23 באוג׳ 2016

רבי צדוק הכהן מלובלין ט' אלול

רבי צדוק הכהן מלובלין נולד בג' שבט תקפ"ג עד שנת ט אלול תר"ס וחי 77 שנים . הרב נולד בעיר קריזבורג לרב הקהילה הרב יעקב הכהן (ממשפחת רבנים מתנגדים) . התייתם מאביו בגיל שש, וגדל בבית דודו, אחי-אביו, הרב יוסף הכהן רבינוביץ רבה של קריניק ומחבר ספר "כפות זהב". באותה תקופה נודע כ"עילוי מקריניק", ותשובה אליו נתפרסמה בספרו של הפוסק רבי יוסף שאול נתנזון מחבר ספר "שואל ומשיב".
למד בישיבה בלובלין ונתפרסם בכישרונו ובהתנהגותו.
בעקבות שמועה שאשתו מנישואין ראשונים התייחדה עם גבר זר, הוא חפץ לגרשה אך היא לא הסכימה, לכן הוא נזקק להיתר ממאה רבנים כדי לישא אשה שנייה ללא גירושי אשתו הראשונה, כפי שנדרש כדי להתיר את חרם דרבנו גרשום ואולם לבסוף הסכימה אשתו להתגרש ולא נזקק להשתמש בהיתר מאה רבנים .
מסעו לבקש היתר, הביאהו להיפגש עם רבים מגדולי דורו (ובתוכם עם רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה) ואדמו"רים שונים בפולין ובאוקראינה. בין הצדיקים שאמר לצרף להיתרו, נמנה האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנובל. כאשר שמע הרבי מצ'רנובל את המעשה, אמר כי הוא מסכים לחתום, ואולם הזהירו שבעקבות גירושיו חרף רצון אשתו, לא יפקד בבנים. ואולם רבי צדוק התעקש וצירף גם את חתימתו לחתימת הרבנים המתירים. רבי צדוק נישא בשנית, והצטער על אשתו הראשונה כל ימי חייו.
במהלך חיפושיו, הגיע אל רבי מרדכי יוסף ליינר, האדמו"ר מאיזביצה ראדזין. כפי המקובל, בהיותו באיזביצה נרדם וחלם חלום שאותו הוא מזכיר בספרו דברי חלומות על נשמות הדור האחרון שהם נשמות דור המדבר, ואותו חלום גרם לרבי צדוק להישאר באיזביצה ולקנות את דרכו הייחודית בחסידות. שם גם החל את להתקרב לחסידות. בסופו של דבר הפך להיות הוגה, לומד ומלמד מתורת החסידות. היה תלמידו של רבי מרדכי יוסף ליינער, מחבר הספר מי השילוח.
זמן רב סירב רבי צדוק לקבל על עצמו רבנות, על אף הצעות מרובות (בהם רבנות העיר לובלין), ורק לאחר הסתלקותו של רבה של לובלין הרב יהודה לייב איגר, בשנת ה'תרמ"ח, נענה להפצרותיהם של ראשי החסידים וקיבל על עצמו את עול ההנהגה. רוב חייו חי חיי עוני והתפרנס בדוחק רב מחנות קטנה של בגדים משומשים שניהלה אשתו.בעקבות פטירתו של רבי יהודה לייב איגר ולחצם של החסידים עליו הסכים להיות אדמו"ר, גם לאחר שקבל על עצמו את הרבנות, והחל לקבל משכורת מהקהילה, סירב רבי צדוק להשתמש בכסף לטובתו, והשקיע את כל כספו בקניית ספרים למען הקמת ספרייה תורנית עיונית גדולה, אותה הקים בביתו. תחום ההתמחות העיקרי של הספרייה היה כתבי יד. רבי צדוק נודע כבר סמכא בזיהוי והכרת כתבי יד, מה שמשך אליו תלמידי חכמים וחוקרים שרצו לקבל מידע על תיארוך ואמיתיות הכתבים שבידם. ביתו, על הספרייה שבתוכו, נשרף בשואה. 
בכל יום היה מסיים מסכת בתלמוד הבבלי ומקיים סעודת מצווה לכבוד ה"סיום"
להורדת ספר פרי צדיק של רבי צדוק הכהן מלובלין ועוד כעשרה ספרים לחץ כאן למעבר להיברובוקס ולאחר מכן חפש בשם מחבר "צדוק הכהן"
מקורות ויקיפדיה

רבי פנחס מקוריץ י' אלול תפ"ו-תקנ"א

קורות חיים רבי פנחס מקוריץ זיע"א 
רבי פנחס מקוריץ נולד בשנת תפ"ו והלך לבית עולמו בגיל 65 בי' אלול תקנ"א.
רבי פנחס מקוריץ נולד בעיר שקלוב לרבי אברהם אבא, מצאאצי רבי נתן נטע בעל ה"מגלה עמוקות". 
רבי רבי אברהם אבא היה בתחילה ממתנגדי החסידות, אך לימים כאשר הכיר את הבעל שם טוב זיע"א התקרב מאוד לחסידות, וכן בנו רבי פנחס אחריו. עד שנחשב רבי פנחס מקוריץ מגדולי תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש.
רבי פנחס עבד על מידת האמת כל ימיו. מספרים שפעם ראהו רבי ברוך ממיזיבוז' שהיה מתפלל מבלי להניד עפעף. חשב שאין הוא הולך בדרכי הבעל שם טוב. כאשר אמר לו אחד מגדולי האדמורים שתפילתו של רבי פנחס עושה רושם בשמים, הבין שאף שאינו זז בשעת התפילה עם כל זאת, הוא מתפלל בהתלהבות הפנימית. ולכן שיבח אותו מאוד.
מספרים שרבי פנחס חשב שלא טוב לקבל קהל ולכלות את הזמן בכך ולכן החליט לפרוש מהציבור על מנת שיוכל לעבוד את ה' ביחידות. פעם אחת כאשר הגיע חג סוכות, עשה בכוחות עצמו סוכה וישב בה בליל החג. אברהם אבינו האושפיזין של הלילה הראשון עבר ליד הסוכה ולא רצה להיכנס אליה. כאשר שאלו רבי פנחס מדוע. ענה לו אברהם אבינו- למי שלא מכניס אושיפיזין כל השנה איני נכנס .
הבין רבי פנחס שאין זו הנהגה נכונה ושינה את אורחותיו (סיפורי חסידים הרב זוין).
מספרים שלפי פטירתו היה יהודי שהעביר סחורות בגבול ותפסוהו השלטונות, ונידון על כך למיתה. המשפחה ערערה באומרה שאין הדבר נכון, ואף יש להם עד רבי פנחס שאכן אביהם לא עשה את הדבר. אמרו השלטונות- אם רבי פנחס מקוריץ יעיד שאכן אותו יהודי לא העביר את הגבול בסחורות ללא תשלום מס, אז הנידון ישוחרר. מכאן ואילך החלה המשפחה ללחוץ על רבי פנחס שיעיד בעבור אביהם במשפט. אך הרב לא הסכים כיון שמעולם לא הוציא שקר מפיו. אשתו של הנידון ובניו ובנותיו היו עומדים מתחת חלונו של רבי פנחס ובוכים שיחוס על אביהם, בפרט שפיקוח נפש דוחה את כל התורה. 
לילה לפני היום האחרון שניתן אפשרות שיעיד רבי פנחס במשפט. התפלל רבי פנחס מקוריץ שלא יבוא לידי נסיון זה להוציא שקר מפיו, וביקש מה' יתברך שיישן ולא יקום, הרב עלה על יצועו לישון, ובבוקר לא קם ( סיפורי חסידים - הרב שלמה יוסף זוין).
רבי פנחס הדריך את בנו שיעסוק בהדפסת ספרי הש"ס לאחר שהיתה גזרה מאת המלכות ושרפו אלפי ספרי ש"ס. ואכן בנו יחד עם בניו פתחו בית דפוס סלוויטא. והדפיסו ש"ס מהודר. וקיבלו מרבי עקיבא איגר הסכמה לעשר שנים שאף אחד לא יוכל להדפיס ספרי ש"ס. כעבור חמש שנים מכרו כמעט את כל הספרים. והחלו בהוצאה חדשה. בוילנא היו שרצו גם להדפיס ש"ס ולצורך הענין הגיעו יחד עם בעלי דפוס סלוויטא לדין תורה אצל רבי עקיבא איגר. הרב פסק שתמה זכות דפוס סלוויטא, ורשאים דפוס וילנא להדפיס גם ש"ס. נכדי רבי פנחס הוציאו קול שפסק זה אינו שריר מסיבות שונות. ורבי עקיבא איגר כתב בהקדמה לדפוס וילנא, שאף שעל כבודו מוחל מכל מקום על כבוד התורה אינו מוחל. הדבר נעשה כשגגה היוצאת מפי השליט. כורך הספרים בדפוס סלוויטא שהיה שתיין תלה עצמו. המשכילים הלשינו לשלטונות שבעלי הדפוס ידם במעל. נאסרו נכדי רבי פנחס רבי שמואל אבא ורבי פנחס לשלש שנים ונפסק עליהם שיקבלו 1500 מלקות מחמש מאות חיילים שיעמדו בשתי שורות של מאתיים חמישים וכך יעברו שלש פעמים. כאשר עבר רבי פנחס הנכד, וידיו כבולות, נפלה לו הכיפה ולא המשיך בכדי לא ללכת 4 אמות ללא כיפה, עד שאחד החיילים הרים לו את הכיפה על ראשו. באותו זמן אחד החיילים פגע בעינו, ונעשה עיור באותה עין. הם ישבו בכלא 17 שנה ולאחר שוחד ופיוסים שוחררו מהכלא. הדבר הסתיים בשנת רט"ז. הנכדים קיבלו עליהם את הדין וסברו שהדבר בא עליהם משמים בגלל שזלזלו בדברי רבי עקביא איגר. 
זכות הצדיקים יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.

