רבינו אשר - הרא"ש, נולד בשנת בשנת ד' אלפים תתקצ"ח לפני כשבע מאות ושמונים שנה לערך. והלך לבית עולמו בשנת ה' אלפים ע"ה (1250-1327) בהיותו בן 77 בט' בחשון.
הרא"ש היה תלמיד רבי מאיר מרוטנבורג. כאשר תפסו את רבי מאיר וביקשו סכום כופר גדול, אסף הרא"ש את הסכום אך רבי מאיר התנגד שיפדוהו ביותר מכדי שוביו, כפי שאומרת הגמרא במסכת גיטין פרק הניזקין.
הראש התפרנס מהלואות לגויים בריבית. ומחשש שיכניסו גם אותו לכלא, ברח. בבריחתו פגש את רשב"א שציוה לנהוג בו כבוד גדול. ולבסוף קיבל מכתב בקשה מהעיר טולדו שבספרד, שיבוא לכהן שם כרב, והרא"ש הסכים.
הראש כתב ספר שו"ת הרא"ש, וכן פירוש הלכתי על הש"ס. כותב הרב חיד"א (ברכ"י סי' כה') שנהגו במדינות ספרד לפסוק כדעת הרא"ש רי"ף ורמב"ם, וזו הסיבה שהשולחן ערוך ייסד את ספרו על שלשת עמודי הוראה אלה.
בנו רבי יעקב היה חי בצמצום עד ששאל את אביו, האם על מצבו נאמר, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות?
וענה האב- עם כל זאת עליך לחסוך פרוטות עבור משהו קטן לכבוד שבת קודש. מה שמראה איך שהיו חיים בדחקות גדולה.
המעניין הוא שאף שהרא"ש היה ממדינת אשכנז, עם כל התקבלו פסקיו בקרב יהדות ספרד, בעקבות בריחתו לטולדו. בבחינת "גם זו לטובה".
רחל אימנו יעקב שוואקי - מאמא רחל מתורגם ניסים בעזה
חיים ישראל - אמא רחל
רחל מבכה על בניה - מאנה להינחם מעשה עם רבי חיים שמולביץ' זצ"ל ראש ישיבת מיר שבשעת מלחמת ששת הימים, כאשר הירדנים הפציצו את ירושלים, נסע יחד עם תלמידיו, ל קבר רחל אימנו. כאשר הגיעו לקבר רחל אירגנו מיד תפילה וקריאת תהלים בחבורה
בסיום התפילה, נשא רבי חיים תפילה. רחל- אומר לך הקב"ה מנעי קולך מבכי, עינייך מדימעה, כי יש שכר לפעולתך. אך אני בנך חיים אומר לך אמא רחל אל תמנעי קולך מבכי, עינייך מדמעה תיבכי תיבכי תיבכי.... אמא רחחחל... רבים נושעו בזכות רחל אימנו ביום יא' חשון הוא יום הפטירה של רחל הדליקו נר ,התפללו ותוושעו בזכות רחל.
רבי יהודה צדקה נולד בשנת תר"ע והלך לבית עולמו ב-יב' חשון בשנת תשנ"ב בהיותו בן 82 שנה (1910- 1991).
הרב נולד בירושלים עיה"ק לרב שאול ושמחה צדקה. השם יהושע נתוסף על פי חלום של אמו, והשם חיים ניתוסף לו בימי חוליו. אמו של רבי יהודה צדקה היא בת אחותו של רבינו יוסף חיים זיע"א. בצעירותו התחנך בת"ת בני ציון ולאחר מכן בישיבת פורת יוסף בהיותו בן 24 נישא ובהיותו בן 27 מונה ע"י הרב עזרא עטיה למסור שיעוירם בפורת יוסף גאולה. בגיל 60 מונה לראש ישיבת פורת יוסף.
הרב התגורר בגאולה ובשנותיו האחרונות עבר לגור בשכונת בית ישראל.
מתלמידיו הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב יהודה מועלם, חכם בן ציון אבא שאול, הרב יוסף עדס זצ"ל, ייבדל לחיים מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א ועוד אלפי תלמידים (ע"כ ויקיפדיה)
בצעירותו שלחו אותו לתלמוד תורה מקומי. בא לבית וסיפר לאימו שהרב אכל ללא נטילת ידיים. האם הצדיקה הזדעקה, ומיד הוציאה אותו מהת"ת, וחיפשה לו מלמד פרטי. ואף שהיתה חיה בדוחק גדול, היתה מוכנה להשקיע בכך. ואכן הילד גדל ליראת שמים. ולאחר מכן הועבר לת"ת בני ציון.
