתו ובזמנו.
    בשעה שתיים וחצי אחר חצות, קם הגר"ח משנתו הקצרה, שאורכת כשעתיים בלבד, ואז מצפה לו תמיד כוס התה הנצחית, שהרבנית מכינה לו לילה-לילה, חרף חולשתה והעייפות הרבה, תוצאות יום עמוס עשייה ופעילות.
    הגר"ח אינו טועם כמעט דבר, אולם הרבנית אינה מוותרת על הכנת סיר ענק של דגים, על חלות לכבוד שבת, על אפיית עוגות. גם הכנת עוגה אינה דבר של מה בכך. הרבנית מורחת את הקרם בשימת לב, מקפידה לפזר סוכריות במידה שווה ושמה את לבה לפרטים הקטנים ביותר.
    "אכן", מדגישה בת שיחנו. "הרבנית מגלמת בכל הליכותיה את מהות האישה היהודייה, ותפקידה הנשגב לנהל את ממלכת הבית, לדאוג לרווחתם הגשמית של בני הבית, כדי שיוכלו להתעלות ברוחניות בשלווה ולצלול בים התורה ללא דאגות".

    קבלה ותפילה

    כאשר מוצאת האישה את הפנאי לפשפש במעשיה ולשוב בתשובה, קופץ לו היצר הרע ומנסה לייאש אותה: 'איך תקבלי על עצמך משהו חדש, ההרגל יעשה את שלו ואת לא תעמדי בקבלה'. איך יכולה היא לעמוד נחרצות מולו ולא להשתכנע בעצת היצר?
    "ראוי וכדאי שתקבל כל אישה על עצמה ללמוד שתי הלכות ביום מהלכות שמירת הלשון", ממליצה הרבנית בחום. "תשתדל האישה לעמוד בקבלה זו שקיבלה על עצמה, ולהתמיד בה למשך כל ימי השנה, ובעזרת השם, חיזוק זה ישפיע ויפעל על שאר הליכותיה ביום יום".
    מפעים לגלות כיצד מקיימת הרבנית, הלכה למעשה, את כל דברי החיזוק שהיא מעניקה למבקשות. לא רק הלכות שמירת הלשון היא מקפידה ללמוד מדי יום, כפי ששמעה בשם הרב סגל זצ"ל ממנצ'סטר, כי מובטח לכל מי שילמד שתי הלכות של שמירת הלשון בכל יום, שיינצל מצרות רבות ורעות ויזכה לישועות.
    "בכל פעם שמקבלת הרבנית על עצמה משהו נוסף, היא מקפידה בעקביות מעוררת השתאות להתמיד בו דבר יום ביומו. פה 'פרק שירה', שם 'איגרת הרמב"ן'. קטעי ה'קורבנות' בתפילת השחר, שכדי לאומרם בבוקר היא מתעוררת משנת השעתיים של הלילה כשעה לפחות לפני הנץ החמה. אף את תפילת 'נגע צרעת' היא מקפידה לומר מדי יום.
    "לא משנה היכן תשהה הרבנית", מדגישה קרובתה בהתפעלות גלויה. "אם יהיה זה חדר טיפול נמרץ, או כל מקום אחר, אינה שוכחת את כל התחייבויותיה ועומדת בהן בכל יום מחדש".
    הגר"ח מציין כי ישנם שני קטעי תפילה שאפשר לאומרם בכל עת ובכל שעה במהלך היממה. שלא כמו תפילות אחרות, כשחרית אותה ניתן להתפלל רק מעלות שחר, או מנחה שזמנה מוקצב עד שקיעת החמה. מדובר ב'אדון עולם' וב'נשמת כל חי'.
    בכל לילה, לאחר יום בו אימצה הרבנית את כל כוחותיה, דיברה ארוכות עם נשים, שוחחה וחיזקה נפשות יהודיות, כשעולה על יצועה, עדיין אינה נותנת תנומה לעפעפיה.
    יש לה עוד קבלה. תפילת 'נשמת כל חי'.

    דוגמה אישית

    בדורנו, דור שלמרבה הצער למוד ניסיונות מרים, האורבים לפתחנו השכם והערב, כיצד יכולה אם המשפחה לשמור על חינוכם הטהור של צאצאיה, שלא יתפתו להיגרר, חלילה, לתחלואי הרחוב המושך?
    "החינוך בבית הוא המשפיע על הלך רוחם של בני הבית!", אומרת הרבנית ברורות. "אם תשמש האם כדוגמה חיה לצניעות אמיתית ותחנך בביתה פנימה לחיי צניעות למופת, אזי יגדלו הילדים ברוח זו והיא תגן ותשמור עליהם מול ניסיונות הרחוב".
    "די לראות את הרבנית, וכל מילה תהיה מיותרת", מחייכת בת משפחתה. "צניעותה המופלגת מהווה דוגמה ומוסר חי לבנות ישראל. אין היא זקוקה לבגדים חדשים כלל ועיקר. כשסוף סוף תפרו לה חצאית חדשה, דאגה הרבנית שלא תהיה קצרה, כמובן, אך גם לא ארוכה יתר על המידה. בכל צורה ואופן, שלא תוכל מישהי לחשוב בטעות כי האופנה שולטת כאן".
    הבית ברחוב רשב"ם ספוג כולו צניעות ופשטות, מהמסד ועד לטפחות. הרבנית אינה קונה פריטים חדשים. היא פשוט לא זקוקה להם. יש לה כל.
    גם כאשר מקבלת היא מתנה כלשהי: סיר חדש למטבח, משלוחי מנות, או תשורה מאורחים הבאים מחוץ לארץ, אין היא מסוגלת להותיר אצלה דבר. עד שלא תדע ותראה בבירור כי מישהו אחר משתמש במתנה ונהנה ממנה, לא תהיה לה מנוחת הנפש.
    צניעות מבית ומחוץ.

    ואל ייבוש מפני המלעיגים

    כשניסיון הצניעות שולט בחוצות, כיצד אפשר לחזק את נשות החיל, הנלחמות בגבורה מול מבטי הרחוב הלועג, שלא תכשלנה בניסיון הקשה, ותשאנה ראש בגאווה יהודית, בצניעות אמיתית?
    "אדרבה!", עונה הרבנית ומבטיחה. "ככל שצוחקים עלייך יותר, המצווה גדולה יותר, והשכר עליה מרובה!
    "עם זאת, כמובן שאין לייחס חשיבות כלל למלעיגים בעבודת השם, אלא להיות שלמה ובטוחה במצוות הצניעות שהאישה זוכה בה, וממילא תהיה הזכות גדולה יותר".
    לנשים החפצות להתחזק במידת הצניעות, מרבה הרבנית לספר את הסיפור הבא:
    קבוצת בנות שמתגוררות בצפת, האזינו ביום מן הימים להרצאה אודות חשיבותה הרבה של מצוות הצניעות באישה. בעקבות הדברים ששמעו, הגיעו הבנות להחלטה משותפת: כל אחת תסור לביתה ותחפש בגד אחד אשר אינו עונה על כל דרישות הצניעות. את הפריט הזה, שאינו ראוי במאת האחוזים לבת ישראל כשרה, השליכה כל אחת בתורה לגיגית גדולה, ונפרדה הימנו סופית.
    אחר כך, הן העתירו לקדוש ברוך הוא, שיעלה הקורבן שהקריבו עתה לשמים, יהווה כפרה לחטאי האומה ויביא בזכותו רפואה וישועה לעם ישראל.
    לא עברו שעות אחדות, ובציבור התפרסמה ידיעה על הימצאות מכונית תופת, עמוסה בחומרי נפץ, שאמורה היתה להתפוצץ בסמוך לקניון מרכזי בחיפה, לזרוע הרס וחורבן ולקצור נפשות יהודיות בטרם עת.
    שמעו זאת הבנות ורוחן המְתה. בטוחות הן, כי הקורבן שהקריבו חסך קורבנות דמים. נסעו כולן בני ברקה, טיפסו במעלה המדרגות והציגו לרבנית את הגיגית העמוסה בבגדים. מששמעה הרבנית את סיפורן המרגש, התבטאה אחר כך כי זלגו דמעות מעיניה מרוב התרגשות!
    לפני כשנתיים ימים, הגיעה אישה פלונית לרבנית וסיפרה לה בהתרגשות מעשה שהיה, כשהיא מבקשת ממנה לפרסם את סיפורה ברבים, לחיזוק נשות ישראל:
    תחביבה של אותה אישה היה לקנות בגדים לעצמה. את כל מרצה, זמנה והונה, השקיעה הגברת ברכישת פריטים חדשים למלתחה העמוסה. אולם, בגדים אלו לא ענו על דרישות הצניעות שהתורה מחייבת. האישה לא שמה אל לב, והימים חלפו.
    אחר תקופה, לא חשה הקונה התמידית בטוב, ופנתה לסדרת בדיקות מקיפות. לחרדתה, התברר למעלה מכל ספק כי גידול רציני מסתתר בראשה. עולמה חשך בעדה. בבית החולים קבעו הרופאים במהירות תור לניתוח, אולם חשפו בפניה את העובדה המרה: אין הם תולים תקוות רבות בהצלחתו. מאוחר מדי. מורכב מדי.
    משהבינה החולה כי ייתכן ותיפרד מן העולם בקרוב, ישבה ופשפשה במעשיה. לא קשה היה לה להיזכר במערכות הבגדים היוקרתיות הממלאות את ביתה. היא החליטה. את ה-כ-ל היא זורקת. לאשפה.
    מיהרה אל הבית, אספה את צרורות הבגדים המורדים במידת הצניעות, והשליכה את כולם אל מיכל הצפרדע השכונתי.
    משהגיע תאריך הניתוח, הופיעה מיודעתנו בבית החולים, כנדרש. שוב נערכו כל הבדיקות השגרתיות. סדרת הצילומים המקובלת לפני התחלת הניתוח, ו… כלום. פשוט אין כלום. הגידול נעלם כלא היה. ממש כמו הבגדים…
    כוחה של צניעות!
    הניסיון אינו קל. אישה אחת, גבר עליה כוחו של היצר, והיא קיבלה החלטה נמהרת להוריד את הגרביים. אלא שמיד לאחר שפסקה מלגרוב גרביים, גילתה פצעים משונים עד מאוד ברגליה. כל המשחות והתרופות שניסתה היו לשווא. הפצעים מיאנו להיפרד מן הרגליים.
    לא קשה היה להבין את סיבת הופעתם של הפצעים… חשה היא על בשרה עוצמתה של מצוות הצניעות.
    אותה אישה באה אל בית הרבנית, גוללה את המעשה באוזניה וביקשה ממנה לפרסם את הסיפור ומסרו ברבים.
    היתה שם אישה נוספת, שהקשיבה גם היא לסיפור. מיד אמרה לרבנית: "קיבלתי על עצמי לגרוב גרביים מעתה. אולם, אינני רוצה לקיים את ההחלטה רק כשאשוב לביתי. מבקשת אני מרגע זה להתעטר במצוות הצניעות. האם תוכל הרבנית להביא לי זוג גרביים משלה?"
    על אתר נעתרה הרבנית, אולם התריעה במבקשת: "גרביי עבות מאד, את בטוחה שאת רוצה אותן?"
    היא היתה בטוחה. והיא קיבלה. והיא זכתה.

