28 בינו׳ 2016

רבי ישראל מסלנט כה' בשבט קורות חיים

רבי ישראל ליפקין מסלנט  נולד בשנת תק"ע והלך לבית עולמו בשנת תרמ"ג בהיותו ב 73 שנים (1810-1883) ממייסדי תנועת המוסר שקמה בליטא.
רבי ישראל מסלנט נולד בעיירה זאגר שבקרבת שאולאי, בצפון ליטא, ללאה ולרבי זאב וולף ליפקין. אביו כיהן כרב בעיירות זגר, גולדינגן וטלז והוא מחבר הגהות "בן-אריה" על התלמוד וארבעה טורים שנדפסו בהוצאת וילנא. מגיל צעיר היה נחשב לעילוי בזכות שכלו החריף, ותפיסתו המהירה. כשהיה בן 12 נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי ברוידא. בגיל 14 נישא לבתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט.
לאחר נישואיו המשיך ללמוד בישיבה בסלנט, ושם פגש את רבי יוסף זונדל מסלנט תלמידו של רבי חיים מוולוז'ין, פגישה שהשאירה עליו רושם עז. מאז ראוהו כרבו המובהק והחל נוהג בדרכיו. רבי זונדל לימד אותו שמוסר הוא דבר שדורש לימוד מיוחד.
מעשה שהיה כך היה- רבי יוסף זונדל היה נחבא אל הכלים, והיה נראה בחברת עניי העיר. אך עינו הפקוחה של רבי ישראל ראתה ברבי יוסף זונדל שאינו כאחד העם. לימים עכב אחריו עד למעבה היער בכדי לתהות על קנקנו. שם גילה לו שאינו אלא אדם פשוט שמנסה לקיים את דברי ספר מסילת ישרים לרמח"ל. הרב הסביר שתכלית התורה והמצוות היא לעבוד על המידות. וספר זה הוא כלי נפלא בקיום תכלית זו. מכאן ואילך קיבל על עצמו רבי ישראל להפיץ את חשיבות לימוד המוסר.
שנות שהותו בוילנה
הוא החל לפעול להחדרת לימוד המוסר, תוך שהוא מנצל את ההכרה בגדולתו בתורה. הוא פעל להקמת "בתי מוסר" אשר יפעלו בקרב הציבור הרחב. בין השנים 1840-1848 שימש כראש ישיבה בוילנה. רבי ישראל היה נואם מוכשר, ודרשותיו הפתוחות לקהל הרחב משכו אלפים. דרשותיו הנלהבות על מוסר ומצוות שבין אדם לחברו עשו רושם גדול על שומעיו, ודמותו הפכה אחת הפופולריות ביותר בעיר. מרבית דרשותיו עסקו בחובותיו המוסריות של היהודי והתבססו על ספרות המוסר של היהדות - ספרים כמו "חובת הלבבות" של רבינו בחיי ו-"מסילת ישרים" של רבי משה חיים לוצטו. גישה זו הייתה חידוש משמעותי מכיוון ששיטת לימוד התורה, בפרט לצעירים, כללה באותה תקופה לימוד סוגיות בתלמוד הבבלי בלבד, תוך דילוג על דברי אגדה ודיון בהשקפת עולם.
בתקופה זו ההשכלה בליטא החלה להתבסס, ודבריו נאמרו ונכתבו על רקע זה, ובהתייחס לדברי המשכילים בליטא‏.
אישיותו החזקה ושיטתו המהפכנית והמנומקת, משכו אל ישיבתו תלמידים רבים. במרוצת הזמן, נוסדו ישיבות נוספות בהנהגתו ברחבי רוסיה, ליטא ופולין.
בקובנה ובמערב אירופה
ב-1849 עבר רבי ישראל לקובנה. ב-1857 עבר לקניגסברג שבפרוסיה. משם הוא הפיץ כתב עת בענייני האתיקה היהודית. ב-1879 ייסד הרב כולל בעיר קובנה, שבליטא. ב-1880 עבר הרב לפריז והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף במערב אירופה. רבי ישראל פעל בגרמניה ובצרפת לתרגום התלמוד לאחת משפות אירופה. מטרתו הייתה להביא לידיעת העולם את אוצרות התלמוד. לצורך המשימה הוא נפגש עם אנשי רוח ואקדמיה אך הדבר לא צלח בידו, מאחר שלא מצא את האנשים הראויים והכסף הדרוש למימון המשימה. שנתיים מאוחר יותר, חזר רבי ישראל סלנטר לעיר קניגסברג, שם נפטר בכ"ה בשבט תרמ"ג.
כל עוד הנר דולק
ציטוט מפורסם מרבי ישראל סלנטר נאמר לגבי התרגשותו ערב אחד, בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, וראה אור דולק בבית. בהביטו, ראה יהודי בעל מלאכה העובד אל תוך הליל (לסיפור זה גרסה עם נגר או סנדלר). כששאל אותו, מדוע הוא עובד כל כך מאוחר ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". רבי ישראל מיהר לספר לתלמידיו את שחווה. "מבינים אתם!" אמר, "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן". משפט זה הפך להיות המוטו שלו.
אור ישראל
מכתביו לעידוד לימוד המוסר, וכן סיכום דבריו, יצאו כספר בשם "אור ישראל" על ידי תלמידו רבי יצחק בלאזר.
במאמר "שערי אור" בתחילת הספר, הוא מתמודד עם עניין החכמה (כפי הנראה גם תוך התייחסות להשכלה), וכותב שלימוד התורה מחייב יראה, כאשר למעשה מטרת לימוד התורה הוא ה"יראה".
...דוד המלך עליו השלום אמר: "ראשית חכמה - יראת ד' ".
ושלמה בנו אמר בחכמתו: "תחלת חכמה - יראת ד' ". וכן חתם את ספר קהלת: "סוף דבר: הכל נשמע! את האלקים ירא..."
... ובפרק ג' של פרקי אבות למדנו: רבי חנינה בן דוסא אומר:
כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת,
וכל שאין יראת-חטאו (כלומר הפחד שלו מהחטא) קודמת לחכמתו - אין חכמתו מתקיימת.
ובמסכת ברכות: רבי יוחנן משום רשב"י: אין לו להקב״ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים.
וביותר אמרו חז"ל (במסכת שבת):
כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים - דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות,
ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו. בהי עייל?! (=איך יכנס?)