הרב מסר נפש כל ימיו על חינוך ילדי ישראל ואף עודד והקים יחד עם מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א את רשת החינוך התורני. ומספרים שפעם כאשר הגיע אליו ראש ישיבה שרוצה לסלק תלמיד, אמר לו- התענית על הבחור? איך אתה יכול להוציא בחור מבלי להתענות עליו.,הלוא זה ממש פיקוח נפש, שלו ושל כל הצאצאים אחריו. פעם הגיע אליו אברך שהתמנה להיות רב שכונה, לקבלת ברכה. אמר לו- אמור לי- בשכונה שקיבלת ישנם ילדים שאינם בתלמוד תורה? אם כן עכשיו עליך לדאוג להכניס את כולם לת"ת. וכי שררה קיבלת? עבדות קיבלת!!!
היה איש אמת- פעם ביקש תלמיד אישור שלומד בישיבה. הביאו לפניו "בלאנק" של פורת יוסף העתיקה, וכעת היה בפורת יוסף גאולה. אמר- אינני מוכן לחתום על מסמך זה, הרי זה שקר, כיון שאני כעת בגאולה ולא בעיר העתיקה. כאשר ניסע ונהיה שם, אחתום לך על האישור!!!
למד במשך שנים רבות חברותא בקבלה יחד עם הרב ששון מזרחי המקובל, והצדיק הנסתר. כאשר היה מגיע תלמיד, היו מכסים את ספר הקבלה, ומראים כלפי חוץ גמרא.
כאשר התחתן אשתו ביקשה שיקנה מקרר. אמר לה- ספר תורה אין (ועתה כיתבו לכם את השירה, זה חיוב על כל יהודי לכתוב ספר תורה) ואת רוצה שאקנה מקרר?!! חסך הרב במשך שנים, הכניס ס"ת לביהכ"נ ולאחר מכן קנה לבית מקרר.
לרב לא טלפון בבית שנים רבות. בני משפחתו הפצירו שיזמין טלפון. אמר להם, למה אני צריך טלפון? ענו שזה טוב. לאחר שנענה, יום אחד כשכם להתפלל בנץ, נתקעה ידית הדלת ולא הצליח לצאת לתפילה בזמנה. התקשר לחתנו הרב יעקב שיכנאזי שגר בשכנות, וביקש שיבוא לסייע בידו לפתוח את הדלת. הלה הגיע ופתח. לאחר התפילה אמר החתן- רבינו, כבודו רואה שזה טוב טלפון, אחרת איך היית מתקשר? ענה הרב- אם לא היה טלפון, הדלת לא היתה נתקעת!!!
סיפר הרב יעקב שיכנאזי, שלאחר חתונתו, מסר שיעור בשבת. התייעץ עם הרב מה ללמד, אמר הרב, הלכות נידה. כאשר סיימו את כל השולחן ערוך לאחר שנה ויותר, שוב התייעץ עם הרב, ומה עכשיו? ענה הרב, הלכות נידה. והדבר חזר על עצמו פעמים רבות. וכך נעשה הרב שיכנאזי בקי גדול ומומחה להלכות אלו, עד שמינוהו למו"ץ בבד"ץ הספרדי שבגאולה. אמר לימים הרב שיכנאזי- תראו מה גדלה חכמתו של הרב (שבזכות עצה זו הגיע למה שהגיע).
פעם הגיע בחור להתקבל לישיבה, והרב ראה שאינו מתאים, עם כל זאת, הזמין את הבחור לאכול בביתו ארוחת צהריים, כיון שהשעה התאחרה, עד שנבחן בישיבה.
כל ימיו היה ישן מוקדם, וקם לפני עלות השחר, לחבר את היום והלילה בלימוד תורה. אף שהיו מזמינים אותו לחתונה, היה מגיע והולך מוקדם לפני 21:00. אמר- אני את שלי עשיתי, זה שעושים את החופה מאוחר זה עניין שלהם, הקימה מוקדם יותר חשובה.
