רבי שמעון בר יוחאי לג' בעומר

וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר.

מי שעושה עצמו כמדבר, זוכה לתורה. שנאמר, ממדבר מתנה וממתנה נחליאל. מקבל את התורה כמתנה ואח"כ נחלו אל. וכן רואים אצל רבי שמעון בר יוחאי התנא האלקי. שלאחר שהיה במערה במשך 13 שנה. שלפני כן כשהיה מקשה רבי שמעון קושיא, היה רבי פנחס בן יאיר מתרץ 12 תירוצים. ולאחר שיצא מהמערה- כל קושיא שהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר, היה רבי שמעון מתרץ 24 קושיות. וכאשר בכה רבי פנחס בן יאיר ואמר אוי לי שראיתיך בכך. ענה לו רבי שמעון- אלמלי לא ראיתני בכך לא מצאתני בכך. הרי שאף שהיה תנא קדוש. בכל זאת הגיע למעלות הרמות רק ע"י שעשה עצמו כמדבר. ועל ידו הועברה תורת הסוד לכל הדורות הבאים. 

ונביא לפניכם את כל המעשה של רבי שמעון בר יוחאי כפי שמובא במסכת שבת דף לג: - 

היו יושבים רבי יהודה בר עלאי ורבי יוסי ורבי שמעון וישב יהודה בן גרים גבייהו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן נשים, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג. הלכו הוא ובנו התחבאו בבית המדרש. כל יום היתה אשתו מביאה להם אוכל ומים.. לימים אמר: נשים דעתן קלה, שמא ייסרוה ותגלה מקום המצאנו. הלכו והתחבאו במערה. איתרחיש נס גדל במערה חרוב ומעיין של מים. 

בכדי שלא ילקלקלו בגדיהם, היו מורידים את הבגדים במשך היום והיו יושבים בתוך החול עד צווריהם. ביום היו גורסים ולומדים ובזמן התפילה היו לובשים בגדיהם. שתים עשרה שנה היו כך במערה. מת הקיסר. בא אליהו הנביא לפתח המערה והודיע להם שהתבטלה הגזרה. יצאו מהמערה ראו אדם חורש וזורע את האדמה. אמרו מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן מיד היה נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם. חזרו למערה לעוד 12 חודש. אמרו משפט רשעים בגהנם 12 חדש. יצאה בת קול ואמרה צאו ממערתכם. יצאו- כל מקום שהיה מוחק ר' אלעזר הוה מרפה ר"ש אמר לו בני די לעולם אני ואתה. לקראת ערב שבת ראו סבא שתפס שני בדי הדסים ורץ בבין השמשות אמרו ליה הני למה לך? אמר להו לכבוד שבת. שאלו: ולא מספיק לך אחד? ענה להם: חד כנגד זכור וחד כנגד שמור א"ל לבנו: ראה כמה חביבין מצות על ישראל. התיישבה דעתו של רבי אלעזר. שמע ר' פנחס בן יאיר חתנו ויצא כנגדו. העלה אותו לבית המרחץ. היה מנקה ורוחץ את עורו. ראה שכל עורו מלא פצעים. היה בוכה על כך והיו הדמעות נושרות על עורו של ר' שמעון והיה צווח מרב כאב. א"ל אוי לי שראיתיך בכך א"ל אשריך שראיתני בכך שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך שבתחילה כשהיה מקשה ר"ש בן יוחי קושיא הוה מתרץ ליה ר' פנחס בן יאיר שנים עשר תירוצים. לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה תירוצים. עד כאן המעשה.

רואים מהמעשה שכיון שלמדו בצורה כזו זכו לדרגות גבוהות. עד שכל תורת הסוד עברה על ידי רבי שמעון כאמור.

רואים דבר נוסף נפלא- אף שבתחילה היו מקפידים כאשר ראו אנשים שעוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. מכל מקום כאשר ראו אדם שעושה לשם שמים ולוקח שני הדסים לשבת אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור הרי שמיד התפייסו. 

זה אומר שאף שאדם עושה דברים גשמיים, מיד שהוא מכוון לשם שמים דבר זה כשלעצמו זכות הוא לו ונותנת לו את האפשרות לזכות קיום. בעולם.

ולסיום- אמר רבי שמעון לבנו- די לעולם להתקיים בי ובך. הרי שאנו חייים בזכות הצדיקים ולכן קוראים לצדיק "צדיק יסוד עולם" כיון שעליו עומד העולם.

זכותם יגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן.