    ותשובה ותפילה וצדקה

    בעשרת ימי תשובה, מקפיד הגר"ח לסיים דבר יום ביומו את ספר התהלים. להיכן שהוא פונה, נראה הוא כשספר מזמוריו של נעים זמירות ישראל בחיקו.
    מדי בוקר, משכים הוא לתפילת השחרית בשעת הנץ החמה, בבית הכנסת 'לדרמן' הסמוך לביתו. הרבנית אף היא מתפללת בשעה מוקדמת זו שחרית, וישנן נשים קבועות המגיעות למניין זה במשך עשרות שנים.
    אף לנשים המבקשות חיזוק, מציעה הרבנית להוסיף עוד תפילה ביום. גם לאלו הזוכות להתפלל שלוש פעמים ביום, אומרת הרבנית כי כדאי להוסיף עוד קטע. עוד משהו. תפילה לעולם אינה שבה ריקם.
    החסד הפורץ מליבה של הרבנית, אין לו גבול וקץ. "בשעה שקשה לי בבית", משתפת אותנו קרובתה בחוויה אישית. "מהרהרת אני ברבנית. מה היתה עושה היא, לו היתה נתונה במצב זהה לשלי? ואז, ברגע אחד, ברורה לי הדרך הלאה".
    פעם הציעה הרבנית לבחור ישיבה סגולה בריאותית מסוימת, אשר היא בקיאה בעשייתה. פירטה באוזניו את מרכיבי המזון הדרושים ליצירתה, והבטיחה לו שאם יטעם מתערובת זו במשך שלושים יום רצופים, תצליח הסגולה.
    טען הנער כי ישן הוא בפנימיית הישיבה, והמטבח נסגר שם בשעה מוקדמת. לא יוכל הוא, אפוא, לגשת מדי ערב, כשהמקום פנוי בעבורו, ולהכין את התערובת. הציעה לו הרבנית על אתר: "כל ערב, לפני שתלך לישון, גש אליי הביתה, ואכין בעבורך את הסגולה הבריאותית".
    כך, בפשטות, כאילו אין היא מסיימת בערבו של יום מסכת שלמה של שיחות, תפילות מעומקה של הנפש ומאמצים רבים. לזכות להתכונן ליום הבא בעוד מעשה של חסד.
    מדי ערב שבת, כאמור, שוקדת הרבנית על הכנת סיר ענק של דגים. בעת שהמאכל מוכן וראוי, מתחילה החלוקה: אם לבני משפחתה, ילדים ונכדים, ואם לדמויות שונות הזקוקות לתשומת לב חמה ואוהבת. זו משפחתה אינה מתגוררת בארץ. לזו אין כלל משפחה.
    הרבנית לא שוכחת אף אחד! מניחה בצד משהו, דבר מאכל מסוים, שיודעת כי המקבל אוהב במיוחד. אין היא מוותרת על פרט קטן כגדול.
    חסד, במלוא מובן המילה.
    ייתן ה' ובזכות צדיקים שבדור נזכה לשנה טובה ומבורכת, להחשת הגאולה ולבניין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו, אמן!
    מאת: שולמית שר
    מקור: עיתון "מרכז העניינים"
    מקורות אתר פרקטיש בלוג יהדות
    סיפורי מופת על הרבנית קנייבסקי ע"ה


    האישה לא כל כך היתה מתאימה לבית יעקב בלבושה. הרבנית ראתה אותה ואמרה לה שהיא לא יכולה לקבל ולברך אותה בצורה כזו רק אחרי שתחליף את בגדיה • כעבור מספר חודשים, בזמן שהבעל היה בבית הכנסת איצקוביץ, נכנס לפתע אדם והדליק את האור. זקן אחד, שקודם-לכן כיבה אותו, העליב אותו ברבים

    סיפור ראשון

    לפני כמה שנים הגיע לרבנית זוג חשוך ילדים.
    האישה לא כל כך היתה מתאימה לבית יעקב בלבושה. הרבנית ראתה אותה ואמרה לה שהיא לא יכולה לקבל ולברך אותה בצורה כזו רק אחרי שתחליף את בגדיה.
    לאחר כמה חודשים, היא הגיעה לרבנית כשהיא צנועה.
    אמרה לה הרבנית: "עכשיו אני יכולה לברך", ותוך שנה ב"ה נולדה להם בת. כיום הם הורים לבלי עין הרע.

    סיפור שני

    לפני כמה שנים הגיע זוג חשוכי ילדים לבית הרבנית, וביקשו ברכה.
    הרבנית אמרה להם: "אם אתם רוצים ילדים, עליכם לראות אדם שמעליב את חברו ומבליג".
    כעבור מספר חודשים, בזמן שהבעל היה בבית הכנסת איצקוביץ נכנס לפתע אדם, והדליק את האור. זקן אחד שקודם-לכן כיבה אותו העליב אותו ברבים.
    למרות זאת, לא ענה למעליב וברך אותו שיהיה לו ילדים ואם יהיה זה בן הבטיח שיהיה הסנדק.
    עברו מס' חודשים, נולד להם בן בשעה טובה ואותו בן אדם היה הסנדק בברית.
    מאת: מריה
    מקור: אתר "כיכר השבת"

