תולדות מרן הגאון ראי"ה קוק זצוק"ל פטירתו ב- ג' אלול התרצ"ה

תולדות מרן הגאון ראי"ה קוק זצוק"ל

הרב אברהם יצחק הכהן קוק ג'
 אלול התרצ"ה ויקיפדיה

מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל נולד בט"ז באלול תרכ"ה בעיירה גרייבה בלטביה הסמוכה לעיר דווינסק כשהנהר דווינה מבדיל ביניהן, לרב שלמה זלמן הכהן קוק זצ"ל ולמרת פרל זלטע לבין פלמן. מצד אביו היה בעיקר צאצא של מתנגדים אך גם היה צאצא בן אחר בן לגאון הרב יצחק כ"ץ שהצטרף בשלב מסוים לחסידות כשהייתה בחיתוליה, ואמו התעלפה כששמעה על כך. מצד אמו היה נכד לרב רפאל פלמן שהיה חסיד נאמן של הרבי מחב"ד ה"צמח צדק" כשאביו או סבו היה הגאון הרב אברהם פלמן זצוק"ל, שהתפרסם בזמנו כראב"ד סביז והיה משומעי לקחו של מרן הגר"א קרמר מווילנה זצוק"ל זיע"א, והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבי קבלה.

למד כילד מפי מלמדים בגרייבה ומאביו ובגיל ברמצווה למד במשך כשנתיים בבית המדרש בלוצין אצל מרן הגאון הרב אליעזר דון יחיא זצוק"ל שהיה רבה של העיירה והגאון הרב יעקב רבינוביץ זצ"ל שהיה בן מרן הגאון מרדכי גימפל-יפה מרוז'ינוי זצוק"ל (עלה לארץ) שהיה בן הגאון הרב דב בר יפה זצוק"ל (מגדולי תלמידי מרן הגר"ח מוולוז'ין זצוק"ל ורבה שחל אוטיאן) ואחיה של מרת פרידה-בתיה ע"ה. לאחר מכן חזר ללמוד בעיירה ובגיל 17 למד כשנה בבית המדרש בסמורגון אצל רבה של העיירה מרן הגאון הרב נח חיים אברהם שפירא זצוק"ל וחתניו הגאונים הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג, זצ"ל. כמו כן מגיל 14 בא לפני מרן הגאון הרב ראובן הלוי לווין זצוק"ל מאז שהגיע בתרל"ט לכהן כרבה של דווינסק והוא נהנה לדבר עם הנער אברהם יצחק הכהן קוק בדברי תורה. מרן הגאון האדר"ת זצוק"ל לקחו באותו זמן כשידוך לבתו אלטה-בת שבע.
בערב חנוכה תרמ"ה הגיע לישיבת וולוז'ין כשמרן הגאון הנצי"ב זצוק"ל היה רבו המובהק אך קיבל תורה גם ממרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל אף שלא נכנס לשיעוריו. שם כונה (במקור ביידיש) "העילוי מגריבה"/"הגריבאי" או "העילוי מדווינסק"/"הדווינסקאי" או "העילוי מפוניבז'"/"הפוניבז'אי" כי חותנו לעתיד היה אז ראב"ד פוניבז'. בוולוז'ין למד כמתוכנן עד סוף זמן חורף תרמ"ו ובניסן נשא לאישה את בת האדר"ת ולמד על שולחן חותנו.
בי"ז בטבת תרמ"ח נולדה ביתו הבכורה מרת פרידה-חנה ע"ה (נישאה לדודה, הרב ישראל שמעון רבינוביץ-תאומים זצ"ל) ובהמשך אותה שנה נבחר לרבנות העיירה זיימל בליטא. שם היה תלמיד-חבר בקבלה למרן הגר"ש אלישוב זצוק"ל (בעל ה"לשם"). לאחר כשנה נפטרה רעייתו כשבתו הייתה כבת שנה וחצי. בזיווג שני נשא בתר"ן לאישה את מרת רייזה רבקה בת אחיו התאום של האדר"ת, הרב צבי יהודה זצ"ל. ממנה נולד לו בי"ד בניסן תרנ"א מרן הגאון הרב צבי יהודה (הרצי"ה) זצ"ל. באותה שנה הוציא לאור גם את חיבורו הראשון "חבש פאר" שבו דברי הלכה ואגדה על מקום ההנחה הנכון של תפילין של ראש. בתרנ"ה נבחר לכהן כראב"ד העיירה בויסק בלטביה. מתרס"א החל לפרסם מאמרי הגות בביטאון הרבני "הפלס". בתרנ"ט נולדה בתו השנייה בתיה-מרים שנישאה לגאון הרב שלום נתן רענן (הירשוביץ) זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי הרב ב"מרכז הרב" ובהמשך ר"מ ומנהל הישיבה. בשנים אלו עסק בכתיבת חיבוריו 'עין אי"ה' (חלקו הגדול כשמדובר בגרסה ראשונה כשכתב בהמשך גרסה שנייה), "מדבר שור" (דרשות שנשא בתקופה זו), ולנבוכי הדור, חיבור הגותי על התמודדות היהדות עם זרמי מחשבה מודרניים. הוא קיבל הצעות לכהן פאר ברבנות קובנה וסלונים, כמגיד מישרים בווינה וכמנהל רוחני בישיבת טלז, אך העדיף את עצת קהילת הפרושים ביפו בגלל שאיפתו העזה לעלות לארץ ובכ"ח באייר תרס"ד עלה לארץ ישראל לכהן כראב"ד יפו והמושבות על כסאו של מרן הגאון נפתלי הירץ הלוי וידנבוים זצוק"ל.

שם חיבר חלק נכבד מכתביו המחשבתיים ובהם "שמונה קבצים" ששמשו לחיבור כמה וכמה ספרים מתורתו: "אורות", "אורות הקודש", 'עולת ראי"ה', ערפילי טוהר שהוא הוצאה לאור ביוזמת הרב קוק של הקובץ השני משמונה קבצים כפי שהוא, ועוד. כמו כן, כתב בעיפו את הגרסה השנייה של 'עין אי"ה'. בתענית אסתר תרס"ז נולדה בתו הצעירה אסתר יעל, ובאותו זמן התארסה בתו הגדולה פרידה חנה עם הרב ישראל שמעון רבינוביץ'-תאומים, בנו של האדר"ת וממייסדי העיר בת ים. באותה תקופה תמך באופן מסויג בבית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בארץ ישראל, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. במקביל תמך גם ב"תלמוד תורה שערי תורה". הוא יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית. במסגרת זאת תמך בהיתרים על פי ההלכה לצורך קיום ההתיישבות, כגון בפולמוס השמיטה ובהיתר המכירה, שרבנים בולטים תמכו בו גם לפניו. הוא ביסס היתר זה מבחינה הלכתית בספר שבת הארץ. כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמן שומשומין שנכבש בכבישה קרה ללא מגע מים, אף שהשומשומין הם ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים. ביפו הקים ישיבה גבוהה שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה הרב יהושע קניאל, רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של תלמוד תורה "שערי תורה" בבית הכנסת, כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שנוסד בצמוד לישיבה. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. הבית שבו התגורר הרב, שוכן ברחוב אחווה 21 בשכונת נווה צדק הכלולה בתל אביב-יפו דהיום.