רבי מאיר מאיר בעל הנס יד' אייר

ציון רבי מאיר בעל הנס צילום ד"רד"ר אבישי טייכר cc - ויקיפדיה 

ד' באייר הילולת רבי מאיר בעל הנס.
כתוב במסכת עבודה זרה דף יח.
ברוריה אשתו של רבי מאיר וביתו של רבי חנינא בן תרדיון היתה. אמרה לו בזיון הוא בשבילי שהמלכות שמה את אחותי בבית נשים פרוצות. אמר- אלך ונסות לשחררה, ואם לא עשתה עברה
יעשה נס ואצליח, ואם עשתה עברה לא יעשה נס ולא אצליח לשחררה.
הלך למקום המצאה, וביקש שתענה לו לדבר עברה. אמרה- לו טמאה אני. אמר לה- עם כל זאת. אמרה לו- יש נשים רבות ויפות פה ואינך צריך דוקא אותי. אמר אני רואה שלא עשתה עברה עד עכשיו. הלך לשומר אמר לו שחרר בחורה זו בתמורה לתשלום. אמר לו- אני מפחד מהמלכות. אמר לו קח סכום גדול יותר של כסף, תרקבא דדינרי, מחצית תן למלכות לשוחד ומחצית קח לך. אמר לו- ואם לא יסכימו וירצו להעניש אותי מה אעשה? אמר לו- אמור "אלהא דמאיר ענני" ותינצל. אמר לו- ומי אמר שאכן זה יעזור? אמר לו עכשיו תראה.
היו שם כלבים שומרים, שמסוגלים לאכול בני אדם. לקח אבן וזרק עליהם, באו לאכול אותו, אמר "אלהא דמאיר ענני" ועזבוהו. ובעל בית הנשים שחרר את אחות ברוריה.
נשמע הדבר בבית המלך. לקחו את השומר קשרו אותו על עמוד. באו לתלותו, אמר "אלהא דמאיר ענני" ונקרע החבל. שאלו אותו איך עשית זאת? אמר להם כך וכך המעשה. הלכו- ושמו תמונה בפתחה של רומי. אמרו כל מי שיראה דמות זו שימסור אותה למלכות.
יום אחד ראו את רבי מאיר, והחלו לרוץ אחריו. ברח מהם ונכנס לבית מקום נשים פרוצות נדמה אליהו הנביא כאחת מהנשים והחל לחבקו, ויש אומרים שראה מקום שמבשלים מאכלות טרפות, הכניס אצבעו לקדרה וטעמה בפיו. אמרו- חס ושלום אילו היה זה רבי מאיר לא עושה מעשים כלה ועזבוהו. וברח רבי מאיר לבבל.
אם כן רואים שהסיבה שקוראים לרבי מאיר כך היא משום הסגולה שלימד את השומר לומר "אלהא דמאיר ענני" להינצל.
לכן בכל תפוצות ישראל נהגו לעזר בסגולה זו בשעת צרה להתפלל ולומר "אלהא דמאיר ענני" וכן לנדור כסף לצדקה שבמידה שיענו יתנו את הכסף לצדקה. כן כתב הרב חיד"א ז"ל בספרו מורה באצבע.
ונהגו לעשות הילולא ביום יד' באייר. יש שאמרו שזה יום פטירת רבי מאיר ויש שאמרו שאינו יום פטירתו, אלא כיון שהיו רגילים לעלות ללג' בעומר למירון, כיון שבדרך היו עוברים בטבריה לכן היו עושים הילולא לכבוד רבי מאיר בעל הנס.
אומרת הגמרא בערובין יג: א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים תנא לא ר"מ שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה .
זכות רבי מאיר וכל הצדיקים יעמוד לנו ולכל עם ישראל אמן.

רבי מאיר מפרמישלן זיע"א כט' אייר

ביום כט' אייר יום היורצאיט של רבי מאיר מפרמישלאן זיע"אהרב נולד בשנת תק"מ לערך לפני 230 שנה. ונפטר בגיל 70 ביום כ"ט אייר שנת תר"י. 

הרב הוא בנו של רבי אהרון מפרמישלאן זיע"א שהיה צי"ע, שהוא בנו של רבי מאיר פרמישלאן הגדול שהיה תלמיד הבעל שם טוב זיע"א.

מספרים שאחד מתלמידיו של רבי אהרון, עבר פעם אצל רבי אלימילך מליז'נסק לרגל מסחרו, ושבת אצלו בשבת. בכל אחד מהסעודות, הושיב רבי אלימלך את האורח בכל סעודות השבת והכריז שרבו של האורח הלא הוא ר' מאיר מפרמישלאן הוא בעל גאוה גדול...

האורח לא ידע את נפשו בהכירו את רבו הצדיק בעל ענוה יתרה. במוצאי שבת הגדיל רבי לאימלך לעשות ואף ביקש מהאורח שיודיע זאת גם לרבו!!