    רבי נחמן מברסלב יח תשרי תקל"ב-תקע"א

    ציון רבי נחמן מברסלב באומן ויקיפדיה
    רבי נחמן מברסלב נולד בא' ניסן בשנת תקל"ב והלך לבית עולמו ביח' תשרי בשנת תקע"א בהיותו בגיל 39 (1772-1810).
    רבי נחמן זיע"א היה בנו של פיגה שהיתה ביתה של אדל (אש דת למו) ביתו של הבעל שם טוב הקדוש. 
    מעשה והבעל שם טוב שידך לרבי נחמן מהורדונקא שידוך הגון. וביקש בשכרו שבנו יתחתן עם אחת מיוצאי חלציו. ואכן לימים נולד לרבי נחמן מהורדונקא בן בשם שמחה, והלה התחתן עם פיגא ביתה של אדל. ונולד להם רבי נחמן ועל שם סבו נקרה רבי נחמן. אביו רבי שמחה היה פרוש והיה מרבה להתבודד (היו תקופות שהיה מגיע לביתו פעם בחדש לאחר התבודדות), ולכן תלה רבי נחמן את עיקר חינוכו באימו פיגא. אמנם רבי נחמן נקרא על שם סבו רבי נחמן מהורדונקא כאמור, שהיה תלמיד חבר לבעל שם טוב. ובמעשה של עליית נשמה שעשה הבעל שם טוב, ארח אותו בשמים רבי נחמן מהורדונקא שנפטר לפני הבעל שם טוב, והלה הציע לו להישאר בשמים במחיצתו המוכנת לו, יחד עם תלמידיו (כפי שהסביר שכל צדיק יושב בגן עדן בישיבה אחת יחד עם תלמידיו שהיו בחיים חיותו).
    הבעל שם טוב ציוה לפני פטירתו לתת את ביתו במיז'יבוז בירושה לפיגא, כיון שנכדיו רבי ברוך ממזיבוז' ורבי אפרים מסקלידוב, היו אדמורים בעלי תלמידים, ופרנסתם היתה מוכנת להם. ולכן רבי נחמן גדל בבית הבעל שם טוב במזי'בוז. מסיבה זו, זכה כבר בגיל צעיר לשמוע סיפורי חסידים מזקנו, כאשר היו זקני תלמידי הבעל שם טוב עולים לציונו הקדוש, והיו מתארחים, בבית פיגא במיזי'בוז.
    כבר בגיל צעיר (פחות מגיל 10) היה עורך רבי נחמן סיגופים נוראים, ותעניות ארוכות, כפי שכתוב בחיי מוהר"ן. לימים סיפר רבי נחמן שאחד הסיפורים ששמע מזקני חסידי הבעל שם טוב שהכי הרבה השפיעו עליו הוא המעשה הבא:
    הבעל שם טוב היה יתום מגיל צעיר. אימו נפטרה מיד בלידתו, ובהיותו בן 5 שנים אביו רבי אליעזר היה זקן ושוכב על ערש דוואי. קרא לו אביו וציוה לו- ישראל- אל תפחד משום בריה בעולם- כל מבוקשך תבקש מה' והוא יהיה בעזרך!!! ואכן הבעל שם טוב הלך בדרך זאת של בטחון בה'.
    סיפור זה השפיע מאוד על רבי נחמן, והלך בדרך זו של זקנו, והיה מרבה להתבודד ולהפיל עצמו על ה' יתברך.
    כתוב בספר דגל מחנה אפרים, לרבי אפרים מסקלידוב (נכד הבעש"ט)- שהיה תלמיד שהיה שותה קפה בעת לבישתו את התפילין לאחר התפילה. כששאל רבי אפרים על מעשיו. ענה התלמיד שכך ראה מרבי נחמן. אמר על כך רבי אפרים "אין לומדים ממעשי צדיקים בשעת קטנות דמוחין שלהם".
    ואכן כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן שהצדיק נמצא פעמים בקטנות דמוחין, עליו לעשות בחכמה ולהחמיא לעצמו על מנת שיכנס שוב לגדלות דמוחין. וכך מסבירים גדולי החסידים, את הסיבה שרבי נחמן כתב על עצמו שבחים גדולים ומופלאים.
    ואמר רבי נחמן שנשמתו היא פלא גם ביחס לנשמתו של משה רבינו ורבי שמעון בר יוחאי!!!
    וכן ישנו הסבר נוסף- שכל נשמה היא שונה בתכלית משאר נשמות, ולכן היה אומר שנשמתו היא פלא אף ביחס לנשמת גדולי הצדיקים.
    הסבא משיפולי יצא חוצץ נגד רבי נחמן, ונגד זה שמחזק את עם ישראל על ידי סיפורי מעשיות. אך רבי נחמן ענה על כך: שבדורות האחרונים אי אפשר יהיה לחזק את עם ישראל אלא בסיפורי מעשיות!!! ואכן סיפורי המעשיות של רבי נחמן מחזקים מאוד ויש בהם סודות נשגבים.
    רבי נחמן נפטר בגיל 38 וחצי. רב ימיו חי רבי נחמן בברסלב. אמנם בשנתו האחרונה נשרף ביתו, ולכן ביקש לעבור לאומן. וכן ביקש מתלמידיו ששם יהיה מקום ציונו. כיון ששלשים שנה לפני כן נטבחו שם 30,000 יהודים. ואמר שיש שם הרבה ניצוצות קדושה שיש לתקן במקום בו נפטרו יהודים רבים כל כך על קידוש השם.
    אחת הממרות המפורסמות של רבי נחמן זה "להיות בשמחה תמיד". אמנם אינו קו עיקרי בדרכו של רבי נחמן, ולא כתוב על זה רבות בליקוטי מוהר"ן (רק לקראת הסוף באחד מהממרות) אך חסידיו בשנים האחרונות לקחו זאת כקו בעבודת ה'. 
    אמנם הקו היותר מפורסם בה הורה לתלמידיו היא נושא ההתבודדות. דהיינו להיות עם ה' ולדבר אליו כמדבר איש עם רעהו. וראה בכך עצה נפלאה לעמוד בנסיונות רבים.
    רבי נחמן כתב בליקוטי מוהר"ן "ראש השנה שלי עולה על כולם". וכן ציוה על תלמידיו בחייו להיות עימו בראש השנה. יש מגדולי החסידות הסוברים שיש להיות באומן בראש השנה גם לאחר פטירת הרב. ויש  מגדולי החסידות שסוברים שהרב לא ציוה זאת אלא בחיים חיותו.
    מכל מקום אמר שכל מי שיהיה פעם בחייו על ציונו הקדוש ויתן פרוטה לצדקה ויאמר תיקון הכללי, הוא, רבי נחמן, יוציא אותו מגהנם מהפיאות.
    ציון רבי נחמן מברסלב באומ ויקיפדיה
    וכן אמר שהבעל שם טוב הפיץ את נושא המקוה. אך הוא פירסם בעולם את נושא התיקון הכללי בו ישנם מספר פרקי תהלים שגילה רבי נחמן שיש בהם סגולה מיוחדת לתיקון כללי.
    זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
    רבי נחמן הכתיב לתלמידו רבי נתן חלק מספריו. וחלק כתב רבי נתן ממה ששמע בעל פה ולאחר מכן הראה לרבי נחמן. והלה הסכים עימו. ואמר שמכל תלמידיו מי שמבין אותו ביתר דיוק הוא רבי נתן.
    לימים רבי נתן כתב ספר ליקוטי הלכות, שהם חדושי תורה שלו על דרך מה ששמע מרבי נחמן זיע"א.
    להורדה- ליקוטי מהר"ןבטקסט הורד תקליטור תורת אמת


    הגאון מוילנא רבי אליהו מוילנא יט תשרי תקנ"ח

    סודות הגאון מוילנא מאת המקובל הרב יעקב עדס
    הגאון מוילנה
    לקראת יום ההילולא של הגאון מוילנא, פרסם המקובל רבי יעקב עדס שליט"א קונטרס מיוחד ובו סקירה על חייו המופלאים של הגאון. להלן הקונטרס במלואו, לתועלת החברים
    א. הגר"א מוילנא נולד בשנת ת"פ ונפטר בי"ט בתשרי שנת תקנ"ח נכתבו במשך השנים על תולדות חייו ונפלאות עניניו הרבה מאמרים וספרים.
    ב. אמנם יש אחד מהם שהוא מיוחד מאוד והוא הקדמת הגר"ח מוואלוז'ין לביאור הגר"א לספרא דצניעותא והמיוחד שבמאמר זה הוא מכמה צדדים.
    ג. הדבר הראשון מפני שהוא נכתב על ידי הגר"ח מוואלוז'ין שהיה בעצמו אחד מראשי גדולי ישראל בדור שאחרי הגר"א מוילנא [והרבה מגדולי ישראל שבדור שאחרי זה היו מתלמידיו של הגר"ח כגון המשכנות יעקב והנחלת דוד והגר"ז מסלנט ומהר"י מסלוצק ועוד רבים].
    ד. ועוד מפני שמפורש בדבריו שכל מה שהוא כותב זה דברים שראה בעיניו אצל הגר"א או דברים ששמע באזניו מפי קדשו של הגר"א וחלק קטן דברים ששמע בעצמו מתלמידים חשובים ביותר שבעצמם שמעו מהגר"א ואין בזה כלל דברים שעברו מכלי אל כלי ולכן הנאמנות של הדברים היא מוחלטת.
    ה. ועוד מפני שהגר"ח במאמרו זה באופן יחסי האריך מאוד בעניני מעשיו והנהגתו של הגר"א ואילו שאר הדברים שנכתבו כבר באותו הדור הם באופן יחסי הרבה יותר קצרים והגר"ח עצמו מלבד הקדמתו הנ"ל כתב בעוד הקדמה מעניני הגר"א ושם קיצר בדברים על דרך שאר הכותבים ואילו בהקדמתו הנ"ל האריך הרבה בדברים.
    ו. אבל מלבד כל הנ"ל יש עוד דבר מיוחד שיש במאמרו זה של הגר"ח והוא שכתב שם כמה דברים פלאיים ביותר למעלה מדרך הטבע מעניני גילויים נשגבים מעולמות העליונים דברים שהציבור מאוד צמא להכירם אלא שדברים מסוג זה שבדרך כלל נאמרו בלחישה ובדרך כלל לא נהגו גדולי ישראל לגלות דברים מסוג זה לרבים ועל אחת כמה וכמה שלא נהגו להעלותם על גבי הכתב להדפיסם לדורות ובאופן יוצא מן הכלל הגר"ח במאמרו זה מסיבות מסוימות שאכמ"ל העלה את הדברים על הכתב להדפסה.
    ו. והנה עם כל החשיבות העצומה של מאמר זה מהסיבות הנ"ל מכל מקום רוב הציבור אינו מכיר את המאמר כלל ועיקר ורק פרטים בודדים ממנו נתפרסמו לציבור וכמה סיבות לדבר העיקרית מפני שבמאמר מלבד הדברים הנוגעים לתולדות הגר"א יש עוד דברים חשובים מענינים אחרים וכגון דברים של הדרכה בדרכי לימוד הקבלה ובאופן לימוד ספרי הזוהר וכתבי האר"י דברים שלמי שאינו עוסק הרבה בקבלה אינם נוגעים והמאמר כתוב באופון שהתולדות ושאר הענינים האחרים כגון ההדרכות הנ"ל מעורבים אלו באלו באופן שלמי שמעונין רק בקריאת התולדות קצת מסתבכים הענינים זה בזה וגם מפני שכתובים במאמר כמה פעמים הרבה ענינים ברציפות באופן שלא לכולם נקל הקריאה בו.
    ז. וכדי להקל על הקוראים במאמר הכתוב להקמן לוקטו מתוך דברי הגר"ח בעיקר העדויות שמעיד הגר"ח על דרכי הנהגתו של הגר"א ועל הגילויים השמימיים שזכה להם הגר"א ושאר הענינים לא הובאו כאן וגם חולקו הדברים לפרקים ולסעיפים באופן המיקל על הקורא להבין את אשר לפניו וגם נוסף כאן כותרות בתחילת כל פרק והכותרות אינם מלשון הגר"ח עצמו.
    ח. ובכמה מקומות נוספו בסוגריים כמה דברים לבאר את כוונת דברי הגר"ח ופעמים איזה מראי מקומות השייכים לענינים הכתובים בדבריו וכל הכתוב בפרקים שלקמן בסוגריים אינו מדברי הגר"ח עצמו אלא הוספות וכנ"ל.
    ט. ודבר שחשוב שידע הקורא המאמר דלקמן שהנה דרגתו העצומה של הגר"א בידיעת התורה היתה בין בתורת הנגלה ובין בתורת הקבלה ובמאמר זה שכתבו הגר"ח מדובר על שניהם אבל יותר מודגש גדלותו בקבלה והסיבה לזה מפני שמאמר זה נכתב כהקדמה לספר של הגר"א בתורת הקבלה.
    י. והנה במה שנוגע ללימוד מוסרי מזה על עמל התורה ושקידתה הוא בעיקר הכתוב לקמן בפרק ד' ובפרק י"א סעיף ג' ובפרק י"ג ומה שנוגע לענינים על טבעיים הוא בעיקר בדברים שבפרקים ז' ח' י' וי"ב ועוד בהשלמה שבסוף המאמר מובא דברים על כוח העצום של שמות הקודש.