להורדה מדרש פנחס היברו בוקס 

יב' אלול רבי בונם מפשיסחא תקכ"ה- תקפ"ז

רבי בונם מפשיסחה נולד בשנת תקכ"ה והלך לבית עולמו בגיל 62 ביב' אלול תקפ"ז
רבי בונם למד אצל רבי מרדכי באנט. ולאחר מכן עסק במסחר. וכן למד רוקחות ומדעים. לימים התקרב לחוזה מלובלין. וכן ליהודי הקדוש מפשיסחה. בהיותו בגיל 51 המשיך דרכו של היהודי הקדוש.
היה אומר שכאשר הולך למסחר, הרי הוא מברר ניצוצות קדושה רבים, כיון שששם בשדה אין הרבה יהודים.
ומעשה ברבי בונם מפשיסחא שכאשר היה כבר לאדמו"ר היה התלבט בדבר סעיף בשולחן ערוך בסימן רמ"ג שכותב שם הרמ"א שאין לנו דין תלמיד חכם בימינו לענין שמי שפוגע בתלמיד חכם צריך לתת לו 5 דינרי זהב. תמה רבי בונם הרי ראיתי את היהודי הקדוש וכן החוזה מלובלין שהיו צדיקים עליונים?!
לפתע נכנסה ביתו של רבי ירחמיאל מפשסחא בת ה-4 והניחה ספר על השולחן של הרב ויצאה. פתח הרב את הספר והנה זהו ספר "שבט מוסר" לרבי אליהו הכהן מאיזמיר. פתח הרב את המקום בו היה מסומן הספר והנה כתוב שם שאף שהראשונים היו כמלאכים, מכל מקום גם בימינו אנו, ישנם צדיקים גדולים ותלמידי חכמים.
שמח הרב מאוד אף תמה מי שהוא זה שיש לו רוח הקודש לדעת שבדיוק בדבר זה הרהר הרב.
לימים פגש את רבי ירחמיאל ושאלו, והלה ענה שאין לו מושג מדוע הביאה ביתו ספר זה. קראו לילדה ושאלוה- ואמרה שזקן בא ונתן לה את הספר. אמר רבי בונם אין זה אלא רבי אליהו הכהן מאיזמיר בכבודו ובעצמו. ומאז לעולם השאיר ספר זה על שולחנו והיה לומד בו לעתים תכופות. ואף כתב בצוואתו להוריש את הספר לתלמידו רבי חנוך הכהן.
לימים אמר רבי בונם : ספר שבט מוסר עשה אותי יהודי!!!"
הרי לנו שהצדיקים הגדולים ידעו להעריך היטב את ספרי המוסר והחשיבו אותם מאוד מאוד.
להורדה קול שימחה היברו בוקס
מדרש שמחה א היברו בוקס
שמחת ישראל היברו בוקס

יג' אלול רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל הבן איש חי - וידאו