כאשר הגיע התלמיד לעירו, מיד שאלו ר' אהרון, מה אמר לו רבי אלימלך?

הלה לא יכל לשאת זאת והתחנן לפני רבו שלא יחייב אותו לעשות זאת, לאחר לחצים מרובים לא היתה לו בררה ואכן הוא העביר את המסר.

בשמוע זאת רבי אהרון, כל כולו נבהל, הודיע לרבנית שאף גילו המבוגר והנסיעה הקשה, אין לו בררה, והוא ייסע לר' אלימלך לשמוע מה זה ועל מה זה.

כאשר הגיע לאחר טלטולים מרובים לרבי אלימלך, הרב קיבל אותו במאור פנים ובשמחה רבה. לאחר שדיברו בדברי תורה שעה ארוכה ביחידות, שאל ר' אהרון, מה כוונתו של הרב?

ענה ריב אלימלך ואמר- דע, שהיה אצלי אליהו הנביא זכור לטוב, והתלונן בפני שאתה לא מעוניין ללמוד איתו!!

לכן אני אומר שאתה בעל גאוה גדול!!

שמע זאת רבי אהרון צחק ואמר- אם כך, אז אני מודיע לכבודו כבר עכשיו שגם בהמשך לא אלמד עם אליהו הנביא זכור לטוב, כיון שאני מעוניין לעמול לבדי בתורה ולא שיגלו לי. וכך נפרדו שני הצדיקים לשלום והלך רבי אהרון לדרכו.

ובכן- גם בנו רבי מאיר מפרמישלאן היה צדיק גדול ובעל רוח הקודש מגיל צעיר.

מספרים- שבצעירותו היתה לו קופת צדקה והיה אוסף כסף לעניי העיר.

והיה משדל את בעלי החנויות שיתרמו בעיין יפה.

פעם אחת פנה לאחד מסוחרי העיר שהיה קונה בהמות, שוחט אותם ומוכר את בשרם. אמר לו הרב- למה לך להפסיד הון רב מחמת שיוצאים לך חלק מהבהמות טרפה. תרום לקופת הצדקה של העיר ואני אומר לך איזו בהמה לקנות.

ואכן- העסקה יצאה לדרך. הסוחר היה תורם, ואילו רבי מאיר היה מתלווה אליו לקניית הבהמות, והיה מורה לו איזו בהמה לקנות ואיזו לא.

סוחרי העיר הרגישו בדבר מוזר. אצלהם ארבעים אחוז מהבהמות טרפה ואילו אצל אייזיק הסוחר תמיד כשר. הם עכבו אחריו והרגישו שידו של ר' מאיר בעניין.

פנו הסוחרים לצדיק ואמרו לו, ילמדנו רבינו למה כבודו מגיע עם אייזיק בכל שבוע לקניית הבהמות, שהרי הפלא ופלא אצלו אין אף בהמה טרפה ואילו אצלנו יש?

ענה להם הרב- ראו, הוא תורם לקופת העניים, אם אתם רוצים תרמו גם אתם "ואעזור" לכם לקנות סחורה...

שמעו הסוחרים והסכימו. ואכן כך היה לתקופת מה. עד שנודע לאביו רבי אהון על כך וגער בו- מאיר מה שמעתי שנהיית סוחר בהמות???

הבין הבן את הרמז פסק מדרכו זו.

הרב השאיר בן יחיד רבי צבי וחמש בנות, שכולן נשאו לצדיקים נודעים.

זכותו תגן עלינו אמן

הרמח"ל הקדוש אייר

הרמח"ל הקדוש הלא הוא רבי משה חיים לוצאטו זיע"א.
הרב חיבר את ספר מסילת ישרים וכן דרך ה' ועוד ספרים רבים.
הרב חי בערך לפני כ- 300 שנה (שנת התס"ז) ונפטר בשנת ה-40 לחייו.
הגר"א אמר שאילו מחבר ספר מסילת ישרים היה חי הרי שהיה הולך אליו ברגל בכדי לשמש אותו וללמוד ממנו תורה.
כבר מגיל 20 לחייו בטרם היה נשוי ובטרם היה לו זקן כבר היו לו גילויים עליונים. היה הרב מתעלף מרב דבקות, וכאשר היה מתעורר היה מספר שהיה כעת בישיבה של אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו רבי שמעון בר יוחאי ועוד. וכן היה מספר וכן כתב דברי תורה ששמע בישיבה של מעלה. בגלל גילו הצעיר היו מי שהתנגדו לו. הרב חיבר עשרות ספרים בכל חלקי התורה הקדושה.
יום פטירתו הוא כו' אייר.
זכותו יגן עלינו אמן.
עמוד ההוצאה הראשונה של מסילת ישרים

מסילת ישרים להורדה
לפרטים נוספים ויקיפדיה לחץ כאן

שמואל הנביא אייר

צלם- מיכאל יעקובסון

לחנה לא היו ילדים. ואילו לפנינה היו עשרה ילדים. שתיהם היו נשות אלקנה. 