    פרק א

    מגדלותו של הגר"א בידיעת התורה לכלליה ופרטיה בנגלה ובקבלה ובחשיבות העצומה של חיבוריו בנגלה ובקבלה

    א. כתב הגר"ח מוואלוז'ין בהקדמתו לביאור הגר"א לספרא דצניעותא וז"ל האי גאון עולם חסידא קדישא רבינו הגדול והקדוש נשמתו עדן אשר זה היה דרכו בקודש מעודו להשכיל ולהתבונן ולהתייגע יגיעות גדולות ונוראות אין להעריך וכל פה ילאה לספר ובדביקות עצום נפלא מאוד ובקדושה יתירה ובטהרה נפלאה.
    ב. עד אשר זכה לבוא עד קצה תבונתם [של כל חלקי התורה שיש בידינו בנגלה ובקבלה] להיות עולים כולם ברורים לאמיתתם בשורשם ושורש השורשים כולם.
    ג. הוא אשר בחיבוריו הקדושים פנה וכבש והאיר לפנינו את הדרך דרך הקודש דרך סלולה וברורה בנגלות ובנסתרות במסילה נעלה מעלה מעלה עד שורשי ושורש שורשי הדברים.
    ד. כאשר נפלאות עשה בביאורו לשולחן ערוך שם כלל כל ההלכות מרובות שנזכרו בדבריהם הקדושים בשורשם אשר הראה בשני התלמודים בבלי וירושלמי וטחן ובירר וסילת סולת נקיה ומנופה כל השיטות של הראשונים ז"ל.
    ה. ויתר על כן בפירושו על המשנה שם כלל כל דברי האמוראים שבשני התלמודים וכל התוספתות והברייתות במשנתנו רמוזים נהירין וברירין.
    ו. כן עוד הפליא נוראות והראנו את אשו הגדולה בביאורו זה על הספרא דצניעותא אשר כל סדרי מעשה בראשית ומעשה מרכבה המסודרים בזוהר הקדוש ואדרות והתקונים וכתבי האר"י ז"ל כלליהם ופרטיהם הראה דרכם בקודש קדשים נכללים ומסודרים כסדרן וכהלכתן בשורש השרשים בהאי ספרא עלאה קדישא ספרא דצניעותא על סדר דבריו הקדושים ברורים ומחוורים יחד מאירים ומשלימים דבריהם.
    ז. וכוונתו ומעשיו רצויים להעמידנו בקרן אורה זו תורה תורת אמת לאמיתו אשר לאורו נסע ונלך הלוך ונסוע להתבונן בינה בשורש השרשים כל סדרי מעשה בראשית ומעשה מרכבה דרך קצרה לכל מעיין אמיתי איש תבונות.

    פרק ב


    בענין בקיאותו העצומה בספר הזוהר והרעיא מהימנא והתיקוני זוהר וריבוי לימודו ברעיא מהימנא והתגלות משה רבינו אליו

    א. גודל ועוצם בקיאותו הנוראה בזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים בעמקות נורא היה עד להפליא כי היו כולם נכונים יחדיו על שפתיו ערוכים בכל ושמורים בלבבו.
    ב. ועסקו בדבריהם הקדושים בשלהבת אהבת ויראת הרוממות וקדושה וטהרה ודביקות נפלא אין לשער.
    ג. שמעתי מפיו הקדוש שהיה חוזר הרעיא מהימנא פעמים רבות אין מספר בשקידה נפלאה מאוד עד שראה עצמו בקי בו בקיאות נפלא לספור אותיותיו ממש אז פנה עצמו ללימודים אחרים בנגלות ונסתרים.
    ד. וחלם לו שמשה רבינו עליו השלום היה בביתו ונסתלק.
    ה. והפלגת שקידותו על דבריהם הקדושים לעשותם ולקיימם בזריזות נפלאה וקדושה יתירה כל החומרות ומילי דחסידותא הנזכרים בדבריהם הקדושים בכל פרטיהם ודקדוקיהם וכוונותיהם אין להעריך.

    פרק ג


    בחשיבות העצומה שהחשיב הגר"א את האריז"ל ובלימודו הרב בכתביו

    א. וגם על דברת מרן רבינו הקדוש האיש האלקים נורא האריז"ל עיני ראו יקר תפארת קדושת האריז"ל בעיני רבינו הגדול נשמתו עדן כי מדי דברי עמו אודותיו אירתע כולא גופיה ואמר מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקים קדוש ונורא כמוהו ונגלו לו כל תעלומות חכמה השגתו למעלה למעלה להפליא.
    ב. גם על כתבי הקודש שלו התבונן רבינו הרבה עליהם שיהיו עולים במקורי הדברים בזוהר הקדוש ותיקונים.
    ג. והגם שהמעיינים ימצאו בביאורו זה כמה גרגרים שמפרש בדרך אחר קצת המעיין האמיתי איש תבונות יוכל ליישב דבריהם דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה.
    ד. ואף מי שלא הגיע למדה זו לעשות פשר דבר בין החכמים כי מעטים המה בני עלייה ואשרי המחכה למיקם אחר רב יגיעתו אדעתייהו דרבותינו רבנן קדישין אשר רוח ה' דבר בם וכו' [כבר העירו שמזמן הגר"ח מוואלוז'ין עד זמנינו נדפסו עוד כמה וכמה ספרים חדשים מכתבי המהרח"ו שלא נדפסו בימיו והמעיין בהם יראה שבחלק מהמקומות שיש הבדלים בין הכתוב בכתבי האר"י שנדפסו בזמן הגר"ח לבין דברי הגר"א בכתבי האר"י עצמו בנדמ"ח כתוב כביאורי הגר"א באופן שכדי ליישב את דברי האר"י עצמו כבר צריך להגיע לתירוצים על דרך שכתב לעיל דלא פליגי אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה ואכמ"ל בזה].

    פרק ד

    ביגיעות העצומות והנוראות שיגע הגר"א בתורה במסירות נפש

    א. וכמה יגיעות יגע זה האדם הגדול בענקים לא יאומן כי יסופר עד שהוציא כל ענין לאור ברור לאמיתו מוצאיו ומובאיו.
    ב. אף כי היו ידיו רב לו ברוחב שכלו ועומק בינתו המלאה לה דעת מכמה דורות שלפניו.
    ג. עם כל זה לא היה סמוך לבו הטהור בזה עד אשר שקלו במאזני שכלו שכל הקודש כמה מאות פעמים וביגיעה נוראה.
    ד. ולא אכל ולא שתה כמה ימים ולילות ותדד שנתו מעיניו עד כי חשך משחור תארו ונתן נפשו עליו.
    ה. עד אשר האיר השם יתברך עיניו לבוא עד קצה תבונתו וכרגע קרן עור פניו הטהור מחדתא ונהירו דאורייתא [דברים אלו שבכל פרק זה הם דברים נוראים מאוד אשר ראוי לאדם לשימם מול עיניו בכל עת ובכל שעה להתעוררות עצומה לעמל התורה ולדייק היטב בכל פרט ופרט מהם ובמיוחד לענין בעלי כשרונות עצומים שיש מהם טועים לחשוב שהכשרון זה סיבה שאין צריך להתייגע בתורה ואינו כן דאדרבה בסיבת הכשרון על ידי שיתייגע יגיע להישגים הרבה יותר עצומים בעיון נורא ובקיאות נפלאה בתורה הקדושה ושפע אלוקי נשגב ביותר וכהדברים שכתב כאן הגר"ח על הגר"א].