בשנת תרע"ד יצא הרב קוק, כרבם של המושבות, בראש משלחת רבנים רחבה מרחבי הארץ למסע המושבות הראשון. המסע נמשך כחודש. במסע זה ניסה הרב קוק לחזק את הקשר בין החלוצים לתורה ומצוות. בין הרבנים היו גם נציגי היישוב הישן הלא ציוניים, מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל, ממנהיגי המתנגדים לציונות, והגאון הרב בן ציון ידלר-גולדברג זצ"ל. בהמשך שנת תרע"ד יצא לכנס העולמי של "אגודת ישראל" בשווייץ בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ולאחר חודש נאלץ להישאר בסנט-גלן בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע ליישוב שבארץ. בשנת תרע"ו הציעה לו קהילת "מחזיקי הדת" שבלונדון לשמש כרבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי להימנע מהצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת, נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות, שבהם הודגש כי דת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל. גילוי דעת זה חזק את עמדתם של מצדדי פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה בפרלמנט הבריטי, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים המתבוללים, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!" בלונדון חיבר את "ראש מילין" על סודות האותיות, התגין, התנועות, הניקוד והטעמים. בספר יש סגולה לזיכוי ממשפט עם השלטונות, לרפואה, ללידה קלה, ולהצלחה.

באלול תרע"ט חזר לארץ בגלל הזמנת קהילת האשכנזים בירושלים לכהן כרבם ובג' אלול עלה לירושלים, אך עדיין התלבט אם לקבל עליו את המינוי בגלל החרדים הקיצוניים ובטבת תר"ף הסכים לקבל עליו בסופו של דבר את המשרה הרמה כיורשו של מרן הגר"ש סלנט זצוק"ל. מיעוט מהעדה האשכנזית לא הסכים לקבל את המינוי כי ראה בדרכו של הרב קוק לא מספיק שמרנית לירושלים והקים את "העדה החרדית" כשמרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל מונה לרבה הראשון (=גאב"ד "העדה החרדית" כששנו גם תפקיד של ראב"ד "העדה החרדית"). סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר-יעל בעת שנפלה במדרגות הבית הזמני בו התגוררו ברחוב הנביאים, סמוך לכיכר הדווידקה כשמבית זה נותר קיר. בית הרב הקבוע ברחוב יפו והיום ברחוב הרב קוק 9 הושלם בתרפ"ג. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה בתר"ף, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת חברי המזרחי. בתרפ"א הוביל את הקמת הרבנות הראשית לארץ ישראל כשהוא משמש כרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל והגאון הרב יעקב מאיר זצוק"ל משמש לצדו כראשל"צ והרב הראשי הספרדי לארץ ישראל.

מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. אף שהראי"ה חיבב את תנועת המזרחי‏‏, וראה באנשיה שותפים לדרכו, הוא חלק לעתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי "הציוניות דבר אין לה עם הדת", והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה.‏‏ בתרע"ח, כשהיה עוד בלונדון, ביקש לייסד הסתדרות בשם "דגל ירושלים, שתאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו של עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי, ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארה"ב. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי‏‏ היו בעוכרי התנועה החדשה שלא קמה בסופו של דבר.

בתרפ"ד הקים רשמית את ישיבת "מרכז הרב" שהתבססה על עילויים מישיבות אירופה שהומלצו לו ע"י ראשי הישיבות, ובשיאה בזמן הרב קוק הגיעה לשבעים-שמונים תלמידים. מעשית הלימוד החל מקיץ תרפ"ג מלימודם של שבתי שמואלי‏, לימים מזכיר הישיבה, ואריה בויארסקי. חידושיה העיקרים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש". את ניסוח תוכנית הלימודים של הישיבה הטיל על תלמידו הגאון הרב הרב דוד אריה יהודה לייב כהן זצ"ל ("הרב הנזיר"). בתוכנית הלימודים היו בנוסף ללימודים הישיבתיים המקובלים, לימודי תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה ולימודי מדעים (בוטניקה וביולוגיה). מרן הגאון הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל שימש כראש הישיבה בפועל, עד לפטירתו בתשי"ב. הישיבה נוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי. לעתים דאג הרב קוק לתלמידיו מבחינה חומרית בסיועה של אשתו, שלקחה על עצמה את הטיפול בחורים שבגרבי תלמידיו. הרב קוק עודד את בוגרי הישיבה לשמש כרבנים, כמורים וכאנשי ציבור, ואכן רבים מהם שימשו כרבנים בארץ ישראל ובחו"ל.

בכ' בכסלו תרפ"ד ערך מסע מושבות מצומצם עם תלמידו המובהק הגרי"מ חרל"פ ומרן הגר"ש אהרונסון זצוק"ל, רבה הראשי האשכנזי של ת"א. הם ביקרו בצפת ונפגשו עם מרן הגרש"א אלפנדארי ("הסבא קדישא") זצוק"ל שקיבלם בכבוד גדול. הס"ק שלח להם בי"ט בכסלו מכתב ברכה לקראת ביקור זה.

בהמשך שנת תרפ"ד יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבה השתתפו מרן הגאון הרב אברהם דוב כהנא שפירא זצוק"ל הי"ד, רבה של קובנה, ומרן הגאון הרב משה מרדכי אפשטיין זצוק"ל, ר"י "כנסת ישראל" בסלובודקה (מפורסמת כ"ישיבת סלבודקה" שבתרפ"ה עלתה לארץ לחברון ולאחר פרעות תרפ"ט עברה לירושלים) ורב העיירה, במטרה לערוך מגבית למוסדות התורה בירושלים ובליטא. הרב קוק התקבל כמובן בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק.

ייסד את מכון "הלכה ברורה", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית של התלמוד, עבודה שעסק בה ללא לאות, ושראה בה בנין התורה לדורות. בתרצ"ג ייסד בירושלים את "מכון הארי פישל לדרישת התלמוד", למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את הרב שאול ליברמן שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה, וכחברי המכון בחר עשרה מתלמידיו המובחרים. כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה מול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על הכותל המערבי. כאשר באה אליו משלחת של ראשי המוסדות הציוניים כדי לשכנעו לוותר על הבעלות על הכותל ולהסתפק בזכות להתפלל במקום, אמר: "חלילה לנו! עם ישראל לא ייפה את כוחנו לוותר בשמו על הכותל המערבי!... אם חס ושלום נוותר על הכותל גם הקב"ה לא ירצה להחזירו לנו".‏ במאורעות תרפ"ט, טילפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר".