בן איש חי - רבינו יוסף חיים
הבן איש חי נולד בשנת תקצ"ד והלך לבית עולמו בגיל 75 ב-יג' אלול תרס"ט (1834-1909).
רבינו יוסף חיים נולד לאביו רבי אליהו וסבו רבי משה חיים. כבר בגיל צעיר היה עילוי ומעשה שפעם אחת התווכח עם אחותו מי ידליק את נר ההבדלה. אמר לו אביו אם תאמר חידוש על ההבדלה תינתן לך הרשות להדליק את הנר. אמר רבי יוסף חיים - סדר ברכת ההבדלה "יבנה" יין בשמים נר הבדלה. כיון שהפה הכי נמוך לאחר מכן האף אחר כך עיניים ואחר כך המח. וכן הפה הוא חוש גשמי האף יותר רוחני ולכן מריח למרחוק, אחר כך העיניים יותר רוחניים כיון שרואים לאופק והמח הכי רוחני שהוא זוכר מה היה בעבר וכן זוכר מה נמצא מאחרי ההרים.
בן איש חי - רבינו יוסף חיים 
בגיל 14 כבר התקבל לישיבת בית זלכה של הרב עבדאלה סומך. ולימים שאלו רבו מה שרש נשמתו והלה ענה- שהוא משורש חזקיה המלך שתקע חרב בכותלי בית המדרש ואמר מי שלא ילמד תיתקע בו חרב זו. ולכן לרב עבדאלה סומך ישנה ישיבה שלומדים בה מאות תלמידים.
בהיותו בגיל צעיר נשלחה שאלה לאביו מירושלים לגבי אתרוג של שותפים שאחד מהם יתום קטן, רבי יוסף חיים עלה לעלית ביתם וכתב תשובה ושלח לירושלים. כאשר רצה גם האב לשלוח, כתבו לו חכמי ירושלים שכבר הקדים אותו בנו, שעתיד להיות גדול בישראל על פי תשובתו.
בגיל 17 נשא את רחל אחות הרב עבדאלה סומך ונולדו להם בן ובת.
בנו רבי יעקב היה בקי בקבלה מעשית, והיה משתמש בשמות. ורבי יוסף חיים העיר לו על כך. ואמר "המשתמש בתגא חלף". ואכן רבי יעקב נפטר בגיל צעיר יחסית.
הרב התפרנס משותפות בעסק עם ארבעת אחיו. לימים העסק פשט את הרגל, אחיו ברחו, והשלטונות שמו את הרב במעצר שבועיים ימים מבודד ללא איש. הרב למד בזמן זה כל שעות היום קבלה. לאחר בדיקה שחררוהו השלטונות. ובצר לו עשה תענית חלום על מה ולמה ועל איזה עוון נגזר עליו לשבת במעצר. גילו לו בחלום שהיו לו בכלא בנים רוחניים, ניצוצות קדושה לפדות ולכן היה צריך לעסוק בתורה בכלא. אך אם היה עוסק יותר בהתמדה בביתו היה יכול לפדות את ניצוצות הקדושה מביתו. מכאן ואילך קיבל על עצמו להתבודד בביתו ולא יצא במשך 7 שנים אף לדרשות. והרב רמז זאת במעשה המובא בספר "נפלאים מעשיך". ישנה גירסה שהרב לא יצא מביתו שבע שנים לאחר פטירת אימו בהיותו בן 48.
בהיותו בגיל 25 נפטר אביו ולאחר השבעה דרש את דרשתו הראשונה ברבים ומכאן ואילך לא פסק פומיא מזיכוי הרבים.
בכל יום לאחר התפילה בנץ היה מוסר שיעור שעה וחצי בשולחן ערוך עין יעקב וחק לישראל.
וכן לאחר המנחה היה דורש שעה דרשה בפרשת השבוע סיפורים ומשלים.
בכל שבת היה דורש בבית כנסת "צאלת אל זעירי" שמנה אלף איש שלש שעות דרוש הלכה מוסר סיפורים ומשלים.
ובארבע שבתות השנה שבת שובה שבת זכור שבת הגדול ושבת כלה, היה דורש בבית הכנסת הגדול "צאלת אל כבירי" שמנה 10,000 מקומות ישיבה מספר שעות. דרשה המתאימה לכל שכבות העם.
בהיות הרב בן 35 עלה יחד עם אחיו לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים. ובציון הבן יהוידע בגליל, נודע לו שהוא משרש הבן יהוידע ומכאן ואילך קרא לכל ספריו מפסוקים הקשורים לבן יהוידע. בן איש חי, רב פעלים, מקבצאל, ועוד.
הספר של הרב שהכי נפוץ בקרב העם הוא ספר בן איש חי דרוש והלכה לפרשיות השבוע המחולק לשתי שנים. הלומדים בספר מרגישים קדושה מיוחדת. ולספר זה יש חן מיוחד.
ומכאן שמו הבן איש חי.
בבית הכנסת בית אהרן בבית ישראל בירושלים עיר הקודש, ישנו שיעור בכל מוצאי שבת למעלה מ-50 שנה בספרי הבן איש חי. בתחילה לומדים את הפרשה בבן איש חי המתאימה לאותו שבוע, לאחר מכן לומדים קטע בעוד יוסף חי ולאחר מכן בספר בן יהוידע. שיעור זה התחיל מהרב צדקה חוצין, לרבי יהודה צדקא ולרב משה צדקה עד היום. לימים רצה רבי יהודה צדקה להחליף את הלימוד, לשולחן ערוך. הבן איש חי בא בחלום לאחד החכמים בעיר ושאלו מדוע רבי יהודה צדקה רוצה להחליף את השיעור הזה שעושה לי נחת רוח גדול בשמים. אותו חכם סיפר זאת לרבי יהודה צדקה, והלה חזר ללימוד בספרי הבן איש חי (מקורות- שמעתי באזני מהרב משה צדקה שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף).
הבן איש חי חיבר את השיר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי "ואמרתם כל אחי, רבי שמעון בר יוחאי" ושיר זה התפרסם והתקבל בכל תפוצות ישראל.
הבן איש חי חיבר כ-80 ספרים ולמעלה מחמישים מהם יצאו לאור. וחלקם עדיין בכתובים.
את הספר "תורה לשמה" חיבר הרב בהעלמת שמו והזכיר ששם המחבר הוא "יחזקאל כוחלי". גימטריא "יחזקאל כוחלי" עולה "יוסף חיים". המסורת אומרת שהבן איש חי הוא מחבר הספר. בפרט שהוא כתב שמצא כתבים אלו והחליט להדפיסם. רבי יהודה צדקה זצ"ל שהיה שאר של אחות הבן איש חי, לעת זקנותו למד את כל ספר רב עפלים וכן תורה לשמה ואמר שברור לו שהבן איש חי הוא המחבר כיון שהסגנון דומה מאוד.
הסיבה שהבן איש חי העלים את שמו מכיון שרצה שיחשב לתורה לשמה ממש.
הגביר יוסף אברהם מכלכותא היה מוכן לתרום סכום של כסף לבניית בניין בירושלים. הרב בן ציון חזן חשב לפתוח בית חולים, אך לאחר התייעצות עם הבן איש חי, קבע הרב שמוסד שידאג לגוף ישנם הרבה שיעשו, בית שידאג לנשמה אין הרבה שייבנו. ולכן קנו את השטח של ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה ובנו שם ישיבה.


רבינו יוסף חיים שילב בתורתו פשט רמז דרש וסוד. ולשיטתו יש ללמד גם את העם בכל חלקי התורה. כולל חלק הסוד.
הרב היה חסיד וקדוש והיה מדקדק בכל מעשיו ובכל דרכיו. והדבר בא לידי ביטוי בספרו בן איש חי שכתב הרב כיצד ינהג איש ישראל בכל דרכיו ומעשיו בתפילה, במעשי היום יום שינה אכילה ובכל המצוות.
זכות רבינו יוסף יגן עלינו ועל כל עם ישאל אמן.
הדליקו נר לכבוד הצדיק
להורדה 17 ספרים של הבן איש חי היברו בוקס. לאחר המעבר חפש יוסף חיים (שימו לב- חיפוש- "בן איש חי" יתן פחות תוצאות)