עתה: מה היא היראה ומה קנייתה —
אחת היא הרחבת הדברים הידועים לכל:
יראת העונש הנוגע לַגְּוִיָה, ונפש הגבוה למעלה מכל יסודי תבל (כלומר: הדרך לקבל "יראה" הוא להבין את שפלות עצמו ואת גובה הבורא, ובכל זאת אין זה מספיק) -
אכן, לא בידיעתם יִוָּסֵר האדם , כמאמר רבותינו ז"ל (במסכת שבת) יודעין רשעים שדרכם למיתה!
...שמא תאמר שכוחה היא מהן? תלמוד לומר "ואחריתם בפיהם ירצו סלה".
ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי היסוד, להרחיב הרעיון בציור חושיי, לעורר הנפש ברגשת האברים...
כלומר, השכל אינו מספיק כדי להשפיע על האדם לנהוג באופן נכון, ועליו לנקוט שיטות שישפיעו על רגשותיו.
מקורות ויקידפיה
לצורך כך הסביר הרב שיש ללמוד מוסר מתוך שפתיים דולקות ובהתלהבות. ושיש צורך לחזור על דברי המוסר פעמים רבות, כך שהדברים יחדרו לליבו של הלומד.
מעשה שהיה- פעם אחת כשהיה נוסע ברכבת, נסע יחד עימו אברך צעיר. במהלך הנסיעה, התנהג שלא בדרך ארץ הצעיר כלפי הרב. כשהגיעו למקום יעדם, גילה הצעיר להפתעתו, שאותו "זקן" אינו אלא רבי ישראל מסלנט. ביקש הצעיר מחילה מהרב, הרב מחל מיד, ושאל מה מבוקשו של הצעיר בעיר? הסביר הצעיר שלצורך פרנסתו בא להיבחן בהלכות שחיטה. הרב הפנה את הצעיר לחתנו. זה האחרון בחן את האברך, אך ראה שהוא כלי ריק. ציוה רבי ישראל על חתנו שילמד את האברך עד שיעבור את המבחנים. לבסוף שלחו הרב לשלום כשתעודת הסמכה לשחיטה תחת ידו. שאלו חתנו, מדוע כל כך טרח בכדי לעזור לאברך? ענה הרב- שכיון שהאברך נהג עם הרב שלא כשורה לכן חשש הרב שמא עדיין ישנה איזו קפידה עליו, לכן השתדל בכל מאודו לסייע ולעזור לו...

להורדה אור ישראל לרבי ישראל מסלנט
הדליקו נר לכבוד הצדיק
קורות חיים רבי ישראל מסלנט וידאו- הרב אברהם מלמד

24 בינו׳ 2016

רבי מנחם מנדל מקוצק קורות חיים כב' שבט

קובץ:Menachem Mendel from Kock grave.jpg
הציון של רבי מנחם מנדל-שלישית משמאל, שנים מבניו נכדו וחתנו
בית הקברות היהודי בקוצק ויקיפדיה cc
רבי מנחם מנדל מקוֹצק תקמ"ז-תרי"ט (1787-1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.
קורות חייו
רבי מנחם מנדל נולד בגוריי שבפולין. אביו, רבי יהודה לייבוש מורגנשטרן היה מתנגד. סבו של רבי לייבוש היה רבי דוד היילפרין מברוד, תלמידו של הבעש"ט. תחילה הלך ללמוד בבית מדרשו של החוזה מלובלין, אולם לא מצא את סיפוקו עד שהגיע לתלמידו של החוזה, היהודי הקדוש מפשיסחה. לאחר פטירת היהודי הקדוש המשיך ללמוד אצל ממלא-מקומו רבי שמחה בונים מפשיסחה, והפך לגדול תלמידיו.
ב-1827 נפטר רבי שמחה בונים מפשיסחה ורוב חסידיו בחרו ברבי מנחם מנדל למנהיגם. תחילה התיישבו רבי מנחם מנדל וחסידיו בעיירה טומשוב, אולם בהמשך, בעקבות חילוקי דעות ומנהגים עם תושבי העיירה, עברו לקוצק.
ב-1830 תמך במרד הפולני יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר.
בסוכות ת"ר (1839) פרש ממנו תלמידו רבי מרדכי יוסף ליינר (בעל "מי השילוח") והחל בהנהגת עדה עצמאית. בעקבות אירוע זה התחילה תקופה חדשה בחייו של רבי מנחם מנדל; הוא הפסיק כמעט לחלוטין את הקשר עם חסידיו, והסתגר בחדרו במשך 20 שנה עד לפטירתו. רק מקורבים מעטים הורשו להיכנס אל חדרו. הרבי עצמו כמעט ולא יצא מחדרו. למרות זאת, המשיכו חסידים רבים להגיע לקוצק.
רבי מנחם מנדל נפטר בכ"ב בשבט תרי"ט (1859) ונטמן בעיירה קוצק. לפני מותו אמר: "כל מי שינוח את ראשו בתורה, הנני ערב בעדו שיהיה ממנו בזה ובבא".‏ בלווייתו הספידו אותו תלמידו וחברו הקרוב רבי יצחק מאיר אלתר בפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ישעיהו נ"ז, א). אחר פטירתו קיבלו רוב החסידים ובהם בניו וחתנו את הנהגתו של רבי יצחק מאיר, ורק מיעוטם נשארו בקוצק אצל בנו רבי דוד.
תורתו
הרבי מקוצק לא השאיר אחריו כתבים כלשהם, מלבד מכתב אחד קצר לרבי יצחק מאיר אלתר משנת תקפ"ח (1828).‏ על פי המקובל, לפני מותו ציווה לשרוף את כל כתביו. נכדו, רבי ישראל מפילוב, הסביר שאביו וסבו לא השאירו אחריהם חידושים כיון שאת כל כוחם שיקעו בהעמדת תלמידים. 
בספר "שם משמואל", שחיבר האדמו"ר השני לשושלת סוכוטשוב רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של הרבי מקוצק, משוקעים רבות מאמרותיו של הרבי, והוא מהווה מקור מהימן. אמרות נוספות מובאות בספר "שפת אמת" ובספרי חסידות נוספים שיצאו לאור אחר פטירת הרבי מקוצק. הספר הראשון שיצא וכולל אמרות רבות הוא "אוהל תורה", שנדפס בלובלין בשנת 1909. ספר נוסף שכולל את רוב האמרות הוא הספר "אמת ואמונה", שיצא לאור לראשונה בשנת 1940 על ידי רבי ישראל ארטן וזכה להסכמת האדמו"ר מגור.
הגותו
החיים בקוצק התנהלו בשיתופיות כבמעין קומונה ובעוני רב מתוך עיקרון.
תפיסתו של ר' מנחם מנדל הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית; הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו "רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות", ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, אף מתוך התנגשות עם החברה הסובבת. אימרה נוספת המשקפת גישה זו; "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות צעירים שיחבשו עלה כרוב לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות, ונצעקה יחדיו, ה' הוא האלוקים".
גישתו הייתה חריגה בקרב החסידים. בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים, הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו במטרה להגיע לחקר האמת וכן על מסירות מוחלטת של תלמיד לרבו ועל ציות מוחלט לדברי הרב, בבחינת "כזה ראה וקדש".
הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו, ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב וחריף. הוא קבע רף גבוה של תלמיד חכם בתורה כדי ללמוד בקוצק; כך, למשל, מי שלא העלה סברא במשך שלושה ימים הוצא מבית המדרש. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו, עוד לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו לאחר מכן, ולעג באופן ישיר לציפיותיהם שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עושה נסים וכו'). אימרתו הידועה בנושא, "אותות ומופתים באדמת בני חם" (כלומר לא בבית מדרשינו). וכן כשבאו לספר לו על אדמו"ר מפורסם שמרעיש במופתיו אמר נראה אותו הופך יהודי פחות טוב ליותר טוב. כצפוי, גישתו עוררה כעס הן בקרב המתנגדים והן בקרב החסידות הממוסדת יותר (וגם התעניינות שנגמרה באכזבה מטעם קבוצות משכילים, שציפו, לנוכח ההתנגדות אליו, לאפיקורס חדש). בתקופת השיא כללה חסידות קוצק כמה אלפי חסידים.
מקורות: ויקיפדיה
להורדה:

20 בינו׳ 2016

רבי חיים פלאג'י זיע"א יז' שבט קורות חיים


 חנות המפיצים- רבי חיים פלאגי' 
רבי חיים פלאג'י זיע"א י"ז בטבת תקמ"ח  - י"ז בשבט תרכ"ח (1788-1869) מגדולי האחרונים. רב, פוסק ומקובל.
הדליקו נר לכבוד הצדיק רבי חיים פלאג'י יז' שבט
תולדות חייו
רבי חיים פלאג'י (פלאג'י) נולד באיזמיר בשנת ה'תקמ"ח (1788) לאביו רבי יעקב פלאג'י ולאימו מרת קאלי קאדין. סבו מצד אמו היה רבי יוסף רפאל בן חיים חזן מחבר ספר "חקרי לב" אשר בערוב ימיו עלה לארץ ישראל ושימש בה כראשון לציון.
בשנת ה'תקס"ז (1807) בהיותו בן 19 התחתן רבי חיים ובשנת ה'תקע"ג (1813) קיבל את הסמכתו ל "החכם השלם" על ידי סבו רבי רפאל יוסף.
כל ימי חיי אביו, רבי יעקב, לא נאות רבי חיים לקבל עליו תפקיד ציבורי ורק בשנת ה'תקפ"ח (1828) קבל אליו להיות דיין בבית דין וראש ישיבת "בית יעקב רבי" באיזמיר.
בשנת ה'תקצ"ז (1837), נתמנה רבי חיים לאב בית דין הגדול באיזמיר שמנה 45 רבנים ובשנת ה'תרט"ו (1857) התמנה למשרה הרמה היותר באיזמיר "חכם באשי" (רב ראשי) ולאחר כשנה אף אושר מינויו על ידי הסולטאן עבד אלמגי'ד הראשון באישור מלכותי "נישאן" ובכן ניתנו לו סמכויות לשפוט, להוציא לפועל את פסקיו והופקדה בידיו שלטונה של הקהילה היהודית כולה.
רבי חיים היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ופעל רבות כדי להרבות את האחדות בארצו ובקהילתו וכן פעל רבות לשפר ולחזק את קהילתו.
בשנת ה'תרכ"ח (1868) בחג שמחת תורה בשעת קריאת התורה קרא רבי חיים את הפסוק "וימת שם משה " ופרץ בבכי, בשעה זו הבינו אנשי קהילתו כי ימיו קרובים ופרצו אף הם בבכי מר, וכן ביום י"ז שבט יום לאחר שסיים את ספרו "ברכת מועדיך לחיים" נפטר רבי חיים מרעלת דם, בשיבה טובה.

פעולו החברתי
רבי חיים פעל רבות למען עניי עירו ושימש משענת ופה לכל חסרי המגן מבני קהילותו, והיה מוכיח את העשירים בבני קהילתו, בדרשותיו . כמו כן תיקן תקנות והקים מוסדות קהילתיים למען החלשים.
רבי חיים הרבה להוכיח בדבר האיסור לצער ולפגוע באחרים ואף לא בילדים קטנים וידועה תוכחתו אל האדונים המצערים את משרתותיהם ואינם מתחשבים בקשייהם.
רבי חיים לא חת מפני נכבדי ועשירי הקהילה והוכיח אותם פעמים רבות על יחסם לעניי הקהילה ואף מתח ביקורת על עשירי עירו המסרבים לשלם מסים לפי יכולתם אלא ביכרו להעלות בשיעור ניכר את המס על הבשר("הגאבילה"), רבי חיים התרעם כי לא רק שאינם מחזקים ידיהם של לומדי תורה ועניים, ומבטלים את הנוהג של חלוקה לעניים בערבי שבתות, אלא שבהעלאת מחיר הבשר הם מעבירים את תשלום המסים על כתפי העניים ועל כן פסק כי אף מההכנסה של מס הבשר ("הגאבילה") יופרש חלק לעניים ולעמלי תורה, כדבריו "לא בחר בזה ה', ובמקום צדקה ותהי לצעקה, וכי אין לך גזל וחמס גדול מזה".
רבי חיים פעל רבות להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך אף גייס נדבנים ידועים בעולם בהם: הברון רוטשילד וסר משה מונטיפיורי עימם רקם קשרים חמים אותם הפעיל רבי חיים גם כדי להציל את יהודי דמשק מעלילת הדם אשר העלילו עליהם וכן פעל להקמת מוסדות לעזרה סוציאלית ומוסדות ציבוריים נוספיים והיה מעורב אישית בהקמת כל מוסד ותפעולו.
רבי חיים דאג לפרנסת עניי העיר ואף בשעותיו האחרונות לפני מותו ביקש כי לא יטריחו את הציבור להתפלל לרפואתו אלא ישכרו מעניי העיר למטרה זאת.
רבי חיים מפורסם היה במידת הכנסת האורחים שבה כיבד את כל באי ביתו וכן בחידושו שמותר לבעל הבית לשנות מדבורו (לשקר), כדי שאורח לא יצטער.
רבי חיים תיקן תקנות אשר היו לרווחת אנשי העיר כולה ואף למען בריאות הציבור וידועה הוראתו להימנע מעישון סיגריות לא רק בשבת אלא אף בימות החול.

