הרב חיים מצגר זצ"ל הרב של נוה ירושלים, הלך לבית עולמו בז' ניסן תשע"ב בהיותו בן 79 שנה. הרב למד במקור בישיבת חברון. לאחר מכן היה ר"מ בישיבה לבחורים. ולאחר מכן החל את פעילותו לקירוב בנות ישראל. לפני 33 שנה החל במלאכה בביתו שבירושלים. כל בת שהיתה מתחתנת, הרב היה מדריך את החתן, בהדרכת חתנים. היה מקדיש מעיתותיו לקרב את בנות ישראל, יוםם ולילה. מתוך אורך רוח מיוחד במינו. זכור לי שפעם אחת בהדרכת חתנים, היה חתן אחד שישב קרוב ליד הרב, והיה כל רגע מפריע במהלך השיעור בו השתתפו כעשרה חתנים. כל פעם שוב ושוב הפריע החתן. לאחר כמה דקות, גער הרב בעדינות בחתן. שניה לאחר מכן, הרב ממש הזדעזע, וצער גדול מאוד נשפך על פניו, על כך, שיצא מגידרו, והעיר לחתן.הרי שהאורך רוח שהיתה לרב, היא פרי עמל של שנים, עבדות המידות. וכך זכה, לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ובאורך רוח. הרב היה מגיע לאירועים של בנות נוה. חתונה, ברית בר מצוה, ואף הלויה. למעשה הרב מצגר זצ"ל היה אבא רוחני של אלפי בנות וחתנים.
פעם אחת באמצע החתונה, אם הכלה התעלפה. בעוד כולם דואגים לאמא, פנה הרב לכלה בשקט האופייני לו, ולחש/אמר, הכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר. כשחיוך אופייני ורגוע נסוך על פניו.
פעם אחת היתה בת נוה, שהזיווג לא עלה יפה, והחליטו להתגרש. הרב ביקש שהחתן יגיע בנפרד אליו לביתו. החתן בגיל 50 לחייו עם 8 ילדים, הגיע. הרב מצגר הזמין לפגישה את הרב גנס, וכך במשך כשעתיים ניסו לשכנע את הבעל שלא יתגרש כעת, לפני שמחתן את בנותיו שהגיעו לפירקן. שני הרבנים פשוט התחננו, כאילו מתחננים על נפשם, על מנת שהבעל ישנה את החלטתו. ראיתי בחוש איך אכפת לרב ממש בכל רמ"ח אבריו, על בני הזוג הנ"ל כאילו האשה היתה ביתו ממש. סיפור קטן זה הרי הוא דוגמא קטנה לאלפי סיפורים, ללא שום גוזמא, של מסירות, לכל בת "נוה ירושלים".