לכן התפללה חנה לקב"ה (ברכות נב:): אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?

משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס אצל המלך א"ל אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת? 

וחנה היא מדברת על לבה אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא אמרה לפניו: רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים להניק בהן דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן תן לי בן ואניק בהן?

חנה, אם שמואל, התפללה מכל ליבה ונענתה. ועד היום בתחילת הסידור מופיע תפילת חנה.

ואכן שמואל הנביא היה גדול בענקים: שקול כמשה ואהרון: משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו.

שמואל הנביא היה הולך כל ימיו ממקום למקום ומלמד את העם דעת ובינה. ומעלתו היתה, שלא רצה להנות מאף אחד. והיה בחיר נביאי ה'.

אומר רבינו האר"י שמקום שמואל הנביא ריק בגן עדן. והסיבה היא כיון שביקש שמואל הנביא מהקב"ה: לחכות בשערי ירושלים עד בוא משיח צדקנו. ואכן אף ציונו הקדוש נמצא בכניסה לירושלים גבוה בהר משקיף על כל ירושלים.

כיון שלא רצה הקב"ה לצער את שמואל הנביא, לכן לפני ששאול ירד ממלכותו שהמליך אותו שמואל, לקחו ה' לעולמי עד, והוא רק בן חמשיים ושניים שנה.

רבים נושעים בציונו הקדוש.

וזכורני בהיותי צעיר לימים, בימי הפגישות לפני החתונה, עצרתי טרמפ לנער חסידי בן 15 ב-12:30 בליל שישי, ומבוקשו היה להגיע לציון שמואל הנביא. לקחתי אותו עד לכביש למטה. כיון שלמעלה היה נראה הכל חשוך לפני יותר מעשרים שנה. אמר הבחור- אם תרצה השאר אותי כאן ואני אלך רגלית, אך כדאי לכם לעלות ולהתפלל. שאלנו בבדיחותא: על מה?

ענה הבחור: שתתחתנו!!

הסתכלנו אשתי לעתיד ואני אחד על השני, ווווווו....

עלינו.

התפילה לא שוה ריקם. ברוך השם

התפללו, הדליקו נר, רבים נושעו

זכותו שמואל הנביא יגן עלינו ועל כך עם ישראל. אמן.

תפילת השל"ה הקדוש על הילדים ערב ראש חדש סיון

בס"ד

תפילת השל"ה הקדוש ערב ראש חדש סיון

לקריאה בפורמט PDF לחץ כאן

סגולה גדולה לומר תפילת השל"ה הקדוש בערב ראש חודש סיוון שזה היום: שהתקבלו תפלותכם לרצון ....

הסיבה שמתפללים על זה דוקא בערב ראש חודש סיון היא שמובא בספר השל"ה הקדוש:

"...חל עלינו חובת התפילה ובקשה לה' יתברך בכל צרכינו, כי הכול מאיתו יתברך... וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם... ולבי אומר לי שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיוון...

וזה נוסח התפילה שחיבר:  

 אַתָּה הוּא ה' אֱלקֵינוּ עַד שֶׁלּא בָרָאתָ הָעולָם, וְאַתָּה הוּא אֱלקֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעולָם, וּמֵעולָם וְעַד עולָם אַתָּה אֵל, וּבָרָאתָ עולָמְךָ בְּגִין לְהִשְׁתְּמודָעָא אֱלָקוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּורָתְךָ הַקְּדושָׁה כְּמו שֶׁאָמְרוּ רַבּותֵינוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּורָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּות, וְנָתַתָּ לָהֶם תּורָתְךָ הַקְּדושָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדול: 

וְעַל קִיּוּם הָעולָם וְעַל קִיּוּם הַתּורָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלקֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים, כָּתַבְתָּ בְּתורָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתורָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם" , וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לא לְתהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבודְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יודְעֵי שְׁמֶךָ וְלומְדֵי תורָתֶךָ וּבְכֵן אָבוא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיות עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנות, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוף כָּל הדּורות לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתורָתְךָ הַקְּדושָׁה לִלְמד וּלְלַמֵּד לִשְׁמר וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ: 

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוךָ אָב הָרַחֲמִים זוכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמו שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִשְׁמָעאֵל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּותֵינוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ": 

כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עולָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עולָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלום וֶאֱמֶת וְטוב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלקִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תורָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גומְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדות תְּרוּמִיּות, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לא יִרְאָה חִיצונִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסורָהּ בְּכָבוד, וְתֶן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוד וָכחַ, וְתֶן לָהֶם קומָה וְיפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלום בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמותָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרון אֶחָד עולֶה לְכָאן וּלְכָאן: 

אַתָּה ה' יודֵעַ כָּל תַּעֲלוּמות, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ וּלְמַעַן תּורָתְךָ הַקְּדושָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבות הַקְּדושִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, וּבִגְלָלָם תּושִׁיעַ בָּנִים לִהְיות הָעֲנָפִים דּומִים לְשָׁרְשָׁם וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁורֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ: 

שִׁיר הַמַּעֲלות אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהלֵךְ בִּדְרָכָיו: 

יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוב לָךְ: 

אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: 

הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': 

יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּון וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ: 

וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלום עַל יִשְׂרָאֵל: 

אָנָא ה' שׁומֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק וַאֲנִי זאת בְּרִיתִי אותָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עולָם: 

יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגואֲלִי: 

אמן ואמן.

-- 

הרב אריה לוין זצ"ל ט' ניסן

הרב אריה לוין זצ"ל- ויקיפדיה

הרב אריה לוין  נולד בשנת תרמ"ה והלך לבית עולמו ב- ט' ניסן בשנת תשכ"ט בהיותו בן 84 שנים (1885-1969), הרב כונה אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.
הרב אריה לוין זצ"ל נולד באורלא שליד ביאליסטוק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) לר' בנימין ביינוש ולעטיל. הוא למד בסלוצק ובסלונים, ונחשב כמתמיד וכעילוי. בגלל גילו הצעיר לא התקבל בהתחלה ללמוד בישיבת וולוז'ין; רק מאוחר יותר התקבל אליה, ושם למד תורה מהרב רפאל שפירא. עלה לארץ ישראל באדר ה'תרס"ה (1905), ולמד בישיבת תורת חיים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והראי"ה קוק. נישא לצפורה חנה, בתו של הרב דוד שפירא, רב בקובנה, שהיה בנו של הרב חיים יעקב שפירא. הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק.

כיהן כמשגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. היה ידוע כבעל חסד, נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, כבר בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים על מנת לעודד את יושביו.

לאחר מלחמת השחרור, כאשר הוחזרו לישראל גופותיהם של אנשי מחלקת הל"ה, שנה וחצי לאחר שנפלו בקרב, לא הצליחו אנשי הרבנות הצבאית לזהות בוודאות 12 גופות. לפתרון הבעיה שנוצרה הוטל על הרב לוין לערוך את גורל הגר"א - הטלת גורל שבאה לזהות את הגופות.

מידותיו הטובות ומעשי החסד הרבים שעשה היו למושא לסיפורים רבים על פועלו (הסופר שמחה רז שהיה ממקורביו קיבץ רבים מהם לשני כרכים), ובזכותם היה נערץ על חלקים נרחבים בציבור.

עם קום מדינת ישראל הקים את הישיבה הנקראת על שמו "בית אריה" והעמיד בראשה את חתנו הרב אליעזר פלצינסקי, נכדו של הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלבודקה". כיום מונה הישיבה כמה עשרות תלמידים ביניהם רבנים ומורי הוראה מפורסמים. הרב פלצינסקי שימש כראש הישיבה עד לפטירתו בחודש תשרי תשס"ח (אוקטובר 2007). כיום עומד בראשות הישיבה בנו הרב שלמה יהודה פלצינסקי.

ידוע המעשה שהגיע לרופא יחד עם אשתו, ואמר לרופא, כואבת לנו הרגל. ומאז הדרשנים בסעודות שבע ברכות, נוהגים לספר סיפור זה, שמראה כמה היה מכבד את אשתו ומקיים מאמר חז"ל כפשוטו, "אשתו כגופו".

הרב לוין נפטר בערב שבת הגדול ה'תשכ"ט במרכז רפואי הדסה, ונטמן באותו היום אחרי חצות היום בבית הקברות סנהדריה, ובכך נתמלאה צוואתו שלא להספידו (הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו). על פי צוואתו נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים".

הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו. רחובות נוספים נקראו על שמו גם בערים אחרות. ביולי 2005 הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות מדליה לזכרו.
הדליקו נר לכבוד הצדיק הרב אריה לוין זצ"ל

עד כאן מקורות ויקיפדיה

בעקבות הרב אריה לוין זצ"ל - סרט תיעודי

הרב שלום משאש זצ"ל י' בניסן

הרב שלום משאש זצ"ל ויקיפדיה cc-by-2.5

הרב שלום משאש (כ"ב בשבט ה'תרס"ט - י' בניסן ה'תשס"ג, 13 בפברואר 1909–12 באפריל 2003) היה רבה הראשי של העיר קזבלנקה שבמרוקו, ואחר כך רבה הראשי של מרוקו, ולימים הרב הראשי של ירושלים, במשך 25 שנה. חיבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה, ונחשב לאחד מפוסקי ההלכה החשובים שהוציאה מקרבה יהדות מרוקו במאה העשרים. הוא זכה לתארים "פוסק הדור", "גדול הדור", "מרן", ועוד, בפרט בקרב בני העדה המרוקאית, להם שימש מקור גאווה.