פועלו החינוכי
רבי חיים השקיע את רוב מרצו וסמכותו כדי לשפר את מצב החינוך בקהילתו ובעיקר את מצבם של ילדי העניים וזאת על ידי התקנת תקנות רבות המבטיחות חינוך ראוי:
תקנת "חינוך חובה" - אין אב רשאי להוציא את בנו מהתלמוד תורה לפני שהילד ידע לכל הפחות את סדר התפילות וקריאה, וכן תיקן שבעל מלאכה רשאי להעסיק נער כשוליה רק לאחר שהילד סיים את לימודיו לשביעות רצונם של מפקחים שמונו לכך. וכן הקים לפני מותו "ועד" מיוחד לפיקוח על מוסדות החינוך בעיר ועל ענייני החינוך בכלל.
בנוסף קבע רבי חיים כי המס המוטל על הבשר ("הגאבילה") ישמש למימון חינוך ילדי העניים והקמת מוסדות חינוך נוספים בעיר. בעקבות תקנה זו, הוא הסתכסך עם כמה ממנהיגי הקהילה.
רבי חיים פעל להפצת התורה והקים ישיבות בהם למדו אברכים מובחרים בלי תשלום ואף עול פרנסתם ופרנסת ביתם הייתה על רבי חיים, וכן עסק רבי חיים במתן תשובות למאות השאלות אשר הגיעו אליו ממקומות רבים בעולם, בהם: תוניסיה, גרמניה, סוריה, פולין, מרוקו, ושווייץ, ואף קיבץ את חלקם בספרי שו"ת שהוציא לאור.

קבורתו וקברו
ויקיפדיה רבי חיים פלאג'י- הציון
רבי חיים פלאג'י נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית בה השתתפו לא רק יהודי טורקיה אלא אף גדוד אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. במהלך כל מסע הלוויה סבבו את ארונו בני קהילתו אשר נשאו בידיהם את כל ספריו כשהם מוקפים בנושאי נרות דולקים כגורן עגולה.
מספרים כי כל זמן ההלוויה גשם קל טפטף על ההמון ובשעת סתימת הגולל על הקבר נשבה רוח חזקה אשר כבתה באחת את כל הנרות ובאותה השעה בארץ ישראל בעיר צפת ראו כמה תלמידי חכמים בחלום כי נפטר תלמיד חכם גדול והם מצווים לחלוק לו כבוד אחרון.
כיום על בית העלמין עצמו שומרים דווקא מוסלמים. בבית העלמין עצמו ישנו מקווה, שלטענת השומר המוסלמי, מימיו מגיעים ממעיין טבעי שנובע מתחת לקברו של רבי חיים.
נקודה מעניינת נוספת היא שבעוד כל מצבות הקברים בבית העלמין פונים לכיוון דרום, מצבת קברו של רבי חיים היא היחידה הפונה לכיוון מזרח, מסיבה לא ברורה.
רבי חיים התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16 ואשר עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים.
בסיום כתיבת כל ספר, היה עורך רבי חיים סעודת מצווה והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו לעולם לא מכר.
 עד כאן מקורות ויקיפדיה
כפי האמור לעיל פעם אחת פרצה שרפה בעירו ונשרו רב כ50 ספרים. חלשה דעתו של הרב מאוד ונפל למשכב. בנו רבי אברהם היה הולך מידי יום לבקרו ומדבר עם אביו בדברי תורה. לאחר תקופת מה, הגיש לאביו קובץ של חידושים שאלו מה זה? ענה הבן, אילו הם חידושי התורה שלמדנו יחד בביקורים שלי אצלך. נעור רבי חיים פלאג'י ממטתו. כשהבין שיש אפשרות להחזיר את הכתבים מתוך לימוד מחודש. והחל במלאכה במלא המרץ.
פעם אחת כינס רבי חיים פלאג'י זצ"ל את כל אנשי עירו בשבת בבקר לאחר התפילה לדברי תוכחה ומוסר. כולם הגיעו בהולים. פתח הרב את פיו וסיפור שבלילה ראה בחלומו כיצד הולך מחוץ לעיר ורבני העיר הזקנים שכבר הלכו לעולמם, פוגשים אותו ושמים בכיסיו מיני מתיקה. הרב נבהל ומוציא אותם והם מחזירים. לאחר זמן החל מתחננן הרב למה מנסים להכשיל אותו באיסור הוצאה מחוץ לערוב. והסבירו לו שכיון שיש אנשים מבני עיור נכשלים והוא הרב לא מוכיחם עלכך על כן זה נחשב עוון שלו. כעת פנה לציבור- שמעו נא רבותי, שימו לב על מעשיכם. ולא עוד, פעמים רבות, יש אנשים שלא מקשיבים לרב אלא רק לחבריהם. לכן הוכיחו את חבריכם אם מוציאים אילו דברים מחוץ לעירוב של העיר.
זכות הצדיק תגן עלינו ועל כל עם ישאל אמן. הדליקו נר לכבוד הצדיק.
 קורות חיים רבי חיים פלאג'י וידאו - הרב אברהם מלמד

