רבינו אשר - הרא"ש, נולד בשנת בשנת ד' אלפים תתקצ"ח לפני כשבע מאות ושמונים שנה לערך. והלך לבית עולמו בשנת ה' אלפים ע"ה (1250-1327) בהיותו בן 77 בט' בחשון.
הרא"ש היה תלמיד רבי מאיר מרוטנבורג. כאשר תפסו את רבי מאיר וביקשו סכום כופר גדול, אסף הרא"ש את הסכום אך רבי מאיר התנגד שיפדוהו ביותר מכדי שוביו, כפי שאומרת הגמרא במסכת גיטין פרק הניזקין.
הראש התפרנס מהלואות לגויים בריבית. ומחשש שיכניסו גם אותו לכלא, ברח. בבריחתו פגש את רשב"א שציוה לנהוג בו כבוד גדול. ולבסוף קיבל מכתב בקשה מהעיר טולדו שבספרד, שיבוא לכהן שם כרב, והרא"ש הסכים.
הראש כתב ספר שו"ת הרא"ש, וכן פירוש הלכתי על הש"ס. כותב הרב חיד"א (ברכ"י סי' כה') שנהגו במדינות ספרד לפסוק כדעת הרא"ש רי"ף ורמב"ם, וזו הסיבה שהשולחן ערוך ייסד את ספרו על שלשת עמודי הוראה אלה.
בנו רבי יעקב היה חי בצמצום עד ששאל את אביו, האם על מצבו נאמר, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות?
וענה האב- עם כל זאת עליך לחסוך פרוטות עבור משהו קטן לכבוד שבת קודש. מה שמראה איך שהיו חיים בדחקות גדולה.
המעניין הוא שאף שהרא"ש היה ממדינת אשכנז, עם כל התקבלו פסקיו בקרב יהדות ספרד, בעקבות בריחתו לטולדו. בבחינת "גם זו לטובה".
רחל אימנו יעקב שוואקי - מאמא רחל מתורגם ניסים בעזה
חיים ישראל - אמא רחל
רחל מבכה על בניה - מאנה להינחם מעשה עם רבי חיים שמולביץ' זצ"ל ראש ישיבת מיר שבשעת מלחמת ששת הימים, כאשר הירדנים הפציצו את ירושלים, נסע יחד עם תלמידיו, ל קבר רחל אימנו. כאשר הגיעו לקבר רחל אירגנו מיד תפילה וקריאת תהלים בחבורה
בסיום התפילה, נשא רבי חיים תפילה. רחל- אומר לך הקב"ה מנעי קולך מבכי, עינייך מדימעה, כי יש שכר לפעולתך. אך אני בנך חיים אומר לך אמא רחל אל תמנעי קולך מבכי, עינייך מדמעה תיבכי תיבכי תיבכי.... אמא רחחחל... רבים נושעו בזכות רחל אימנו ביום יא' חשון הוא יום הפטירה של רחל הדליקו נר ,התפללו ותוושעו בזכות רחל.
רבי יהודה צדקה נולד בשנת תר"ע והלך לבית עולמו ב-יב' חשון בשנת תשנ"ב בהיותו בן 82 שנה (1910- 1991).
הרב נולד בירושלים עיה"ק לרב שאול ושמחה צדקה. השם יהושע נתוסף על פי חלום של אמו, והשם חיים ניתוסף לו בימי חוליו. אמו של רבי יהודה צדקה היא בת אחותו של רבינו יוסף חיים זיע"א. בצעירותו התחנך בת"ת בני ציון ולאחר מכן בישיבת פורת יוסף בהיותו בן 24 נישא ובהיותו בן 27 מונה ע"י הרב עזרא עטיה למסור שיעוירם בפורת יוסף גאולה. בגיל 60 מונה לראש ישיבת פורת יוסף.
הרב התגורר בגאולה ובשנותיו האחרונות עבר לגור בשכונת בית ישראל.
מתלמידיו הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב יהודה מועלם, חכם בן ציון אבא שאול, הרב יוסף עדס זצ"ל, ייבדל לחיים מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א ועוד אלפי תלמידים (ע"כ ויקיפדיה)
בצעירותו שלחו אותו לתלמוד תורה מקומי. בא לבית וסיפר לאימו שהרב אכל ללא נטילת ידיים. האם הצדיקה הזדעקה, ומיד הוציאה אותו מהת"ת, וחיפשה לו מלמד פרטי. ואף שהיתה חיה בדוחק גדול, היתה מוכנה להשקיע בכך. ואכן הילד גדל ליראת שמים. ולאחר מכן הועבר לת"ת בני ציון.
הרב מסר נפש כל ימיו על חינוך ילדי ישראל ואף עודד והקים יחד עם מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א את רשת החינוך התורני. ומספרים שפעם כאשר הגיע אליו ראש ישיבה שרוצה לסלק תלמיד, אמר לו- התענית על הבחור? איך אתה יכול להוציא בחור מבלי להתענות עליו.,הלוא זה ממש פיקוח נפש, שלו ושל כל הצאצאים אחריו. פעם הגיע אליו אברך שהתמנה להיות רב שכונה, לקבלת ברכה. אמר לו- אמור לי- בשכונה שקיבלת ישנם ילדים שאינם בתלמוד תורה? אם כן עכשיו עליך לדאוג להכניס את כולם לת"ת. וכי שררה קיבלת? עבדות קיבלת!!!
היה איש אמת- פעם ביקש תלמיד אישור שלומד בישיבה. הביאו לפניו "בלאנק" של פורת יוסף העתיקה, וכעת היה בפורת יוסף גאולה. אמר- אינני מוכן לחתום על מסמך זה, הרי זה שקר, כיון שאני כעת בגאולה ולא בעיר העתיקה. כאשר ניסע ונהיה שם, אחתום לך על האישור!!!
למד במשך שנים רבות חברותא בקבלה יחד עם הרב ששון מזרחי המקובל, והצדיק הנסתר. כאשר היה מגיע תלמיד, היו מכסים את ספר הקבלה, ומראים כלפי חוץ גמרא.
כאשר התחתן אשתו ביקשה שיקנה מקרר. אמר לה- ספר תורה אין (ועתה כיתבו לכם את השירה, זה חיוב על כל יהודי לכתוב ספר תורה) ואת רוצה שאקנה מקרר?!! חסך הרב במשך שנים, הכניס ס"ת לביהכ"נ ולאחר מכן קנה לבית מקרר.
לרב לא טלפון בבית שנים רבות. בני משפחתו הפצירו שיזמין טלפון. אמר להם, למה אני צריך טלפון? ענו שזה טוב. לאחר שנענה, יום אחד כשכם להתפלל בנץ, נתקעה ידית הדלת ולא הצליח לצאת לתפילה בזמנה. התקשר לחתנו הרב יעקב שיכנאזי שגר בשכנות, וביקש שיבוא לסייע בידו לפתוח את הדלת. הלה הגיע ופתח. לאחר התפילה אמר החתן- רבינו, כבודו רואה שזה טוב טלפון, אחרת איך היית מתקשר? ענה הרב- אם לא היה טלפון, הדלת לא היתה נתקעת!!!