    פרק ה

    דברי הגר"א על הזמן העצום והמאמץ העצום שצריך כדי להבין ענין בזוהר לאמיתו ומעשה פלאי מאוד בענין עמל הגר"א להבנת מאמר בזוהר ואופן השגתו את הבנת המאמר והזהירות החשובה בכוונת התפילה

    א. שגורה היתה בפיו הקדוש אשר להבין דברי הזוהר הקדוש והתיקונים לאמיתתם בלתי אפשר בעולם אם לא אחר גודל היגיעה על כל ענין ומאמר כמה שבועות.
    ב. ופעם אחת מדי דברי עמו בענין התפילה אמר לי פעם אחת הראוני מן השמים גודל ענין התפילה כי יגעתי יגיעות רבות על הבנת מאמר אחד בזוהר הקדוש בעניינא דראש חודש י"ב שבועות ולא עלה בידי לפרשו לאמיתו.
    ג. והנה ביום ראש חודש אחד בעמיד להתפלל תפילת העמידה דשחרית ברגע אחד נפל במחשבתי באותו המאמר לפרשו על שבעה אופנים.
    ד. ומה היה לי לעשות ואמרתי לו אפשר לשהות מעט רק לסדרם במחשבה וכי גם זה חשיב הפסק אמר באמת כן עשיתי שהיתי כמו רבע דקה וסדרתים במחשבתי ושוב חזרתי תיכף לגמור תפילתי.
    ה. ואחר גומרי תפילתי התבוננתי על המראה לחזור עליהם והנה מאומה אין בידי כי נשכחו ממני לגמרי.
    ו. ונצטערתי על זה הרבה ושהיתי כמו חצי שעה להסיח צערי מדעתי ולקרות הלל.
    ז. וכעמדי להתפלל מוסף והנה נפלו עוד הפעם כל השבעה אופנים במחשבתי כבראשונה שוב לא פניתי מחשבתי מתפילתי כלום ולא נתתי דעתי עליהם להרהר בהם כלל וכסיימי תפילתי נמצאו ערוכים ושמורים לפני כל השבעה פירושים לאמתתם ומתוקים מדבש ונופת צופים [נראה מזה להדיא דאופן השגתו אותם היתה ענין על טבעי שהרי בי"ב שבועות לא הצליח למצוא אפילו פירוש אחד ואחר כך שני פעמים נזדמן שברגע א' נתבארו לו שבעה פירושים טובים וכנראה שהענין הוא שדוקא בראש חודש על ידי קדושת היום בפרט שהוא בבחינה שעליה מדבר המאמר בזוהר ובצירוף לקדושת התפילה של ראש חודש נתחבר לבחינה זו ומיד עלו לו בדעתו ברגע שבע פירושים ולפי זה נראה שדבריו בתחילת פרק זה ובסופו משלימים זה את זה שבתחילה מבאר שצריך עמל של שבועות להבין ענין בזוהר עד כדי שנזדמן להגר"א שי"ב שבועים לא הצליח לפרש המאמר בשלימות כרצונו ואחר כך מוסיף שיש בחינה שזוכים להבין באופן על טבעי שאז יכול מאמר כזה ברגע להבין בשבעה אופנים ובפרט על ידי עליה רוחנית של בחינת המאמר מכח קדושת ראש חודש בצירוף לתפילה].

    פרק ו

    בענין הגהות הגר"א בספר הזוהר

    א. וביחוד בגרסותיו הנקיות אשר המציא בזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים חסר ויתיר וחליף משורה לשורה ומדף לדף וגם לכמה דפין לא יאומן ולא יסופר יגיעותיו הרבות ועצומות שהיו לו.
    ב. והיה שוקל וסופר אותיותיהם עד דאנהירו ליה עיינין משמיא לאוקמי גירסא עלי קו האמת נשקלה על מקומה יבוא בשלום.
    ג. עם כל זה עדיין לא נתברך בלבבו להחליטו לאמת ברור עד אשר חזר ויגע יגיעה נוראה בפשפוש ומשמוש וחיפוש מחיפוש רב מאוד בכל הזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים אם היא מאירת עיניים שיתיישבו על ידה עוד מקומות רבות בזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים וכאשר כן נמצא אז הבין כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפטי ה' אמת כאשר צדקו יחדיו יהיו תמים מאירים ומשלימים דבריהם ותמכה בימין צדקו וקרבה בזרוע עד לקובעה במתניתא דיליה.
    ד. ושמעתי מפורש יוצא מפיו הקדוש שלא מלאו לבו הטהור לשנות ולקבוע גירסא חדשה בנסתרות עד אשר האירו אל עבר פניו הטהור הרבה מקומות ולפעמים עד מאה וחמישים מקומות יבואו שלום מנוחת אמת לאמתה של תורה על ידי גירסתו הטהורה מהקושיות הנופלות [כמדומני דלא ידוע כיום על מישהו שיודע לפרש בהגהות שיש בכתבי הגר"א בזוהר איך על ידי זה מתיישבים כל כך הרבה מקומות עד כמאה חמישים מהגהה אחת ויתכן שהם דברים שהגר"א לא רמזם כלל בכתביו וגם כמדומה שכתוב שרוב כתבי הגר"א על הזוהר נאבדו והנדפס הוא מיעוט קטן ממה שהיה בכתב יד ושמא אם היה מגיע לידינו כתבים אלו היה מי שיודע לפרש ע� � פיהם דברים כאלו].

    פרק ז

    בענין נוסח הגר"א בספר יצירה ושלפי דרכו בזה נקל הדבר לברוא גולם ושהגר"א עצמו עסק בדבר עוד לפני היותו בגיל בר מצוה

    א. ובספר יצירה היתה משנתו סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ועמקות נורא.
    ב. כי הצעתי לפניו עשרה שיטות בנוסחות מחולפות בספר יצירה ואמר לי גירסתו הברורה כגירסת האריז"ל ורק דבר אחד הוסיף מה שנשתבש גירסת האריז"ל בדפוס.
    ג. אמרתי לו מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כל כך לברוא גולם.
    ד. השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם ובעוד באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז.
    ה. ושאלתיו בן כמה היה אז והשיב שהיה קודם י"ג שנה.
    ו. ותקטן עוד זאת בעיניו עוד הפליא הגדיל תושיה עד אשר יגע ומצא דליכא מידי בדברי הזוהר הקדוש ותיקונים ורעיא מהימנא דלא הוי רמיזי ליה באורייתא דבכתב תלי תלין רזין דרזין על כל קוץ וקוץ.

    פרק ח

    בענין שמהשמים כמה פעמים הגיעו אל הגר"א מגידים חשובים ושרי התורה ללמדו באופן על טבעי את התורה והגר"א לא חפץ בזה אלא בלימוד על ידי עמל

    א. והעולה על כולנה הן הן גבורותיו ונוראותיו כי לא הראה את נפשו טוב רק בעמלו אשר עמל בחכמה ובדעת ובכשרון ואחר רוב יגיעותיו וכאשר חסו עליו מן השמים ונתגלו לו מעינות החכמה רזין דרזין וסתרין דסתרין זו היה אצלו מתת אלקים.
    ב. וזולת זה נפשו לא רצה בם אף כי רצו למסור לו מן השמים בלא שום עמל ויגיעת בשר רזין וסתרין עליונין על ידי מגידים מארי דרזין ושרי התורה לא נשא עיניו לזה עמו היתה וריחקה.
    ג. כי שמעתי מפיו הקדוש שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם שרוצים למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל ולא הטה אזנו אליהם כלל.
    ד. ואחד מן המגידים הפציר בו מאוד עם כל זה לא הביט אל מראהו הגדול וענה ואמר לו איני רוצה שתהיה השגתי בתורתו יתברך שמו על ידי שום אמצעי כלל וכלל רק עיני נשואות לו יתברך שמו מה שרוצה לגלות לי וליתן לי חלקי בתורתו יתברך שמו בעמלי אשר עמלתי בכל כוחי והוא יתברך שמו יתן לי חכמה מפיו ודעת ותבונה שיתן לי לב מבין וכליותי יעשו כשתי מעיינות ואדע כי מצאתי חן בעיניו ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו [כוונתו בזה ללשון הגמרא במסכת נדה דף ע' עמוד ב'] וההשגות על ידי מלאכים המגידים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי אין לי בהם חפץ.
    ה. ובדידי הוה עובדא ששלח רבינו אותי אצל אחי הקטן ממני וגדול ממני בכל מילי דמיטב חסידא קדישא הגאון מוהר"ש זלמן זללה"ה לאמר לו בציווי משמו שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר יבוא אצלו כי בזמן לא כביר יבוא אצלו מלאך מגיד.
    ו. ואמר אף כי מרן הבית יוסף היה לו מגיד היה זה לפני ב' מאות שנים שהיו הדורות כתקנן והיה שרוי על אדמת הקודש לא כן עתה שרבו המתפרצים ובפרט בחוץ לארץ אי אפשר שיהיה כולו קודש קדשים בלי שום עירוב כלל.
    ז. ובפרט הגילויים אשר בלא תורה נפשו בחלה בהם ולא היו נחשבים אצלו כלל וכלל [אין לפרש שהכוונה לסוג גילוי של ראיית צדיק קדמון בלא ללמוד ממנו תורה דבזה אפילו אם נימא שלא היה חשוב בעיניו אבל אמאי בחלה נפשו אלא כנראה הכוונה לגילויים רוחניים שמלמדים אותו איזה ידיעות אבל אינם ידיעות של תורה אלא בשאר חכמות או סיפורי עתידות שאינם תורה ובזה בחלה נפשו אם משום ביטול תורה או משום שהיות הכח המגלה עוסק ללמדו דברי חול פעמים זה ראיה שאין זה בשלימות מצד הקדושה עיין היטב בתחילת ספר שער רוח הקודש ולכן בחלה נפשו מקשר עם כוחות רוחניים שלא מצד הקדושה.