הרב העיד על עצמו באחד מספריו  'כל ימי נעורי לא ידעתי צורתא דזוזא (=לא ידעתי כיצד נראה מטבע כסף) וכל כסף תועפות נחשב בעיני לאַיִן נגד חשק תאוות לימוד תורה הקדושה'.

היה סמל מופת ודוגמה של רודף שלום, התרחק מאוד מן המחלוקת, השתדל ואף עלה בידו להיות מקובל נערץ ואהוב על כל החוגים והעדות בארץ ומחוצה לה, תוך שהוא מקרין אחדות ואהבה לכולם. לשכתו וביתו היו פתוחים לרווחה בכל שעות היום והלילה לכל דורש, אנשים ונשים, חכמים והמוניים, אברכים וקשי יום. הקדיש להם מזמנו המצומצם, קיבלם במאור פנים, בסבר פנים יפות, בנחת רוח ושמע אותם בסבלנות.

אף על הגויים היה אהוב ומקובל. בשנות כהונתו במרוקו, עמד הרב משאש בקשרים הדוקים עם המלך חסן השני, והמשיך לברך אותו ואת ממלכתו גם כשהתיישב בירושלים. הערבים במרוקו התייחסו לדמותו המלכותית בהדרת כבוד, וגלי הערצה אפפו אותם כשראו את מלכם מבקש את ברכת הרב היהודי. במשך הזמן המלך הפך לידידו האישי, ולפחות פעמיים בשנה היה הרב משאש מוזמן לבא לברך את המלך בטקס מלכותי ומפואר, כשהמלך מאזין לכל מילה ביראת כבוד, תוך שהוא עומד כפוף כל זמן הברכה. המלך העניק לו תליון ותעודה, המעניק לו מעמד של שופט במערכת המשפט של מרוקו, לא רק ליהודים אלא גם לגויים, והעניק לו סמכויות נרחבות נוספות, בכל הנוגע לביסוס מערכת הכשרות ועוד.

הרב משאש נהג לתבל את דרשותיו בהומור. כך בין השאר התבטא שהפירמידות במצרים שייכות לעם ישראל, כתשלום על עבודתם במצרים, מה עוד שעקב העובדה שרעיון בנייתם היה של יהודי- יוסף הצדיק, המצרים צריכים לשלם תמלוגים מתיירות. הרב משאש הדגיש רבות את הפנייה לציבור, ואת היחס החינוכי שיש לנקוט כלפי הציבור. כך בין השאר הוא קובע שבמידה שיש התנגשות בערב שבת, בין אמירת שיר השירים לדרשה, מוטב לקיים את הדרשה (ילקוט שמ"ש סימן צה).

הרב שלום משאש זצ"ל לפני הוצאת בול על שמו- ויקידפיה cc-by-2.5

מדת הענווה שלו הייתה מן המפורסמות. כשהיו מעירים על דברי הרב משאש, לא רק שלא היה מעורר איזו טינה ושנאה על המעירים, אלא היה עושה עצמו אסיר תודה, והיה מוסיף אהבה על אהבתו לאותם המעירים. והיה אומר שבזכות המעירים, זוכה הוא להבהיר את פסקיו יותר ויותר. הוא היה רגיל לומר שאדם שאינו מסכים עם הדברים שלו, מוזמן לכתוב לו ולנמק את דבריו, ואם ימצא שנפלה אצלו טעות בהלכה, יחזור הוא מהפסק ללא חשש. ולא התעייף מלענות אפילו חמש ושש פעמים, בחילופי מכתבים, על אותו עניין ועם אותו אדם, כמעיין המתגבר, במכתבים ארוכים ומפולפלים, גם כשהשואל היה אברך צעיר לימים, והיה מתייחס להערות בכובד ראש תוך שהוא מעיין בכל שורה ושורה ומנסה להבין את דעת המעיר לעומקה, מדוע הגיע להבין כדבריו, ורק אחר כך היה מחשב עם מי האמת.