סיפר הרב יעקב שיכנאזי, שלאחר חתונתו, מסר שיעור בשבת. התייעץ עם הרב מה ללמד, אמר הרב, הלכות נידה. כאשר סיימו את כל השולחן ערוך לאחר שנה ויותר, שוב התייעץ עם הרב, ומה עכשיו? ענה הרב, הלכות נידה. והדבר חזר על עצמו פעמים רבות. וכך נעשה הרב שיכנאזי בקי גדול ומומחה להלכות אלו, עד שמינוהו למו"ץ בבד"ץ הספרדי שבגאולה. אמר לימים הרב שיכנאזי- תראו מה גדלה חכמתו של הרב (שבזכות עצה זו הגיע למה שהגיע).
פעם הגיע בחור להתקבל לישיבה, והרב ראה שאינו מתאים, עם כל זאת, הזמין את הבחור לאכול בביתו ארוחת צהריים, כיון שהשעה התאחרה, עד שנבחן בישיבה.
כל ימיו היה ישן מוקדם, וקם לפני עלות השחר, לחבר את היום והלילה בלימוד תורה. אף שהיו מזמינים אותו לחתונה, היה מגיע והולך מוקדם לפני 21:00. אמר- אני את שלי עשיתי, זה שעושים את החופה מאוחר זה עניין שלהם, הקימה מוקדם יותר חשובה.
בסוף ימיו היה מתפלל בבית כנסת קובאיוף הסמוך לביתו. בבית ישראל. היה מוסר שיעור במשנה ברורה בין מנחה לערבית. והיה מקפיד להגיע לתפילה בנץ בדיוק 37 דקות לפני נץ החמה, (שזה זמן מדויק להתפלל בנחת), ולהגיע לעמידה בדיוק בנץ. פעם אחת השמש "משאלה" ע"ה, התחיל עקידה וקורבנות 40 דקות לפני הנץ, כשהגיע הרב וראה שהתחילו כבר, גער בשמש "למה מתחילים לפני הזמן, יגידו יהודה צדקה, מאחר לתפילה"!!!
הרב היה קורא לאחר התפילה חק לישראל (זכור לי שהיה קורא ללא תוספת לחק שתיקן הרב חיד"א, כיון שהיה ממהר להגיע לישיבה בזמן, זכור כך כיון שהיה קורא בקול).
בראש השנה היה קורא לציבור את המוסר המודפס בסידורים של מנצור, את מוסר הרש"ש. העמידה היתה בנץ החמה. ומסתיימת התפילה כולה לא יאוחר מ-9:40 (שעון חרף).בחצות היום היו מגיעים שוב לבית הכנסת, והיו קוראים את כל התהלים (בכל יום תהלים אחד), ולאחר מכן אדרא זוטא ורבא כפי מה שמספיקים. פעם אחת שנה לפני פטירתו, הניח הרב את ראשו על השולחן לעשר דקות מנוחה בשעה 14:30. אמר על כך בנו חכם משה צדקה- אבא היה עייף מאוד היום. (כוונותו- שאם בראש השנה, אף שהיה לאחר חצות, הרב נח כמה דקות, זה מראה שהיה עייף מאוד).
בכל שבת לאחר תפילת שחרית, היה מוציא ס"ת שהכניס לביהכ"נ והיה קורא שניים מקרא, ומהחומש שניים תרגום.
פעם אחת הייעץ עימו אברך, על מקום עבודתו של אשתו, שאולי יש שם חשש ייחוד. אף שהשאלה היתה פשוטה בהלכה, הרב ברב עוונותו אמר- אתייעץ עם חכם בן ציון.
פעם הגיע חייל וביקש מהרב ברכה שיהיה בחגים בבית ולא בשמירה בצבא. אמר הרב- התפלל אתה, אך היה זה בכדי לעודדו להתפלל. ואכן הרב התפלל על הבחור. וכאשר אכן השתחרר באופן פלאי מהתורנות בשמירה בחג, כשראה אותו הרב שמח, ואמר- נו, השתחררת בסוף... כמי שיש לו חלק בתפילות לענין.
היתה לרב יראת שמים טהורה, והדבר היה ניכר בדרושתיו, ודברים היוצאים מן הלב היו נכנסים ללב.
חבל על דאבדין.
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן.
אברהם מלמד
הספד של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א על רבי יהודה צדקא זצ"ל
כבר בצעירותו התמיד ועמל בלימוד התורה. החזון איש התעמק כל ימיו בלימוד ההלכה, להוציא את האמת לאורה, על ידי עיון נמרץ בדברי רבותינו הראשונים כמלאכים. אחיו רבי מאיר קרליץ העיד שבבר מצוה שלו קיבל על עצמו החזון איש ללמוד תורה בכל כוחו. בצעירותו נחלק עם חבריו בדרך הלימוד. בעוד שהם היו לומדים בדרך פלפול, בחר לו החזון איש ללמוד הלכה בדרך עיון. לכן הרבה ללמוד בספר בית יוסף. ולימים אמר שעל ידי לימוד הרבה בית יוסף למד דרך כיצד לפסוק הלכה, לאחר שיש ריבוי דיעות בראשונים, ועם כל זאת פסק הב"י כאחת השיטות. הרי שלמד ממנו את דרך ההכרעה בדברי הפוסקים. לימים הגיע אליו אחד מחבריו לשאול אם ההדס שלו כשר לפי ההלכה. ואז אמר החזון איש שאילו אותו למדן היה לומד הלכה כפי שעשה הוא בצעירותו, הרי שלא היה צריך כעת להגיע לבית הרב לשאול דבר זה. סיפר החזון איש שכאשר היה לומד בצותא עם אביו ואחיו והיו מגיעים למבוי סתום בביאור הסוגיא, היו נותנים מעות לצדקה ופורשים כל אחד לצידו, ועורכים תפילה. ולאחר מכן חוזרים ללימוד, ומוצאים בדרך פלא, ביאור חדש ונכון לסוגיה. הרב לא רצה להתבלט ולהתפרסם, ולכן כאשר רצה לפרסם את כתביו הלך לבית דפוס וביקש להדפיס ספרים שנתן לו בעבר "זקן" אחד, וביקש שיקראו לספר "חזון איש". הלומדים קיבלו בהערצה את הספרים, אך לא ידעו מי הוא אותו חזון איש. כאשר נשנה הדבר פעמיים ושלש, הבינו שחזון איש הוא ראשי תיבות "אברהם ישעיה". מכאן ואילך התפרסם שמו של הרב למאוד. החזון איש למד מתוך יסורים גדולים, והתבטא פעם שרב ימיו היה בבחינת חולה שיש בו סכנה, כיון שמצב בריאותו היה רופף. ועוד בצעירותו, היה לו כאב בעיניים, וכאשר הגיע לרופא אסר עליו ללמוד תקופת מה, ואימו השתדלה להשפיע עליו לקיים את דברי הרופא, ולרב היה צער גדול מענין זה שצריך להפסיק מלימודו בגלל הבעיה בעיניים. מספרים שפעם ראוהו לומד תוך כדי שרגליו היו מורמות, הסביר הרב שכיון שרגליו כאבו, ובתנוחה זו יש פחות כאב, לכן בכדי להמעיט מכאביו ובכדי שדעתו תהיה פנויה ללימוד, לכן לומד בצורה זו.