סמיכה לחיים- אותו חיבר יחד עם רבו רפאל יוסף חזן,
רחמים לחיים- על הרשב"א
ארצות החיים- על מעלת ארץ ישראל,
לב חיים-יצא לאור בשנת ל"ב לחיי רבי חיים,
לב חיים חלק ב
לב חיים חלק ג'
חיים לראש- על הגדה של פסח,
קול החיים- קיבוץ תפילות ותיקונים שיש לומר לאחר גיל 70, חובר על ידו בהגיעו לגיל זה,
מצא חיים-קונטרס לכבוד מלכת אנגליה בעקבות השתתפותה בהצלת היהודים מעלילת דמשק,
ברכת מועדיך לחיים- ספרו האחרון,יצא לאור יום לפני מותו,
ברכת מועדיך לחיים ח-ב
תוכחת מוסר

15 בינו׳ 2016

הרש"ש רבי שלום מזרחי שרעבי זיע"א י' שבט קורות חיים וספריו להורדה

הרב שלום מזרחי שרעבי  זצ"ל ובראשי תיבות בשם הרש"ש הקדוש . הרב נולד בשנת ת"פ והלך לבית עולמו בי' שבט תקל"ז בהיותו בן 57 שנים (1720-1777).
הדליקו נר לכבוד
הרש"ש הקדוש
הרש"ש התפרסם בעיקר עקב סידור הרש"ש שחיבר, (כוונות התפילה על פי רבינו האר"י ז"ל) וכן ספרו נהר שלום ורחובות הנהר. הרש"ש הקדוש נולד וגדל בתימן. בצעירותו עלה לארץ ישראל וכבר אז נחשב לגדול בתורה. על יציאתו מתימן כתב מעריצו הגדול הבן איש חי בספרו "בן יהוידע" כך:
"ודע, כי אבותינו סיפרו לנו על רבנו הרש"ש ז"ל, כשיצא מארץ תימן בא דרך בומביי ובצרה לעירנו בגדד עובר אורח כדי לילך לירושלים דרך דמשק ... וכאשר בא רבנו הרש"ש היה מתעלם כדי לא להודיע עצמו שהוא חכם, אלא סוג אדם פשוט גר עובר אורח, ונתעכב פה עד שניזדמנה לו שיירה שהולכת לדמשק. ובזמן ישיבתו פה, היה הולך ביום לישיבה שעל מצבת השיך יצחק גאון ז"ל ויושב ללמוד זוהר הקדוש עימהם. ואומרים: כאשר היה לומד בזוהר פרשת בלק היה רבנו לומד הזוהר בהתלהבות ובקול רם, וכשהגיע לתיבות "כה תדבר" וגו' היה מוציא תיבת "כה" מפיו בחזקה ותוקף ליבו בכח גדול. ויאמרו לו הזקנים היושבים שם: "מדוע אתה צועק בתיבת "כה" בתוקף ובקול גדול וקורא אותה בכח גדול מאוד? ויאמר להם בלשון ערבית של תימן בזו הלשון: "האדי אל כה חרקת קלבי" (תרגום: זאת ה"כה" שרפה את ליבי) עד כאן שמענו מאבותינו. נמצא צדיק זה קודם שזרח אורו בירושלים תוב"ב, בא אל ארצנו ודרכו רגליו על רחובות עירנו, כדי שיהיו מניחים אותו עטרה בראש, ואשרי עין ראתהו, זכותו יגן עלינו אמן!".
משם המשיך הרש"ש הקדוש לחאלב, שם שימש לפרנסתו כעגלון לגביר. הרש"ש עמד בקשרים עם חכמי העיר, ובין השאר חלק עליהם בשאלה הלכתית בנוגע למצוות אכילת כזית מצה בפסח. משם המשיך אל ארץ ישראל.
היברו בוקס- נהר שלום הרש"ש הקדוש
הרש"ש עמד בראש חברת רבנים מפורסמים שנקראה "חברת אהבת שלום" ומבין תלמידיו היו הרב חיד"א‏‏ ז"ל, הרב יום טוב אלגאזי ז"ל (מהרי"ט אלגאזי), ר' חיים דילרוזה ז"ל ור' גרשון מקיטוב ז"ל גיסו של הבעל שם טוב הקדוש ועוד. תלמידים אלה היו כמעט בני גילו של הרש"ש (ר' גרשון מקיטוב היה מבוגר מהרש"ש ביותר מעשרים שנה) ולמרות זאת נחשב הרש"ש בעיניהם לרבם.
הרש"ש שלח את תלמידו המהרי"ט אלגאזי להסתובב בקהילות אשכנז כדי להתרימם לחיזוק ישיבת בית אל והיישוב היהודי בירושלים. במהלך סיורו הוא התקבל בכבוד וגדולי הרבנים בקשו ממנו את סידורו של הרש"ש לעיון. היו אלה בעל ספר "ההפלאה" ר' פנחס הורוביץ, המקובל רבי נתן אדלר ותלמידו החתם סופר. רבי נתן אדלר אף הביא מטורקיה רב שילמד אתו את המבטא הספרדי, כדי שיוכל להתפלל על פי סידורו של הרש"ש. גם קהילות נוספות בעולם שאלו שאלות את הרש"ש. אחת מתקנותיו המפורסמות הייתה כי המקובלים יערכו את תיקון חצות בכותל המערבי.
(עד כאן ויקיפידה).
הרש"ש בתחילת היותו בתימן התפרנס ממכירת תכשיטים לנשים. פעם אחת קראה לו גויה לביתה שיימכור לה תכשיט. כשהגיע, סגרה עליו את הדלת ותבעה אותו לדבר עברה. בצר לו, ביקש ללכת לפני כן לשירותים. שם מצא חלון קטן, יצא ממנו וקפץ מהקומה העליונה. בדרך נס ניצל הרב. והחליט לברוח ולהעלות לארץ ישראל.
כאשר הגיע לארץ ישראל, לאחר שעבר בעירק ובסוריה כאמור לעיל, קבע מעונו סמוך לישיבת המקובלים בית אל. בתחילה שימש שם כשמש, המחלק שתיה ללומדים, והעמיד פני תם. פעם אחת התקשו חכמי הישיבה בביאור בספר עץ חיים, ראש הישיבה הרב גדליה חיון זצ"ל, אמר שנשאיר את הסוגיא הזו למחר.
למחרת כשפתח ראש הישיבה את ספרו, ראה להפתעתו, הסבר בביאור הסוגיא בעץ חיים. תמה הרב על התשובה המדהימה. ולא ידע מי הכותב. כאשר חזר הדבר על עצמו מספר פעמים, נשאר הרב לאחר סגירת בית המדרש בהחבא, ומה גדלה תדהמתו כאשר ראה שהשמש התם הוא זה שכותב את ההסבר. למחרת הודיע שמכאן ואילך רבי שלום שרעבי הוא ראש הישיבה.
לימים נתן הרב גדליה חיון את ביתו חנה, לאשה לרש"ש. ולאחר פטירת הרב, הוכרז רשמית שהרש"ש הוא ראש הישיבה.
אמרו המקובלים שהרש"ש הוא ניצוץ נשמתו של האר"י הקדוש. וזכה הרש"ש שעד היום לומדים המקובלים את הדרך שלו בביאור דברי רבינו האר"י ז"ל. זכות הצדיק תגן עלינו אמן. הדליקו נר לכבוד הצדיק.
ספרי הרש"ש הקדוש להורדה 
סידור הרש"ש  סידור הרש"ש
"פירוש השמ"ש"
"רחובות הנהר"
"חסדי דוד"
דרך עץ חיים נהר שלום