בסוף ימיו היה מתפלל בבית כנסת קובאיוף הסמוך לביתו. בבית ישראל. היה מוסר שיעור במשנה ברורה בין מנחה לערבית. והיה מקפיד להגיע לתפילה בנץ בדיוק 37 דקות לפני נץ החמה, (שזה זמן מדויק להתפלל בנחת), ולהגיע לעמידה בדיוק בנץ. פעם אחת השמש "משאלה" ע"ה, התחיל עקידה וקורבנות 40 דקות לפני הנץ, כשהגיע הרב וראה שהתחילו כבר, גער בשמש "למה מתחילים לפני הזמן, יגידו יהודה צדקה, מאחר לתפילה"!!!
הרב היה קורא לאחר התפילה חק לישראל (זכור לי שהיה קורא ללא תוספת לחק שתיקן הרב חיד"א, כיון שהיה ממהר להגיע לישיבה בזמן, זכור כך כיון שהיה קורא בקול).
בראש השנה היה קורא לציבור את המוסר המודפס בסידורים של מנצור, את מוסר הרש"ש. העמידה היתה בנץ החמה. ומסתיימת התפילה כולה לא יאוחר מ-9:40 (שעון חרף).בחצות היום היו מגיעים שוב לבית הכנסת, והיו קוראים את כל התהלים (בכל יום תהלים אחד), ולאחר מכן אדרא זוטא ורבא כפי מה שמספיקים. פעם אחת שנה לפני פטירתו, הניח הרב את ראשו על השולחן לעשר דקות מנוחה בשעה 14:30. אמר על כך בנו חכם משה צדקה- אבא היה עייף מאוד היום. (כוונותו- שאם בראש השנה, אף שהיה לאחר חצות, הרב נח כמה דקות, זה מראה שהיה עייף מאוד).
בכל שבת לאחר תפילת שחרית, היה מוציא ס"ת שהכניס לביהכ"נ והיה קורא שניים מקרא, ומהחומש שניים תרגום.
פעם אחת הייעץ עימו אברך, על מקום עבודתו של אשתו, שאולי יש שם חשש ייחוד. אף שהשאלה היתה פשוטה בהלכה, הרב ברב עוונותו אמר- אתייעץ עם חכם בן ציון.
פעם הגיע חייל וביקש מהרב ברכה שיהיה בחגים בבית ולא בשמירה בצבא. אמר הרב- התפלל אתה, אך היה זה בכדי לעודדו להתפלל. ואכן הרב התפלל על הבחור. וכאשר אכן השתחרר באופן פלאי מהתורנות בשמירה בחג, כשראה אותו הרב שמח, ואמר- נו, השתחררת בסוף... כמי שיש לו חלק בתפילות לענין.
היתה לרב יראת שמים טהורה, והדבר היה ניכר בדרושתיו, ודברים היוצאים מן הלב היו נכנסים ללב.
חבל על דאבדין.
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן.
אברהם מלמד
הספד של מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א על רבי יהודה צדקא זצ"ל
כבר בצעירותו התמיד ועמל בלימוד התורה. החזון איש התעמק כל ימיו בלימוד ההלכה, להוציא את האמת לאורה, על ידי עיון נמרץ בדברי רבותינו הראשונים כמלאכים. אחיו רבי מאיר קרליץ העיד שבבר מצוה שלו קיבל על עצמו החזון איש ללמוד תורה בכל כוחו. בצעירותו נחלק עם חבריו בדרך הלימוד. בעוד שהם היו לומדים בדרך פלפול, בחר לו החזון איש ללמוד הלכה בדרך עיון. לכן הרבה ללמוד בספר בית יוסף. ולימים אמר שעל ידי לימוד הרבה בית יוסף למד דרך כיצד לפסוק הלכה, לאחר שיש ריבוי דיעות בראשונים, ועם כל זאת פסק הב"י כאחת השיטות. הרי שלמד ממנו את דרך ההכרעה בדברי הפוסקים. לימים הגיע אליו אחד מחבריו לשאול אם ההדס שלו כשר לפי ההלכה. ואז אמר החזון איש שאילו אותו למדן היה לומד הלכה כפי