לימים כאשר עלה לארץ בחר לגור בבני ברק, כיון שאם היה גר בירושלים היה עליו לפסוק כמנהגי ירושלים, ולכן בחר לו מקום חדש שעדיין אין בו מנהגים. לימים נעשה גדול הדור, וכל דבר קטון וגדול על נעשה על פיו. בחורים רבים היו מגיעים אליו להתייעצות, והיה מורה להם דרך בעבודת ה' ובדרך הלימוד. ידוע שהיה אומר שבענין המוסר כבר אמרה המשנה באבות "לב טוב כנגד כולם" ולכן אין צורך ללמוד מוסר בדרך של חלוקת המידות לפרטים קטנים, ענוה נדבנות חריצות ועוד, אלא שבלב טוב, יש הכל, וכן צריך לעבוד על לב טוב. ובזה יצא כנגד שיטת רבי ישראל סלנט שחילק את עבודת המידות לפרטים פרטים. החזון איש קבע מסמרות בעולם התורה, לדרך של עיון עד לפסיקת השמעתא אליבא דהילכתא.
זכות החזון איש, רבי אברהם ישעיה, יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הרב אלעזר מנחם מן שך נולד בשנת תרנ"ח והלך לבית עולמו בט"ז חשון בשנת תשס"ב בהיותו בגיל 103 (1898-2001).
הרב שך עמל בתורה ללא לאות במשך שנים רבות. וכבר בגיל 11 החל ללמוד בעיר פוניב'ץ. בגיל 15 עבר לישיבת סלובודקה. בזמן מלחמת העולם הראשונה חזר לביתו, בגיל 17 עבר לישיבת סלוצק. שם למד מתוך דחקות נוראה. היתה לו שם חולצה אחת, ולא הסתפר במשך שנה וחצי!!! בגיל 23 מונה לר"מ בישיבת סלוצק, ובגיל 25 התארס עם בת אחותו של הרב איסר זלמן מלצר. בגיל 36 מונה לראש ישיבת נובהרדוק. בגיל 43 עלה לארץ ישראל, ושנה לאחר מכן מונה לראש ישיבת נובהרדוק בירושלים, בהמלצת החזון איש. בשנת תשי"ב בהיותו בגיל 54 מונה לראש ישיבת פוניבץ', בה כיהן כראש ישיבה במשך 50 שנה.
הרב שך זצ"ל -הרב אירה דרעי
הרב שך התייחס לכל פונה ושואל באופן אישי. לשם דוגמא, מספרים שפעם הגיע אליו אברך צעיר שהסתפק אם לקנות דירה במקום מסויים בבני ברק. יום אחד ראו את הרב הולך בדחיפות לאיזה מקום. וכשחזר שאלו לאן הלך, והסביר שבכדי שיוכל לייעץ לאברך באמיתות עליו לבדוק לפני כן את המקום היטב, ולאחר מכן לענות.
בחור שהיו לו ספקות באמונה הגיע לרב שך, לקח הרב שך תפוח, ואמר לו הנה הבט, מפה רואים את בורא עולם!!!. כאשר היה הרב שך מכין שיעור הכללי בישיבה, היה מכינו מספר שעות, והיה הולך הלוך ושוב בישיבה, ומחשבן את הסוגיא, כאילו זה פעם ראשונה אומר שיעור זה!!! הרב דירבן יחד עם הסטייפלר זצ"ל שיקימו מערכת עיתון ייחודית לציבור הליטאי, ולכן הוקם עיתון יתד נאמן. הרב שך הבין את החשיבות של הקמת מפלגה לציבור הספרדי, ולכן עודד את הקמת ש"ס. ידוע הנאום של הרב שך שנקרא לימים "נאום השפנים" בו הרב דיבר אל אניש הקיבוץ איך שעזבו את מורשת ישראל, ומספרים שהיה יהודי קיבוצניק ששמע את הדברים היוצאים מהלב, ויחד עם שני בניו חזר למסורת ישראל סבא.
הרב שך היה ידוע כאיש השקפה הרואה דברים למרחוק, ולכן היה במשך עשרות שנים כמנהיג של הציבור הליטאי בארץ הקודש. פעל רבות חיזוק היהדות והתורה בארץ ישראל ובעולם כולו. ולא הסכים לשנות כהוא זה, מהנהגת הישיבה, מכפי מה שהיה נהוג בישיבות הליטאיות בחו"ל.
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הורדת שיר "משנה אחת" שיצא לרגל יום היורצאייט של הרב שך.
רבי שלמה קרליבך נולד בשנת תרפ"ה והלך לבית עולמו ט"ז חשון בשנת תשנ"ה בהיותו בן 69 (1925-1994).
הרב קרליבך היה זמר נגן ומלחין יהודי חסידי אמרקאי, מורה רוחני ומספר סיפורים. הרב קרליבך הידוע בכינויו "הרבי המרקד", הוא מבשר ומייסד ז'אנר מוזיקלי הקרוי על שמו, ונחשב לאחד מגדולי הזמרים החסידיים של המאה ה-20.
הרב קרליבך למד בישיבת ליקוויד ונחשב לעילוי כבר בגיל 14. הרבי אהרן קוטלר צפה לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם. בעת לימודיו הוסמך לרבנות והתפרנס מחזנות בימים נוראים.
בשנות העשרים לחייו התודע לחסידות חב"ד לריי"ץ וכן לרבי מליובאויטש, ואף נשלח על ידם לשליחות בהיותו בגיל 25. לאחר מכן ניתק קשר עם חב"ד והושפע מתורתו של רבי נחמן מברסלב והרבי מאיז'ביצה. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי ארצות הברית להופעות ועשיית נפשות.
אלמנתו, נעילה קרליבך הביאה (באלבום הנשמה לך) את דבריו המסבירים את ההשראה לשיריו ולפעולות והדברים מדברים בעד עצמם:
שלמה קרליבך
כשהתמניתי לרב, הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת, ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית, ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שירי, הם נותנים כח כמו גלולת ויטמין יהודית.
בגיל 38 עשה בפעם הראשונה הופעה מוקלטת. וכך החל בסבב הופעות יחד עם הגיטרה לקרב את ההמונים.
בגיל 48 נישא לנעילה מטורונטו ונולדו להם שתי בנות נשמה ונדרה. נשמה ממשיכה את המסורת המוזיקלית של אביה.
עוד כשהיה בגיל 43 הקימו חסידיו את היישוב "מבוא שערים" שעל יד לטרון, הרב בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו יחד עם ביתו בארה"ב.
קרליבך נפטר בגיל 69 בט"ז בחשון תשנ"ה (1994), מהתקף לב, במטוס כשהיה בעיצומה של המראה. השיר האחרון שניגן קרליבך, דקות קודם פטירתו, היה הפסוק "חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו". על פי עדותו של הרב ישראל מאיר לאו, במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו, והשיר האחרון שנוגן במהלך הטמנת גופו הוא השיר ברכי נפשי את ה' בלחנו של הרב שלמה. כיוון שפיזר את כל כספו לצדקה, נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו. הוא נטמן בירושלים, בהר המנוחות.