לאחר ששלושה מהרוויזיוניסטים, אב"א אחימאיר, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט הואשמו ברצח ארלוזורוב ואף הורשעו בתחילה בעדויות שקר וראיות מפוברקות כשסטבסקי נידון למוות, עמד בעוז על חפותם ועל כך הותקף קשה ביותר בעיתוני אנשי השמאל ובמודעות מטעמם. הרוצחים האמתיים היו הערבים עיסא דרוויש ועבד אל מגיד שהיו כמה וכמה ראיות שקשרו אותם למעשה כולל האקדח שישמש לרצח וקליעים תואמים לאלו שנורו בחיים ארלוזורוב הי"ד שנמצאו אצל אחד מהשניים, תאורה את הרוצחים של סימה אחד מהרוצחים התאים לערבים הנ"ל כולל שאחד מהם הלך כמו ברווז, אמנם במשפט העידה כביכול שמזהה את סטבסקי ורוזנבלט כשני הרוצחים (אחימאיר זוכה בינתיים משותפות ברצח) אך מקום הרצח בחוף הים היהחשוך מדי מכדי לזהות. יש לציין שרוזנבלט נצפה כשעה לפני זמן הרצח בירושלים כשזמן הנסיעה אז בין ירושלים לת"א ארך כ-3 שעות. בסופו של דבר זוכו השניים, אך שני הערבים לא הורשעו במקומם. דרוויש הודה במעשה לאחר מלחמת ששת הימים למרות שלא היה לו כל אינטרס להודות ברצח. הרצי"ה סיפר שהתעקשותו הרבה של אביו בחפותם של השניים הייתה גם בגלל ששופט אנגלי הודה לפניו שהייתה הוראה מגבוהה להרשיע את הרוויזיוניסטים. אך כאמור בסופו של דבר כל השלושה זוכו, אך הרוצחים האמתיים לא הועמדו לדין.

מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל אזרחות כבוד של העיר תל אביב חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה. הרב קוק נפטר בג' באלול תרצ"ה, 16 שנים מעת לעת מעלותו ירושלימה, ונקבר בהר הזיתים.

רבי יצחק בר ששת- הריב"ש ב אלול - וידאו

יום הפטירה של רבי יצחק בר ששת הריב"ש הוא בב' אלול הרב חי בשנים פו-קס"ח (1326-1408). הרב נולד בספרד ונפטר בגיל 82 ונקבר באלג'יר.
הרב התפרסם בעיקר בעקבות ספרו שו"ת הריב"ש שכידוע בב"י הרבה להזכירו. ואף כתב שרבו רבי יעקב בי רב, שיבח מאוד את שו"ת הריב"ש.
רבו של הריב"ש היה הר"ן רבינו ניסים, וכן רבי יעקב פרץ. הרב לא רצה להנות מכיתרה של תורה ולכן לא רצה לקבל על עצמו מינוי מאת הקהילה. אך בהיותו בגיל 44 פרנסתו היתה דחוקה מאוד ולכן בלית ברירה קיבל על עצמו מינוי. אך הדבר לא ארך זמן רב, וכעבור 4 שנים, בעקבות מחלוקת עזב הרב את המישרה. בהיות הרב בגיל 65 היה גירוש ספרד. כמאתיים אלף יהודים המירו את דתם ורבבות מתו על קידוש ה', ואלפים ברחו. הריב"ש ברח לאלג'יר. הקהילה החליטה לשים אותו לראש עליהם. אך היה יהודי אחד שלא היה חפץ בכך ולכן ניסה להניס את הריב"ש מהעיר. תלמידי הריב"ש ביקשו שרבם ינדה את אותו יהודי. הרב לא הסכים באומרו "עונותי היטו אלה" אך לימים כאשר הגיע אונייה ובה 45 משפחות של אנוסים שברחו מספרד והגיעו לאלג'יר ואותו יהודי לא הסכים שיתנו לאותם משפחות אשרת כניסה אף שהמלך והשרים הגויים הסכימו לכך, לכן הרב נידה את אותו יהודי בעולם הזה ובעולם הבא. הדבר חרה לאותו איש, ולכן ניסה להצר את צעדיו של הרב. תלמידי הרב הלכו לעיר המלוכה והשיגו עבור הרב אשרת פסיקה לריב"ש שהוא היחיד שיהא רשאי לפסוק ולדון את בני המדינה. הרשב"ץ (רבי שמעון בר צמח) התנגד לאותו כתב מינוי, שאף שהעריך את הריב"ש מכל מקום לא הסכים לכך שלא יוכלו עוד רבנים לפסוק ולדון. הריב"ש שמע זאת והצטער צער רב, עד שלעת זקנתו, קיבל על עצמו שלא לדון ולפסוק אפילו לאנשי ביתו.
הריב"ש נפטר בהיותו בגיל 82 ונקבר בעיר אלג'יר.

לפני כמאה שנה החליטו השלטונות באלגיר להרחיב את העיר ולכן החליטו להעביר את הציון הקדוש של הריב"ש לעיר אחרת. בלית ברירה יהודי אלג'יר עשו כפי שהתבקשו. ולכן הועמס הציון על עגלה והועבר לעיר אחרת. שנה לאחר מכן הולחט להעביר גם את הציון של רשב"ץ וקברוהו סמוך לציון הריב"ש.
מעשה ברבינו עובדיה יוסף שליט"א שהיתה קושיא חמורה של הפוסקים על הריב"ש. ישב הרב על מדוכה זו לילה שלם, ולפנות בוקר מצא תירוץ לקושיא הסבוכה, ורק אז פנה לישון. כעבור זמן קצר והנה הוא רואה בחלום איש בעל זקן שבן הדור בלבושו, שמציג עצמו כהריב"ש. ואמר לרב שאכן תירוץ קלע השערה. ואף הריב"ש בספרו בסימן פלוני כתב תירוץ זה. הרב התעורר משנתו והנה חלום. מיד נטל את ידיו ופתח את ספר הריב"ש בסימן המדובר. ואכן התירוץ היה כפי שנאמר לו בחלום.
זכות הריב"ש שסבל כה רבות , יגן עלינו ועל כך עם ישראל . אמן.

קורות חיים רבי יצחק בר ששת - הריב"ש

הסבא משיפולי רבי אריה לייב ו' תשרי - קורות חיים

קורות חיים הסבא משפולי

רבי אריה לייב - הסבא משיפולי נולד בשנת תפ"ה והלך לבית עולמו בהיותו בן 87 בו' תשרי בשנת תקע"ב. (1724-1811).

הסבא משיפולי זכה לכינוי זה מהבעל שם טוב הקדוש.

ומעשה שהיה כך היה - הבעל שם טוב היה מתפרנס מכריית פחם בהרים, ולכן היה זקוק לסוס ועגלה. הסוס חלה ומת ולכן היה צריך סוס חדש. שמע הבעש"ט שישנו יהודי נדיב במקום מרוחק, ולכן נדד יחד עם אשתו לאותו מקום. בעל הבית ארח אותו בצורה יפה בבית הארחה שלו מספר ימים. ובלילה גילה בעל הבית שהבעל שם טוב יהודי קדוש, שהיה עורך תקון חצות ואור היה בוקע מחדרו. כאשר הגיע זמן הפרידה, אכן נתן לבעש"ט סוס, וביקש ברכה לזרע קודש. הבעש"ט בירכו בבן שיאיר את העולם. וכיון שהם צאצאים של המהר"ל מפראג, לכן ציוה עליו לקרוא לבן שייולד אריה לייב. וכן ציוה שבעת הברית, יחכה שהבעש"ט יבוא לברכו, וציוה שלא יגלה לאיש מי הוא. ואכן כעבור שנה נולד הבן. והבעש"ט הגיע בלבוש פשוט כיון שהיה בן 35 ולא הגיע זמנו להתגלות (אלא בגיל 36 כפי שהורה לו אחיה השלוני). ובזמן הברכה אמר שהוא איש פשוט ואינו יודע לברך אלא כפי שכתוב אצל אברהם אבינו "ואברהם זקן" כך הוא מברך את הרך הנולד שיהיה זקן. כל הנאספים צחקו על הברכה המוזרה. אך מכאן ואילך היו שואלים בשלום הילד, מה שלום הזקן?