קורות חיים הרש"ש הקדוש - הרב אברהם מלמד

סיפור על רבי שלום שרעבי מאת הרב הרצל חודר




הרב יצחק וקנין -סיפור העני ורבי שלום שרעבי זיע"א



12 בינו׳ 2016

בבא סאלי ד' שבט רבי ישראל אבוחצירא זיע"א

בבא סאלי  זצ"ל (מספר אביר יעקב)
רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל נולד בשנת תר"ן והלך לבית עולמו ב-ד' שבט בשנת תשמ"ד, (1889-1984) בהיותו בן  94 שנים.
היה רב ומקובל, מוכר בכינוי הבאבא סאלי זצ"ל.  
הדליקו נר לכבוד הצדיק

ציון הבבא סאלי זצ"ל ויקיפדיה
בבא סאלי  זצ"ל (מספר אביר יעקב)
הבבא סאלי נולד בעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו. משפחת אבוחצירא נודעה כשושלת רבנים, מקובלים ובעלי מופתים. אביו היה רבי מסעוד אבוחצירא זצ"ל , בכורו של רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל בעל ה'אביר יעקב', מגדולי חכמי מרוקו בדורות האחרונים. הרב ישראל עצמו היה אחיהם של הרב דוד אבוחצירא הי"ד ושל הרב יצחק אביחצירא זצ"ל המכונה בבא חאקי. מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים: נדר נדר שלא לאכול בשר והיה צם בימי החול. למד שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם. בהגיעו למצוות נשא את פרחה בת אחותו, שילדה את בנו רבי מאיר ובנותיו שרה ומחצ'י. לאחר שנפטרה נשא בגיל 16 את מרים אמסלם, ממנה נולדו בנו הרב ברוך שליט"א ובנותיו אביגיל, פנינה ועליזה. לאחר מכן נפטרה אף היא. בגיל 65 נשא לאשה את הרבנית סימי החיה עד היום בנתיבות, ממנה נולדה בתם אסתר אדרעי.
בבא סאלי  זצ"ל (מספר אביר יעקב)
כשהיה בן 18 אביו נפטר והוא התבקש למלא את מקומו ולשמש כראש ישיבה. החל מגיל שלושים שימש כרב מחוז. בשנות ה-50 עלה לארץ וגר ביבנה ובאשקלון. כעבור 3 שנים חזרלמרוקו בשל המצב הרוחני הקשה ששרר בקהילות היהודיות שם. בשנת תש"ל חזר לארץ והשתקע בנתיבות.
בבא סאלי זצ"ל בצעירותו (מספר אביר יעקב)
התפרסם בציבור כעושה מופתים. רבים נהרו אליו כדי לזכות בברכה, בבקבוק מים שזכה לברכתו או בקמע. הבבא סאלי עצמו כמעט ולא כתב קמעות, אולם בחצרו הסתופפו רבנים כותבי קמעות שקיבלו את הסכמתו. האהבה אליו בלטה במיוחד בקרב יוצאי יהדות מרוקו. אגודת ישראל קיבלה את תמיכתו. היה לו יחס חם לתנועת החסידות ובפרט עמד בקשר עם הרבי מלובביץ' והאדמו"ר מבעלז. בשנותיו האחרונות הידרדרה בריאותו והוא נאלץ להתיר את נדרו שלא לאכול בשר.
בשנותיו האחרונות העניק שני שעונים לתלמידו המובהק הרב מרדכי אליהו ואמר לו שכאשר הם יורו על השעה שתים עשרה יבוא המשיח.
בנו רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל, שאותו ראה רבי ישראל כממשיך דרכו, נפטר בי"ז בניסן ה'תשמ"ג והוא בן 66 באשדוד. את מקומו של רבי מאיר מילאו בניו, רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל בבאר שבע, רבי דוד חי אבוחצירא שליט"א בנהריה, רבי רפאל אבוחצירא שליט"א בטבריה ורבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א באשדוד.
בנו של הבאבא סאלי, רבי ברוך אבוחצירא המכונה "באבא ברוך", הקים לאחר מותו מוסדות בנתיבות.
חתנו הצעיר של הבאבא סאלי הוא הרב ישר אדרעי, מנהל מוסדות בית חב"ד בנתיבות. (עד כאן ויקיפדיה).
בבא סאלי זצ"ל בצרפת (מספר אביר יעקב)
הבבא סאלי זצ"ל היה פרוש כבר מגיל צעיר. והיה לומד תורה בהתמדה עצומה. בגיל צעיר נמשך לחסידות. ואמר שנשמתו קשורה לנשמת רבי ישראל בעל שם טוב זיע"א. היה נוהג לערוך סעודות מצוה לכבוד הצדיקים. ומעשה ופעם ביקש מאשתו בשתיים לפנות בוקר שתכין סעודת מצוה לכבוד רבי מנחם מנדל מויטבסק זצ"ל. הדבר היה תמוהה בעיני הרבנית שהרי בשעה זו, אין איש שיכול להצטרף לסעודה. הרב הורה לה בכל זאת להכין סעודה. לקראת 3 לפנות בקר הגיעו קבוצה של חסידים לביקור בבית הרב, וכך נערכה סעודת המצוה ברב עם. סיפר הרב, שכיון שהיה לאחר צום היה חלוש ונכנס לנוח כבר בתחילת הלילה. בחצות הגיע אליו בחלום רבי מנחם מנדל מויטבסק, ושאלו מדוע עושה סעודות לכל הצדיקים ואילו לו אינו עושה? ענה הבבא סאלי זצ"ל, שכיון שהוא חלוש אז אין לו כח לקום מהמטה. אזי רבי מנחם מנדל עזר לרב לקום מהמטה. ומיד הורה הרב לרבנית להכין סעודה. ואז סיפרו הבחורים שהיו באמצע טיול מטעם הישיבה, ואמרו שיעברו ליד ביתו של הצדיק. וכך נעשתה סעודה.
סיפר שמשו רבי אליהו אלפסי זצ"ל שפעם אחת ביקש הרב שיעשה זימון. ענה השמש שרק שניהם אכלו, הרב והשמש, אם כן איך יעשה זימון. אמר הרב שיעשה כיון שנמצא עימם רבי אלימלך מליז'נסק!!! ומיד זימן השמש.
בבא סאלי זצ"ל בצעירותו (מספר אביר יעקב)
פעם אחת הגיע לרב נער שהיה נכה מלידה. באו לפני הרב הורי הילד כשהם בוכים על רע מזלו של ילדם. כאשר הכניסו את הנער לחדרו של הרב, הורה לו הרב שיקום מהכסא גלגלים ויגיע לרב רגלית. ענה הנער שאינו יכול כיון שמעולם לא הלך ברגליו. בכל זאת הרב הפציר בו. וכך היה אט אט קם הנער מכיסאו והחל הולך לקראת הרב. וכל הנוכחים ראו בחוש את הנס הגלוי. 
פעם אחת נסע עם תלמיד. לפניהם נסעה משאית עם תפוחים. ביקש הצדיק מהנהג שיעצור את המשאית ויבקש מהנהג תפוח אחד. התלמיד נסע במהרה והורה לנהג המשאית שיעצור. כשזה עצר ושמע את בקשת הרב. תמה על הבקשה המוזרה, כעס ועלה למשאית מבלי לשעות לבקשת הרב. שעה קלה לאחר מכן עשה נהג המשאית תאונה והלך לבית עולמו. כשסיפרו לבבא סאלי, אמר הצדיק שחיפש לאותו איש זכות. אך הלה סירב...
פעם אחת ערך הבבא סאלי זצ"ל הילולא לכבוד רבי שמעון בר יוחאי בלג' בעומר. רבי יהודה צדקה  השתתף בסעודה. ואחר זמן ביקש לעזוב.
בהילולה לפני שבנו ציון (גבריאל מימון ויקי)