המהר"ל מפראג יח' אלול - וידאו


ציון המהר"ל מפראג  cc-ויקיפדיה MKPiekarska
רבי יהודה ליווא בן בצלאל הנקרא בפי כל המהר"ל מפראג חי בשנים רפ'- שסט' (1520-1609) והלך לבית עולמו בהיותו זקן מופלג בן 89 ביח' באלול.
המהר"ל מפראג היה איש קדוש ובקי עצום בכל מכמני התורה דיין ומורה הוראה.
נישואיו - כבר בהיות רבי יהודה לוואי קטן בשנים כבר היה עילוי גדול בתורה לכן בהיות בגיל 9 אירוסוהו עם אחד מעשירי העיר רבי שמואל בן יעקב, ביתו פרל היתה בת 5 שנים. חיכו המשפחות עד להיות המהר"ל בן 13 שנה לחתונתם. אך דא עקא שבעקבות מלחמה שנערכה בין אוסטריה ותורקיה, הואשמו היהודים במלחמה ולכן ניצלו את ההזדמנות לפרוץ לבתי היהודים ולשדודם. כך נפל המחותן העשיר רבי שמואל בן יעקב מכל נכסיו. וכאשר הגיע הזמן המיועד לא היה באפשרותו לעמוד בהתחייבות, ולכן פטר את המהר"ל מההתחייבות להתחתן עם ביתו פרל. המהר"ל שהיה אציל נפש, אמר שהכל משמים, ולכן אינו מוכן לוותר על שידוך זה, ולכן הוא יחכה וילמד בבית המדרש עד שמצב פרנסתו של מחותנו ישתפר.
וכך למד המהר"ל בבית המדרש במשך 19 שנה !! עד היותו בגיל 32.
ארוסתו רצתה לעזור לפרנסת ביתה ולכן בכל בוקר היתה קמה השכם, מכינה כעכים, ומוכרת אותם במשך היום לכל העובר ושב. פעם אחת הגיע חייל על סוס, ובראותו את הכעכים הנחמדים למראה וטובים למאכל, ביקש לקנותם. אך כאשר התבקש לשלם עבורם, החל במרוצת סוסו אשר רכב עליו. פרל החלה לזעוק שהוא גוזל את פת לחמם של הוריה!! הלה שמע את הדבר, זרק לאחור תיק שהיה עימו והמשיך במרוצתו. פרל לקחה את התיק ושבה לביתה בעצב. לאחר ימים מספר, החליטה לפתוח את התיק לראות שמא יש בו דבר. להפתעתה לא היה גבול, בין בטנות התיק היו מונחים דינרי זהב רבים. מיד רצה להוריה וסיפרה להם את הדבר, לא ארך הזמן ונערכה חתונה ברב עם יחד עם המהר"ל שהיה כבר בן 32 וכלתו פרל בת 28. כל ימיה היתה הרבנית לעזר כנגדו בכל פעולותיו הברוכות לעם ישראל.
בתקופתו של המהר"ל גברה השינאה בקרב חוגי הנצרות הקיצוניים, והכמרים היו מנסים חדשים לבקרים להעלות את חמתו של המלך על היהודים, על ידי גזרות רעות וקשות.
המהר"ל עמד בפרץ לבטל את הגזרות. לסיוע ברא המהר"ל גולם מכונה "יוסל'ה הגולם מפראג".
מעשה שהיה בשנת שד"מ בליל חג הפסח, בעת תפילת ערבית, שינה המהר"ל את דיבורו בברכות קריאת שמע ובמקום לומר מחליף את הזמנים אמר "מחמיץ את הזמנים". בהלה אחזה את הרב ביודעו שלא בכדי נפלה לו טעות בלשונו.
בית כנסת המהר"ל מפראג cc צילום Andreas Praefcke-ויקיפדיה
מיד בסיום התפילה הודיע לכל הקהל הקדוש שהצטופף בבית הכנסת, שאל לאיש ללכת לביתו עד שיודיע הרב, כיון שישנה איזו בעיה חמורה שיש צורך דחוף לבודקה. המהר"ל קרא ליוסלה הגולם וביקש מימנו להביא מבית הרב מצות, ולטעם מהם. מיד בלועסו את המצות החל יוסלה הגולם להתפתל, הבין הרב שכנראה יש בעיה במצות. מיד קרא לאופה המצות ושאלו, מה פשר הדבר, נזכר האופה שאכן בערב החג היו חסרים לו שני עובדים ולכן קרא לשני גויים בעלי הזקן האדום שבקצה העיירה בכדי לעבוד במאפיה.
מיד הכריז הרב שאפשר ללכת לבית אך אסור בשום פנים ואופן לאכול מהמצות שקנו סמוך לערב החג, ושיש בזה משום פיקוח נפש.
הורה המהר"ל ליוסלה שילך לביתם של אותם גויים בקצה העיירה ושיחפש איזה בקבוקים קטנים ומשונים שומוחבאים. אץ יוסלה לדרכו, וחזר כעבור זמן מה עם שני בקבוקים ריקים למחצה עם אבקה לבנה. הבין המהרל שנעשה בהם שימוש. תיכף ומיד הלך עם פרנסי הקהילה לבית שוטר העיר למסור תלונה במשטרה. קצין המשטרה החל בחקירה, וכאשר ניבקשו שני הגויים לאכול מהמצות, נשברו הודו שהכומר נתן להם את האבקה על מנת שיטמיעו אותה במצות של היהודים.
כאשר נתבקש הכומר למסור את גירסתו, אמר שאינו מכיר את שני הגויים האלו ואיך יתכן להאמין לשני שיכורים. בית המשפט גזר עליהם חמש שנות מאסר.
חזר המהר"ל לבני הקהילה, ואמר להם שהתקיים מאמר חז"ל " בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
מעשה ופעם אחת העלילו על היהודים שהרגו ילד גוי לצורך ערבוב הדם שלו במצות של פסח. כאשר התבקש הרב להיות הנציג של היהודים במשפט, הורה המרל ליוסלה הגולם, ללכת ולהביא את הגופה של הילד הגוי. ואכן נמצאה הגופה מוטמנת בביתו של הכומר, ושוב נצלא הקהילה הקדושה על ידי המנהיג המהר"ל מפראג.
לימים מסופר שאשתו של המהר"ל היתה צריכה מים לצורכי הבית, שלחה את יוסלה הגולם לשאוב מים, והלה כיון שהיה גולם החל שעות רבות לשאוב מים, עד שכל ביתו של הרב הוצף. מכאן ואילך, הורה הרב שאין להשתמש בגולם אלא לצורך מצוות.
ופעם אחת ביקשה הרבנית מיוסלה שיביא דג מהנהר לצורך סעודת השבת. יוסלה התמהמהה, והלכו לחפש אחריו. כאשר הגיעו לנהר ראוהו דג דגים רבים לאין שיעור בכדי לקיים את ציוויה של הרבנית. כאשר ראתה זאת הרבנית, גערה ביוסלה, הלה הבין שלא כך צריך לעשות, ומיד החזיר את כל הדגים לנהר, עד שלא נשאר אחד לפליטה.
הבין המהר"ל לאחר מספר מקרים כאלו, שאין זה מן הראוי להשתמש בגולם, לקח ממנו את השם הקדוש, ומיד חזר הגולם להיות כאבן דומם.
עד היום ישנה תיירות גדולה שמגיע לפראג ובה מוצגים בית הכנסת של המהר"ל, וכן ציונו הקדוש.
המהר"ל החל להדפיס את ספריו רק בגיל 64. וזכה להדפיס ספרים רבים.
גור אריה על התורה
ספר גבורות ה'
ספר תפארת ישראל
באר הגולה
ספר שמים וארץ ועוד ועוד
זכות הצדיק תגן עלינו ועל כך עם ישראל אמן.
להורדת ספרי המהר"ל מפראג חפש בהיברו בוקס בשם מחבר,,את המילים "מהרל מפראג"
שים לב -חיפוש אחר יתן פחות תוצאות וכן לכל ספרי גור אריה חפש "גור אריה"
לחלק מן הספרים עשינו כבר קישור ישיר
פרקי אבות -מהרל מפראג
ספר באר הגולה מהרל מפראג
הגדה של פסח גבורות ה'
תפארת ישראל
גור אריה בראשית
גור אריה שמות
גור אריה ויקראג
גור אריה במדבר
גור אריה דברים
קורות חייו של המהמ"ל מפראג זצ"ל