לימים הסבא משיפולי עבד כשוחט, פגשו הבעש"ט

(בסך הכל פגשו ג' פעמים) ואמר לו שאל לו לעבוד בעבודה שמאכילה את עם ישראל בשר תאוה, אלא בדבר רוחני. ולכן עזב הסבא עבודה זו, והפך למלמד. לימים נהפך לצדיק גדול. ורבים השיב מעוון. ואף אינשי דלא מעלי היו תלמידיו. כידוע ממעשה מיוסלה גנב קדוש שהיה תלמידו. וכאשר היה יום כיפורים שהיתה גזרה חותם בתוך חותם. אמר הסבא משיפולי "רק הגנבים שלי שיודעים לפרוץ כל מנעול הצליחו וביטלו את הגזרה שהיתה סגורה וחתומה".

זכות הצדיק תגן עלינו ועל כך עם ישראל. אמן.

הדליקו נר לכבוד הצדיק הסבא משיפול

רבי צדוק הכהן מלובלין ט' אלול

רבי צדוק הכהן מלובלין נולד בג' שבט תקפ"ג עד שנת ט אלול תר"ס וחי 77 שנים . הרב נולד בעיר קריזבורג לרב הקהילה הרב יעקב הכהן (ממשפחת רבנים מתנגדים) . התייתם מאביו בגיל שש, וגדל בבית דודו, אחי-אביו, הרב יוסף הכהן רבינוביץ רבה של קריניק ומחבר ספר "כפות זהב". באותה תקופה נודע כ"עילוי מקריניק", ותשובה אליו נתפרסמה בספרו של הפוסק רבי יוסף שאול נתנזון מחבר ספר "שואל ומשיב".

למד בישיבה בלובלין ונתפרסם בכישרונו ובהתנהגותו.

בעקבות שמועה שאשתו מנישואין ראשונים התייחדה עם גבר זר, הוא חפץ לגרשה אך היא לא הסכימה, לכן הוא נזקק להיתר ממאה רבנים כדי לישא אשה שנייה ללא גירושי אשתו הראשונה, כפי שנדרש כדי להתיר את חרם דרבנו גרשום ואולם לבסוף הסכימה אשתו להתגרש ולא נזקק להשתמש בהיתר מאה רבנים .

מסעו לבקש היתר, הביאהו להיפגש עם רבים מגדולי דורו (ובתוכם עם רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה) ואדמו"רים שונים בפולין ובאוקראינה. בין הצדיקים שאמר לצרף להיתרו, נמנה האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנובל. כאשר שמע הרבי מצ'רנובל את המעשה, אמר כי הוא מסכים לחתום, ואולם הזהירו שבעקבות גירושיו חרף רצון אשתו, לא יפקד בבנים. ואולם רבי צדוק התעקש וצירף גם את חתימתו לחתימת הרבנים המתירים. רבי צדוק נישא בשנית, והצטער על אשתו הראשונה כל ימי חייו.

במהלך חיפושיו, הגיע אל רבי מרדכי יוסף ליינר, האדמו"ר מאיזביצה ראדזין. כפי המקובל, בהיותו באיזביצה נרדם וחלם חלום שאותו הוא מזכיר בספרו דברי חלומות על נשמות הדור האחרון שהם נשמות דור המדבר, ואותו חלום גרם לרבי צדוק להישאר באיזביצה ולקנות את דרכו הייחודית בחסידות. שם גם החל את להתקרב לחסידות. בסופו של דבר הפך להיות הוגה, לומד ומלמד מתורת החסידות. היה תלמידו של רבי מרדכי יוסף ליינער, מחבר הספר מי השילוח.

זמן רב סירב רבי צדוק לקבל על עצמו רבנות, על אף הצעות מרובות (בהם רבנות העיר לובלין), ורק לאחר הסתלקותו של רבה של לובלין הרב יהודה לייב איגר, בשנת ה'תרמ"ח, נענה להפצרותיהם של ראשי החסידים וקיבל על עצמו את עול ההנהגה. רוב חייו חי חיי עוני והתפרנס בדוחק רב מחנות קטנה של בגדים משומשים שניהלה אשתו.בעקבות פטירתו של רבי יהודה לייב איגר ולחצם של החסידים עליו הסכים להיות אדמו"ר, גם לאחר שקבל על עצמו את הרבנות, והחל לקבל משכורת מהקהילה, סירב רבי צדוק להשתמש בכסף לטובתו, והשקיע את כל כספו בקניית ספרים למען הקמת ספרייה תורנית עיונית גדולה, אותה הקים בביתו. תחום ההתמחות העיקרי של הספרייה היה כתבי יד. רבי צדוק נודע כבר סמכא בזיהוי והכרת כתבי יד, מה שמשך אליו תלמידי חכמים וחוקרים שרצו לקבל מידע על תיארוך ואמיתיות הכתבים שבידם. ביתו, על הספרייה שבתוכו, נשרף בשואה. 

בכל יום היה מסיים מסכת בתלמוד הבבלי ומקיים סעודת מצווה לכבוד ה"סיום"

להורדת ספר פרי צדיק של רבי צדוק הכהן מלובלין ועוד כעשרה ספרים לחץ כאן למעבר להיברובוקס ולאחר מכן חפש בשם מחבר "צדוק הכהן"

מקורות ויקיפדיה

רבי פנחס מקוריץ י' אלול תפ"ו-תקנ"א

קורות חיים רבי פנחס מקוריץ זיע"א 

רבי פנחס מקוריץ נולד בשנת תפ"ו והלך לבית עולמו בגיל 65 בי' אלול תקנ"א.

רבי פנחס מקוריץ נולד בעיר שקלוב לרבי אברהם אבא, מצאאצי רבי נתן נטע בעל ה"מגלה עמוקות". 

רבי רבי אברהם אבא היה בתחילה ממתנגדי החסידות, אך לימים כאשר הכיר את הבעל שם טוב זיע"א התקרב מאוד לחסידות, וכן בנו רבי פנחס אחריו. עד שנחשב רבי פנחס מקוריץ מגדולי תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש.

רבי פנחס עבד על מידת האמת כל ימיו. מספרים שפעם ראהו רבי ברוך ממיזיבוז' שהיה מתפלל מבלי להניד עפעף. חשב שאין הוא הולך בדרכי הבעל שם טוב. כאשר אמר לו אחד מגדולי האדמורים שתפילתו של רבי פנחס עושה רושם בשמים, הבין שאף שאינו זז בשעת התפילה עם כל זאת, הוא מתפלל בהתלהבות הפנימית. ולכן שיבח אותו מאוד.