לסרטים על הבבא סאלי זיע"א לחץ כאן
וידאו נדיר בבא סאלי זצ"ל

 שאלו הבבא סאלי למה מזדרז? ענה רבי יהודה צדקה, שהוא רוצה לנסוע לרשב"י במירון. אמר לו הבבא סאלי, למה לך ליסוע למירון. רבי שמעון בר יוחאי נמצא פה!!! רבי יהודה צדקה השתכנע ונשאר.
פעם אחת התארח בביתו מורינו הרב עובדיה יוסף שליט"א. בנו הרב יצחק יוסף היה היחיד שהורשה להשאר לשמוע את שיח הצדיקים. לאחר זמן ביקש מורינו הרב עובדיה יוסף לעזוב. שאלו הבבא סאלי למה ממהר? ענה, שיש לו שיעור בבני ברק. אמר הבבא סאלי, תשאר ונביא את המשיח. אמר הרב עובדיה שכיון שיש לו שיעור, וכתוב שגדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש לכן חייב לעזוב. וכך נפרד מהבבא סאלי. (כך סיפר הרב יצחק יוסף שהיה נוכח בשעת המעשה).
פעם אחת עשינו בבית הילולא לכבוד הבבא סאלי זצ"ל. באותו שבוע חלה ההילולה באמצע השבוע. בליל שבת הצדיק בא אלי בחלום, ביקש להשתתף בסעודה שנערכה לכבודו. הגשנו לרב אורז. הרב אכל ולבסוף בירך אותנו ועזב. הרב היה לבוש בגלימה לבנה. והיה נראה שאשה שהיה מובן שזו אשתו, סעדה בו בכדי להביאו לביתנו. החלום היה ברור ומרגש, ונראה אמיתי. ידוע שבשבוע של הפטירה כל אותו שבוע אומרים קדיש לכבוד הנפטרים כיון שיש להם רשות בכל אותו שבוע לרדת לעולם. והם חוזרים בליל שבת. של אותו שבוע. והחלום התאים למציאות מבחינת הזמנים.
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן. היתה לרב בבא סאלי אהבת ישראל מיוחדת. ולכן היה מתפלל ומברך מעומק הלב כל אחד. וגם לאחר פטירתו רבים נושעו בזכות הצדיק. הדליקו נר לכבוד הצדיק.
אברהם מלמד