דבר שמייחד מאוד את סוג עבודת השם שלו היא ממרא של הבעל שם טוב הקדוש שאמר:
דוד המלך התפלל לשם יתברך: "הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור".
ישנם שני סוגי עבודת ה':
1- דרך- דהיינו דרך סלולה שהיא תורה תפילה וחסד.
2- אורח- דהיינו דרך שאינה סלולה שהיא קירוב רחוקים שלא בדרך הרגילה.
לדרך השניה נמשכה נשמתו הקדושה של רבי שלמה קרלביך.(מקורות: מלוקט חלק מויקיפדיה, וחלק מידע אישי).
הרב מרדכי שרעבי זצוק"ל נולד בשנת תרס"ח והלך לבית עולמו בכ' חשון בשנת תשד"מ בהיותו בן 75 (1908- 1983).
הרב נישא ללאה בגיל צעיר, והיו חשוכי בנים, ותלמידיהם היו בניהם. הרבנית נפטרה בשנת תשל"ט.
הרב מרדכי שרעבי זצ"ל התייתם מאביו קודם לידתו, ומאימו בהיותו בגיל שנתיים. הרב חיים סאניוני קיבל עליו לגדלו. כבר בגיל צעיר היה עליי בלימוד ובגיל 13 דרש דרשה נפלאה בבר מצוה, ומינו אותו למלמד לילדים בתלמוד תורה. הרב למד ש"ס ופוסקים ונבחן וקיבל הסמכה בגיל צעיר. בהיותו בן 24 עלה לארץ ישראל. בתחילה הגיע למעברות, וכאשר ביקשו ממנו הציונים האחראים על המעברות לצאת לעבודה בבקר, ובפרט לאחר שחילקו כל בוקר כמה פרוטות, אמר הרב לרבנית, לזרוק את הכסף, והסביר לאחראי שהוא עושה תיקונים. כאשר נשאל אילו תיקונים עושה, נענה שעושה תיקונים בשמים. האחראי ביקשו לעזוב את המעברה (מעשה זה שמעתי מהרב בניהו שמואלי שלי'). הרב והרבנית עזבו באותו יום, ונסעו לירושלים. הגיעו לקראת ערב לבית הכנסת "נהר שלום" והתפללו. בסיום התפילה ביקש השמש לעזוב את בית הכנסת כיון שרוצים לסוגרו. הרב ביקש שיסגור עליו ועל אשתו את בית הכנסת עד למחרת, בהסבירו שהגיעו היום ואין להם היכן לגור. השמש עשה כמבוקשם, אך מיד לאחר מכן התחרט, והציע לרב לישון בחדר צדדי שיש בבית הכנסת, בתמורה לכך שילמד את הילדים תהלים. הרב הסכים, ועד סוף ימיו היה בבית כנסת זה, והתגורר בסמוך לו, ואף נהיה רב בית הכנסת וקרא לו "נהר שלום" על שם הרש"ש הקדוש רבי שלום שרעבי זיע"א.
הרב למד בהתמדה עצומה. כל ימיו היה קם בחצות הליל ולומד עד הבוקר, מתפלל בנץ החמה, ולאחר מכן מוסר שיעור בבית יוסף ושולחן ערוך. לאחר מכן פונה לאכול פת שחרית.
הרב היה קדוש עליון, ותפלותיו היו נענות והיה בעל מופתים. לכן רבים שיחרו לפתחו, והיו תורמים כספים על מנת שהרב יעשה להם תיקון. את הכפסים הרב היה מחלק עוד באותו יום, ללומדי התורה וכן למשפחות נזקקות.
מעשה ובנו בנין מול בית הכנסת שלידו גם היה ביתו, והבנין הסתיר את השמש, והיתה לרב עוגמת נפש גדולה מכך. בנין זה נעשה מקולל, ובמשך שנים רבות, הקבלן לא הצליח ליישב את הבנין והיה עומד שמם. היתה תקופה שביקשו לגייס את הרב מרדכי שרעבי זצ"ל לשורות צה"ל, הגיע לרב צו גיוס, והרב לא התייחס אליו. פעם אחת הגיע חייל מהצבא לבדוק את העניין, הרב דחה אותו לאחר זמן. כאשר הלך, פנה הרב לרבנית בשאלה, האם לא אכפת לה שיהיה לו זקן לבן? הרבנית הסכימה, והפלא ופלא, עשה מה שעשה, ולמחרת קם עם זקן לבן. כאשר הגיעו לשאול מטעם הצבא בדבר הגיוס, ראו שהרב כולו לבן... ופטרוהו מחיוב הגיוס (כך שמעתי מהרב בניהו שמואלי שליט"א).
תלמידים רבים היו לרב מרדכי שרעבי בקבלה ביניהם מורינו הרב עובדיה יוסף, שהיה בא ללמוד יחד עם האדמו"ר מבלז. וכן הרב מרדכי אליהו, וכן הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל וכן הרב בנייהו שמואלי וכן הרב מרדכי עטיה שלי' ראש ישיבת עטרת מרדכי ועוד רבנים רבים. זכות הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן. אברהם מלמד
הרב שלום לופס זצ"ל נולד בשנת תרס"ה בחאלב שבסוריה והלך לבית עולמו בכ"ו חשון שנת תשנ"ה. (1904-1994).
בגיל 4 עלה עם משפחתו לארץ. למד בפורת יוסף, ובגיל 27 הוסמך להוראה. בגיל 32 הקים את אגודת מקבציאל יחד עם רבי יהודה צדקה זצ"ל. בגיל 34 התמנה לסיפרא דדייני בבית דין הספרדי בירושלים. בגיל 46 התבקש על ידי הרב הראשי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל לשמש כרב ראשי של העיר עכו, ושימש בתפקיד במשך 45 שנה. ביתו אסתר נישאה לרב בקשי דורון שליט"א. (ע"כ ויקיפדיה).
הרב שלום לופס זצ"ל היה צדיקא חסידא קדישא. כל ימיו התפלל שחרית עם נץ החמה, וכן עודד רנבם להתפלל בנץ החמה. היה קנאי ותקיף גדול בעבודת ה' ולא התפשר כלל.
איש אמת שלא חת מפני כל.
כאשר הגיע לעיר עכו בחר לגור בין אנשים שאינם דתיים. ואט אט קרב את כל הסובבים אותו. היה איש בעל אמונה חזקה, ומספרים שפעם אחת כאבו לו השיניים, הרב פתח את ההיכל, הכניס את ראשו, אומר "כואב לי השיניים, הנה כאן" והצביע על מקום הכאב, סגר את ההיכל והכאב עבר...
תמיד היה מתפלל עם נץ החמה, פעם הגיע לביקור לפורת יוסף וניסה לשכנע את רבי יהודה צדקה שינהיגו גם בישיבה להתפלל בנץ. פעם הגיע לברית בבית שמש, ביקשו שידרוש בענייני הברית. הרב דרש בחשיבות של תפילה בנץ החמה, ודבריו עשו פירות והחל מנין מאז בנץ.
היה מוכיח את העם בשער בת רבים ולא היה חת מפני כל, פעם אחת ביקש תלמיד לצרף חבר לתפילה יחד עם הרב בנץ. לאחר התפילה ניגשו לרב לקבל ברכה, רק ראה רבי שלום את האורח, ללא אומר וללא דברים, החטיף לו סטירת לחי מצלצלת, והחל זועק עליו: מחלל שבת?!!