שעשה הוא בצעירותו, הרי שלא היה צריך כעת להגיע לבית הרב לשאול דבר זה. סיפר החזון איש שכאשר היה לומד בצותא עם אביו ואחיו והיו מגיעים למבוי סתום בביאור הסוגיא, היו נותנים מעות לצדקה ופורשים כל אחד לצידו, ועורכים תפילה. ולאחר מכן חוזרים ללימוד, ומוצאים בדרך פלא, ביאור חדש ונכון לסוגיה. הרב לא רצה להתבלט ולהתפרסם, ולכן כאשר רצה לפרסם את כתביו הלך לבית דפוס וביקש להדפיס ספרים שנתן לו בעבר "זקן" אחד, וביקש שיקראו לספר "חזון איש". הלומדים קיבלו בהערצה את הספרים, אך לא ידעו מי הוא אותו חזון איש. כאשר נשנה הדבר פעמיים ושלש, הבינו שחזון איש הוא ראשי תיבות "אברהם ישעיה". מכאן ואילך התפרסם שמו של הרב למאוד. החזון איש למד מתוך יסורים גדולים, והתבטא פעם שרב ימיו היה בבחינת חולה שיש בו סכנה, כיון שמצב בריאותו היה רופף. ועוד בצעירותו, היה לו כאב בעיניים, וכאשר הגיע לרופא אסר עליו ללמוד תקופת מה, ואימו השתדלה להשפיע עליו לקיים את דברי הרופא, ולרב היה צער גדול מענין זה שצריך להפסיק מלימודו בגלל הבעיה בעיניים. מספרים שפעם ראוהו לומד תוך כדי שרגליו היו מורמות, הסביר הרב שכיון שרגליו כאבו, ובתנוחה זו יש פחות כאב, לכן בכדי להמעיט מכאביו ובכדי שדעתו תהיה פנויה ללימוד, לכן לומד בצורה זו.
לימים כאשר עלה לארץ בחר לגור בבני ברק, כיון שאם היה גר בירושלים היה עליו לפסוק כמנהגי ירושלים, ולכן בחר לו מקום חדש שעדיין אין בו מנהגים. לימים נעשה גדול הדור, וכל דבר קטון וגדול על נעשה על פיו. בחורים רבים היו מגיעים אליו להתייעצות, והיה מורה להם דרך בעבודת ה' ובדרך הלימוד. ידוע שהיה אומר שבענין המוסר כבר אמרה המשנה באבות "לב טוב כנגד כולם" ולכן אין צורך ללמוד מוסר בדרך של חלוקת המידות לפרטים קטנים, ענוה נדבנות חריצות ועוד, אלא שבלב טוב, יש הכל, וכן צריך לעבוד על לב טוב. ובזה יצא כנגד שיטת רבי ישראל סלנט שחילק את עבודת המידות לפרטים פרטים. החזון איש קבע מסמרות בעולם התורה, לדרך של עיון עד לפסיקת השמעתא אליבא דהילכתא.
זכות החזון איש, רבי אברהם ישעיה, יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הרב אלעזר מנחם מן שך נולד בשנת תרנ"ח והלך לבית עולמו בט"ז חשון בשנת תשס"ב בהיותו בגיל 103 (1898-2001).
הרב שך עמל בתורה ללא לאות במשך שנים רבות. וכבר בגיל 11 החל ללמוד בעיר פוניב'ץ. בגיל 15 עבר לישיבת סלובודקה. בזמן מלחמת העולם הראשונה חזר לביתו, בגיל 17 עבר לישיבת סלוצק. שם למד מתוך דחקות נוראה. היתה לו שם חולצה אחת, ולא הסתפר במשך שנה וחצי!!! בגיל 23 מונה לר"מ בישיבת סלוצק, ובגיל 25 התארס עם בת אחותו של הרב איסר זלמן מלצר. בגיל 36 מונה לראש ישיבת נובהרדוק. בגיל 43 עלה לארץ ישראל, ושנה לאחר מכן מונה לראש ישיבת נובהרדוק בירושלים, בהמלצת החזון איש. בשנת תשי"ב בהיותו בגיל 54 מונה לראש ישיבת פוניבץ', בה כיהן כראש ישיבה במשך 50 שנה.