הרב עבדאלה סומך זיע"א (רבו של הבן איש חי) יח' אלול

הרב עבדאללה סומך זיע"א
הרב עבדאללה סומך נולד בשנת תקע"ג-תרמ"ט (1813-1889) והלך לבית עולמו בהיותו בן 76 בי"ח באלול.
הרב עבדאללה סומך למד תורה אצל הרב יעקב יוסף הרופא. אביו ואחיו היו עשירים והיו תומכים בו, והיה עשיר. לימים החל בהעמדת מורי הוראה בישראל. עד שפתח את בית מדרש בית זילכה בה למדו מאות תלמידים, במימונו האישי של הרב עבדאללה סומך. והקים עולה של תורה, וברבות השנים עברו תחתיו אלפי תלמידים.
בהיות הבן איש חי בן 15 שנה, התקבל לישיבה. לימים התעצם התלמיד בלימודו, עד שפעם אחת שאלו הרב עבדאללה סומך, מה שורש נשמתו, ואמר לו הבן איש חי שהוא משרש אחז אביו של חזקיה שסגר את דלתות בית המדרש, ולכן התיקון שלו להרבות תורה בישראל וללמד תורה לאלפים.
בתקופת פטירתו של הרב היתה מגפה בעיר ולכן היתה הוראה שלא לקבור שום איש בתוך העיר אלא מחוצה לה. תלמידיו קברוהו סמוך לציון יהושע כהן גדול. כאשר שמע זאת הפשה נתן הוראה להוציאו מקברו, ותהום כל העיר. הדבר נמשך במשך שלשה חודשים, כיון שהקהילה היהודית עירערה אצל השולטן בקושטא. לבסוף הגיע הוראה מקושטא להעביר את הפשה מתפקידו, כיון שנהג בתקיפות יתר ביהודים, ועצר כמה מהם, אך גם להוציא את הרב מקברו.
נערכה הלויה המונית להוצאת הגופה ולקבורתה. בשעת הוצאת הגופה נראה לעיני הכל מחזה פלאי, גופו הטהור של הרב נשאר שלם, כאילו זה הרגע הוכנס לקברו. שלוחי הצבא הבינו את מעלת וקדושת הצדיק, ונעשה קידוש השם גדול. אלפי יהודי בגדאד השתתפו בהלויה, ולאחר מכן פנו לבית המדרש בית זילכה בו הבן איש חי אמר מילות הספד. הרב אמר בהספד שהרב עבדאללה סומך היה גלגול אחז שנעל את דלתות בתי המדרש ולכן עסק כל ימיו בריבוי התורה ופתיחת בית זילכה. וכשם שחזקיה המלך גירר את עצמות אביו, כך משמים הוצא הרב עבדאללה סומך ממקום קבורתו, למקום אחר. וניחם העם.
תלמידיו של הרב עבדאללה סומך רבים הם
המפורסמים ביניהם הם:
הבן איש חי זצ"ל
הרב סלמן מוצפי זצ"ל
הרב יעקב מוצפי זצ"ל
הרב סלמן אליהו זצ"ל
הרב אלישע דנגור זצ"ל
ועוד ועוד.
ספרו המפורסם ביותר של הרב הוא ספר זבחי צדק
להורדת ספר זבחי צדק מההיברו בוקס 
חלק ב' לחץ כאן

 קורות חייו של הרב עבדאללה סומך זצ"ל

זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן. 
הדליקו נר לכבוד הצדיק.

רבי אליהו לופיאן זצ"ל יט' אלול

רבי אליהו לופיאן cc ויקיפדיה אריה בן שמן
רבינו לופיאן נולד בשנת תרל"ו והלך לבית עולמו בשנת תש"ל בהיותו בגיל 94 ביט' אלול.
רבינו אליהו לופיאן נולד בעיירה גרייבא, שבפלך לומז'ה בליטא ולמד שם אצל רבי חיים לייב מישקובסקי (ר' חיים לייב סטביסקר). בהיותו בן 9 סירב לעבור עם משפחתו להשתקע בארצות הברית כיוון שכמעט ולא היו קיימים בה בזמנו מוסדות חינוך תורניים, והוא נותר לבדו בעיר לומז'א. משם עבר ללמוד בקלם אצל הסבא מקלם והרב איצ'לה בלזר. עלה לארץ ישראל לאחר השואה. נודע כתלמיד חכם גדול בעל ידענות מקיפה בש"ס ונתפרסם בעיקר בזכות פועלו בשדה המוסר. כשנפטר הסבא מקלם נהיה רבינו לופיאן ראש ישיבה בקלם, ביחד עם בנו וחתנו, ובנוסף הם יסדו ישיבה קטנה בקלם.
בשנות ה-30 עקר ללונדון שם שימש כראש ישיבת "עץ חיים". כשעלה ב-1950 לישראל סירב בתחילה להעביר שיחות מוסר וביקש לעסוק בלימוד ועבודה מוסרית עצמית. בברכת החזון איש נתרצה לבסוף להעביר שיעורי מוסר, ועל אף גילו המופלג באותה העת, הסכים בסופו של דבר לשמש כמשגיח בישיבת כנסת חזקיהו (ששכנה בתחילה בזכרון יעקב, ואחר כך עברה לכפר חסידים) בראשותו של הרב נח שימנוביץ. מרגע הגעתו, הפך רבינו לופיאן לאבן שואבת עבור הבחורים הצעירים. הישיבה נתבססה ואף קלטה צעירים רבים מישיבות תיכוניות סמוכות כמו ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ומדרשיית נעם בפרדס חנה.
כחניך שיטת "קלם" היה ידוע כבעל סדר קפדני ושליטה עצמית חזקה. כך מסופר שלא היה מסובב את ראשו ללא סיבה והחלטה מוקדמת. כאשר ראה תלמיד מחכה בתחנת האוטובוס ומפנה ראשו כדי להסתכל אם האוטובוס מגיע, היה רוטן ואומר "בקלם היו מייסרים על הפקרות כזאת!".
על שמו שכונת לב אליהו ברכסים, וכן נקרא על שמו רחוב בשכונת רמת שלמה בירושלים.
מקורות: ויקיפדיה










רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל - החפץ חיים כד' אלול

החפץ חיים - רבי ישראל מאיר מראדין זצ"ל ויקיפדיה
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין צדיק יסוד עולם כפשוטו, כיון שכל ימיו דאג לתקנות לכלל עם ישראל ולחיבור ספרים בנושאים החשובים ביותר להמשכיות העם. נולד בשנת תקצ"ח והאריך ימים עד גיל 95 והתקיים בו "מי האיש החפץ חיים - נצור לשונך מרע". הלך לבית עולמו כד' אלול תרצ"ג (1838-1933) זיע"א.
רבי ישראל מאיר מראדין מכונה בפי כל "החפץ חיים" בגלל ספרו המפורסם בכל תפוצות ישראל "חפץ חיים" על הלכות שמירת הלשון שיצא לאור בהיותו בן 35 בשנת תרל"ג.
החפץ חיים היה יהודי שכל מעיניו היו איך להפיץ תורה לאלפים ולרבבות, בכל תפוצות ישראל ולכל שכבות גיל. וכשראה איזושהי פירצה בחומת הדת מיד שינס מתניים לחוסמה. לכן כיון שראה שחסר לעם ישראל ספר המתמצת את ההלכות הקשורות לחיי היום יום, לכן שינס מותניים ובמשך 22 שנים כתב את ספרו "משנה ברורה" שישה חלקים. החלק הראשון הוציא לאור בהיותו בגיל 46 בשנת תרמ"ד. ספר זה התקבל בכל תפוצות ישראל, כספר הלכתי שסומכים עליו להלכה ולמעשה, בענייני הלכות תפילה שבת ומועדים.
הרב כתב בהקדמה לספר- שכל מי שמעוניין להדפיס את הספר עליו לתרום 10 אחוז מההוצאה חינם אין כסף לזיכוי הרבים. וכן כתב שאסור לאף מדפיס מלשנות את צורת הדף של הספר כפי שיצא לאור במקור, כיון שהרב טרח וחשב רבות, שזה האופן הכי מוצלח ומובן לקורא מן השורה. כמעט לאחר סיום כתיבת ספר משנה ברורה, הרב ראה שהספר ארוך, וחשש שיהיה קשה לקריאה, לכן שוב עבר על כל הספר ותימצת אותו, ומחק מה שאינו חשוב באמת. בנוסף לכך, בכדי שהספר יהיה מובן לכל, הרב למד יחד עם בעלי בתים בספר בכדי לבדוק אם הספר קריא ומובן. אמנם גדולי הדור סמכו ידיהם על הספר משנה ברורה, אך עם כל זאת, כיון שעלות הדפוס היתה גבוה, והעוני שרר באותם ימים, לא היה קל לחפץ חיים להפיץ את הספר. והיה נודד ממקום למקום למכור כרך אחר כרך.
כיום 90 שנה אחרי, אין בית תורני בישראל שאין לו ספר משנה ברורה!!! ואין ישיבה בכל תפוצות ישראל, שהבחורים לא לומדים בספר משנה ברורה. בדומה לכך גם ספר "כף החיים" של הרב יעקב חיים סופר זצ"ל התקבל בברכה בכל תפוצות ישראל. הסביר זאת רבי יהודה צדקה זצ"ל, שכיון ששני צדיקים אלו, שמרו את לשונם, לכן זכו שספרים אלו יתקבלו.
החפץ חיים הבין את חשיבות איסור לשון הרע, ולכן טרח רבות וכתב ספר שעוסק כולו בהלכות לשון הרע ורכילות ושמו "חפץ חיים". כאשר רצה להדפיס את הספר, הלך לבקש הסכמה מאחד מגדולי הדור. הלה שלחו עד שהרב יעיין בספר, ובינתיים שלח את אחד מתלמידיו לתהות על קנקנו של המחבר האם הוא גם נאה מקיים. ככל שניסה התלמיד למשוך את החפץ חיים לדיבור אסור, הדבר לא עלה בידו, ולאחר מכן נתן לו הרב הסכמה לספרו בדין ולא בחסד.
לספר "חפץ חיים" על הלכות שמירת הלשון יש חן מיוחד, וכיום ישנם אלפי משפחות שלומדות מידי יום כמה הלכות בספר קדוש זה. וכן ישנם חברות "שמירת הלשון" שמשתתפים מידי חדש בבחינות בנושא.
באותה תקופה ברוסיה היו לוקחים מנערי ישראל לצבא הרוסי למשך 26 שנים. כיון שהירידה הרוחנית של חיילים אלו היתה נוראה, לכן כתב להם החפץ חיים ספר מיוחד "מחנה ישראל" בו מתוארים ההלכות של חייל בצבא נכרי. וכיצד להתמודד עם נושא שמירת השבת ומאכלות אסורות ועוד.
בסיכומו של עניין, רואים מדמות מיוחדת זו של החפץ חיים, שכל מחשבתו היתה כלל עם ישראל, ולא חייו הפרטיים.
החפץ חיים הקים ישיבה לבחורים בראדין, והיה דואג לכל מחסורם של הבחורים ברוחניות ובגשמיות. החפץ חיים היה דואג מאוד לבחורים שלמדו בישיבתו בראדין. ולכן מידי לילה כאשר היה מגיע חצות לילה היה פונה לבית המדרש, ומכבה לתלמידים את המנורות (הלאמפות של אותם זמנים) והיה אומר להם, "מחר יש יום חדש, ויש לקום בכוחות חדשים ורעננים ולהיות חזקים, לכן על כל בחור לסגור את ספרו ולעלות על יצועו לאגור כוחות חדשים". והיה לחפץ חיים לב עם רגש מיוחד. ומספרים שהיה בחור בישיבה, שירד בשמירת השבת. קרא הרב לתלמיד בשבת קודש, לחץ את ידיו, ובהתרגשות רבה החל לזעוק "שבבבבבבבבת, שבבבבבבבבבת, שבבבבבבבבת". הזעקות היוצאות מלב טהור חדרו עד עומק נשמתו של התלמיד, ומכאן ואילך, כל ימיו לא היה מסוגל שלא לשמור שבת ח"ו.
החפץ חיים - רבי ישראל מראדין זצ"ל ויקיפדיה
ראה הרב שישנם בעלי בתים שסוגרים את חנויותיהם ממש סמוך לשבת, ופותחים שוב מיד במוצאי שבת. פנה הרב אליהם בדרשותיו ואמר - כתוב ששבת היא מקור הברכה. אם כן ככל שיאריך בברכה כך תחול עליו יותר. אך ישנם אנשים שאינם מבינים זאת, ועושים בדיוק ההיפך. סוגרים את החנות סמוך לכניסת השבת ופותחים מיד ביציאתה. הרי שצמצמו את הברכה עד למינימום. בנוסף אירגן הרב חבורה של אנשים שיצאו לשווקים בכניסת השבת ויודיעו לבעלי החנויות לסגור את החנות, בכדי שלא יכשלו ח"ו בחילול שבת עד שיגיעו לביתם. בכדי לקרב את שכבות העם לכן היה משלב בדרשותיו משלים רבים בכדי למשוך את לב ההמון. לימים נאספו המשלים לספר והודפסו תחת השם "משלי החפץ חיים".
החפץ חיים היה כהן. ואמר שאם פתאום תהיה הגאולה וירד בית המקדש משמים (רש"י סוכה מא). יצטרכו מיד כהנים לעבוד בעבודת הקרבנות בבית המקדש. לכן חייב להכשיר את העם להיות מוכן לרגע זה. ולכן ייסד הרב כוללים שלומדים הלכות הקשורות לעבודת הקרבנות בבית המקדש. כוללים כאלו נהוגים עד היום.
הרב לא היה פוסח ממוסר עצמי, ולכן היו שומעים אותו מידי לילה עושה חשבון נפש נוקב על מה שעבר עליו במשך היום. וכאשר שאלו אותו על מה ששמעו, היה אומר "שהוא מדמיין איך יהיה לו המשפט בשמים, ואיך יתבעו אותו על מעשיו, ואיך יאמרו לו בשמים: ישראל מאיר עשית כך וכך???" וכל זאת בכדי להמחיש לעצמו, את עומק הדין.
רבי ישראל מאיר מראדין החפץ חיים ויקיפדיה
החפץ חיים היה מתפרנס ממכולת שהיתה בהנהגת אשתו, ולכן גם היה מעורב בחיי הקהילה. מספרים שהיו ילדים שחמדו לצון ולכן היו ממלאים לשואב המים בעיירה את החביות במים בלילה, על מנת שהם יקפאו, ולמחרת לא יוכל שואב המים לעסוק במלאכתו. להפתעתם מידי בוקר היה שואב המים יוצא לעבודתו כרגיל. כאשר חקרו אחר הדבר נודע להם, שהחפץ חיים, שם לב לדבר ומידי לילה עובר אחריהם, ומרוקן בחזרה את הדליים לנהר, בכדי ששואב המים לא יינזק.

וכיון שנושא החסד היה חשוב מאוד מעיני הרב, לכן חיבר ספר שלם בנושא בשם "אהבת חסד".

הרב נפטר בערב ראש השנה כד' אלול תרצ"ד בהיותו בן 95 שנים. והתקיים בו מאמר דוד המלך בתהלים לד' "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב ובקש שלום ורדפהו.

רבי ישראל מאיר הקפיד מאד על קיום ההלכה. מספרים שפעם אחת בקש יהודי מר' לייב בנו של רבי ישראל מאיר שיספר איזשהו סיפור מופת על אביו "שצדיק גוזר והקב"ה מקיים" אמר לו ר' לייב, לא זאת הייתה גדולתו של אבא, אלא בזה ש"הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מקיים"...
זכות הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הדליקו נר לכבוד הצדיק
להורדה מההיברו בוקס
להורדה ספר משנה ברורה חלק א'
ליתר החלקים -חפש בהיברו בוקס ערך "משנה ברורה".
להורדה ספר החפץ חיים.
להורדה ספר מחנה ישראל
להורדה ספר נדחי ישראל
להורדה ספר אהבת חסד
מי האיש החפץ חיים