    פרק ט

    מענין עליית הנשמה של האדם בשינה לשמים לעסוק בתורה במתיבתא דרקיעא

    א. וגדולה מזו הוא היה אומר כי אף מה שהמשנה משגת השגות נפלאות ונוראות בשינה על ידי עליית נשמה בשעשוע העליון במתיבתין עילאין אינו נחשב אצלו כל כך לעיקר גדול [צריך לדעת שעם כל זה מבואר לקמן בפרק י' מעשה מהגר"א שנגלה אליו בשינה אלפי פירושים לפסוק והיה לו בזה שמחה עצומה עיין שם ולכן צריך להבין שיש במה שכתוב בסעיף זה כמה הגבלות ואכמ"ל].
    ב. והעיקר מה שאדם משיג בזה העולם על ידי עמל ויגיעה כאשר הוא בוחר בטוב ומפנה עצמו לדברי תורה בזה עושה נחת רוח ליוצרו יתברך שמו וזה כל האדם בעסק תורתו יתברך שמו.
    ג. אבל מה שהנשמה משגת בשינה שהוא בלי יגיעה ובלא בחירה ורצון דבר זה הוא רק קיבול שכר לבד [ענין זה נזכר גם בביאור הגר"א לספר משלי פרק י"ט פסוק כ"ג עיי"ש וכתב שם שהאדם בשינתו יכול ללמוד בישיבה של מעלה בשעה אחת יותר מאשר יכול בהקיץ בעולם הזה ללמוד בשבעים שנה ושדבר זה הוא בתורת קיבול שכר].
    ד. שהקדוש ברוך הוא מטעים בזה העולם מעין העולם הבא [הענין שהקדוש ברוך הוא מטעים לצדיקים בעולם הזה מעין העולם הבא נזכר בגמרא בבבא בתרא דף ט"ז סוע"ב וי"ז רע"א על אברהם יצחק ויעקב עיי"ש ובתוספות שם הביאו שגם נזכר מעין זה בגמרא לעיל מזה בדף ט"ו סוע"ב וט"ז רע"א על איוב ועיין בביאור הגר"א לתיקוני זוהר תיקון כ"א דף מ"ב טור ב' שכל שפע שיש בעולם הבא באופן קבוע יש את זה לפרקים בעולם הזה ועיין מש"כ בביאורים לביאור הגר"א שם בזה ואכמ"ל].

    פרק י

    שהגר"א זכה שמגיל צעיר מאוד ועד סוף ימיו בכל פעם שישן היה לו עליית נשמה למתיבתא דרקיעא ללמוד התורה באופן פלאי ודוגמא אחת מזה ממה שבאחד מעליות אלו גילו לו אלפיים ומאתיים ושישים פירושים פלאיים על פסוק אחד בתורה

    א. ומשמעות דבריו הקדושים היה שהיה לו עליית נשמה מדי לילה בלילה מיום עמדו על דעתו הקדושה וכן אמר לי חד מתלמידיו ששמע כן מפורש יוצא מפיו הקדוש.
    ב. והתבונן נפלאות מאחת מהנה שפעם אחד ביום א' של פסח הוו יתבי גביה תרי תלמידי מתלמידיו החשובים ומאשר היו יודעים זה דרכו בקודש מעולם הפלגת שמחתו וחדות ה' מעוזו אשר היה שש ושמח ביום טוב כמצווה עלינו בתורתו יתברך שמו אשר היה להפליא.
    ג. וכאשר ראו אז שאין שמחתו במילואו וטובו כל כך כהרגלו שאלו פיו הקדוש על זה ולא רצה להשיב והפצירו בו מאוד.
    ד. לא יכול להתאפק אר מוכרחני לגלות לכם מה שאין דרכי מעולם בזה לקיים מה שנאמר דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים.
    ה. כי בזו הלילה בא אלי אליהו כמדומה בזכרוני שאמרו שהיה אליהו ואפשר חד ממתיבתן עילאין וגילה לי עניינים וחידושים נוראים אין חקר בשם י"ב על פסוק עלו זה בנגב.
    ו. ובעמדי בבוקר מרוב הפלגת השמחה לא יכולתי להתאפק והרהרתי בהם קודם ברכות התורה ונענשתי שתיכף נתעלמו ממני ואינם והוא לפי שיטתו הנקיה בביאורו לשו"ע או"ח סימן מ"ז שגם ההרהור בדברי תורה נאסר קודם ברכות התורה [ופליג על השולחן ערוך שמיקל בזה ויש אנשים שלצורך טהרת המחשבה חייבים לנהוג בזה כהשולחן ערוך].
    ז. ונחמוהו וברכו לו השם יתברך ישיב לרבינו את אבידתו.
    ח. ואחר זמן מה שאלו אחד מהם אם כבר הוחזרה לו אבדתו והשיב ברוך השם שנתגלו לי שנית והמה כ"ב מאות וס' אופנים [דהיינו אלפיים ומאתים ושישים פירושים].
    ט. וכאשר ידעתי מפני מה נתעלמו ממני כן אני יודע מפני מה נתגלו לי שנית.
    י. ואמר לו שבאופן אחד מהם אני ידוע כוחות כל הבריות וכל אבר מה ענינו.

    פרק יא

    שאצל הגר"א ענין עליית הנשמה בשינה ללימוד פלאי של התורה במתיבתא דרקיעא היה בלי שום הכנות אלא מאליו כיוון שכל עסקו יומם ולילה היה רק בלימוד התורה ועבודת השם

    א. ועלית על כולנה שהיתה אצלו כטבע ממש שלא היה צריך לעשות שום כוונות ויחודים על זה כלל.
    ב. והאמת כי כן הסברא נותנת אחר שכל אמרי פיו והגיון לבו ומחשבתו יומם ולילה תמיד לא יחשו ורק אך עסוק בדברי תורה בנגלות ומעשה בראשית ומעשה מרכבה.
    ג. כידוע שמעולם לא הלך ארבע אמות בלא תורה ותפילין והכל בקדושה וטהרה נפלאה.
    ד. הלא אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו ומה צורך לכוונות ויחודים לזה.
    ה. ומרגלא בפומיה שכל ענין השינה לא בראו יתברך שמו רק לזה התכלית שכל מה שלא תהיה ביכלתו של האדם להשיג בעוד הנשמה מחוברת בגוף גם אחר כל היגיעה והעמל מצד הגוף שהוא מסך המבדיל מגלין לה בשינה שהיא מופשטת אז מן הגוף ומלובשת בלבוש העליון חלוקא דרבנן.

    פרק יב

    עוד בעניני הגילויים שהיה להגר"א ומהם גילויים בהקיץ ומעשה נורא שהגר"א הוציא את כולם מחדרו וישב ודרש בפרשת האזינו בפני הרשב"י והאר"י

    א. אמנם מכל ענייניו הנוראים ומעשיו הנפלאים גם מכל אשר מצאתי ראיתי בעיני בכתבי קדשו נשמתו עדן כתוב יושר רזין עילאין קדישין מה שגילה לו יעקב אבינו עליו השלום ואליהו זכרונו לברכה ושארי מקומות שכותב סתם שנתגלה לו.
    ב. עדיין לא נתברר אצלי אם היו אלו הגילויים בהקיץ ואולי היה בשינה על ידי עליית נשמה במתיבתין עילאין.
    ג. אבל זה נתאמת אצלי שהיה לו בבירור עליית נשמה מדי לילה בלילה מיום עמדו על דעתו הקדושה כנ"ל.
    ד. אמנם מענין גילויים בהקיץ לא ידעתי ממנו בבירור.
    ה. כי היה כמוס וחתום מאוד מלגלות והמעט אשר זכיתי לשיחתו בסיפור ענין נפלא לפרקים רחוקים על ידי סיבוב דברים.
    ו. רק מענין אחד נפלא אשר שמעתי מפיו משמע שהיו לו גילויים גדולים נוראים גם בהקיץ.
    ז. נאמן עלי אבא שבשמים [לכאורה לשון זה הוא לשון שבועה ועיין במכתב החזון איש בקובץ אגרות בענין לשון סהדי במרומים ומש"כ על זה בדברי יעקב למסכת תענית בביאורי אגדות] ששמעתי מפיו הקדוש כי היה בוילנא איש חולם חלום חלומות נוראים מבהילים כל שומעיו כי היה מגיד לכל אדם מה שיחו ומעשיו בחדרי משכבו ונפלה אימתו על הבריות מאוד והובא לפניו ואמר לו רבי תרשוני לומר דבר אחד לפניכם כי זה שבועיים ביום ה' ישבתם בזה המקום וחידשתם בפרשת האזינו על אותן ואותן הפסוקים וישב אצלכם רבי שמעון בר יוחאי מימין והאריז"ל משמאל.
    ח. והיה רבינו מתפלא מאוד מאין ידע ילוד אשה מזה ואמר זכורני ששלחתי אז מקודם גם הגבאי שלי מביתי.
    ט. ואמר לו רבינו נשמתו עדן אמת שחדשתי אז עניינים נוראים ומדי דברו זאת צהבו פניו מאוד והמשמעות שהיו באמת עניינים נפלאים רזין עליוני עליונים שהיו ראויים לדורשן בפני רבי שמעון בר יוחאי.
    י. אחר כך הציץ בפני החולם הנ"ל הבין והכיר שהוא בעל מרה שחורה ובעל מרה שחורה לפרקים חלומותיו צודקות ואמתיות.

