כבר בצעירותו התמיד ועמל בלימוד התורה. החזון איש התעמק כל ימיו בלימוד ההלכה, להוציא את האמת לאורה, על ידי עיון נמרץ בדברי רבותינו הראשונים כמלאכים. אחיו רבי מאיר קרליץ העיד שבבר מצוה שלו קיבל על עצמו החזון איש ללמוד תורה בכל כוחו. בצעירותו נחלק עם חבריו בדרך הלימוד. בעוד שהם היו לומדים בדרך פלפול, בחר לו החזון איש ללמוד הלכה בדרך עיון. לכן הרבה ללמוד בספר בית יוסף. ולימים אמר שעל ידי לימוד הרבה בית יוסף למד דרך כיצד לפסוק הלכה, לאחר שיש ריבוי דיעות בראשונים, ועם כל זאת פסק הב"י כאחת השיטות. הרי שלמד ממנו את דרך ההכרעה בדברי הפוסקים. לימים הגיע אליו אחד מחבריו לשאול אם ההדס שלו כשר לפי ההלכה. ואז אמר החזון איש שאילו אותו למדן היה לומד הלכה כפי שעשה הוא בצעירותו, הרי שלא היה צריך כעת להגיע לבית הרב לשאול דבר זה. סיפר החזון איש שכאשר היה לומד בצותא עם אביו ואחיו והיו מגיעים למבוי סתום בביאור הסוגיא, היו נותנים מעות לצדקה ופורשים כל אחד לצידו, ועורכים תפילה. ולאחר מכן חוזרים ללימוד, ומוצאים בדרך פלא, ביאור חדש ונכון לסוגיה. הרב לא רצה להתבלט ולהתפרסם, ולכן כאשר רצה לפרסם את כתביו הלך לבית דפוס וביקש להדפיס ספרים שנתן לו בעבר "זקן" אחד, וביקש שיקראו לספר "חזון איש". הלומדים קיבלו בהערצה את הספרים, אך לא ידעו מי הוא אותו חזון איש. כאשר נשנה הדבר פעמיים ושלש, הבינו שחזון איש הוא ראשי תיבות "אברהם ישעיה". מכאן ואילך התפרסם שמו של הרב למאוד. החזון איש למד מתוך יסורים גדולים, והתבטא פעם שרב ימיו היה בבחינת חולה שיש בו סכנה, כיון שמצב בריאותו היה רופף. ועוד בצעירותו, היה לו כאב בעיניים, וכאשר הגיע לרופא אסר עליו ללמוד תקופת מה, ואימו השתדלה להשפיע עליו לקיים את דברי הרופא, ולרב היה צער גדול מענין זה שצריך להפסיק מלימודו בגלל הבעיה בעיניים. מספרים שפעם ראוהו לומד תוך כדי שרגליו היו מורמות, הסביר הרב שכיון שרגליו כאבו, ובתנוחה זו יש פחות כאב, לכן בכדי להמעיט מכאביו ובכדי שדעתו תהיה פנויה ללימוד, לכן לומד בצורה זו.
לימים כאשר עלה לארץ בחר לגור בבני ברק, כיון שאם היה גר בירושלים היה עליו לפסוק כמנהגי ירושלים, ולכן בחר לו מקום חדש שעדיין אין בו מנהגים. לימים נעשה גדול הדור, וכל דבר קטון וגדול על נעשה על פיו. בחורים רבים היו מגיעים אליו להתייעצות, והיה מורה להם דרך בעבודת ה' ובדרך הלימוד. ידוע שהיה אומר שבענין המוסר כבר אמרה המשנה באבות "לב טוב כנגד כולם" ולכן אין צורך ללמוד מוסר בדרך של חלוקת המידות לפרטים קטנים, ענוה נדבנות חריצות ועוד, אלא שבלב טוב, יש הכל, וכן צריך לעבוד על לב טוב. ובזה יצא כנגד שיטת רבי ישראל סלנט שחילק את עבודת המידות לפרטים פרטים. החזון איש קבע מסמרות בעולם התורה, לדרך של עיון עד לפסיקת השמעתא אליבא דהילכתא.
זכות החזון איש, רבי אברהם ישעיה, יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