הרב שך זצ"ל -הרב אירה דרעי
הרב שך התייחס לכל פונה ושואל באופן אישי. לשם דוגמא, מספרים שפעם הגיע אליו אברך צעיר שהסתפק אם לקנות דירה במקום מסויים בבני ברק. יום אחד ראו את הרב הולך בדחיפות לאיזה מקום. וכשחזר שאלו לאן הלך, והסביר שבכדי שיוכל לייעץ לאברך באמיתות עליו לבדוק לפני כן את המקום היטב, ולאחר מכן לענות.
בחור שהיו לו ספקות באמונה הגיע לרב שך, לקח הרב שך תפוח, ואמר לו הנה הבט, מפה רואים את בורא עולם!!!. כאשר היה הרב שך מכין שיעור הכללי בישיבה, היה מכינו מספר שעות, והיה הולך הלוך ושוב בישיבה, ומחשבן את הסוגיא, כאילו זה פעם ראשונה אומר שיעור זה!!! הרב דירבן יחד עם הסטייפלר זצ"ל שיקימו מערכת עיתון ייחודית לציבור הליטאי, ולכן הוקם עיתון יתד נאמן. הרב שך הבין את החשיבות של הקמת מפלגה לציבור הספרדי, ולכן עודד את הקמת ש"ס. ידוע הנאום של הרב שך שנקרא לימים "נאום השפנים" בו הרב דיבר אל אניש הקיבוץ איך שעזבו את מורשת ישראל, ומספרים שהיה יהודי קיבוצניק ששמע את הדברים היוצאים מהלב, ויחד עם שני בניו חזר למסורת ישראל סבא.
הרב שך היה ידוע כאיש השקפה הרואה דברים למרחוק, ולכן היה במשך עשרות שנים כמנהיג של הציבור הליטאי בארץ הקודש. פעל רבות חיזוק היהדות והתורה בארץ ישראל ובעולם כולו. ולא הסכים לשנות כהוא זה, מהנהגת הישיבה, מכפי מה שהיה נהוג בישיבות הליטאיות בחו"ל.
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הורדת שיר "משנה אחת" שיצא לרגל יום היורצאייט של הרב שך.
רבי שלמה קרליבך נולד בשנת תרפ"ה והלך לבית עולמו ט"ז חשון בשנת תשנ"ה בהיותו בן 69 (1925-1994).
הרב קרליבך היה זמר נגן ומלחין יהודי חסידי אמרקאי, מורה רוחני ומספר סיפורים. הרב קרליבך הידוע בכינויו "הרבי המרקד", הוא מבשר ומייסד ז'אנר מוזיקלי הקרוי על שמו, ונחשב לאחד מגדולי הזמרים החסידיים של המאה ה-20.
הרב קרליבך למד בישיבת ליקוויד ונחשב לעילוי כבר בגיל 14. הרבי אהרן קוטלר צפה לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם. בעת לימודיו הוסמך לרבנות והתפרנס מחזנות בימים נוראים.
בשנות העשרים לחייו התודע לחסידות חב"ד לריי"ץ וכן לרבי מליובאויטש, ואף נשלח על ידם לשליחות בהיותו בגיל 25. לאחר מכן ניתק קשר עם חב"ד והושפע מתורתו של רבי נחמן מברסלב והרבי מאיז'ביצה. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי ארצות הברית להופעות ועשיית נפשות.
אלמנתו, נעילה קרליבך הביאה (באלבום הנשמה לך) את דבריו המסבירים את ההשראה לשיריו ולפעולות והדברים מדברים בעד עצמם:
שלמה קרליבך
כשהתמניתי לרב, הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת, ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית, ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שירי, הם נותנים כח כמו גלולת ויטמין יהודית.
בגיל 38 עשה בפעם הראשונה הופעה מוקלטת. וכך החל בסבב הופעות יחד עם הגיטרה לקרב את ההמונים.
בגיל 48 נישא לנעילה מטורונטו ונולדו להם שתי בנות נשמה ונדרה. נשמה ממשיכה את המסורת המוזיקלית של אביה.
עוד כשהיה בגיל 43 הקימו חסידיו את היישוב "מבוא שערים" שעל יד לטרון, הרב בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו יחד עם ביתו בארה"ב.