    פרק יג

    מענין גודל שקידת התורה של הגר"א והנהגות החסידות שהיה נוהג בהם

    א. ובאמת כי לא נפלאת בעיני כי מעשיו וענייניו הנפלאים וגילוייו הנוראים לפי אשר נפשי יודעת ועיני ראו שכל המ"ח דברים שהתורה הקדושה נקנית בהם כולם נתקיימו ברבינו הגדול והקדוש נשמתו עדן.
    ב. ועסקו בתורה לשמה בכל כוחו בקדושה גדולה שבקדושות וטהרה נפלאה שבטהרות.
    ג. ולא הניח דבר קטן ודבר גדול תלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וספרא וספרי ותוספתות וכל המדרשים והזוהר הקדוש והתקונים מעשה בראשית ומעשה מרכבה וספר יצירה וכל דברי קדשם של המקובלים הראשונים וכתבי האריז"ל.
    ד. על כולם יגע יגיעות רבות נוראות לא ישוער לפלס דבריהם ולהעמיק בהם עמקות נורא ולהגיה אורות מאופל השיבושים עד אשר האיר נתיבות בדבריהם הקדושים כולם ברורים ומחוורים תורת אמת בפיהו לאמיתה של תורה וכל משנתו היתה סדורה לו ערוכה ושמורה ובכל כוחו עבדה ושמרה ונתן נפשו ממש על כל דבר ודקדוק מן התורה.
    ה. וחוץ לארבע אמותיו לא נסתכל מעודו.
    ו. וגודל פרישותו מכל ענייני העולם היה להפליא עד אשר לא שאל מעולם על שלום בניו ומעודו לא כתב להם שום מכתב פרישת שלום ולא קרא מכתבם.
    ז. איש חי באילנא דחיי אחז אשר כמעט לא טעם טעם שינה מיום עמדו על דעתו הקדושה.
    ח. עד אשר ניתנה לו התורה במתנה ושתי כליותיו נעשו כשתי מעיינות נובעים את החכמה והיו מתגברים והולכים מיום ליום ומשעה לשעה.
    ט. ונוסף עליהם שפלות דעתו ונמיכת רוחו וענוותנותו הנוראה במקום גדולת תורתו ומי שלא ראה קדושת תורתו ועבודתו ונקיית טהרת פרישותו וחסידותו וענותנותו לא ראה מאורות מימיו.
    י. לבי יהגה אימה מדי דברי בו בהעלותי על זכרוני עודנו בחיים חיותו עומד ומשמש לפניו יתברך שמו כאחד מצבא מרום במרום שימו לבבכם והתבוננו וראו.

    פרק יד

    יבאר דההנהגות הנזכרות לעיל בפרק הקודם בהכרח גורמות גילויים עליונים נוראים מאוד אשר לא ניתנו להיכתב

    א. לזאת כל נפלאות מעשיו וגילוייו הגדולים לא נפלאו אצלי כי בא בשכרו זו תורה וזו שכרה משמיא זכו ליה בחלקו מכל עמלו.
    ב. הלא מסורת בידינו מהתנא רבי מאיר [במסכת אבות פרק שישי] שזוכה לדברים הרבה.
    ג. סתם ולא פירש מה המה אלה הדברים ואי אפשר לומר שהם הדברים שפירט אחרי זה שהרי אמר ולא עוד כו' הרי שהם מילתא באפי נפשא אמנם רמז לדברים נפלאים וגילויים עליונים נוראים שאינם דבר המושג לאומרו ולבארו.
    ד. ועינינו ראו שכל המעלות בקודש המנויים שם כולם נתקיימו ברבינו הגדול נשמתו עדן.
    ה. וכל סדר קדושות שמונה התנא רבי פנחס בן יאיר כולהון הוו ביה ברבינו הגדול נשמתו עדן והם הביאוהו לידי רוח הקודש.
    ו. ובזוהר שמות חכימי עדיפי כו' וחכימין לא אעדי מינייהו רוח קודשא אפילו רגעא חדא זעיר דידעין מה די לעילא ותתא ולא בעו לגלאה.
    ז. כי כאשר הוא בא בכח תורתו הוא הבן יקיר לפניו יתברך שמו מבני היכלא דמלכא אשר לו לבדו הרשות נתונה לחפש בגנזי מלכא להסתכל באור הפנימי לפני ולפנים ברזין וסתרין עילאין קדישין.
    ח. וכמאמרם ז"ל [בגמרא בעבודה זרה דף ל"ה ע"ב] ולא עוד אלא שדברים המכוסין מבני אדם מגולין לו.
    ט. וכל השערים פתוחים לפניו ולית מאן דימחי בידוי כמו שאמרו רז"ל [בגמרא בסוטה דף מ"ט ע"א] כל העוסק בתורה מתוך דוחק אף אין הפרגוד ננעל בפניו.
    י. הוא הדבוק בו יתברך שמו כי קודשא בריך הוא ואורייתא חד עכ"ל הגר"ח מוואלוז'ין בהקדמתו לביאור הגר"א לספרא דצניעותא.

    פרק טו

    דברים נוראיים שכתב הגרמ"מ משקלוב תלמיד הגר"א מה ששמע מפי הגר"א בענין כח העצום של שמות הקודש

    א. בספר ביאור הגר"א על מסכת אבות ואבות דרבי נתן ומסכתות קטנות הנדפס בשנת תקס"ד בשקלאוו יש שם הקדמה מאת הג"ר מנחם מנדל משקלוב שהיה מחשובי תלמידי הגר"א ובשנתיים האחרונות של הגר"א שהיה צריך לידו משמש הוא היה גר יחד עם הגר"א ונמצא על ידו כל הזמן והוא נחשב מוסמך מאוד [וביאור הגר"א לספר משלי נכתב על ידו מפי הגר"א] ויש שם בהקדמה כמה וכמה דברים על שקידתו העצומה של הגר"א וחסידותו הפלאית ולימודו את כל חלקי התורה וידיעתו העצומה בכל התורה וכמה מדברים אלו הכתובים שם שוים בתוכנם לכתוב במאמר הגר"ח הנ"ל בדברים אלו.
    ב. ובהקדמת הגרמ"מ הנ"ל שם כתב שהגר"א עצמו בפי קדשו אמר לו שאם היה רוצה להשתמש בשמות הקודש בידו וביכלתו בנקל לעשות שעל השולחן יבראו כעין השמש וירח וכוכבים במהדורה מוקטנת ושהם יהיו מסתובבים ומאירים כאשר מאירים ברקיע השמים והגרמ"מ נרתע לאחוריו לשמוע כזה דבר פלאי והשיב לו הגר"א מה התמהון הזה על ידי שם אחד הייתי יכול לעשות כל זה והגאונים שאחרי זמן הגמרא גם כן ידעו שם זה [ועיין בעניני הכח העצום של שמות הקודש בדרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן ובשו"ת חתם סופר או"ח סימן קצ"ז ובהקדמת ספר דברי יעקב בשמות הקודש יש שם אריכות בעניני הכוח העצום של שמות ה קודש ונדפס גם בהקדמות לספר קדושת יצחק מהג"ר יצחק כדורי זצוק"ל].

