הרבי מליובאויטש ג' תמוז

כ- 50 סרטונים נפלאים על הרבי מליובאוויטש הרבי מלובאוויטש היה בעל חזון . מנהיג בעל שיעור קומה גדול. אוהב ישראל התכלית. היה שביעי ואחרון לאדמורי חב"ד. כמו שהמסורת אומרת שיהיו 7 אדמורים ולא יותר.    לאתר חב"ד העולמי עלון שיחת השבוע  להורדה חינם 1000 סרטים הרבי מליובאויטש קורות חיים הרבי מליובאויטש    יותר מארבעים שנה בלי יום חופשה סדר-יומו של הרבי התאפיין בקביעות שבו. הרבי נהג להגיע ללשכתו בבוקר ולעוזבה הרבה אחרי חצות הלילה. כך מדי יום ביומו. במשך כל השנים לא נטל לעצמו אף לא יום אחד של חופשה ולא יצא לשום ביקורים ומסעות. דחה הזמנה לבקר בבית הלבן בהגיעו לגבורות ביקש נשיא ארה"ב קרטר לחלוק לו כבוד והזמינו לבית הלבן. הרבי דחה את ההזמנה בנימוס וביקש למסור לנשיא כי אין הוא נוהג לצאת למסעות ולביקורים. הרבי הוסיף, כי יום-הולדתו של אדם לא נועד לחגיגות ולטקסים אלא לחשבון-נפש ולהתבוננות. חיי צניעות חסידות חב"ד נתפסת בעיני רבים כמעצמה כלכלית. ובכל-זאת, חייו האישיים של הרבי התנהלו בפשטות שגבלה בסגפנות. רוב שעות היום עברו עליו בחדר צנוע, מרוהט בפשטות רבה, עמוס ספרים וחבילות של מכתבים מכל העולם. גם ביתו הפרטי היה מרוהט בצניעות ובפשטות. התקיים ממשכורת יהודים מכל העולם שלחו לו כספים ותרומות, אך הכול הועבר לקופה הציבורית של התנועה. הרבי עצמו התעקש להתפרנס ממשכורת חודשית צנועה, ששולמה לו מקופת מרכז חב"ד. סירב לקבל קדילאק חדישה מיליונר אחד מחסידיו רכש למענו פעם מכונית-פאר חדשה, תוצרת קדילאק. המכונית הוכנה לו כהפתעה כשיצא לנסיעה שגרתית. הרבי הורה להחזיר את המכונית, ואמר: "בשבילי טובה גם המכונית הישנה". דוגמא אישית במסירותו הבלתי-נלאית ובדבקותו המוחלטת במשימות שנטל על עצמו, שימש הרבי דוגמה אישית מצויינת. הוא נקט בקו שאמר: אין 'לא יכול' יש 'לא רוצה'. בהקשר לכך מספרים כי עוד בטרם היותו לרבי, בעת שביקר אצל קהילת חסידי חב"ד בצרפת, השמיע באוזניהם דברי כיבושין על שאין הם עושים די לקירוב לבבות. החסידים השיבו כי אינם יודעים כיצד בכוחם לפעול. "רוצים אתם לראות כיצד ניתן לפעול?" שאל, "בואו עמי!". הוא קם ממקומו ויצא לרחובה של עיר (פריז). שלף מכיסו ממחטה, טיפס על מקום מוגבה והחל לסובב את הממחטה במהירות. עד מהרה החלו נקבצים למקום עוברי אורח סקרניים. כשנאסף קהל גדול, פתח הרבי את פיו והחל להרצות לפניהם על מוסר וערכים... טיפול אישי במאות מכתבים ביום מדי יום הגיעו אל הרבי מאות מכתבים מכל העולם. הרבי עמד על כך שהוא עצמו יפתח את המעטפות. פעם אמר: "אנשים כותבים לכאן עניינים אישיים, וחשוב להם שאני אישית אטפל במכתביהם". פגישות ליליות שלושים שנה בקירוב נהג לקבל אנשים לפגישה אישית המכונה 'יחידות'. פגישות אלה התקיימו בתחילה שלוש פעמים בשבוע ואחר-כך פעמיים בשבוע. לעיתים הייתה קבלת האנשים מתארכת עד עלות השחר, ואז היה שב לביתו. בבוקר כבר היה מתייצב בלשכתו ליום עבודה חדש. יום שלם של קבלת-קהל אחת התופעות המדהימות בעבודתו הציבורית של הרבי, הייתה קבלת-הקהל שנהג לקיים בשנים האחרונות מדי יום ראשון בפתח