מספרים שרבי פנחס חשב שלא טוב לקבל קהל ולכלות את הזמן בכך ולכן החליט לפרוש מהציבור על מנת שיוכל לעבוד את ה' ביחידות. פעם אחת כאשר הגיע חג סוכות, עשה בכוחות עצמו סוכה וישב בה בליל החג. אברהם אבינו האושפיזין של הלילה הראשון עבר ליד הסוכה ולא רצה להיכנס אליה. כאשר שאלו רבי פנחס מדוע. ענה לו אברהם אבינו- למי שלא מכניס אושיפיזין כל השנה איני נכנס .

הבין רבי פנחס שאין זו הנהגה נכונה ושינה את אורחותיו (סיפורי חסידים הרב זוין).

מספרים שלפי פטירתו היה יהודי שהעביר סחורות בגבול ותפסוהו השלטונות, ונידון על כך למיתה. המשפחה ערערה באומרה שאין הדבר נכון, ואף יש להם עד רבי פנחס שאכן אביהם לא עשה את הדבר. אמרו השלטונות- אם רבי פנחס מקוריץ יעיד שאכן אותו יהודי לא העביר את הגבול בסחורות ללא תשלום מס, אז הנידון ישוחרר. מכאן ואילך החלה המשפחה ללחוץ על רבי פנחס שיעיד בעבור אביהם במשפט. אך הרב לא הסכים כיון שמעולם לא הוציא שקר מפיו. אשתו של הנידון ובניו ובנותיו היו עומדים מתחת חלונו של רבי פנחס ובוכים שיחוס על אביהם, בפרט שפיקוח נפש דוחה את כל התורה. 

לילה לפני היום האחרון שניתן אפשרות שיעיד רבי פנחס במשפט. התפלל רבי פנחס מקוריץ שלא יבוא לידי נסיון זה להוציא שקר מפיו, וביקש מה' יתברך שיישן ולא יקום, הרב עלה על יצועו לישון, ובבוקר לא קם ( סיפורי חסידים - הרב שלמה יוסף זוין).

רבי פנחס הדריך את בנו שיעסוק בהדפסת ספרי הש"ס לאחר שהיתה גזרה מאת המלכות ושרפו אלפי ספרי ש"ס. ואכן בנו יחד עם בניו פתחו בית דפוס סלוויטא. והדפיסו ש"ס מהודר. וקיבלו מרבי עקיבא איגר הסכמה לעשר שנים שאף אחד לא יוכל להדפיס ספרי ש"ס. כעבור חמש שנים מכרו כמעט את כל הספרים. והחלו בהוצאה חדשה. בוילנא היו שרצו גם להדפיס ש"ס ולצורך הענין הגיעו יחד עם בעלי דפוס סלוויטא לדין תורה אצל רבי עקיבא איגר. הרב פסק שתמה זכות דפוס סלוויטא, ורשאים דפוס וילנא להדפיס גם ש"ס. נכדי רבי פנחס הוציאו קול שפסק זה אינו שריר מסיבות שונות. ורבי עקיבא איגר כתב בהקדמה לדפוס וילנא, שאף שעל כבודו מוחל מכל מקום על כבוד התורה אינו מוחל. הדבר נעשה כשגגה היוצאת מפי השליט. כורך הספרים בדפוס סלוויטא שהיה שתיין תלה עצמו. המשכילים הלשינו לשלטונות שבעלי הדפוס ידם במעל. נאסרו נכדי רבי פנחס רבי שמואל אבא ורבי פנחס לשלש שנים ונפסק עליהם שיקבלו 1500 מלקות מחמש מאות חיילים שיעמדו בשתי שורות של מאתיים חמישים וכך יעברו שלש פעמים. כאשר עבר רבי פנחס הנכד, וידיו כבולות, נפלה לו הכיפה ולא המשיך בכדי לא ללכת 4 אמות ללא כיפה, עד שאחד החיילים הרים לו את הכיפה על ראשו. באותו זמן אחד החיילים פגע בעינו, ונעשה עיור באותה עין. הם ישבו בכלא 17 שנה ולאחר שוחד ופיוסים שוחררו מהכלא. הדבר הסתיים בשנת רט"ז. הנכדים קיבלו עליהם את הדין וסברו שהדבר בא עליהם משמים בגלל שזלזלו בדברי רבי עקביא איגר. 

זכות הצדיקים יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.

להורדה מדרש פנחס היברו בוקס 

יב' אלול רבי בונם מפשיסחא תקכ"ה- תקפ"ז

רבי בונם מפשיסחה נולד בשנת תקכ"ה והלך לבית עולמו בגיל 62 ביב' אלול תקפ"ז
רבי בונם למד אצל רבי מרדכי באנט. ולאחר מכן עסק במסחר. וכן למד רוקחות ומדעים. לימים התקרב לחוזה מלובלין. וכן ליהודי הקדוש מפשיסחה. בהיותו בגיל 51 המשיך דרכו של היהודי הקדוש.
היה אומר שכאשר הולך למסחר, הרי הוא מברר ניצוצות קדושה רבים, כיון שששם בשדה אין הרבה יהודים.

ומעשה ברבי בונם מפשיסחא שכאשר היה כבר לאדמו"ר היה התלבט בדבר סעיף בשולחן ערוך בסימן רמ"ג שכותב שם הרמ"א שאין לנו דין תלמיד חכם בימינו לענין שמי שפוגע בתלמיד חכם צריך לתת לו 5 דינרי זהב. תמה רבי בונם הרי ראיתי את היהודי הקדוש וכן החוזה מלובלין שהיו צדיקים עליונים?!
לפתע נכנסה ביתו של רבי ירחמיאל מפשסחא בת ה-4 והניחה ספר על השולחן של הרב ויצאה. פתח הרב את הספר והנה זהו ספר "שבט מוסר" לרבי אליהו הכהן מאיזמיר. פתח הרב את המקום בו היה מסומן הספר והנה כתוב שם שאף שהראשונים היו כמלאכים, מכל מקום גם בימינו אנו, ישנם צדיקים גדולים ותלמידי חכמים.
שמח הרב מאוד אף תמה מי שהוא זה שיש לו רוח הקודש לדעת שבדיוק בדבר זה הרהר הרב.
לימים פגש את רבי ירחמיאל ושאלו, והלה ענה שאין לו מושג מדוע הביאה ביתו ספר זה. קראו לילדה ושאלוה- ואמרה שזקן בא ונתן לה את הספר. אמר רבי בונם אין זה אלא רבי אליהו הכהן מאיזמיר בכבודו ובעצמו. ומאז לעולם השאיר ספר זה על שולחנו והיה לומד בו לעתים תכופות. ואף כתב בצוואתו להוריש את הספר לתלמידו רבי חנוך הכהן.
לימים אמר רבי בונם : ספר שבט מוסר עשה אותי יהודי!!!"
הרי לנו שהצדיקים הגדולים ידעו להעריך היטב את ספרי המוסר והחשיבו אותם מאוד מאוד.
להורדה קול שימחה היברו בוקס
מדרש שמחה א היברו בוקס
שמחת ישראל היברו בוקס

יג' אלול רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל הבן איש חי - וידאו

בן איש חי - רבינו יוסף חיים

הבן איש חי נולד בשנת תקצ"ד והלך לבית עולמו בגיל 75 ב-יג' אלול תרס"ט (1834-1909).