    מאת: המקובל הרב יעקב עדס

    רבי לוי מברדיטשוב כה תשרי ת"ק


    מצבת רבי לוי יצחק מברדיטשוב - סנגורן של ישראל
    לרכישת ספר קדושת לוי- זול ספר
    רבי לוי יצחק מברדיטשוב הנודע בכינויו סנגורן של ישראל נולד בשנת ת"ק והלך לבית עולמו בכ"ה בתשרי בשנת תק"ע בהיותו בן שבעים שנה.
    רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה למדן גדול וכבר בהיותו צעיר מינוהו לדיין. כשבדין הראשון שבא לפניו הופקדו חביות יין והנפקד נפטר והמפקיד תבע לדין תורה את היתומים. וההלכה אומרת שאין מוצאין מין היתומים ללא שטר או ראיה ולכן אף שהמפקיד צודק עם כל זאת כיון שלא היה לו שטר על ההפקדה, לכן לא היתה אפשרות להוציא מין היתומים. ורבי לוי יצחק הצטער מאוד על פסק דין זה, ולכן ביקש שהות. הלך הרב לבית הכנסת ושפך ליבו לפני ה' עד שהאיר את עיניו שבגלגול הקודם המפקיד גזל מין הנפקד ולכן כעת צריך להחזיר את הגזלה. וכך פסק בדין תורה וכן הסביר למפקיד את אשר הראו לו מין השמים. ונפטר מבעלי הדין לשלום.
    לימים קרבו רבי שמילקא מניקלשבורג תלמידו של המגיד ממזריטש. ומרב חשקו בדבקות בה' ועבודה מתוך שמחה עצומה נדבק בדרכם של החסידים עד שהעזיבו אותו מעירו כרב.
    רבי לוי יצחק היה ידוע בעבודת ה' שלו מתוך התלהבות עצומה עד כדי כך שבליל הסדר היו מכינים לפניו מראש שתי שולחנות. כיון שהיה מגיע למצה זו על שום מה היה מרים את המצה ומרב התלהלבות בלית ברירה היה צריך להביא לפניו שולחן ערוך מחדש.
    וכן מסופר שכאשר הגיע לשמוע דברי אלקים חיים מרבי ברוך ממיז'יבוז. הרב ידע את התנהגותו של רבי לוי יצחק ולכן לא הסכים שיהיה נוכח בשעת השיעור מחמת שחשש שיפריע לרב מרב התלהבותו. ורק לאחר התחייבות שלא יפריע הסכים רבי ברוך שיימצא בשיעור. אך רק החל רבי ברוך לומר את דברי התורה. היה מתנועע רבי לוי יצחק מברדיטשוב בהתלהבות עצומה, עד שגער בו רבי ברוך, הלוא סיכמנו? וענה רבי לוי יצחק "אך לא דובר מראש שהשכינה תדבר מתוך גרונו של מור?!"
    רבי לוי מברדיטשוב היה אוהב את עם ישראל בכל נפשו ומאודו, ולכן בכל מציאות שיכל היה מסנגר על ישראל ולכן נקרא סנגורן של ישראל עד שפעם ראה עגלון יהודי שהיה מתפלל על אם הדרך תפילת שחרית כאשר תפילין מונחים בראשו ומבלי משים היה העגלון מזפט את גלגלי העגלה תוך כדי תפילה. הרים רבי לוי מברדיטשוב את ראשו למרום ואמר ריבונו של עולם תראה את עמך ישראל אפילו עגלון שבהם אף בשעה שמזפט את גלגלי העגלה עומד הוא לפניך בתפילה כשתפילין בראשו. ופעם אחת ראה יהודי שאוכל ביום ט' באב בראש חוצות. שאלו הרב שמא הוא חולה או שמא יש לו היתר אחר. והלה ברב חוצפתו ענה שאין לו שום היתר, הרים רבי לוי מברדיטשוב את ראשו לשמים ואמר ריבונו של עולם תראה עמך ישראל שבכל אופן אינם מוציאים שקר מפיהם!!!
    רבי לוי יצחק היה נמנה עם החבורה הקדושה שהיתה מסתופפת סביב המגיד ממזריטש ולאחר המעשה שהעזיבו אותו מהעיר התקבצו 9 מגדולי תלמידי המגיד לעשות נידוי וחרם לאותם אינשי דלא מעלי. ונמנו עימם רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא ורבי שמילקה מניקלשבורג ורבי אורי מסטרליסק ועוד. וכאשר ביקשו מרבינו זלמן בעל התניא שיצטרף עימם, הסכים הלה רק בתנאי שיסכים בדבר המגיד ממזריטש. אך באו אליו לרבינו זלמן בשאלה הלכתית ,שכידוע היה פוסק גדול, מה הדין למי שביזה תלמיד חכם, וכאשר ענה להם אמרו לו אם כן חייב הוא מצד הדין להצטרף למנין לנדות את אותם אנשים ובלית ברירה הצטרף כעשירי עימהם. ולאחר מכן יצא המגיד ואמר להם שכיון שעשו כך נגזר עליו לעזוב אותם. אך מאידך כיון שהצטרפו לעשות זאת נפסק בשמים שבכל מחלוקת בין חסידים למתנגדים ידם של החסידים תהיה על העליונה.
    זכות הצדיק רבי לוי מברדיטשובסנגורן של ישראל תגן עלינו על כל עם ישראל. אמן.
    הדליקו נר לכבוד הצדיק
    להורדת ספר קדושת לוי -מאתר היברו בוקס
    שלמה קרליבך- רבי לוי יצחק מברדיטשוב


    למקורות נוספים אתר דעת



    שמעון הצדיק כט תשרי קבר שמעון הצדיק

    ציון שמעון הצדיק - מתניה -ויקיפדיה
    שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. כט' תשרי.
    הציון הקדוש נמצא ליד מטה המשטרה הארצי פה בירושלים עיה"ק, ליד רמת אשכול.
    שמעון הצדיק היה חי לפני כאלפיים שנה לקראת זמן חורבן בית המקדש. 
    הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א).
    פירוש- העולם הגדול והעולם הקטן עומדים על שלשת הדברים.
    העולם הגדול עומד על התורה- כיון שאם לא יהיה לימוד תורה רגע אחד בעולם, העולם היה יכול להחרב ח"ו (נפש החיים).
    ועל העבודה- עבודה גשמית בפועל. אם העולם לא היו עובדים, היה העולם שמם. לא היו בניינים לא היו מים בברזים ולא היה מה לאכול כיון שאף אחד לא היה זורע חיטה בשביל קמח ולא היו עצים כיון שאף אחד לא היה נוטע...
    וכן העולם הקטן שלנו הבית עומד על שלשת הדברים. על התורה, יהודי ללא תורה כדג מחוץ למים שאין חיות רגע. ועל העבודה,עבודת המידות, ללא מידות טובות, איש את רעהו חיים בלעו. ועל גמילות חסדים כפשוטו עם אנשי ביתו והסביבה.
    הציון לאחר השיפוץ - מתניה ויקיפדיה
    ומעשה באלכסנדר מוקדון, שהכותים העלילו על היהודים שמורדים במלכות. הגיע אלכסנדר מוקדון (לאחר שהיה במסע כיבוש בכל העולם). שמע זאת שמעון הצדיק הלביש את הפרחי כהונה, נתן בידם אבוקה והלכו כל הלילה להקביל את פניו של אלכסנדר מוקדון. לפנות בוקר ראה אלכסנדר מוקדון את שמעון הצדיק במרחק, מיד ירד מעל סוסו והחל מתקדם רגלית אל שמעון הצדיק, הולך והמשתחוה. אמרו לו חייליו, ביישתנו. אמר להם דעו- בכל מלחמותי דמות דיוקנו (של שמעון הצדיק) הולכת לפני במלחמה.
    וכתב בענף עץ אבות (אבות א-ב בשם מעם לועז) כי רבו של המלך, אריסטו הפילוסוף האמין בייחוד ה'  וכן לימד את אלכסנדר לייחד את ה', ולכן היה אלכסנדר הולך ונלחם עם הממלכות שהיו עובדי עבודה זרה והחזיר אותם להאמין ביחוד ה', ולכן זכה לראות דמות דיוקנו של שמעון הצדיק מנצחת לפניו במלחמה
    קיבלו שמעון הצדיק במאור פנים, הסביר שאינם מורדים במלכות. ואדרבא בפתיחת ההיכל עושים למלכות מי שבירך, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
    לאחר מכן הראה לאלכסנדר את ירושלים. כאשר הגיעו לפתח העזרה, אמר שמעון הצדיק עד כאן מותר לך להיכנס. אמר אלכסנדר אם כך אתם מורדים בי? ענה שמעון הצדיק שלא, אלא שלפי ההלכה היהודית אסור לגוי להיכנס לעזרת ישראל בבית המקדש. ביקש אלכסנדר שישימו פסל שכתוב עליו שאלכסנדר נכנס עד כאן. אמר שמעון הצדיק שאין אפשרות משום לא תעשה לך כל פסל- אך בכדי לפייס את אלכסנדר, הציע שמכאן ואילך כל תינוק כהן שייולד יקראו לו אלכסנדר (כיון שידע שאלכסנדר מייחד את ה' - ענף עץ אבות), שמח בכך אלכסנדר מוקדון, וכך היה.
    ציון שמעון הצדיק לפני השיפוץ-  צילום מיכאל ויקידפיה
    ובאותה תקופה לכל ילדי ישראל בני הכהנים נקראו האלכסדנר על שמו.


    מספרת הגמרא ביומא  דף לט: תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.

    רבים נוהגים לפקוד את הציון הקדוש של שמעון הצדיק בכל ימות השנה וכן ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי ולג' בעומר וכן ביום היורצאייט בכט' תשרי.
    וידוע בין זקני ירושלים, שהציון הקדוש מסוגל מאוד לקבלת תפילות ורבים נושעו . הדליקו נר לכבוד שמעון הצדיק

    הכי נקראים