הרב היה גאון עצום, והיה חולק על חכמי דורו, מרב גאוניותו. אף שהיה חריף גדול וידע לפלפל מאוד, ואף ייסד ישיבה במינסק בה לימד בדרך הפלפול, מכל מקום, כיון שלא היה דוגל בשיטת הפלפול, לכן אמר שאינו מעלה את שהתחדש לו בדרך הפלפול על ספר, אלא רק את הדברים שחידש בדרך העיון הישר, בדומה לשיטת הגר"א.
רב ימיו היה עני מרוד ואמר על עצמו שהוא אד"ם ר"ע (ראשי תיבות - אביון דך מך - רש עני).
היה מחמיר מאוד בענייני איסור "חדש" ולכן היה לוקח עימו בתרמילו כף קדירה ומיכל עם גריסי שעורים, על מנת שבכל מקום שיגיע יבשלו לו בקדירה הפרטית שלו, כיון שסבר שאיסור חדש נוהג גם בחוץ לארץ מן התורה, כשיטת השולחן ערוך.
בגלל החומרות שהנהיג הרב, וכן בגלל שהיה תקיף, בני העיירה לא רצו בו כרב. פעם אחת החליטו ללא אומר וללא דברים פשוט לסלקו מעירם. הדבר היה בערב שבת, העיירה השכירה עגלון נתנה לו מעות, ואמרה לו שייקח את הרב במעות אלו כמה שיותר רחוק...
אשה מבנות העיירה ריחמה על הרב והרבנית, וכיון שהיה ערב שבת, נתנה להם חלות לשבת. הרב הודה לה ובירך אותה באריכות ימים, ואכן זכתה אשה זו להאריך ימים.
העלגון עשה כפי שהתבקש, וסמוך לשבת ראו בקתה נטושה והורידם שם. לרב ולרבנית היה צער גדול. הרב היה בכל יום הולך ליער ומתבודד ולומד שם, והרבנית היתה מחפשת אחר דבר מאכל כל שהו. פעם הרב חזר שמח, שאלה הרבנית, מה יום מיומיים וכי מצא הרב אוצר? אמר לה הרב, שיישב קושיא עצומה ברמב"ם לכן הוא שמח!!
בגלל החומרות שהנהיג הרב, וכן בגלל שהיה תקיף, בני העיירה לא רצו בו כרב. פעם אחת החליטו ללא אומר וללא דברים פשוט לסלקו מעירם. הדבר היה בערב שבת, העיירה השכירה עגלון נתנה לו מעות, ואמרה לו שייקח את הרב במעות אלו כמה שיותר רחוק...
אשה מבנות העיירה ריחמה על הרב והרבנית, וכיון שהיה ערב שבת, נתנה להם חלות לשבת. הרב הודה לה ובירך אותה באריכות ימים, ואכן זכתה אשה זו להאריך ימים.
העלגון עשה כפי שהתבקש, וסמוך לשבת ראו בקתה נטושה והורידם שם. לרב ולרבנית היה צער גדול. הרב היה בכל יום הולך ליער ומתבודד ולומד שם, והרבנית היתה מחפשת אחר דבר מאכל כל שהו. פעם הרב חזר שמח, שאלה הרבנית, מה יום מיומיים וכי מצא הרב אוצר? אמר לה הרב, שיישב קושיא עצומה ברמב"ם לכן הוא שמח!!
פעם אחת בשבתו בעיר מינסק, פרנסי העיר התספקו אם למנות אותו או את רבי יחיאל הלפרין בעל ספר "סדר הדורות" לרב העיר, לאחר שבחרו את רבי יחיאל הלפרין, עזב את העיר.
פעם אחת נפגשו שני הצדיקים- אמר רבי אריה לייב, עימי כבודו מתווכח, אילו התורה היתה משתכחת, הייתי יכול להחזיר את התורה בפלפול. ענה רבי יחיאל הלפרין, אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל, על ידי ספרי "סדר הדורות" המספר על תולדות הצדיקים של עם ישראל, בדברים המושכים את הלב, כך שיירבו הלומדים.