אותו יהודי מאז כבר לא חילל שבת... וסיפר שבעקבות מעשה זה חזר בתשובה שלמה לאבינו שבשמים.
לאחר שנים של פעילות בעיר, רבים שינו את אואח חייהם, כל מי מהתלמידים הרבים שרצה לעזוב את העיר היה צריך לבקש רשות מהרב. לרב היתה קופת צדקה מיוחדת לחתנים, והיה נותן חלק ניכר ממשכורתו כרב עיר לצדקה. רבים השיב מעוון.
הרבנית בת שבע קנייבסקי זצ"ל קורות חיים הלכה לבית עולמה ביז' תשרי תשע"ב בהיותה בת 78
תיעוד נדיר של הרבנית אלישבע קניבבסקי
ההלויה של הרבנית אלשיבע קנייבסקי זצ"ל
בבית ברחוב רשב"ם, מתגוררות צניעות החומר וגדלות הרוח בכפיפה אחת • שולמית שר, סופרת 'שמנת', עלתה לביתה של הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה – אשת חבר למרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, והדמות הנאדרת ורבת ההוד המשפיעה מאורה על אלפי נשים חפצות בחיים – וביקשה לזכות בהצצה קטנה אל ממלכת הטוהר, לגעת בשולי האדרת ולתפוס ניצוצות אור מעולמה של אישה יהודייה אמיתית • בין לבין, היא זכתה לשמוע על הליכות חיים, ייעוד תמידי וצניעות אמיתית • על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים
הדלת תמיד פתוחה.
כמו הלב.
אומנם אינה גדולה כמותו. ולא תהיה. כי אין להם צורך במימדים, לבני הבית. דיים שתמלא את תפקידה, הדלת. תיסוב על צירה, תיפתח או תיסגר בעת הצורך.
בפנים, היכן שהקירות נוטפים אגלי תורה והתקרה מכסה על עמל תמידי שאינו פוסק, מתארחים צפונות הלבבות, מסתרי הנפש הכמוסים, לצד הכרעות הרות גורל. שם טמון עמוק-עמוק לוז העם היהודי; תורה מגנא ומצלא.
הבית ברחוב רשב"ם.
"אלול!", מכריז גרם המדרגות באלם קול. חדר המבוא הצנוע מאוכלס מפה לפה – ירח הרחמים תופס בו מקום של כבוד – ואחריו מצטופפות נשים הכמהות לברכתה של הרבנית.
קרוב-קרוב, מאחורי הדלת הנפתחת, יושבת הרבנית. דומם מקשיבה היא למסתרי הנפש שמולה. פותחת את הלב הגדול והרחום, ומעניקה תשורת נחמה ועידוד לדמות המבקשת. ברכה לוהטת, מעומק הנשמה, מצטרפת תמיד, נוסכת תקווה ואור חדש לעתיד טוב יותר.
ניגשנו בלאט אל הבית השוכן בפאתי בני ברק. ביקשנו לטעום ניחוחות של תורה ויראה. להזריק אל הנשמה מעט מן האור הספוג. בחרדת קודש ביקשנו ללקוט פנינים מפי אישה גדולה, אשת חבר לגר"ח קנייבסקי. לפתוח את הלב בימים של תשובה, מלב גדול הפתוח תמיד לרווחה.
בת מלך פנימה
כשהאישה היהודייה, עקרת הבית, עסוקה עד למעלה מראש בטיפול בילדיה, בבישולים, בכביסות, בעבודות הבית הרבות וגם בעבודה מחוץ כדי לסייע בפרנסת המשפחה, כיצד יכולה היא למרות טרדות הזמן הרבות לחוש את העוצמה של חודש אלול ולנצל את ההזדמנות שהקדוש ברוך הוא נמצא קרוב אלינו?
"תפקיד האישה הוא בבית פנימה, לזכות להעביר לילדיה חינוך יהודי טהור", משיבה הרבנית מיד. "זהו תפקידה במשך כל ימי השנה ועל אחת כמה וכמה בחודש אלול! עליה מוטלת האחריות לשוחח עם בניה על מעלת לימוד התורה, לבחון כי אכן לומדים הם כראוי, לדרבן אותם לשוב וללמוד עוד בחשק ובשמחה. את הבנות, צריכה האם היהודייה לחנך לצניעות אמיתית, כיאה לבת ישראל כשרה וצנועה".
דמותה של הרבנית משקפת במוחש את מילותיה. חיזוק לכך מוצאים אנו בדבריה של אחת מבנות ביתה הקרובות של הרבנית. היא מזכירה את מסירותה של הרבנית לבעלה, הגר"ח.
בכל ערב וערב, ניגשת היא להכין את הסלט היומי בעבורו, ולעולם אינה מוותרת על תפקידה זה. אף בימים קשים, כשהלחץ גובר ונשים רבות צובאות על חדר המבוא הקטן, הכנת הסלט נותרת מלאכתה האישית. אף כשבכוונתה לצאת את הבית, ראשית דבר יהיה הסלט טרי ומוכן, ורק לאחריו תתפנה הרבנית לעסקי הציבור הממתינים לפתחה. הכל כדי שיהיה המזון מוכן בעבור הגר"ח, בעיתו ובזמנו.
בשעה שתיים וחצי אחר חצות, קם הגר"ח משנתו הקצרה, שאורכת כשעתיים בלבד, ואז מצפה לו תמיד כוס התה הנצחית, שהרבנית מכינה לו לילה-לילה, חרף חולשתה והעייפות הרבה, תוצאות יום עמוס עשייה ופעילות.
הגר"ח אינו טועם כמעט דבר, אולם הרבנית אינה מוותרת על הכנת סיר ענק של דגים, על חלות לכבוד שבת, על אפיית עוגות. גם הכנת עוגה אינה דבר של מה בכך. הרבנית מורחת את הקרם בשימת לב, מקפידה לפזר סוכריות במידה שווה ושמה את לבה לפרטים הקטנים ביותר.
"אכן", מדגישה בת שיחנו. "הרבנית מגלמת בכל הליכותיה את מהות האישה היהודייה, ותפקידה הנשגב לנהל את ממלכת הבית, לדאוג לרווחתם הגשמית של בני הבית, כדי שיוכלו להתעלות ברוחניות בשלווה ולצלול בים התורה ללא דאגות".
קבלה ותפילה
כאשר מוצאת האישה את הפנאי לפשפש במעשיה ולשוב בתשובה, קופץ לו היצר הרע ומנסה לייאש אותה: 'איך תקבלי על עצמך משהו חדש, ההרגל יעשה את שלו ואת לא תעמדי בקבלה'. איך יכולה היא לעמוד נחרצות מולו ולא להשתכנע בעצת היצר?
"ראוי וכדאי שתקבל כל אישה על עצמה ללמוד שתי הלכות ביום מהלכות שמירת הלשון", ממליצה הרבנית בחום. "תשתדל האישה לעמוד בקבלה זו שקיבלה על עצמה, ולהתמיד בה למשך כל ימי השנה, ובעזרת השם, חיזוק זה ישפיע ויפעל על שאר הליכותיה ביום יום".