לשכתו. ביום זה היה עומד על רגליו ארבע וחמש שעות ומקבל אלפי אנשים; שומע, מייעץ, מעודד ומברך. כל אחד ואחד גם קיבל שטר של דולר, שליחות לנתינת צדקה. שליטה בשמונה שפות הרבי שלט שליטה מלאה לפחות בשמונה שפות: עברית, יידיש, רוסית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית ולטינית. מקצת השפות למד בילדותו ואת השאר קנה לו בשנות שהותו בכמה ארצות בעולם. זכרון בלתי מצוי כוח הזיכרון של הרבי היה בלתי מצוי. העיתונאי שאול שיף ('הצופה') סיפר כי ב'יחידות' הראשונה שלו עם הרבי הגיש, כמקובל, את פתקתו שבה היו רשומות בקשותיו ושאלותיו. הרבי הציץ בפתק ואמר: "כן, כבר קיבלתי ממך מכתב בעבר". העיתונאי הנדהם, הגיב: "לא יתכן, אולי חלה איזושהי טעות". הרבי חייך. "יזכר, יזכר", אמר, ומיד הוסיף: אולי אני אזכיר לו?" אז שלף ממגירת שולחנו מכתב שגרם לעיתונאי להחוויר כסיד. היה זה מכתב שכתב לפני שנים בשמו של אדם מסויים שביקש את ברכת הרבי. במכתב לא הוזכר כלל שמו, והתברר שהרבי זכר את כתב-היד בתוך רבבות המכתבים שעברו מאז על שולחנו. משנתו משתרעת על-פני 250 כרכים הרבי הוא אחד ההוגים הפוריים ביותר בתולדות ישראל. משנתו הרוחנית משתרעת על-פני כמאתיים וחמישים כרכים. אלה כוללים עיון ומחקר בכל מקצועות התורה, פסיקה הלכתית, פרקי הגות ומחשבה, עמדות בשאלות אקטואליות ותשובות לשואלים. דיבר שעות בלא ניירות את דברי תורתו והגותו נהג הרבי להשמיע בהתכנסויות שבהן נכחו אלפים. 'התוועדויות' אלה נמשכו לעיתים 8-7 שעות, בהפסקות קלות של שירה, ובהן קלח מפיו מעיין נובע של תורה ומחשבה, כשהוא מצטט מכל מרחבי הספרות היהודית. כל זאת מבלי שיהיו לפניו אפילו ראשי-פרקים. בקור ובחום - על קבר חותנו בשנים האחרונות נהג הרבי לפקוד לפחות פעמיים בשבוע את קבר חותנו ולקרוא שם את אלפי הבקשות לברכה שהיו זורמות אליו. שעות רבות היה עומד שם על רגליו ומתפלל למען רבבות יהודים בכל העולם. צם יומיים בשבוע עוד כשהיה צעיר לימים הבחינו מקורביו כי הוא מרבה לצום. אביו אף כתב לו מכתבים ובהם ביקשו למעט את הצומות ולשמור על בריאותו. גם בימים שבהם נהג לפקוד את קבר חותנו לא היה אוכל עד שובו משם, וכאלה היו יומיים בשבוע. לא יכול לישון הרבי היה ממעט בשינה. כמה מלילות השבוע היה מקבל אנשים ל'יחידות' ובלילות האחרים היה יושב בביתו ומשיב על מכתבים. "כשאני יודע שיהודים מצפים לתשובותיי, אינני יכול לישון", התבטא פעם. חיבה מיוחדת לילדים תשומת-לב רבה וחיבה מיוחדת העניק הרבי לילדים. הוא נהג לפנות אליהם בחביבות, לחלק להם מטבעות לצדקה, ואף להופיע בכינוסי ילדים שנערכו בבית- מדרשו. חלק ניכר מפעולותיו וממפעליו הופנה אל הילדים. היכרות אישית עם רבבות חסידיו הרבי הכיר אישית את רבבות חסידיו ובני-משפחותיהם והיה מעורה בכל פרט קטן וגדול בחייהם. לא-אחת הפתיע אנשים כשהביע דאגה לבעיות שהללו כתבו עליהן בעבר וכבר הספיקו לשכוח אותן... ידע להקשיב הרבי ידע להאזין לבן-שיחו. כל מי שנועד עמו לשיחה העיד, כי בשעת מעשה חש כיצד הרבי מקשיב בריכוז מוחלט לדבריו, כאילו לא היה בעולמו באותו רגע שום דבר מלבד אותו