קורות חיים החפץ חיים - הרב אברהם מלמד


10 באוג׳ 2016

אהרן הכהן א' אב פטירת אהרן הכהן בגיל 123 בהר ההר.וידאו

Andreas F. Borchert CC ויקיפדיה
אהרן הכהן ע"ה השלום אחיו של משה רבינו ע"ה וגדול ממנו בשלש שנים.
כאשר הגיעו לפרעה בכדי לגאול את העם היה אהרן בן 83 שנה, ואילו משה היה בן 80. בשעה שפרש עמרם אביו מיוכבד אימו, אמרה מרים לאביה "שלך קשה משל פרעה, פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הזכרים וגם על הנקבות, עמד והחזיר את יוכבד, באותה שעה היו אהרן ומרים שושביני הכלה. וכך נולד משה רבינו.
אהרן הכהן הוא סמל לעבודת המידות- "וראך ושמח בליבו" לכן זכה שיתנו על ליבו את החשן. שאף שהיה משה צעיר ממנו לימים, עם כל זאת כאשר בחר ה' יתברך את משה לגאול את עם ישראל, שמח אהרן אחיו. וכיון שעם ישראל והתורה וה' הכל אחד, לכן אהרן הוא האיש הנבחר לעבוד במשכן, וכן זרעו אחריו.
ולכן הוא גם סמל לאהבת הבריות. כמו שאומרת המשנה באבות פרק (א',יב') "הילל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" בכדי לעשות שלום, חייב לרדוף אחריו, ולא לחכות שיגיע השלום אליו. דהיינו כאשר ישנם ניצים, אל לו לרב לחכות שיחליטו לעשות שלום, ולכן יגיעו לרב בכדי למצוא פשרה, אלא על הרב לרדוף אחרי השלום, ולהגיע לניצים ולפשר ביניהם.
וכמו שכתוב באבות דרבי נתן (יב' ,ג') שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר "אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר "אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה.
הרי שאהרן בחכמתו היה פונה לכל אחד מן הניצים, ומביאו לידי רצון לעשות שלום.
ולא עוד אלא אף היה מקרב את ישראל לאביהם שבשמים (אבות דרבי נתן דלעיל) רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר "ורבים השיב מעון"- כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע לו באדם באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. הרי שהיה איש שעושה שלום בכל המישורים הן בין אחד לחברו הן בין אדם למקום, והן שהיה שמח בהצלחתם של הבריות (ראך ושמח בליבו), ולכן זכה שמזרעו יקריבו את הקרבנות. שהרי בקרבן שלמים אמרו רבותינו (במסכת ביצה) קרבן שלמים נקרא כך כיון שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שכולם שמחים חלק מקבל הכהן, חלק ישראל, וחלק עולה כליל לה'.
אמרו חז"ל פעם כתוב וידבר אל משה ואהרן ופעם כתוב וידבר אל אהרן ומשה, אלא מלמד ששקולים זה כנגד זה בשוה.
ושואל הסטייפלר זצ"ל איך יתכן שהרי משה קיבל את התורה מסיני, ואילו אהרן היה רק חלק צדדי בגאולה שהלך יחד עם משה ודיבר עם פרעה? אלא תירץ הרב- שכל יהודי הוא בשליחות, וכיון שעשה את השליחות שלו כיאות, הרי שהוא נחשב כמשה!!!
לאהרן הכהן היו ארבעה בנים נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. כאשר נכנסו נדב ואביהו והקריבו אש זרה, אמרו חז"ל שנשרפו שריפת נשמה וגוף קיים. ומה כתוב לאחר מכן- וידם אהרן. מידת שתיקה זו היא סמל לקבלת היסורים מאת ה' יתברך בהכנעה. שאף שלא מבינים, ואף שהדבר קשה מאוד, עם כל זאת וידום אהרן.
כאשר נפטר אהרן עשו לו אבל 30 יום, וכולם היון עצבים, כיון שהיה משים שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. וכן כתב בשולחן ערוך בסימן תק"פ שמותר להתענות בראש חדש אב, אף שלא מתענים בראש חדש, כיון שזו פטירתו של אהרן.
פטירתו של אהרן הכהן היתה בא' אב במיתת נשיקה ומקום קבורתו הוא "הר ההר". המסורת היא שמקום זה הוא בירדן. קו אוירי בין בית שאן לבקעה. ויש המפקפקים בכך, מכל מקום המסורת היא אכן כך.
אהרן ניפטר בשנת ה-40 לצאת ישראל ממצרים (במדבר לג') והיה בן מאה עשרים ושלש בפטירתו. ומביא רש"י בשם המדרש שאמר לו משה עלה על המיטה, ועלה, פשוט בגדיך ופשט, עצום עיניך ועצם, ויצאה נשמתו, והיה משה רבינו מתאוה לאותה מיתה. מיד שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד שהיו מגנים על ישראל בדרך בצאתם ממצרים ושמעו זאת הכנענים ובאו להילחם עם ישראל.
אהרן זכה להיות אחד משבעה רועים נאמנים שאנו זוכים שמבקרים אותנו באושפיזין של הסוכה.והוא מסמל את מידת ההוד.
זכותו תגן עלינו אמן.
קורות חייו של אהרן הכהן