קרליבך נפטר בגיל 69 בט"ז בחשון תשנ"ה (1994), מהתקף לב, במטוס כשהיה בעיצומה של המראה. השיר האחרון שניגן קרליבך, דקות קודם פטירתו, היה הפסוק "חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו". על פי עדותו של הרב ישראל מאיר לאו, במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו, והשיר האחרון שנוגן במהלך הטמנת גופו הוא השיר ברכי נפשי את ה' בלחנו של הרב שלמה. כיוון שפיזר את כל כספו לצדקה, נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו. הוא נטמן בירושלים, בהר המנוחות.
דבר שמייחד מאוד את סוג עבודת השם שלו היא ממרא של הבעל שם טוב הקדוש שאמר:
דוד המלך התפלל לשם יתברך: "הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור".
ישנם שני סוגי עבודת ה':
1- דרך- דהיינו דרך סלולה שהיא תורה תפילה וחסד.
2- אורח- דהיינו דרך שאינה סלולה שהיא קירוב רחוקים שלא בדרך הרגילה.
לדרך השניה נמשכה נשמתו הקדושה של רבי שלמה קרלביך.(מקורות: מלוקט חלק מויקיפדיה, וחלק מידע אישי).
הרב מרדכי שרעבי זצוק"ל נולד בשנת תרס"ח והלך לבית עולמו בכ' חשון בשנת תשד"מ בהיותו בן 75 (1908- 1983).
הרב נישא ללאה בגיל צעיר, והיו חשוכי בנים, ותלמידיהם היו בניהם. הרבנית נפטרה בשנת תשל"ט.
הרב מרדכי שרעבי זצ"ל התייתם מאביו קודם לידתו, ומאימו בהיותו בגיל שנתיים. הרב חיים סאניוני קיבל עליו לגדלו. כבר בגיל צעיר היה עליי בלימוד ובגיל 13 דרש דרשה נפלאה בבר מצוה, ומינו אותו למלמד לילדים בתלמוד תורה. הרב למד ש"ס ופוסקים ונבחן וקיבל הסמכה בגיל צעיר. בהיותו בן 24 עלה לארץ ישראל. בתחילה הגיע למעברות, וכאשר ביקשו ממנו הציונים האחראים על המעברות לצאת לעבודה בבקר, ובפרט לאחר שחילקו כל בוקר כמה פרוטות, אמר הרב לרבנית, לזרוק את הכסף, והסביר לאחראי שהוא עושה תיקונים. כאשר נשאל אילו תיקונים עושה, נענה שעושה תיקונים בשמים. האחראי ביקשו לעזוב את המעברה (מעשה זה שמעתי מהרב בניהו שמואלי שלי'). הרב והרבנית עזבו באותו יום, ונסעו לירושלים. הגיעו לקראת ערב לבית הכנסת "נהר שלום" והתפללו. בסיום התפילה ביקש השמש לעזוב את בית הכנסת כיון שרוצים לסוגרו. הרב ביקש שיסגור עליו ועל אשתו את בית הכנסת עד למחרת, בהסבירו שהגיעו היום ואין להם היכן לגור. השמש עשה כמבוקשם, אך מיד לאחר מכן התחרט, והציע לרב לישון בחדר צדדי שיש בבית הכנסת, בתמורה לכך שילמד את הילדים תהלים. הרב הסכים, ועד סוף ימיו היה בבית כנסת זה, והתגורר בסמוך לו, ואף נהיה רב בית הכנסת וקרא לו "נהר שלום" על שם הרש"ש הקדוש רבי שלום שרעבי זיע"א.
הרב למד בהתמדה עצומה. כל ימיו היה קם בחצות הליל ולומד עד הבוקר, מתפלל בנץ החמה, ולאחר מכן מוסר שיעור בבית יוסף ושולחן ערוך. לאחר מכן פונה לאכול פת שחרית.
הרב היה קדוש עליון, ותפלותיו היו נענות והיה בעל מופתים. לכן רבים שיחרו לפתחו, והיו תורמים כספים על מנת שהרב יעשה להם תיקון. את הכפסים הרב היה מחלק עוד באותו יום, ללומדי התורה וכן למשפחות נזקקות.