רבינו יוסף חיים נולד לאביו רבי אליהו וסבו רבי משה חיים. כבר בגיל צעיר היה עילוי ומעשה שפעם אחת התווכח עם אחותו מי ידליק את נר ההבדלה. אמר לו אביו אם תאמר חידוש על ההבדלה תינתן לך הרשות להדליק את הנר. אמר רבי יוסף חיים - סדר ברכת ההבדלה "יבנה" יין בשמים נר הבדלה. כיון שהפה הכי נמוך לאחר מכן האף אחר כך עיניים ואחר כך המח. וכן הפה הוא חוש גשמי האף יותר רוחני ולכן מריח למרחוק, אחר כך העיניים יותר רוחניים כיון שרואים לאופק והמח הכי רוחני שהוא זוכר מה היה בעבר וכן זוכר מה נמצא מאחרי ההרים.

בן איש חי - רבינו יוסף חיים 

בגיל 14 כבר התקבל לישיבת בית זלכה של הרב עבדאלה סומך. ולימים שאלו רבו מה שרש נשמתו והלה ענה- שהוא משורש חזקיה המלך שתקע חרב בכותלי בית המדרש ואמר מי שלא ילמד תיתקע בו חרב זו. ולכן לרב עבדאלה סומך ישנה ישיבה שלומדים בה מאות תלמידים.

בהיותו בגיל צעיר נשלחה שאלה לאביו מירושלים לגבי אתרוג של שותפים שאחד מהם יתום קטן, רבי יוסף חיים עלה לעלית ביתם וכתב תשובה ושלח לירושלים. כאשר רצה גם האב לשלוח, כתבו לו חכמי ירושלים שכבר הקדים אותו בנו, שעתיד להיות גדול בישראל על פי תשובתו.

בגיל 17 נשא את רחל אחות הרב עבדאלה סומך ונולדו להם בן ובת.

בנו רבי יעקב היה בקי בקבלה מעשית, והיה משתמש בשמות. ורבי יוסף חיים העיר לו על כך. ואמר "המשתמש בתגא חלף". ואכן רבי יעקב נפטר בגיל צעיר יחסית.

הרב התפרנס משותפות בעסק עם ארבעת אחיו. לימים העסק פשט את הרגל, אחיו ברחו, והשלטונות שמו את הרב במעצר שבועיים ימים מבודד ללא איש. הרב למד בזמן זה כל שעות היום קבלה. לאחר בדיקה שחררוהו השלטונות. ובצר לו עשה תענית חלום על מה ולמה ועל איזה עוון נגזר עליו לשבת במעצר. גילו לו בחלום שהיו לו בכלא בנים רוחניים, ניצוצות קדושה לפדות ולכן היה צריך לעסוק בתורה בכלא. אך אם היה עוסק יותר בהתמדה בביתו היה יכול לפדות את ניצוצות הקדושה מביתו. מכאן ואילך קיבל על עצמו להתבודד בביתו ולא יצא במשך 7 שנים אף לדרשות. והרב רמז זאת במעשה המובא בספר "נפלאים מעשיך". ישנה גירסה שהרב לא יצא מביתו שבע שנים לאחר פטירת אימו בהיותו בן 48.

בהיותו בגיל 25 נפטר אביו ולאחר השבעה דרש את דרשתו הראשונה ברבים ומכאן ואילך לא פסק פומיא מזיכוי הרבים.

בכל יום לאחר התפילה בנץ היה מוסר שיעור שעה וחצי בשולחן ערוך עין יעקב וחק לישראל.

וכן לאחר המנחה היה דורש שעה דרשה בפרשת השבוע סיפורים ומשלים.

בכל שבת היה דורש בבית כנסת "צאלת אל זעירי" שמנה אלף איש שלש שעות דרוש הלכה מוסר סיפורים ומשלים.

ובארבע שבתות השנה שבת שובה שבת זכור שבת הגדול ושבת כלה, היה דורש בבית הכנסת הגדול "צאלת אל כבירי" שמנה 10,000 מקומות ישיבה מספר שעות. דרשה המתאימה לכל שכבות העם.

בהיות הרב בן 35 עלה יחד עם אחיו לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים. ובציון הבן יהוידע בגליל, נודע לו שהוא משרש הבן יהוידע ומכאן ואילך קרא לכל ספריו מפסוקים הקשורים לבן יהוידע. בן איש חי, רב פעלים, מקבצאל, ועוד.

הספר של הרב שהכי נפוץ בקרב העם הוא ספר בן איש חי דרוש והלכה לפרשיות השבוע המחולק לשתי שנים. הלומדים בספר מרגישים קדושה מיוחדת. ולספר זה יש חן מיוחד.

ומכאן שמו הבן איש חי.

בבית הכנסת בית אהרן בבית ישראל בירושלים עיר הקודש, ישנו שיעור בכל מוצאי שבת למעלה מ-50 שנה בספרי הבן איש חי. בתחילה לומדים את הפרשה בבן איש חי המתאימה לאותו שבוע, לאחר מכן לומדים קטע בעוד יוסף חי ולאחר מכן בספר בן יהוידע. שיעור זה התחיל מהרב צדקה חוצין, לרבי יהודה צדקא ולרב משה צדקה עד היום. לימים רצה רבי יהודה צדקה להחליף את הלימוד, לשולחן ערוך. הבן איש חי בא בחלום לאחד החכמים בעיר ושאלו מדוע רבי יהודה צדקה רוצה להחליף את השיעור הזה שעושה לי נחת רוח גדול בשמים. אותו חכם סיפר זאת לרבי יהודה צדקה, והלה חזר ללימוד בספרי הבן איש חי (מקורות- שמעתי באזני מהרב משה צדקה שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף).

הבן איש חי חיבר את השיר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי "ואמרתם כל אחי, רבי שמעון בר יוחאי" ושיר זה התפרסם והתקבל בכל תפוצות ישראל.

הבן איש חי חיבר כ-80 ספרים ולמעלה מחמישים מהם יצאו לאור. וחלקם עדיין בכתובים.

את הספר "תורה לשמה" חיבר הרב בהעלמת שמו והזכיר ששם המחבר הוא "יחזקאל כוחלי". גימטריא "יחזקאל כוחלי" עולה "יוסף חיים". המסורת אומרת שהבן איש חי הוא מחבר הספר. בפרט שהוא כתב שמצא כתבים אלו והחליט להדפיסם. רבי יהודה צדקה זצ"ל שהיה שאר של אחות הבן איש חי, לעת זקנותו למד את כל ספר רב עפלים וכן תורה לשמה ואמר שברור לו שהבן איש חי הוא המחבר כיון שהסגנון דומה מאוד.

הסיבה שהבן איש חי העלים את שמו מכיון שרצה שיחשב לתורה לשמה ממש.

הגביר יוסף אברהם מכלכותא היה מוכן לתרום סכום של כסף לבניית בניין בירושלים. הרב בן ציון חזן חשב לפתוח בית חולים, אך לאחר התייעצות עם הבן איש חי, קבע הרב שמוסד שידאג לגוף ישנם הרבה שיעשו, בית שידאג לנשמה אין הרבה שייבנו. ולכן קנו את השטח של ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה ובנו שם ישיבה.