אדם. הרבי ושירות הביון המידע שעמד לרשות הרבי היה מדהים. אלי ויזל, חתן פרס נובל, העיד: "דיפלומט אחד סיפר לי שהרבי נתן לו הערכת-מצב בנושא מסויים, כאילו עמדו לרשותו הדוחות האחרונים של שירות ביון ענקי". מעודכן בחידושי המדע נוסף על הידע המדעי שקנה הרבי באוניברסיטאות שבהן למד, היה מעודכן בחידושים האחרונים של המחקר המדעי. איש-מדע בכיר העיד: "הרבי בקי בהלכות הפיסיקה הגרעינית כאילו היה מרצה מן המניין באוניברסיטת פרינסטון". מבט כובש כל מי שנפגש אי-פעם עם הרבי, זכר לציין במיוחד את העיניים. עיניים חודרות, ערניות ומלאות חיים. רבים, ובהם מבקרים מפוכחים וקרי-רוח, סיפרו על תחושה כאילו עיניו של הרבי מפלחות את ליבם וחודרות למעמקי נפשם. חוק אמריקני לכבוד הרבי בית-המחוקקים האמריקני קבע את יום-הולדתו של הרבי ליום חינוך לאומי. זאת, מתוך כבוד והערכה לאישיותו ולפועלו למען השרשת ערכים חינוכיים גם בציבור הלא-יהודי. עודד פעילות של נשים הרבי הקדיש תשומת-לב אישית לנשים. הוא המריץ אותן ליטול חלק פעיל בעשייה ציבורית, יזם הקמת ארגון של נשי חב"ד וראה באישה את חוט-השדרה של הבית היהודי. הוא נהג לקבל נשים ל'יחידות' ולהרצות לפניהן בכינוסים שכינסו פעמיים בשנה. איך הרבי לא התעייף? פעם, לאחר שעמד שעות ארוכות על רגליו וקיבל קהל, שאלה אותו אישה קשישה, שלא יכלה לכבוש את התפעלותה: "איך אינך מתעייף?". הרבי חייך והשיב: "הרי כל יהודי הוא כמו יהלום, וכשסופרים יהלומים לא מתעייפים"... סיפורים על הרבי מליובאוויטש הרבי לסטודנטים: כל אחד יכול לחולל ניסים! בכל יהודי קיים פוטנציאל של שליטה על הטבע. בכל יהודי יש נשמה אלוקית הקשורה בבורא האין-סופי. על-ידי התורה והמצוות יכול האדם להתחבר עם הבורא, להתרומם מעל מגבלות הטבע ולחולל דברים הנחשבים פלאיים. קבוצת סטודנטים יהודים נכנסה פעם לחדרו של הרבי כדי לשמוע את דעתו בסוגיות שונות שהעסיקו אותם. הסטודנטים שאלו שאלות בנושאי יהדות, אמונה ומדע וכדומה, והרבי השיב. לקראת סוף הפגישה, שאל אחד הסטודנטים: "האם נכון מה שאומרים כי לרבי יש כוחות על- טבעיים"? דממה מתוחה השתררה לרגע בחדר למשמע השאלה הנועזת. הרבי השיב בפשטות: "לאמיתו של דבר, בכל יהודי קיים פוטנציאל של שליטה על הטבע. בכל יהודי יש נשמה אלוקית הקשורה בבורא האין-סופי. על-ידי התורה והמצוות יכול האדם להתחבר עם הבורא, להתרומם מעל מגבלות הטבע ולחולל דברים הנחשבים פלאיים. השאלה היא רק באיזו מידה הוא מביא יכולת זו, שקיימת בו, לידי מימוש".    הרבי ידע שהחולה יהודייה בראיין קורשה הוא עורך-דין בוונקובר שבקנדה. יום אחד התייצב האיש בבית- חב"ד המקומי, כשפניו עצובות: "אשתי חולה אנושות ואמרו לי שאולי ברכת הרבי מליובאוויטש תוכל לעזור". שיחה קצרה עם האיש העלתה כי אשתו אינה יהודייה. שליח חב"ד, הרב יצחק ויינברג, העביר את הבקשה אל הרבי, כשהוא מציין את העובדה שהאשה אינה יהודייה. כעבור יומיים קיבל עו"ד קורשה מכתב מהיר מהרבי, שבו הוא מאחל רפואה שלמה לאשתו ומבקש לדעת את שמה ושם אמה. היה בכך משהו מוזר. הנוהג להתפלל על חולה בהזכרת שם אמו חל על יהודים בלבד, ולכן פנייתו זו של הרבי הפתיעה את הרב ויינברג. לא חלף זמן והאישה החלימה. אך בכך לא תם העניין. הרב ויינברג ועו"ד קורשה החלו לנבור בעברה של האישה, ואז התברר כי היא למעשה יהודייה, שנמסרה בתקופת השואה למשפחה נוצרית! המשפחה שמרה את הסוד בקפדנות והאישה חשבה כל חייה שהיא נוצרייה. רק הרבי חשב אחרת.    