היה ידוע שזכה ללמוד את הש"ס 1000 פעמים!!!
הגאון מולינא העיד עליו שהתלמוד מונח לו כולו בראשו ומסודר לו להפליא, עד כדי שיכול ברגעים מועטים לסדר תמצית ומקור כל התלמוד!!!
לימים החל נדודים בין העיירות השונות בגרמניה. כאשר הגיע לעיר קניגסברג נכנס לביתו של רב העיר רבי אריה לייב אפשטיין בעל ספר "הפרדס" והחל מפלפל עימו בהלכה, עד שידו של האורח היתה על העליונה. רב העיר לא ויתר ופתח ספר "שאגת אריה" והביא ראיה לדבריו. ענה בעל שאגת אריה, זו לא כוונתו של המחבר, שאני מכיר את האיש ואת שיחו. לפתע הזדעזע המארח, התבונן בדמות דיוקנו של האורח, ואז הבין שרבי אריה לייב בעל שאגת אריה בכבודו ובעצמו עומד מולו. מיד קיבל בכבוד רב, וביקש ממנו את סליחתו. לאחר מספר ימים, בעוד שני הצדיקים מתפלפלים ביניהם, הגיע הדוואר ועימו כתב מינוי מהעיר מץ לרב העיר רבי אריה לייב עפשטיין. לקח המארח את כתב המינוי והעבירו מיידית לרבי אריה לייב בעל שאגת אריה, וביקשו לקבל את כתב המינוי. הרב הסכים, ורב העיר שלח מברק, שהוא שולח להם תלמיד חכם גדול אף ממנו.וכך בהיותו בגיל 70 התמנה לרבה של העיר מץ.
כאשר הגיע לעיירה, עשו לו קבלת פנים חשובה. הרב הרגיש שפרנסי העיירה, רואים שהוא מבוגר, ומצטערים, שקיבלו עליהם רב זקן שיתכן ולא יאריך ימים. בבחינת- וכי כי אין קברים רק בעיירה שלהם בא להיות שם רב?
לכן אמר להם בדברי הפתיחה את הדברים הבאים: יעקב אבינו כאשר הגיע למצרים, נעשה שפע, ופרעה שאלו: כמה ימי שני חייך? ויעקב ענה- מעט ורעים שני ימי מגורי שלשים ומאת שנה. וכי זה דרך ארץ לשאול את האורח כמה ימי שני חייך? אלא- שפרעה ראה שיעקב זקן ושבע ימים, ולכן חשש שלא יאריך ימים, והשפע ייפסק, לכן שאלו כמה ימי שני חייך? ויעקב הרגיש בכך וענה- שאל לו להסתכל על מראהו החיצוני, כיון שחייו היו קשים "מעט ורעים" ולכן הוא נראה מבוגר, אבל אל לו לדאוג הוא עוד יחיה שנים רבות. ואז אמר למארחיו- אף הוא חי חיי צער ולכן נראה מבוגר, אבל אל להם לדאוג- הוא יהיה הרב שלהם לפחות עוד 20 שנה!! וכך היה, הרב מלך שם במשך 20 שנה.
ואף כשנפטר הדבר לא היה מחמת זקנה אלא מחמת מעשה- פעם אחת עלה על סולם בכדי לקחת ספר במקום גבוה בספריה, ושקע בלימוד כאשר הוא על הסולם, עד ששכח היכן נמצא, וכאשר החליט ללכת נפל, וכן הספרים והספריה עליו. כיון שכל ימיו היה חולק בחריפות גדולה על גדולי החכמים, לכן היה מחשבן במי פגע. ולבסוף אמר- את כולם יוכלתי לפייס, אבל את רבי מרדכי בעל הלבוש, אינו יכול לפייס, ובגינו ייפטר מן העולם - ונחה נפשו.
הרב נפטר בגיל 90 בכה' תמוז תקמ"ה.
זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.
הרב אברהם מלמד מתאר קורות חייו של רבי אריה לייב
הרב אברהם מלמד מתאר קורות חייו של רבי אריה לייב