מפעים לגלות כיצד מקיימת הרבנית, הלכה למעשה, את כל דברי החיזוק שהיא מעניקה למבקשות. לא רק הלכות שמירת הלשון היא מקפידה ללמוד מדי יום, כפי ששמעה בשם הרב סגל זצ"ל ממנצ'סטר, כי מובטח לכל מי שילמד שתי הלכות של שמירת הלשון בכל יום, שיינצל מצרות רבות ורעות ויזכה לישועות.
"בכל פעם שמקבלת הרבנית על עצמה משהו נוסף, היא מקפידה בעקביות מעוררת השתאות להתמיד בו דבר יום ביומו. פה 'פרק שירה', שם 'איגרת הרמב"ן'. קטעי ה'קורבנות' בתפילת השחר, שכדי לאומרם בבוקר היא מתעוררת משנת השעתיים של הלילה כשעה לפחות לפני הנץ החמה. אף את תפילת 'נגע צרעת' היא מקפידה לומר מדי יום.
"לא משנה היכן תשהה הרבנית", מדגישה קרובתה בהתפעלות גלויה. "אם יהיה זה חדר טיפול נמרץ, או כל מקום אחר, אינה שוכחת את כל התחייבויותיה ועומדת בהן בכל יום מחדש".
הגר"ח מציין כי ישנם שני קטעי תפילה שאפשר לאומרם בכל עת ובכל שעה במהלך היממה. שלא כמו תפילות אחרות, כשחרית אותה ניתן להתפלל רק מעלות שחר, או מנחה שזמנה מוקצב עד שקיעת החמה. מדובר ב'אדון עולם' וב'נשמת כל חי'.
בכל לילה, לאחר יום בו אימצה הרבנית את כל כוחותיה, דיברה ארוכות עם נשים, שוחחה וחיזקה נפשות יהודיות, כשעולה על יצועה, עדיין אינה נותנת תנומה לעפעפיה.
יש לה עוד קבלה. תפילת 'נשמת כל חי'.
דוגמה אישית
בדורנו, דור שלמרבה הצער למוד ניסיונות מרים, האורבים לפתחנו השכם והערב, כיצד יכולה אם המשפחה לשמור על חינוכם הטהור של צאצאיה, שלא יתפתו להיגרר, חלילה, לתחלואי הרחוב המושך?
"החינוך בבית הוא המשפיע על הלך רוחם של בני הבית!", אומרת הרבנית ברורות. "אם תשמש האם כדוגמה חיה לצניעות אמיתית ותחנך בביתה פנימה לחיי צניעות למופת, אזי יגדלו הילדים ברוח זו והיא תגן ותשמור עליהם מול ניסיונות הרחוב".
"די לראות את הרבנית, וכל מילה תהיה מיותרת", מחייכת בת משפחתה. "צניעותה המופלגת מהווה דוגמה ומוסר חי לבנות ישראל. אין היא זקוקה לבגדים חדשים כלל ועיקר. כשסוף סוף תפרו לה חצאית חדשה, דאגה הרבנית שלא תהיה קצרה, כמובן, אך גם לא ארוכה יתר על המידה. בכל צורה ואופן, שלא תוכל מישהי לחשוב בטעות כי האופנה שולטת כאן".
הבית ברחוב רשב"ם ספוג כולו צניעות ופשטות, מהמסד ועד לטפחות. הרבנית אינה קונה פריטים חדשים. היא פשוט לא זקוקה להם. יש לה כל.
גם כאשר מקבלת היא מתנה כלשהי: סיר חדש למטבח, משלוחי מנות, או תשורה מאורחים הבאים מחוץ לארץ, אין היא מסוגלת להותיר אצלה דבר. עד שלא תדע ותראה בבירור כי מישהו אחר משתמש במתנה ונהנה ממנה, לא תהיה לה מנוחת הנפש.
צניעות מבית ומחוץ.
ואל ייבוש מפני המלעיגים
כשניסיון הצניעות שולט בחוצות, כיצד אפשר לחזק את נשות החיל, הנלחמות בגבורה מול מבטי הרחוב הלועג, שלא תכשלנה בניסיון הקשה, ותשאנה ראש בגאווה יהודית, בצניעות אמיתית?
"אדרבה!", עונה הרבנית ומבטיחה. "ככל שצוחקים עלייך יותר, המצווה גדולה יותר, והשכר עליה מרובה!
"עם זאת, כמובן שאין לייחס חשיבות כלל למלעיגים בעבודת השם, אלא להיות שלמה ובטוחה במצוות הצניעות שהאישה זוכה בה, וממילא תהיה הזכות גדולה יותר".
לנשים החפצות להתחזק במידת הצניעות, מרבה הרבנית לספר את הסיפור הבא:
קבוצת בנות שמתגוררות בצפת, האזינו ביום מן הימים להרצאה אודות חשיבותה הרבה של מצוות הצניעות באישה. בעקבות הדברים ששמעו, הגיעו הבנות להחלטה משותפת: כל אחת תסור לביתה ותחפש בגד אחד אשר אינו עונה על כל דרישות הצניעות. את הפריט הזה, שאינו ראוי במאת האחוזים לבת ישראל כשרה, השליכה כל אחת בתורה לגיגית גדולה, ונפרדה הימנו סופית.
אחר כך, הן העתירו לקדוש ברוך הוא, שיעלה הקורבן שהקריבו עתה לשמים, יהווה כפרה לחטאי האומה ויביא בזכותו רפואה וישועה לעם ישראל.
לא עברו שעות אחדות, ובציבור התפרסמה ידיעה על הימצאות מכונית תופת, עמוסה בחומרי נפץ, שאמורה היתה להתפוצץ בסמוך לקניון מרכזי בחיפה, לזרוע הרס וחורבן ולקצור נפשות יהודיות בטרם עת.
שמעו זאת הבנות ורוחן המְתה. בטוחות הן, כי הקורבן שהקריבו חסך קורבנות דמים. נסעו כולן בני ברקה, טיפסו במעלה המדרגות והציגו לרבנית את הגיגית העמוסה בבגדים. מששמעה הרבנית את סיפורן המרגש, התבטאה אחר כך כי זלגו דמעות מעיניה מרוב התרגשות!
לפני כשנתיים ימים, הגיעה אישה פלונית לרבנית וסיפרה לה בהתרגשות מעשה שהיה, כשהיא מבקשת ממנה לפרסם את סיפורה ברבים, לחיזוק נשות ישראל:
תחביבה של אותה אישה היה לקנות בגדים לעצמה. את כל מרצה, זמנה והונה, השקיעה הגברת ברכישת פריטים חדשים למלתחה העמוסה. אולם, בגדים אלו לא ענו על דרישות הצניעות שהתורה מחייבת. האישה לא שמה אל לב, והימים חלפו.
אחר תקופה, לא חשה הקונה התמידית בטוב, ופנתה לסדרת בדיקות מקיפות. לחרדתה, התברר למעלה מכל ספק כי גידול רציני מסתתר בראשה. עולמה חשך בעדה. בבית החולים קבעו הרופאים במהירות תור לניתוח, אולם חשפו בפניה את העובדה המרה: אין הם תולים תקוות רבות בהצלחתו. מאוחר מדי. מורכב מדי.