כשהרבי אומר "לא כדאי" לרב ישראל דרן, מנהל בית-חב"ד באמהורסט שבמסצ'וסטס, יש ידיד, עורך-דין יהודי נודע ושמו שלמה קליינמן. האיש נמנה עם צוות יועציו הקרובים של נשיא ארה"ב ניקסון, וגם ניהל עסקים בין-לאומיים. יום אחד הוצעה לו עיסקה גדולה ביותר במדינה שמחוץ לארה"ב, בהשקעה של 15 מיליון דולר. העיסקה עמדה לשאת רווחים גדולים ונראתה בטוחה מאוד, עד שהבנקים התחרו על מתן האשראי. אולם האיש, שהספיק בינתיים לשמוע רבות על הרבי, החליט לפני החתימה הסופית על החוזה, לבקש את ברכתו להצלחת העיסקה. כעבור זמן נתקבל מכתב תשובה. על-פני שני עמודים הרחיב הרבי בדבר חשיבותן של המצוות והשפע שבכוחן להעניק למקיימיהן. רק בשורה התחתונה באה תשובה לשאלה: "נ.ב. בקשר לעניין העסק - אינו כדאי". תשובת הרבי הדהימה ברגע הראשון אפילו את הרב דרן. אולם עורך-הדין לא העז עוד לבצע את העיסקה וביטלה ברגע האחרון. המדינה שבה הייתה אמורה להתבצע העיסקה הגדולה היא ניקרגואה. זמן קצר לאחר מכן התחוללה שם הפיכה, ואין צורך להסביר מה היה עולה בגורל כספו של עורך- הדין לו היה הכסף מושקע שם... שליחות במיורקה הדבר היה בשבת שלפני חנוכה תשל"ד, בעיצומה של התוועדות בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש בניו-יורק. פתאום, בין שיחת-קודש אחת לרעותה, פנה הרבי לעבר הנוכחים וקרא – "גליק! הרב גליק!". נראה היה כי הרבי מחפש את הרב גליק. הרב אברהם-יצחק גליק ז"ל שימש עשרות שנים 'שגריר נודד' של הרבי באירופה. הוא פעל במערב היבשת וגם במזרחה (שנים רבות לפני נפילת מסך-הברזל) בשליחויות רבות שהטיל עליו הרבי – פעמים בגלוי ופעמים בסתר ובחשאי. פה הקים בית-ספר יהודי, שם פתח מסעדה כשרה, לקהילה זו הביא מצות לפסח ובעיר פלונית בנה מקווה-טהרה. הוא יצא ובא אצל ראשי מדינות ובעלי כוח והשפעה, ופעל רבות לטובת היהודים והיהדות. אולם העובדה שהרבי מחפש את הרב גליק בתוך קהל הנוכחים הייתה תמוהה, שכן הוא לא שהה באותה שבת בארצות-הברית. והיה הדבר לחידה. בספר 'ורבים השיב מעוון' מספר המחבר, הרב אהרון-דב הלפרין, שנכח בעצמו באותה התוועדות, כי החידה נפתרה לו כעבור חמש-עשרה שנים, כאשר נזדמן ללונדון וביקר בביתו של הרב גליק. מפיו שמע את סיפורו המופלא של אותו חנוכה (תשל"ד): בחנוכה באותה שנה הייתי עם רעייתי בברצלונה. תכניתנו הייתה להמשיך למדריד ומשם לליסבון שבפורטוגל. אלא שאז נתקבלה לפתע שיחת טלפון ממזכירות הרבי ובה הוראה לטוס לאי מיורקה, מרחק חצי שעת טיסה מברצלונה. מעולם לא ביקרתי שם. ההוראה לא הגדירה כתובת ומטרה; "טוס למיורקה", היה לשונה. עדיין לא חשבתי שהעניין בהול ושבגללו עלינו לשבש את מסלול טיסותינו. התכוננו אפוא להגיע למיורקה לאחר שנשלים את משימתנו בליסבון. כשהגענו לנמל-התעופה בברצלונה