לא פחד מלחזור בו כשהיה צריך, באמרו כי כך היא דרכה של תורה, ועשרות מכתבים דן ליישב ולחזק את מה שכתב בספריו ובמאמריו שראו את הדפוס, ואף בסוף ימיו שעברו קרוב לשבעים שנה מזמן שכתבם, עדיין היו הדברים ברורים לו והיה מפלפל בהם בין בכתב ובין בעל פה. למעשה כך התחבר הספר 'שמש ומגן'.

הרב דוד יוסף, רבה של הר נוף ובנו של הרב עובדיה יוסף סיפר, שבאחת מן הפעמים ששוחח עם אביו אמר לו שהוא כותב תשובה הלכתית החולקת על אחד מפסקי הרב משאש. אמר לו אביו: "אם הינך רוצה להשיב על דברי הרב משאש, תחזור על הדברים עשר פעמים".
יחסו של הרב למנהגים ודרך לימודו
הרב משאש היה בקיא וחריף בכל חלקי התורה, ובכל השאלות החדשות היה פוסק על פי הנראה מעיונו, אולם במה שכבר נהגו אבותיו רבני מרוקו - לא שינה, והיה מחזק ומברר את מנהגיהם. ואף לאחר שעלה לארץ ונתמנה לרבה של ירושלים לא שינה ממנהגי אבותיו. ואמנם ככלל ידוע כי בני עדות המזרח וצפון אפריקה נוהגים על פי פסקי רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך, אך מכל מקום דעת הרב משאש שבכל אותם דברים שיש בהם מנהג מבורר שכך נהגו בני עדה מסוימת, גם אם אינו כדעת השולחן ערוך, אין להם לשנות ממנהג אבותיהם.
הרב משאש החשיב בעיקר את הדבר הנהוג, ולא את המנהג הכתוב. כך ביחס למנהגי האר"י, לדעתו חלים רק על אלו העוסקים בקבלת האר"י (כגון ילקוט שמ"ש סימנים כא, לד).
ביחס למנהגי האר"י, שרבים מבני עדות המזרח קיבלום, דעתו הייתה שהם מיוחדים לעוסקים בקבלת האר"י, אבל לכלל הציבור הלכה כשולחן ערוך, זולת המקומות שיש בהם מנהג אבות ברור.
פעם סיפר הרב שהיה לפניו דין תורה. הרגלו היה להכין את הספר שבו צריך לעיין לפני השינה. הולך לישון, וקם בעלות השחר לעיין בסוגיא- ואמר שכך דרכו בקודש. כמו דוד המלך שהיה שם את הכינור שתבוא רוח צפונית תנגן בכינור וכך יתעורר. אצל הרב הכינור זה הספר שבו צריך לעיין.

מספר סרטונים ברשימת ההשמעה- על הרב שלום משאש זצ"ל

מספרי הרב שלום משאש זצ"ל

מזרח שמ"ש - הלכות איסור והיתר, ספר זה הוא ספרו הראשון של הרב משאש, נדפס בהיותו בגיל 25. (תרצ"ג – 1933).
תבואות שמ"ש - ארבעה חלקים, על דיני השו"ע.  תבואות שמש אורח חיים חלק חשן משפט חלק יורה דעה
שו"ת שמ"ש ומגן -  חלק א  חלק ב  חלק ג' שו"ת ארבעה חלקים. החלק הרביעי יצא לאור ב י' בניסן תשס"ז
בית שמ"ש - על היד החזקה לרמב"ם
ילקוט שמ"ש - קיצור לפסיקותיו על חלק או"ח, נערך על ידי הרב אריאל אדרעי (הוצאת ארז, ירושלים).
וחם השמ"ש - דרשות על התורה.
מקורות - ויקיפדיה

רבי יוסף קארו זצ"ל יג' ניסן קורות חיים

רבי יוסף קארו  זצ"ל נולד בשנת רמ"ח והלך לבית עולמו ביג' ניסן בשנת של"ה בהיותו בן 87 שנים (1488-1575).