משהבינה החולה כי ייתכן ותיפרד מן העולם בקרוב, ישבה ופשפשה במעשיה. לא קשה היה לה להיזכר במערכות הבגדים היוקרתיות הממלאות את ביתה. היא החליטה. את ה-כ-ל היא זורקת. לאשפה.
מיהרה אל הבית, אספה את צרורות הבגדים המורדים במידת הצניעות, והשליכה את כולם אל מיכל הצפרדע השכונתי.
משהגיע תאריך הניתוח, הופיעה מיודעתנו בבית החולים, כנדרש. שוב נערכו כל הבדיקות השגרתיות. סדרת הצילומים המקובלת לפני התחלת הניתוח, ו… כלום. פשוט אין כלום. הגידול נעלם כלא היה. ממש כמו הבגדים…
כוחה של צניעות!
הניסיון אינו קל. אישה אחת, גבר עליה כוחו של היצר, והיא קיבלה החלטה נמהרת להוריד את הגרביים. אלא שמיד לאחר שפסקה מלגרוב גרביים, גילתה פצעים משונים עד מאוד ברגליה. כל המשחות והתרופות שניסתה היו לשווא. הפצעים מיאנו להיפרד מן הרגליים.
לא קשה היה להבין את סיבת הופעתם של הפצעים… חשה היא על בשרה עוצמתה של מצוות הצניעות.
אותה אישה באה אל בית הרבנית, גוללה את המעשה באוזניה וביקשה ממנה לפרסם את הסיפור ומסרו ברבים.
היתה שם אישה נוספת, שהקשיבה גם היא לסיפור. מיד אמרה לרבנית: "קיבלתי על עצמי לגרוב גרביים מעתה. אולם, אינני רוצה לקיים את ההחלטה רק כשאשוב לביתי. מבקשת אני מרגע זה להתעטר במצוות הצניעות. האם תוכל הרבנית להביא לי זוג גרביים משלה?"
על אתר נעתרה הרבנית, אולם התריעה במבקשת: "גרביי עבות מאד, את בטוחה שאת רוצה אותן?"
היא היתה בטוחה. והיא קיבלה. והיא זכתה.
ותשובה ותפילה וצדקה
בעשרת ימי תשובה, מקפיד הגר"ח לסיים דבר יום ביומו את ספר התהלים. להיכן שהוא פונה, נראה הוא כשספר מזמוריו של נעים זמירות ישראל בחיקו.
מדי בוקר, משכים הוא לתפילת השחרית בשעת הנץ החמה, בבית הכנסת 'לדרמן' הסמוך לביתו. הרבנית אף היא מתפללת בשעה מוקדמת זו שחרית, וישנן נשים קבועות המגיעות למניין זה במשך עשרות שנים.
אף לנשים המבקשות חיזוק, מציעה הרבנית להוסיף עוד תפילה ביום. גם לאלו הזוכות להתפלל שלוש פעמים ביום, אומרת הרבנית כי כדאי להוסיף עוד קטע. עוד משהו. תפילה לעולם אינה שבה ריקם.
החסד הפורץ מליבה של הרבנית, אין לו גבול וקץ. "בשעה שקשה לי בבית", משתפת אותנו קרובתה בחוויה אישית. "מהרהרת אני ברבנית. מה היתה עושה היא, לו היתה נתונה במצב זהה לשלי? ואז, ברגע אחד, ברורה לי הדרך הלאה".
פעם הציעה הרבנית לבחור ישיבה סגולה בריאותית מסוימת, אשר היא בקיאה בעשייתה. פירטה באוזניו את מרכיבי המזון הדרושים ליצירתה, והבטיחה לו שאם יטעם מתערובת זו במשך שלושים יום רצופים, תצליח הסגולה.
טען הנער כי ישן הוא בפנימיית הישיבה, והמטבח נסגר שם בשעה מוקדמת. לא יוכל הוא, אפוא, לגשת מדי ערב, כשהמקום פנוי בעבורו, ולהכין את התערובת. הציעה לו הרבנית על אתר: "כל ערב, לפני שתלך לישון, גש אליי הביתה, ואכין בעבורך את הסגולה הבריאותית".
כך, בפשטות, כאילו אין היא מסיימת בערבו של יום מסכת שלמה של שיחות, תפילות מעומקה של הנפש ומאמצים רבים. לזכות להתכונן ליום הבא בעוד מעשה של חסד.
מדי ערב שבת, כאמור, שוקדת הרבנית על הכנת סיר ענק של דגים. בעת שהמאכל מוכן וראוי, מתחילה החלוקה: אם לבני משפחתה, ילדים ונכדים, ואם לדמויות שונות הזקוקות לתשומת לב חמה ואוהבת. זו משפחתה אינה מתגוררת בארץ. לזו אין כלל משפחה.
הרבנית לא שוכחת אף אחד! מניחה בצד משהו, דבר מאכל מסוים, שיודעת כי המקבל אוהב במיוחד. אין היא מוותרת על פרט קטן כגדול.
חסד, במלוא מובן המילה.
ייתן ה' ובזכות צדיקים שבדור נזכה לשנה טובה ומבורכת, להחשת הגאולה ולבניין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו, אמן!
האישה לא כל כך היתה מתאימה לבית יעקב בלבושה. הרבנית ראתה אותה ואמרה לה שהיא לא יכולה לקבל ולברך אותה בצורה כזו רק אחרי שתחליף את בגדיה • כעבור מספר חודשים, בזמן שהבעל היה בבית הכנסת איצקוביץ, נכנס לפתע אדם והדליק את האור. זקן אחד, שקודם-לכן כיבה אותו, העליב אותו ברבים
סיפור ראשון
לפני כמה שנים הגיע לרבנית זוג חשוך ילדים. האישה לא כל כך היתה מתאימה לבית יעקב בלבושה. הרבנית ראתה אותה ואמרה לה שהיא לא יכולה לקבל ולברך אותה בצורה כזו רק אחרי שתחליף את בגדיה. לאחר כמה חודשים, היא הגיעה לרבנית כשהיא צנועה. אמרה לה הרבנית: "עכשיו אני יכולה לברך", ותוך שנה ב"ה נולדה להם בת. כיום הם הורים לבלי עין הרע.
סיפור שני
לפני כמה שנים הגיע זוג חשוכי ילדים לבית הרבנית, וביקשו ברכה. הרבנית אמרה להם: "אם אתם רוצים ילדים, עליכם לראות אדם שמעליב את חברו ומבליג". כעבור מספר חודשים, בזמן שהבעל היה בבית הכנסת איצקוביץ נכנס לפתע אדם, והדליק את האור. זקן אחד שקודם-לכן כיבה אותו העליב אותו ברבים. למרות זאת, לא ענה למעליב וברך אותו שיהיה לו ילדים ואם יהיה זה בן הבטיח שיהיה הסנדק. עברו מס' חודשים, נולד להם בן בשעה טובה ואותו בן אדם היה הסנדק בברית. מאת: מריה מקור: אתר "כיכר השבת"
רבי נחמן מברסלב נולד בא' ניסן בשנת תקל"ב והלך לבית עולמו ביח' תשרי בשנת תקע"א בהיותו בגיל 39 (1772-1810).