רבינו יוסף חיים שילב בתורתו פשט רמז דרש וסוד. ולשיטתו יש ללמד גם את העם בכל חלקי התורה. כולל חלק הסוד.

הרב היה חסיד וקדוש והיה מדקדק בכל מעשיו ובכל דרכיו. והדבר בא לידי ביטוי בספרו בן איש חי שכתב הרב כיצד ינהג איש ישראל בכל דרכיו ומעשיו בתפילה, במעשי היום יום שינה אכילה ובכל המצוות.

זכות רבינו יוסף יגן עלינו ועל כל עם ישאל אמן.

הדליקו נר לכבוד הצדיק

להורדה 17 ספרים של הבן איש חי היברו בוקס. לאחר המעבר חפש יוסף חיים (שימו לב- חיפוש- "בן איש חי" יתן פחות תוצאות)

אדרת אליהו אמרי בינה בן איש חי בן איש חי בן איש חיל חלק א בן איש חיל חלק בן יהוידע בן יהוידע בן יהוידע בן יהוידע בן יהוידע חלק א בן יהוידע חלק ב בן יהוידע חלק ג בן יהוידע חלק ד בן יהוידע חלק ה בניהו

לצפיה בספר בן איש חי אתר שכם

המהר"ל מפראג יח' אלול - וידאו

ציון המהר"ל מפראג  cc-ויקיפדיה MKPiekarska

רבי יהודה ליווא בן בצלאל הנקרא בפי כל המהר"ל מפראג חי בשנים רפ'- שסט' (1520-1609) והלך לבית עולמו בהיותו זקן מופלג בן 89 ביח' באלול.
המהר"ל מפראג היה איש קדוש ובקי עצום בכל מכמני התורה דיין ומורה הוראה.
נישואיו - כבר בהיות רבי יהודה לוואי קטן בשנים כבר היה עילוי גדול בתורה לכן בהיות בגיל 9 אירוסוהו עם אחד מעשירי העיר רבי שמואל בן יעקב, ביתו פרל היתה בת 5 שנים. חיכו המשפחות עד להיות המהר"ל בן 13 שנה לחתונתם. אך דא עקא שבעקבות מלחמה שנערכה בין אוסטריה ותורקיה, הואשמו היהודים במלחמה ולכן ניצלו את ההזדמנות לפרוץ לבתי היהודים ולשדודם. כך נפל המחותן העשיר רבי שמואל בן יעקב מכל נכסיו. וכאשר הגיע הזמן המיועד לא היה באפשרותו לעמוד בהתחייבות, ולכן פטר את המהר"ל מההתחייבות להתחתן עם ביתו פרל. המהר"ל שהיה אציל נפש, אמר שהכל משמים, ולכן אינו מוכן לוותר על שידוך זה, ולכן הוא יחכה וילמד בבית המדרש עד שמצב פרנסתו של מחותנו ישתפר.
וכך למד המהר"ל בבית המדרש במשך 19 שנה !! עד היותו בגיל 32.
ארוסתו רצתה לעזור לפרנסת ביתה ולכן בכל בוקר היתה קמה השכם, מכינה כעכים, ומוכרת אותם במשך היום לכל העובר ושב. פעם אחת הגיע חייל על סוס, ובראותו את הכעכים הנחמדים למראה וטובים למאכל, ביקש לקנותם. אך כאשר התבקש לשלם עבורם, החל במרוצת סוסו אשר רכב עליו. פרל החלה לזעוק שהוא גוזל את פת לחמם של הוריה!! הלה שמע את הדבר, זרק לאחור תיק שהיה עימו והמשיך במרוצתו. פרל לקחה את התיק ושבה לביתה בעצב. לאחר ימים מספר, החליטה לפתוח את התיק לראות שמא יש בו דבר. להפתעתה לא היה גבול, בין בטנות התיק היו מונחים דינרי זהב רבים. מיד רצה להוריה וסיפרה להם את הדבר, לא ארך הזמן ונערכה חתונה ברב עם יחד עם המהר"ל שהיה כבר בן 32 וכלתו פרל בת 28. כל ימיה היתה הרבנית לעזר כנגדו בכל פעולותיו הברוכות לעם ישראל.
בתקופתו של המהר"ל גברה השינאה בקרב חוגי הנצרות הקיצוניים, והכמרים היו מנסים חדשים לבקרים להעלות את חמתו של המלך על היהודים, על ידי גזרות רעות וקשות.
המהר"ל עמד בפרץ לבטל את הגזרות. לסיוע ברא המהר"ל גולם מכונה "יוסל'ה הגולם מפראג".
מעשה שהיה בשנת שד"מ בליל חג הפסח, בעת תפילת ערבית, שינה המהר"ל את דיבורו בברכות קריאת שמע ובמקום לומר מחליף את הזמנים אמר "מחמיץ את הזמנים". בהלה אחזה את הרב ביודעו שלא בכדי נפלה לו טעות בלשונו.

בית כנסת המהר"ל מפראג cc צילום Andreas Praefcke-ויקיפדיה

מיד בסיום התפילה הודיע לכל הקהל הקדוש שהצטופף בבית הכנסת, שאל לאיש ללכת לביתו עד שיודיע הרב, כיון שישנה איזו בעיה חמורה שיש צורך דחוף לבודקה. המהר"ל קרא ליוסלה הגולם וביקש מימנו להביא מבית הרב מצות, ולטעם מהם. מיד בלועסו את המצות החל יוסלה הגולם להתפתל, הבין הרב שכנראה יש בעיה במצות. מיד קרא לאופה המצות ושאלו, מה פשר הדבר, נזכר האופה שאכן בערב החג היו חסרים לו שני עובדים ולכן קרא לשני גויים בעלי הזקן האדום שבקצה העיירה בכדי לעבוד במאפיה.

