28 בינו׳ 2016

רבי ישראל מסלנט כה' בשבט קורות חיים

רבי ישראל ליפקין מסלנט  נולד בשנת תק"ע והלך לבית עולמו בשנת תרמ"ג בהיותו ב 73 שנים (1810-1883) ממייסדי תנועת המוסר שקמה בליטא.
רבי ישראל מסלנט נולד בעיירה זאגר שבקרבת שאולאי, בצפון ליטא, ללאה ולרבי זאב וולף ליפקין. אביו כיהן כרב בעיירות זגר, גולדינגן וטלז והוא מחבר הגהות "בן-אריה" על התלמוד וארבעה טורים שנדפסו בהוצאת וילנא. מגיל צעיר היה נחשב לעילוי בזכות שכלו החריף, ותפיסתו המהירה. כשהיה בן 12 נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי ברוידא. בגיל 14 נישא לבתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט.
לאחר נישואיו המשיך ללמוד בישיבה בסלנט, ושם פגש את רבי יוסף זונדל מסלנט תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין, פגישה שהשאירה עליו רושם עז. מאז ראוהו כרבו המובהק והחל נוהג בדרכיו. רבי זונדל לימד אותו שמוסר הוא דבר שדורש לימוד מיוחד.
מעשה שהיה כך היה- רבי יוסף זונדל היה נחבא אל הכלים, והיה נראה בחברת עניי העיר. אך עינו הפקוחה של רבי ישראל ראתה ברבי יוסף זונדל שאינו כאחד העם. לימים עכב אחריו עד למעבה היער בכדי לתהות על קנקנו. שם גילה לו שאינו אלא אדם פשוט שמנסה לקיים את דברי ספר מסילת ישרים לרמח"ל. הרב הסביר שתכלית התורה והמצוות היא לעבוד על המידות. וספר זה הוא כלי נפלא בקיום תכלית זו. מכאן ואילך קיבל על עצמו רבי ישראל להפיץ את חשיבות לימוד המוסר.
שנות שהותו בוילנה
הוא החל לפעול להחדרת לימוד המוסר, תוך שהוא מנצל את ההכרה בגדולתו בתורה. הוא פעל להקמת "בתי מוסר" אשר יפעלו בקרב הציבור הרחב. בין השנים 1840-1848 שימש כראש ישיבה בוילנה. רבי ישראל היה נואם מוכשר, ודרשותיו הפתוחות לקהל הרחב משכו אלפים. דרשותיו הנלהבות על מוסר ומצוות שבין אדם לחברו עשו רושם גדול על שומעיו, ודמותו הפכה אחת הפופולריות ביותר בעיר. מרבית דרשותיו עסקו בחובותיו המוסריות של היהודי והתבססו על ספרות המוסר של היהדות - ספרים כמו "חובת הלבבות" של רבינו בחיי ו-"מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצטו. גישה זו הייתה חידוש משמעותי מכיוון ששיטת לימוד התורה, בפרט לצעירים, כללה באותה תקופה לימוד סוגיות בתלמוד הבבלי בלבד, תוך דילוג על דברי אגדה ודיון בהשקפת עולם.
בתקופה זו ההשכלה בליטא החלה להתבסס, ודבריו נאמרו ונכתבו על רקע זה, ובהתייחס לדברי המשכילים בליטא‏.
אישיותו החזקה ושיטתו המהפכנית והמנומקת, משכו אל ישיבתו תלמידים רבים. במרוצת הזמן, נוסדו ישיבות נוספות בהנהגתו ברחבי רוסיה, ליטא ופולין.
בקובנה ובמערב אירופה
ב-1849 עבר רבי ישראל לקובנה. ב-1857 עבר לקניגסברג שבפרוסיה. משם הוא הפיץ כתב עת בענייני האתיקה היהודית. ב-1879 ייסד הרב כולל בעיר קובנה, שבליטא. ב-1880 עבר הרב לפריז והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף במערב אירופה. רבי ישראל פעל בגרמניה ובצרפת לתרגום התלמוד לאחת משפות אירופה. מטרתו הייתה להביא לידיעת העולם את אוצרות התלמוד. לצורך המשימה הוא נפגש עם אנשי רוח ואקדמיה אך הדבר לא צלח בידו, מאחר שלא מצא את האנשים הראויים והכסף הדרוש למימון המשימה. שנתיים מאוחר יותר, חזר רבי ישראל סלנטר לעיר קניגסברג, שם נפטר בכ"ה בשבט תרמ"ג.
כל עוד הנר דולק
ציטוט מפורסם מרבי ישראל סלנטר נאמר לגבי התרגשותו ערב אחד, בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, וראה אור דולק בבית. בהביטו, ראה יהודי בעל מלאכה העובד אל תוך הליל (לסיפור זה גרסה עם נגר או סנדלר). כששאל אותו, מדוע הוא עובד כל כך מאוחר ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". רבי ישראל מיהר לספר לתלמידיו את שחווה. "מבינים אתם!" אמר, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן". משפט זה הפך להיות המוטו שלו.
אור ישראל
מכתביו לעידוד לימוד המוסר, וכן סיכום דבריו, יצאו כספר בשם "אור ישראל" על ידי תלמידו רבי יצחק בלאזר.
במאמר "שערי אור" בתחילת הספר, הוא מתמודד עם עניין החכמה (כפי הנראה גם תוך התייחסות להשכלה), וכותב שלימוד התורה מחייב יראה, כאשר למעשה מטרת לימוד התורה הוא ה"יראה".
...דוד המלך עליו השלום אמר: "ראשית חכמה - יראת ד' ".
ושלמה בנו אמר בחכמתו: "תחלת חכמה - יראת ד' ". וכן חתם את ספר קהלת: "סוף דבר: הכל נשמע! את האלקים ירא..."
... ובפרק ג' של פרקי אבות למדנו: רבי חנינה בן דוסא אומר:
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת,
וכל שאין יראת-חטאו (כלומר הפחד שלו מהחטא) קודמת לחכמתו - אין חכמתו מתקיימת.
ובמסכת ברכות: רבי יוחנן משום רשב"י: אין לו להקב״ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים.
וביותר אמרו חז"ל (במסכת שבת):
כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים - דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות,
ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו. בהי עייל?! (=איך יכנס?)