רבי נחמן זיע"א היה בנו של פיגה שהיתה ביתה של אדל (אש דת למו) ביתו של הבעל שם טוב הקדוש.
מעשה והבעל שם טוב שידך לרבי נחמן מהורדונקא שידוך הגון. וביקש בשכרו שבנו יתחתן עם אחת מיוצאי חלציו. ואכן לימים נולד לרבי נחמן מהורדונקא בן בשם שמחה, והלה התחתן עם פיגא ביתה של אדל. ונולד להם רבי נחמן ועל שם סבו נקרה רבי נחמן. אביו רבי שמחה היה פרוש והיה מרבה להתבודד (היו תקופות שהיה מגיע לביתו פעם בחדש לאחר התבודדות), ולכן תלה רבי נחמן את עיקר חינוכו באימו פיגא. אמנם רבי נחמן נקרא על שם סבו רבי נחמן מהורדונקא כאמור, שהיה תלמיד חבר לבעל שם טוב. ובמעשה של עליית נשמה שעשה הבעל שם טוב, ארח אותו בשמים רבי נחמן מהורדונקא שנפטר לפני הבעל שם טוב, והלה הציע לו להישאר בשמים במחיצתו המוכנת לו, יחד עם תלמידיו (כפי שהסביר שכל צדיק יושב בגן עדן בישיבה אחת יחד עם תלמידיו שהיו בחיים חיותו).
הבעל שם טוב ציוה לפני פטירתו לתת את ביתו במיז'יבוז בירושה לפיגא, כיון שנכדיו רבי ברוך ממזיבוז' ורבי אפרים מסקלידוב, היו אדמורים בעלי תלמידים, ופרנסתם היתה מוכנת להם. ולכן רבי נחמן גדל בבית הבעל שם טוב במזי'בוז. מסיבה זו, זכה כבר בגיל צעיר לשמוע סיפורי חסידים מזקנו, כאשר היו זקני תלמידי הבעל שם טוב עולים לציונו הקדוש, והיו מתארחים, בבית פיגא במיזי'בוז.
כבר בגיל צעיר (פחות מגיל 10) היה עורך רבי נחמן סיגופים נוראים, ותעניות ארוכות, כפי שכתוב בחיי מוהר"ן. לימים סיפר רבי נחמן שאחד הסיפורים ששמע מזקני חסידי הבעל שם טוב שהכי הרבה השפיעו עליו הוא המעשה הבא:
הבעל שם טוב היה יתום מגיל צעיר. אימו נפטרה מיד בלידתו, ובהיותו בן 5 שנים אביו רבי אליעזר היה זקן ושוכב על ערש דוואי. קרא לו אביו וציוה לו- ישראל- אל תפחד משום בריה בעולם- כל מבוקשך תבקש מה' והוא יהיה בעזרך!!! ואכן הבעל שם טוב הלך בדרך זאת של בטחון בה'.
סיפור זה השפיע מאוד על רבי נחמן, והלך בדרך זו של זקנו, והיה מרבה להתבודד ולהפיל עצמו על ה' יתברך.
כתוב בספר דגל מחנה אפרים, לרבי אפרים מסקלידוב (נכד הבעש"ט)- שהיה תלמיד שהיה שותה קפה בעת לבישתו את התפילין לאחר התפילה. כששאל רבי אפרים על מעשיו. ענה התלמיד שכך ראה מרבי נחמן. אמר על כך רבי אפרים "אין לומדים ממעשי צדיקים בשעת קטנות דמוחין שלהם".
ואכן כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן שהצדיק נמצא פעמים בקטנות דמוחין, עליו לעשות בחכמה ולהחמיא לעצמו על מנת שיכנס שוב לגדלות דמוחין. וכך מסבירים גדולי החסידים, את הסיבה שרבי נחמן כתב על עצמו שבחים גדולים ומופלאים.
ואמר רבי נחמן שנשמתו היא פלא גם ביחס לנשמתו של משה רבינו ורבי שמעון בר יוחאי!!!
וכן ישנו הסבר נוסף- שכל נשמה היא שונה בתכלית משאר נשמות, ולכן היה אומר שנשמתו היא פלא אף ביחס לנשמת גדולי הצדיקים.
הסבא משיפולי יצא חוצץ נגד רבי נחמן, ונגד זה שמחזק את עם ישראל על ידי סיפורי מעשיות. אך רבי נחמן ענה על כך: שבדורות האחרונים אי אפשר יהיה לחזק את עם ישראל אלא בסיפורי מעשיות!!! ואכן סיפורי המעשיות של רבי נחמן מחזקים מאוד ויש בהם סודות נשגבים.
רבי נחמן נפטר בגיל 38 וחצי. רב ימיו חי רבי נחמן בברסלב. אמנם בשנתו האחרונה נשרף ביתו, ולכן ביקש לעבור לאומן. וכן ביקש מתלמידיו ששם יהיה מקום ציונו. כיון ששלשים שנה לפני כן נטבחו שם 30,000 יהודים. ואמר שיש שם הרבה ניצוצות קדושה שיש לתקן במקום בו נפטרו יהודים רבים כל כך על קידוש השם.
אחת הממרות המפורסמות של רבי נחמן זה "להיות בשמחה תמיד". אמנם אינו קו עיקרי בדרכו של רבי נחמן, ולא כתוב על זה רבות בליקוטי מוהר"ן (רק לקראת הסוף באחד מהממרות) אך חסידיו בשנים האחרונות לקחו זאת כקו בעבודת ה'.
אמנם הקו היותר מפורסם בה הורה לתלמידיו היא נושא ההתבודדות. דהיינו להיות עם ה' ולדבר אליו כמדבר איש עם רעהו. וראה בכך עצה נפלאה לעמוד בנסיונות רבים.
רבי נחמן כתב בליקוטי מוהר"ן "ראש השנה שלי עולה על כולם". וכן ציוה על תלמידיו בחייו להיות עימו בראש השנה. יש מגדולי החסידות הסוברים שיש להיות באומן בראש השנה גם לאחר פטירת הרב. ויש מגדולי החסידות שסוברים שהרב לא ציוה זאת אלא בחיים חיותו.
מכל מקום אמר שכל מי שיהיה פעם בחייו על ציונו הקדוש ויתן פרוטה לצדקה ויאמר תיקון הכללי, הוא, רבי נחמן, יוציא אותו מגהנם מהפיאות.
וכן אמר שהבעל שם טוב הפיץ את נושא המקוה. אך הוא פירסם בעולם את נושא התיקון הכללי בו ישנם מספר פרקי תהלים שגילה רבי נחמן שיש בהם סגולה מיוחדת לתיקון כללי.
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
רבי נחמן הכתיב לתלמידו רבי נתן חלק מספריו. וחלק כתב רבי נתן ממה ששמע בעל פה ולאחר מכן הראה לרבי נחמן. והלה הסכים עימו. ואמר שמכל תלמידיו מי שמבין אותו ביתר דיוק הוא רבי נתן.
לימים רבי נתן כתב ספר ליקוטי הלכות, שהם חדושי תורה שלו על דרך מה ששמע מרבי נחמן זיע"א.