וידאו מדהים רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל


קורות חיים בבא סאלי זצ"ל - הרב אברהם מלמד


הילולא עם מני כהן

11 בינו׳ 2016

רבי זושא מאניפולי זיע"א וקורות חיים ב' שבט

מאמרות רבי זושא מאניפולי - בוצינא קדישא
רבי זושא מאניפולי זיע"א, נעלם מאיתנו שנת הולדתו, והלך לבית עולמו בב' שבט בשנת תק"ס (שנת 1800).
הדליקו נר לכבוד הצדיק
רבי זושא היה אחיו הגדול של רבי אלימלך. אך רבי אלימלך היה מפורסם יותר בלמדנותו. לאחר פטירת אביהם רבי אליעזר ליפא, החליטו האחים לחלק את הצואה. ולתת לרבי זושא את החובות שחבו לאביהם. כך יצא לעבור בין העיירות השונות. כאשר הגיע למגיד ממזריטש זיע"א נקשר ליבו בעבותות האהבה ונשאר חסיד של המגיד. לימים הלך לביקור אצל אחיו רבי אלימלך מליז'נסק. הלה הזמינו לארוחת צהריים. הסכים רבי זושא ובתנאי שיעמוד על השוחט לראות שהכל כשורה. שוחט העיירה המובהק העמיד את הסכין, אך רבי זושא סבר שיש עדיין לחדדו. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים עד שנשבר רוחו של השוחט בקרבו. אמר רבי זושא, כעת הסכין מוכן. תמה רבי אלימלך, הרי כבר לפני כן היה הסכין במצב דומה? ענה רבי זושא: לפני כן הסכין היה כשר אך השוחט לא היה כשר, כעת גם הסכין כשר וגם השוחט כשר (שאין גאוה בליבו). שאלו רבי אלימלך הכין למד תורה זו? ענה- אצל המגיד. וכך החל רבי אלימלך להתעניין במגיד.
אך המעשה שבעקבותיו החליט רבי אלימלך להגיע למגיד, זה המעשה שסיפר רבי זושא לרבי אלימלך כפי שנביא להלן:
פעם אחת היה אדם שמאוד אהב את המלך, לכן מכר את כל רכושו, ועבר לגור סמוך לבית המלוכה וביקש לעבוד בארמון קרוב למלך. ניתנה לו עבודה בתנור של הארמון, והלה דאג כל העת שיהיה חום נעים בארמון על מנת שיהנה המלך. המלך תמה על השיני בנוחות המירבית, והוסבר לו שיש אחראי חדש. ביקש המלך לפוגשו. והאיש הסביר למלך שכיון שכל כך אוהב את המלך לכן דואג שיהיה לו נעים. שמע המלך והחליט להכיר טובה לאיש. ביקש האיש לחיות סמוך לחדר המלך. המלך הסביר שלא שייך, אך ייתן לאיש ביקתה שיש בה חור ויוכל בכל עת לצפות במלך, ושמח האיש.
לימים בנו של המלך סרח עליו והוגלה מהארמון. ביקש בן המלך לראות את אביו ולכן ביקש מהאיש שייתן לו גם לצפות דרך החור... הלה הסכים.
לאחר מספר ימים אמר לו: בני, אמנם אתה יכול כעת לראות את המלך אך אם תתנהג כשורה תוכל להסב על שולחנו של המלך. כעת פנה רבי זושא, מלך מלך, אני איש שפוט לכן יכול רק לצפות בקב"ה בחור זעיר אך אתה מלך שהינך לתמיד חכם, אילו תשים לב היטב לשלוט על מעשיך, עיניך אזנך ופיך הרי שתהיה מרואי פני המלך.
נבהל רבי אלימלך והחליט לבדוק את המגיד. וכך התקרב.
לימים החליטו שני האחים הקדושים לערוך גלות, ולקרב את עם ישראל לאביהם שבשמים. ודרך מיוחדת היתה להם, פעם אחת הגיעו לפונדק, ובעל הפונדק לא היה מניח תפילין. החל רבי אלימלך להוכיח את רבי זושא, זושא זושא מה יהא עליך. היום הסחת דעתך מהתפילין?! החל רבי זושא בוכה מלך מלך מה יהא עלי, תן לי תיקון רבי אלימלך. ראה זאת בעל הפונדק, והבין את מעשיו המקולקלים שלא הניח תפילין שנים רבות. מיד הורה רבי אלימלך לרבי זושא לכתוב לבעל הפונדק תפילין וזה החל להניחם בקביעות וחזר והתקרב לבוראו.
מנרת זהב רבי זושא מאניפולי
פעם אחת הגיעו לפונדק לעת לילה. ניתן להם לישון סמוך לתנור על הארץ. לפתע הגיעו חבורה של גויים שרצו לעשות מסיבת יום הולדת לחברם. אלה שתו ושמחו עד שגילו את שני האחים ישנים סמוך לתנור. מתוך שכרותם העירו את רבי זושא ובכדי לחמוד לצון, הצליפו על רגליו את מכותם על מנת שירקוד לפניהם... לאחר זמן שיחררוהו, ושוב קראו לו לרקוד... לפניהם. כיון שהדבר חזר על עצמו מספר פעמים. אמר רבי אלימלך שבפעם הבאה הוא יקום במקום רבי זושא. זושא לא הסכים ואמר שזה הכפרת עוונות שלו. רבי אלימלך לא הסכים. ולכן החליפו מקומות. הגויים החליטו הפעם הזאת לקרוא לשם שינוי ליהודי שישן קרוב יותר לתנור, ולכן שוב קראו לרבי זושא. שמח רבי זושא והחל לרקוד לפניהם בשמחה עצומה לאור ההשגחה הפרטית שראו בעיניהם. איך שדוקא עליו נגזר משמים לקפץ לפני הגויים.
פעם אחת לאחר חזרה מהגלות, פנה אחד מבאי המקום לרבי אלימלך. האם אתה רבי אלימלך שאל? ענה כן, הסביר המקומי, שכנראה בנו של רבי אלימלך נפל מעמוד גבוה ונפח נשמתו. התעצבו שני האחים על הבשורה הרעה. שניות לאחר מכן נזכר המקומי שמדבור באלימלך אחר. שמחו שני האחים. אך רגע לאחר מכן אמר רבי אלימלך, אם שמחנו כאשר שמענו שלא אצלנו הרעה אלא אצל יהודי אחר, סימן שלא עשינו כלום, עלינו לחזור לגלות. ושבו על עקבותם...
זכות הצדיקים יעמוד לנו ולכל עם ישראל אמן.
הדליקו נר לכבוד הצדיקים ובפרט לכבוד רבי זושא מאניפולי.
ממאמריו:
בוצינא קדישא להורדת חינם
מנורת זהב להורדה חינם
אוהל רבי זושא

רבי זושא שמח בחלקו

רבי זושא חלק ב'

רבי זושא קורות חיים - הרב אברהם מלמד


הכי נקראים