עתה: מה היא היראה ומה קנייתה —
אחת היא הרחבת הדברים הידועים לכל:
יראת העונש הנוגע לַגְּוִיָה, ונפש הגבוה למעלה מכל יסודי תבל (כלומר: הדרך לקבל "יראה" הוא להבין את שפלות עצמו ואת גובה הבורא, ובכל זאת אין זה מספיק) -
אכן, לא בידיעתם יִוָּסֵר האדם , כמאמר רבותינו ז"ל (במסכת שבת) יודעין רשעים שדרכם למיתה!
...שמא תאמר שכוחה היא מהן? תלמוד לומר "ואחריתם בפיהם ירצו סלה".
ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי היסוד, להרחיב הרעיון בציור חושיי, לעורר הנפש ברגשת האברים...
כלומר, השכל אינו מספיק כדי להשפיע על האדם לנהוג באופן נכון, ועליו לנקוט שיטות שישפיעו על רגשותיו.
מקורות ויקידפיה
לצורך כך הסביר הרב שיש ללמוד מוסר מתוך שפתיים דולקות ובהתלהבות. ושיש צורך לחזור על דברי המוסר פעמים רבות, כך שהדברים יחדרו לליבו של הלומד.
מעשה שהיה- פעם אחת כשהיה נוסע ברכבת, נסע יחד עימו אברך צעיר. במהלך הנסיעה, התנהג שלא בדרך ארץ הצעיר כלפי הרב. כשהגיעו למקום יעדם, גילה הצעיר להפתעתו, שאותו "זקן" אינו אלא רבי ישראל מסלנט. ביקש הצעיר מחילה מהרב, הרב מחל מיד, ושאל מה מבוקשו של הצעיר בעיר? הסביר הצעיר שלצורך פרנסתו בא להיבחן בהלכות שחיטה. הרב הפנה את הצעיר לחתנו. זה האחרון בחן את האברך, אך ראה שהוא כלי ריק. ציוה רבי ישראל על חתנו שילמד את האברך עד שיעבור את המבחנים. לבסוף שלחו הרב לשלום כשתעודת הסמכה לשחיטה תחת ידו. שאלו חתנו, מדוע כל כך טרח בכדי לעזור לאברך? ענה הרב- שכיון שהאברך נהג עם הרב שלא כשורה לכן חשש הרב שמא עדיין ישנה איזו קפידה עליו, לכן השתדל בכל מאודו לסייע ולעזור לו...

להורדה אור ישראל לרבי ישראל מסלנט
הדליקו נר לכבוד הצדיק
קורות חיים רבי ישראל מסלנט וידאו- הרב אברהם מלמד

הכי נקראים