ההילולה של רבינו האר"י ז"ל ה' אב - רבינו האר"י הקדוש


ציון האר"י הקדוש בצפת
רבינו יצחק לוריא נולד בירושלים (שם הגדולים) בשנת רצ"ד והלך לבית עולמו בשנת של"ב (1534-157) בהיותו בגיל 38. נולד לאביו רבי שלמה שהיה ממוצא אשכנזי, אימו היתה ממוצא ספרדי. והיה ממשפחת מהרש"ל. הרב התייתם בגיל צעיר מאביו, ויחד עם אימו עברו למצרים שם חי אצל דודו רבי מרדכי פרנסיס. למד אצל רבי בצלאל אשכנזי בעל השיטה מקובצת עד גיל 18. לאחר מכן השקיע את רב ימיו ללימוד קבלה. עד שעלה והתעלה וזכה ללמוד מפי אליהו הנביא זכור לטוב.
רבינו האר"י ז"ל אמר לתלמידו רבינו חיים ויטאל זצ"ל, שזכה לכל המעלות בזכות הלימוד מתוך עמל רב, עד כדי שהיה מזיע. וכן בגלל שהיה עושה את המצוות מתוך שמחה רבה מאוד מאוד. וכאשר היה הולך לקנות אתרוג למשל: היה פותח את הארנק למוכר ומורה לו לקחת כמה שהוא חפץ, כפי מה שמגיע לו לדעתו. ולא היה כלל מתווכח על המחיר. (שבחי האר"י).
כתב הרב חיד"א בשם הגדולים שהאר"י ז"ל היה ניצוץ משה רבינו ע"ה. וכן ניצוץ רשב"י ורמוז בתהלים ס"ח "עלית למרום שבית שבי" ר"ת שמעון בן יוחאי וכן שב"י למפרע יצחק בן שלמה. ראשי תיבות אר"י הם "אדוננו רבי יצחק".
בגיל 36 עלה לצפת ולמד קבלה מפי רבי משה קורדוירו, ולימים אמר לרמ"ק שעלה מקהיר רק בכדי ללמוד ממנו קבלה.
לאחר פטירתו של הרמ"ק האר"י התפרסם מאוד בחכמת הקבלה ובמשך שנה וחצי לימד קבלה את רבי חיים ויטאל. מהרח"ו רצה לזכות את הרבים ולכן הביא עימו לשיעור עוד חברים, אך האר"י הסביר לו שזמנו מצומצם וכל תכלית ביאתו לעולם היא בכדי ללמד את מהרח"ו קבלה, ולכן שלא יביא עימו עוד חברים. וכן הסביר שרק הוא יורד לסוף דעתו ומבין דבריו, ולא שאר החברים.
הרמ"ק הקדוש בא בחלום למהרח"ו ואמר לו שקבלת האר"י פנימית ואמיתית ושם בעולם הבא הוא לומד חכמת הקבלה על דרך רבו האר"י ז"ל.
בתחילה כאשר הגיע מהרח"ו לרבינו האר"י שאל אותו פירוש של קטע בזהר הקדוש. מהרח"ו הסביר בדרך שלו, ורבינו האר"י אמר לו 6 פירושים. ואמר לו שאלו כנגד ששת ימי החול, יש עוד פירוש כנגד יום השבת. אך לא יגלה לו פירוש זה. הלך מהרח"ו לביתו עצב ועשה תענית. למחרת קרא לו רבינו האר"י, ואמר לו שלא ידאג כיון שילמד אותו כל מה שיודע.
בתחילה מה שהיה מלמד את מהרח"ו היה שוכח, ולכן לקחו לכינרת, ושטו בספינה עד מקום הידוע לאר"י לקח מים מהכינרת בירך עליהם ונתן גם למהרח"ו לשתות. מכאן ואילך זכר מהרח"ו כל מה שלמד, כיון שהמים היו מבארה של מרים!!!.
כאשר נפטר רבינו האר"י היה מהרח"ו בסף הכל בן 29 שנים כיון שנולד בשנת ש"ג (שם הגודלים).
אביו של מהרח"ו רבינו יוסף ויטאל זצ"ל היה כותב תפילין בקדושה וטהרה. רבי יוסף קארו אמר למהרח"ו בשם המגיד, שעל התפילין של אביו מתקיים חצי עולם!!! (שם הגדולים ע' יוסף ויטא"ל).
זכורני ימים מקדם לפני כ-15 שנה ביקשו, שאעביר קורס לסופרי סת"ם בהלכה מטעם משרד העבודה והרוחה, שבראשו עמד באותו זמן ר' אליהו ישי. לצורך כך היה צורך ליסוע ג' פעמים בשבוע לעיר נתיבות. הרב משה פנירי אמר לי שלדעתו חכם בן ציון זצ"ל היה מורה לי לא לקבל את ההצעה כיון שאני צעיר וכדאי שאשקיע עוד בתורה. פניתי בשאלה למורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א, ובקבלת הקהל בימי שישי נכנסתי לקודש. הרב עובדיה שליט"א אמר לי "על התפילין של אביו של מהרח"ו עומד חצי עולם. אמור לרב פנירי, וכי לא מספיק לו שעליך יעמוד חצי עולם כיון שיכתבו תפילין מהודרות. ולכן הורה לי לקבל את ההצעה. אך הזהיר שיש לדבר עם הסופרים גם על יראת שמים. שכיון שמתעסקים במקצוע זה הרבה שנים, יכולים לאבד את הרגש. ואמר- כתוב שהגר זילזלה בשרה "ותקל גבירתה בעיניה" כיון שהיתה רגילה אצלה. כך גם הסופרים.
לימים הדבר לא יצא לפועל, אז זכיתי ללמוד אורחות חיים.
רבי משה אלשיך רצה ללמוד גם קבלה אצל רבינו האר"י אך זה אמר לו שבגלגול הקודם למד קבלה ובא כעת בכדי לתקן את חלק הדרוש. רבי משה לא קיבל את הדבר וביקש בכל זאת להגיע לשיעור. הרב הגיע לשיעור ביום שישי, ומיד בתחילתו נפלה עליו תרדמה, ובסיומו, התעורר. אמר לו רבינו האר"י הלוא אמרתי לך שאין לך חלק בקבלה בגלגול זה.
פעם אחת האריך מאוד רבי יוסף קארו בתפילה. רבינו האר"י הרגיש ברוח הקודש מה הסיבה, ולכן הורה לשמש ללחוש לו באוזן דבר מה בהלכות יבמות. כך עשה, ומיד סיים הלה את התפילה. לאחר מכן סיפר רבי יוסף קארו, שהתספק בענין עגונה, וחיפש לה היתר, ושכח עצמו בתפילה, ולאחר שלחש השמש את הדבר באוזנו, מצא פתרון וסיים את התפילה.
פעם אחת הגיע מהרח"ו לרבינו האר"י אמר לו הרב שכתוב על המצח שלו שבאותו יום נכשל באכילת תולעים שהיו בדבר מאכל שאכל.
בכל ערב שבת כשהיה מקבל שבת היו באות אליו נשמות ומתחננות שיתקן אותם.
פעם אחת למד עם תלמידיו בשדה בערב שבת, לפתע אמר להם "בואו נעלה לירושלים ותגיע הגאולה" אמרו חלק מהתלמידים- רק נודיע לאשה בבית אמר רבינו האר"י- עברה השעה, כיון שסרבתם לבוא מיד.
פעם אחת ישבו ללמוד עם רבינו האר"י לפתע הפסיק הרב את השיעור ואמר שישנו עני מרוד בצפת שפרנסתו משאיבת מים והוא בכה לקב"ה ולכן ישנה גזרה של ארבה. מיד ציוה לאסוף כסף מהחברים שיתנו לו צדקה. התלמיד רבי יצחק לקח את המעות ונתן לו בכדי שיקנה כד חדש. רק שיתפלל שתיתבטל הגזרה, וכך עשה. לאחר זמן ראו שמגיע ארבה לעיר צפת, התלמידים פחדו, אך הרב הרגיע אותם, שלא ידאגו, ואכן הגיע רוח סערה ולקחה את הארבה מצפת.
לימים היתה מחלוקת בין נשות תלמידי רבינו האר"י כיון שהיו גרים יחדיו בחצר אחת, ונעשתה מחלוקת גדולה. אמר רבינו האר"י בעקבות מחלוקת זו, נגזרה הגזרה, והגיעה שעתו לעזוב את העולם. וכך היה וימים לאחר מכן, שבק כל חי רבינו האר"י בהיותו רק בן 38 שנים.
מהרח"ו הספיק ללמוד מרבינו האר"י בסך הכל שנה וחצי. לפני פטירתו ציוה מהרח"ו לגנוז את הספרים שכתב. אך הכתבים נמצאו לאחר מכן ונתפרסמו. וכל חכמת הקבלה של רבינו האר"י ז"ל שיש בידינו כיום, הם מהכתבים של מהרח"ו. כשהעיקרי שבינהם הוא ספר עץ חיים. בנוסף לספרים רבים אחרים. שער הכוונות שער רוח הקודש ועוד.
שאלו תלמידיו מדוע אינו כותב ספרים? והשיב שלא היה לו אפשרות כי תיכף נפתחים לו מעינות החכמה ואין לו כח לכתוב. ואפילו כשהיה מדבר היה לו טורח למצוא צנור קטן לדבר אליהם.

הבעל שם טוב הקדוש
פעם אחת כשהיה ישן בשבת שפתותיו היו רוחשות, התקרב תלמיד לשמוע, ונעתורר הרב. אמר לו "שרא ליה מארי כי עתה קיבלה נשמתי רזין עילאין, צריך כמה שנים לאמרם ובעבור כבודו נתעוררתי. והסביר בשם הגדולים שרק החומר העכור הוא המעכב וכמו שכתוב אצל דוד וילך דוד אל שמאול בניות "מלמד שלמד דוד באותו לילה מה שתלמיד ותיק אינו לומד במאה שנה.
אומרים המקובלים שרבינו האר"י ז"ל בא שוב לעולם בגלגול של רבינו הרש"ש רבי שלום שרעבי.
הבעל שם טוב הקדוש אמר שרבינו האר"י ז"ל הוריד לעולם את חלק הרוח (הלימוד) של חכמת הקבלה, והוא הבעש"ט את חלק המעשה של הקבלה.
להורדה חינם שער הכוונות לרש"ש
להורדה חינם ספר עץ חיים למהרח"ו
להורדה חינם פרי עץ חיים למהרח"ו
להורדה חינם 28 ספרי קבלה -לאחר המעבר חפש "קבלה"
להורדה חינם 300 ספרי חסידות
114 ספרים הקשורים לזהר, זהר סיפורי הזהר מדרשים ועוד לאחר המחבר חפש "זהר"
להורדת הזהר כטקסט הורד תקליטור תורני תורת אמת חינם
זכות הצדיקים יגן עלינו אמן
קורות חיים של רבינו האר"י ז"ל 111

הכי נקראים