רבי יוסף קארו ויקישביה

רבי יוסף קארו זצ"ל חב"ד

רבי יוסף קארו זצ"ל נולד בספרד, ולאחר גירוש ספרד, עבר מדינות מספר, עד שקבע את מקום מושבו בצפת. שם עסק בלימוד התורה בהתמדה עצומה, וחיבר את ספרו הבית יוסף במשך 20 שנה. ספר בית יוסף הוא ספר המראה מקומות מתוך הש"ס, להלכה שנפסקה בספר הטור. והרב הכריעה שם להלכה על פי שניים מתוך שלשה עמודי הוראה, בין הרי"ף רמב"ם ורא"ש. הרב היה גורס בכל יום ח"י פרקי משניות, בשמחה ובהתלהבות, עד שזכה ונולד מלימוד המשניות, מלאך מגיד, שהיה מדבר מתוך גרונו, מוכיחו ומלמדו דעת וכן אומר לו דברי תורה. את דברי המלאך המגיד, כתב רבי יוסף קארו בספרו מגיד מישרים. המלאך גילה לו שישנו יהודי שמחבר גם הוא ספר כמו השולחן ערוך ולכן עליו להזדרז בהדפסת ספרו. אכן הרב הזדרז, וכאשר ראה רבי משה איסרלאש, שהתפרסם ספר שולחן ערוך, לכן תימצת את ספרו, וקרא לו "ספר המפה", בו הוא מונה את המנהגים החלוקים של בני מדינות אשכנז, וכן במקומות מספר, חולק על פסקי השולחן ערוך. לאחר שאשתו הראשונה נפטרה עליו, התחתן הרב בשנית, ולימים שאף גם זו נפטרה, התחתן הרב בשלישית בגיל 80 ונולד לו בן בהיותו בן 84 ושמו יהודה, בן זה הדפיס את ספרי הרב. זכה רבי יוסף קארו, וספרו שולחן ערוך התקבל בכל תפוצות ישראל, ולכן נקרא שמו "מרן" ראשי תיבות "ממאתיים רבנים נסמך" בתחילה הסמיכו רבי יעקב בי רב, ולאחר מכן כל גדולי צפת ושאר חכמי ישראל. הרב קרא לספרו שולחן ערך, כפי שאמר ה' למשה רבינו שילמד את עם ישראל עד שהתורה תהיה לפניהם כשולחן ערוך ומוכן לסעודה. הרמ"א קרא לספרו "המפה" כאמור, דהיינו המפה שפורסים על השולחן בכדי לאכול. שאר הפוסקים שהודפסו, על השולחן ערוך נקראים, "נושאי כלים" כביכול הכלים הנמצאים על השולחן.

רבי יוסף קארו זצ"ל  מגיד מישרים ויקיפדיה

ציון רבי יוסף קארו ויקיפידה- צילמתי

כאשר ביקש להתחתן בשלישית כאמור, היו לפניו שתי הצעות, אחת מבוגרת, ואחת צעירה יותר. חשק הרב בצעירה. לאחר ימים הודיע שאינה חפצה, ולכן התחתן עם המבוגרת יותר אמר לו המלאך המגיד מתוך גרונו, שהזיווג האמיתי שלו, היתה השניה המבוגרת, רק כיון שלא היה עדיין ראוי להתחתן עימה, לכן נתנו בדעתו לנסות להתחתן עם הצעירה, ומשזו סירבה, אז כעת ראוי הוא להתחתן עם השניה. ואמר לו המלאך- דע שאשתך זו , היאא גלגול של תלמיד חכם גדול מאוד, שאילו היית יודע מי הוא היית מתבייש שתעשה לך איזה שירות שהוא, אלא כיון שתלמיד חכם זה היה קמצן בתורתו, לכן התגלגל באשה זו על מנת שתשמש אותך, ותעזור לך להפיץ את התורה, ועל ידי כך  תתוקן אותה נשמה.

מעשה זה כתוב בספר מגיד מישרים. רבי יוסף קארו היה פרוש וחסיד, המלאך המגיד היה מוכיחו על כך ששתה הרבה מים, יותר מהרגלו, וכן על כך שאכל כמה וכמה זיתים, ושזה בחינת תאוות. כן הוכיחו שיחשוב כל העת בתורה, ועל ידי כך, כל שרפי מעלה מחשיבים אותו מאוד. וכן סיפר לו המגיד, שכאשר תירץ איזו קושיא על אחד מהראשונים, אזי אותו ראשון שמח בו מאוד, כמו הרשב"א המאירי ועוד.

זכות הצדיק רבי יוסף קארו תגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן.

יהושע בין נון כו' ניסן -"יהושע נער לא ימיש מתוך האהל"

ציון יהשוע בין נון- צילום מיכאלי cc

יהושע בן נון היה, על-פי המתואר בתנ"ך, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי התלמוד, יהושע בן נון הוא מחבר ספר יהושע.‏

יהושע בן נון השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד נשיא שבט אפרים.‏ לפי המסורת נולד יהושע במצרים, והיה בן 22 בזמן יציאת מצרים. יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע" (במדבר יג, טז). יהושע היה משרתו של משה ותלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

(ויקיפדיה).

יהושע בין נון היה תלמידו הקרוב של משה רבנו וזכה ללמוד ממנו תורה פנים אל פנים. ראה סרטון התייחסות מורנו הרב עובדיה יוסף שליט"א. הממרא הידועה מחז"ל "והגית בו יומם ולילה" נאמרה על ידי יהושע בין נון- לא-יָמוּשׁ סֵפֶר- הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ והגית בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: יהושע א-ח

סרטונים על יהשע בין נון

להורדה