התברר שכל הטיסות למדריד בוטלו במפתיע. "זו בוודאי אצבע אלוקים", אמרה רעייתי והוסיפה, "אם קיבלנו הוראה לטוס למיורקה, עלינו להקפיא את תכניותינו ולצאת לשם מיד". עלינו אפוא לטיסה הראשונה למיורקה. הטיסה הייתה איומה. כיסי-אוויר עזים טלטלו את המטוס בעוצמה שטרם חוויתי. "אנחנו נוסעים בשליחותו של הרבי ואין מה לדאוג", אמרה רעייתי בשלווה ראויה להערכה. המטוס נחת בשלום במיורקה והתחלנו להתעניין היכן יש יהודים באי. בירור קצר העלה כי במלון 'הוטל דה-מאר' מתארחת קבוצה גדולה של תיירים יהודים. בתוך כך הודיעו ברדיו כי טרוריסטים התנקשו בחייו של ראש ממשלת ספרד. הוא נרצח במדריד בהתפוצצות מטען נפץ. עקב כך הוטל עוצר על העיר ונחסמו כל דרכי הגישה אליה. ולעומת זאת, המלון במיורקה, שאליו הגענו כביכול ב'מקרה', היה מלא יהודים... בקושי הספקנו להתארגן והנה עוד שיחה ממזכירות הרבי. המזכיר מודיע לנו כי לקראת חנוכה פרסם הרבי שני 'מכתבים כלליים' – האחד "אל בני ובנות ישראל" והשני פונה אל ילדים שמתחת לגיל מצוות. הרבי הורה למזכירו להתקשר אלי במיורקה ולדאוג שאתרגם את שני המכתבים לספרדית ואפיץ אותם בקרב היהודים באי. המזכיר הכתיב לי את המכתבים, מילה במילה. השגתי מתרגם מקומי, לתרגם את המכתבים מאנגלית לספרדית. בבוקר מיהרתי לשכפל את התרגומים ובשבת חנוכה קיבלו את המכתבים כל התיירים היהודים שפגשנו (מי באנגלית ומי בספרדית). סיפורה של הוראת-הפתע שקיבלתי בברצלונה (לטוס למיורקה) וכמו-כן דרך הכתבת המכתבים בטלפון – תרמו לעניין הרב של היהודים בנו ובפעילותנו. הצלחנו לאתר גם יהודים מבני המקום ויצרנו איתם קשר (והוא נמשך גם בשנים הבאות). בזיכרוני נחרת יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בבית מפואר באי. התקשרנו אליו וביקשנו פגישה. הוא התנצל על שאינו יכול לקבלנו בביתו (מסיבה כלשהי), אך הוא מוכן לבוא אלינו למלון. כשבא, שוחחתי עמו ולאחר מכן הפעלתי קלטת שבה נשמע הרבי שר "צמאה לך נפשי". כששמע את קול שירתו של הרבי, החל לבכות כתינוק. הוא הסביר שזה מזכיר לו את שנות ילדותו. כשנרגע אמר שהוא חש צורך חזק לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר מחשבה והעלאת רעיונות הוחלט להציב על גג ביתו, ששכן במקום גבוה והשקיף על פני כל העיר, חנוכייה גדולה. ואכן, הצלחנו להציב על גג ביתו חנוכייה מאולתרת, אך גדולה ובולטת דייה. החנוכייה עוררה התעניינות רבה אצל כל רואיה ובמיוחד בקרב היהודים. כשעזבנו את העיר כבר קיבל עליו ביני כמה פעולות חשובות של קיום מצוות. כשהתקנתי את החנוכייה נזכרתי באמרה שאמר לי הרבי באחד הימים. באותו זמן עסקתי לפרנסתי בייצור מנורות. הרבי אמר לי: "נשמה יהודית היא כמו מנורה. כשם שמנורה יכולה להיות כבויה זמן רב, כל עוד לא העלו בה אור, כך גם נשמות יהודיות רבות עומדות ומצפות שיציתו בהן את הניצוץ". ואשר להזכרת שמי בפי הרבי בהתוועדות – אחרי כל מה שסיפרתי, ברור כי הרבי ידע בדיוק היכן אני ומה מעשיי. ובכל-זאת הזכירני הרבי בהתוועדות, קבל עם ועדה, כדי לעורר עליי זכות ולתת לי כוחות להצליח במשימתי– להאיר נשמות יהודיות.