מעשה ובנו בנין מול בית הכנסת שלידו גם היה ביתו, והבנין הסתיר את השמש, והיתה לרב עוגמת נפש גדולה מכך. בנין זה נעשה מקולל, ובמשך שנים רבות, הקבלן לא הצליח ליישב את הבנין והיה עומד שמם. היתה תקופה שביקשו לגייס את הרב מרדכי שרעבי זצ"ל לשורות צה"ל, הגיע לרב צו גיוס, והרב לא התייחס אליו. פעם אחת הגיע חייל מהצבא לבדוק את העניין, הרב דחה אותו לאחר זמן. כאשר הלך, פנה הרב לרבנית בשאלה, האם לא אכפת לה שיהיה לו זקן לבן? הרבנית הסכימה, והפלא ופלא, עשה מה שעשה, ולמחרת קם עם זקן לבן. כאשר הגיעו לשאול מטעם הצבא בדבר הגיוס, ראו שהרב כולו לבן... ופטרוהו מחיוב הגיוס (כך שמעתי מהרב בניהו שמואלי שליט"א).
תלמידים רבים היו לרב מרדכי שרעבי בקבלה ביניהם מורינו הרב עובדיה יוסף, שהיה בא ללמוד יחד עם האדמו"ר מבלז. וכן הרב מרדכי אליהו, וכן הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל וכן הרב בנייהו שמואלי וכן הרב מרדכי עטיה שלי' ראש ישיבת עטרת מרדכי ועוד רבנים רבים. זכות הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן. אברהם מלמד
הרב שלום לופס זצ"ל נולד בשנת תרס"ה בחאלב שבסוריה והלך לבית עולמו בכ"ו חשון שנת תשנ"ה. (1904-1994).
בגיל 4 עלה עם משפחתו לארץ. למד בפורת יוסף, ובגיל 27 הוסמך להוראה. בגיל 32 הקים את אגודת מקבציאל יחד עם רבי יהודה צדקה זצ"ל. בגיל 34 התמנה לסיפרא דדייני בבית דין הספרדי בירושלים. בגיל 46 התבקש על ידי הרב הראשי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל לשמש כרב ראשי של העיר עכו, ושימש בתפקיד במשך 45 שנה. ביתו אסתר נישאה לרב בקשי דורון שליט"א. (ע"כ ויקיפדיה).
הרב שלום לופס זצ"ל היה צדיקא חסידא קדישא. כל ימיו התפלל שחרית עם נץ החמה, וכן עודד רנבם להתפלל בנץ החמה. היה קנאי ותקיף גדול בעבודת ה' ולא התפשר כלל.
איש אמת שלא חת מפני כל.
כאשר הגיע לעיר עכו בחר לגור בין אנשים שאינם דתיים. ואט אט קרב את כל הסובבים אותו. היה איש בעל אמונה חזקה, ומספרים שפעם אחת כאבו לו השיניים, הרב פתח את ההיכל, הכניס את ראשו, אומר "כואב לי השיניים, הנה כאן" והצביע על מקום הכאב, סגר את ההיכל והכאב עבר...
תמיד היה מתפלל עם נץ החמה, פעם הגיע לביקור לפורת יוסף וניסה לשכנע את רבי יהודה צדקה שינהיגו גם בישיבה להתפלל בנץ. פעם הגיע לברית בבית שמש, ביקשו שידרוש בענייני הברית. הרב דרש בחשיבות של תפילה בנץ החמה, ודבריו עשו פירות והחל מנין מאז בנץ.
היה מוכיח את העם בשער בת רבים ולא היה חת מפני כל, פעם אחת ביקש תלמיד לצרף חבר לתפילה יחד עם הרב בנץ. לאחר התפילה ניגשו לרב לקבל ברכה, רק ראה רבי שלום את האורח, ללא אומר וללא דברים, החטיף לו סטירת לחי מצלצלת, והחל זועק עליו: מחלל שבת?!!
אותו יהודי מאז כבר לא חילל שבת... וסיפר שבעקבות מעשה זה חזר בתשובה שלמה לאבינו שבשמים.
לאחר שנים של פעילות בעיר, רבים שינו את אואח חייהם, כל מי מהתלמידים הרבים שרצה לעזוב את העיר היה צריך לבקש רשות מהרב. לרב היתה קופת צדקה מיוחדת לחתנים, והיה נותן חלק ניכר ממשכורתו כרב עיר לצדקה. רבים השיב מעוון.