מיד הכריז הרב שאפשר ללכת לבית אך אסור בשום פנים ואופן לאכול מהמצות שקנו סמוך לערב החג, ושיש בזה משום פיקוח נפש.
הורה המהר"ל ליוסלה שילך לביתם של אותם גויים בקצה העיירה ושיחפש איזה בקבוקים קטנים ומשונים שומוחבאים. אץ יוסלה לדרכו, וחזר כעבור זמן מה עם שני בקבוקים ריקים למחצה עם אבקה לבנה. הבין המהרל שנעשה בהם שימוש. תיכף ומיד הלך עם פרנסי הקהילה לבית שוטר העיר למסור תלונה במשטרה. קצין המשטרה החל בחקירה, וכאשר ניבקשו שני הגויים לאכול מהמצות, נשברו הודו שהכומר נתן להם את האבקה על מנת שיטמיעו אותה במצות של היהודים.
כאשר נתבקש הכומר למסור את גירסתו, אמר שאינו מכיר את שני הגויים האלו ואיך יתכן להאמין לשני שיכורים. בית המשפט גזר עליהם חמש שנות מאסר.
חזר המהר"ל לבני הקהילה, ואמר להם שהתקיים מאמר חז"ל " בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
מעשה ופעם אחת העלילו על היהודים שהרגו ילד גוי לצורך ערבוב הדם שלו במצות של פסח. כאשר התבקש הרב להיות הנציג של היהודים במשפט, הורה המרל ליוסלה הגולם, ללכת ולהביא את הגופה של הילד הגוי. ואכן נמצאה הגופה מוטמנת בביתו של הכומר, ושוב נצלא הקהילה הקדושה על ידי המנהיג המהר"ל מפראג.
לימים מסופר שאשתו של המהר"ל היתה צריכה מים לצורכי הבית, שלחה את יוסלה הגולם לשאוב מים, והלה כיון שהיה גולם החל שעות רבות לשאוב מים, עד שכל ביתו של הרב הוצף. מכאן ואילך, הורה הרב שאין להשתמש בגולם אלא לצורך מצוות.
ופעם אחת ביקשה הרבנית מיוסלה שיביא דג מהנהר לצורך סעודת השבת. יוסלה התמהמהה, והלכו לחפש אחריו. כאשר הגיעו לנהר ראוהו דג דגים רבים לאין שיעור בכדי לקיים את ציוויה של הרבנית. כאשר ראתה זאת הרבנית, גערה ביוסלה, הלה הבין שלא כך צריך לעשות, ומיד החזיר את כל הדגים לנהר, עד שלא נשאר אחד לפליטה.
הבין המהר"ל לאחר מספר מקרים כאלו, שאין זה מן הראוי להשתמש בגולם, לקח ממנו את השם הקדוש, ומיד חזר הגולם להיות כאבן דומם.
עד היום ישנה תיירות גדולה שמגיע לפראג ובה מוצגים בית הכנסת של המהר"ל, וכן ציונו הקדוש.
המהר"ל החל להדפיס את ספריו רק בגיל 64. וזכה להדפיס ספרים רבים.
גור אריה על התורה
ספר גבורות ה'
ספר תפארת ישראל
באר הגולה
ספר שמים וארץ ועוד ועוד
זכות הצדיק תגן עלינו ועל כך עם ישראל אמן.
להורדת ספרי המהר"ל מפראג חפש בהיברו בוקס בשם מחבר,,את המילים "מהרל מפראג"
שים לב -חיפוש אחר יתן פחות תוצאות וכן לכל ספרי גור אריה חפש "גור אריה"
לחלק מן הספרים עשינו כבר קישור ישיר
פרקי אבות -מהרל מפראג
ספר באר הגולה מהרל מפראג
הגדה של פסח גבורות ה'
תפארת ישראל
גור אריה בראשית
גור אריה שמות
גור אריה ויקראג
גור אריה במדבר
גור אריה דברים

קורות חייו של המהמ"ל מפראג זצ"ל

הרב עבדאלה סומך זיע"א (רבו של הבן איש חי) יח' אלול

הרב עבדאללה סומך זיע"א

הרב עבדאללה סומך נולד בשנת תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889) והלך לבית עולמו בהיותו בן 76 בי"ח באלול.
הרב עבדאללה סומך למד תורה אצל הרב יעקב יוסף הרופא. אביו ואחיו היו עשירים והיו תומכים בו, והיה עשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל. עד שפתח את בית מדרש בית זילכה בה למדו מאות תלמידים, במימונו האישי של הרב עבדאללה סומך. והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים.
בהיות הבן איש חי בן 15 שנה, התקבל לישיבה. לימים התעצם התלמיד בלימודו, עד שפעם אחת שאלו הרב עבדאללה סומך, מה שורש נשמתו, ואמר לו הבן איש חי שהוא משרש אחז אביו של חזקיה שסגר את דלתות בית המדרש, ולכן התיקון שלו להרבות תורה בישראל וללמד תורה לאלפים.
בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו.
נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד. הרב אמר בהספד שהרב עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא הרב עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר. וניחם העם.
תלמידיו של הרב עבדאללה סומך רבים הם
המפורסמים ביניהם הם:
הבן איש חי זצ"ל
הרב סלמן מוצפי זצ"ל
הרב יעקב מוצפי זצ"ל
הרב סלמן אליהו זצ"ל
הרב אלישע דנגור זצ"ל
ועוד ועוד.
ספרו המפורסם ביותר של הרב הוא ספר זבחי צדק

להורדת ספר זבחי צדק מההיברו בוקס 

חלק א' לחץ כאן

חלק ב' לחץ כאן

 קורות חייו של הרב עבדאללה סומך זצ"ל

זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן. 

הדליקו נר לכבוד הצדיק.

רבי אליהו לופיאן זצ"ל יט' אלול

רבי אליהו לופיאן cc ויקיפדיה אריה בן שמן

רבינו לופיאן נולד בשנת תרל"ו והלך לבית עולמו בשנת תש"ל בהיותו בגיל 94 ביט' אלול.
רבינו אליהו לופיאן נולד בעיירה גרייבא, שבפלך לומז'ה בליטא ולמד שם אצל רבי חיים לייב מישקובסקי (ר' חיים לייב סטביסקר). בהיותו בן 9 סירב לעבור עם משפחתו להשתקע בארצות הברית כיוון שכמעט ולא היו קיימים בה בזמנו מוסדות חינוך תורניים, והוא נותר לבדו בעיר לומז'א. משם עבר ללמוד בקלם אצל הסבא מקלם והרב איצ'לה בלזר. עלה לארץ ישראל לאחר השואה. נודע כתלמיד חכם גדול בעל ידענות מקיפה בש"ס ונתפרסם בעיקר בזכות פועלו בשדה המוסר. כשנפטר הסבא מקלם נהיה רבינו לופיאן ראש ישיבה בקלם, ביחד עם בנו וחתנו, ובנוסף הם יסדו ישיבה קטנה בקלם.
בשנות ה-30 עקר ללונדון שם שימש כראש ישיבת "עץ חיים". כשעלה ב-1950 לישראל סירב בתחילה להעביר שיחות מוסר וביקש לעסוק בלימוד ועבודה מוסרית עצמית. בברכת החזון איש נתרצה לבסוף להעביר שיעורי מוסר, ועל אף גילו המופלג באותה העת, הסכים בסופו של דבר לשמש כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו (ששכנה בתחילה בזכרון יעקב, ואחר כך עברה לכפר חסידים) בראשותו של הרב נח שימנוביץ. מרגע הגעתו, הפך רבינו לופיאן לאבן שואבת עבור הבחורים הצעירים. הישיבה נתבססה ואף קלטה צעירים רבים מישיבות תיכוניות סמוכות כמו ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ומדרשיית נעם בפרדס חנה.
כחניך שיטת "קלם" היה ידוע כבעל סדר קפדני ושליטה עצמית חזקה. כך מסופר שלא היה מסובב את ראשו ללא סיבה והחלטה מוקדמת. כאשר ראה תלמיד מחכה בתחנת האוטובוס ומפנה ראשו כדי להסתכל אם האוטובוס מגיע, היה רוטן ואומר "בקלם היו מייסרים על הפקרות כזאת!".
על שמו שכונת לב אליהו ברכסים, וכן נקרא על שמו רחוב בשכונת רמת שלמה בירושלים.
מקורות: ויקיפדיה