הרב חיים שמואלביץ זצ"ל נולד בשנת תרס"ב והלך לבית עולמו בג' טבת בשנת תשל"ט (1901-1978) בהיותו בן 77 שנים.
אביו היה ראש ישיבה בעיירה סטוצ'ין שבפולין. אמו הייתה בתו של רבי יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק. בתור נער נחשב לעילוי, ובגיל צעיר נשלח ללמוד בישיבת ישיבת שער התורה שבעיר גרודנה. ראש הישיבה הרב שמעון שקופ שנודע בדרכו האנליטית השפיע על דרך לימודו. בהמשך עבר לישיבת מיר, ושם התפרסם בכינוי "עילוי מסטוצ'ין".
נישא בג' בטבת (שהוא גם יום פטירתו) בשנת תר"צ לחנה מרים פינקל, בתו של ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל. בשנת תרצ"ו התמנה לר"מ בישיבה והחל למסור שעורים.
התבלט בניהול הישיבה בשנים 1940-1945 כאשר הוביל את הישיבה ממיר לווילנא ולברית המועצות ומשם ברכבת הטראנס-סיבירית לסיביר, לקובה שביפן ומשם לשנחאי. שימש כמנהל הישיבה ונציגה מול שלטונות הכיבוש היפנים בשנחאי. הרב שמואלביץ שנחשב לגאון ובעל זיכרון פנומנלי, והכתיב ספרים שלמים מזכרונו בתקופת שנחאי.
תפילותיו המיוחדות התפרסמו, וכך לדוגמה אחרי מלחמת ששת הימים התפלל בקבר רחל "רחל אמנו! הקב"ה אמר לך מנעי קולך מבכי, אני, אני חיים, בנך, מבקש ממך אל תפסיקי לבכות!" בדומה כשפקד את קבר אור החיים, היה מביט למטה לכיוון יד אבשלום ומתפלל בנוסח זה: "רבונו של עולם! כשאדם אומר לחברו 'אני מוחל' אין אלו אלא דברים בעלמא. רק אבא כשהוא אומר 'אני מוחל' מחילתו מחילה. ראה, דוד המלך, כמה רדיפות נרדף על ידי בנו הסורר וכמה צער הצטער בגינו. ובכל זאת, כאב, הוא מחל. רבונו של עולם! הן אתה אב ומחילתך מחילה, אנא אמור 'אני מוחל'!"
הרב חיים שמואלביץ היה מתמיד גדול ואומרים שהיה ישן פעם ביומיים, ובכל שעות היממה היה לומד עם חברותות רבות שעה אחר שעה (מח ולב). מקובל שהיה לרבי חיים שמואלביץ גילוי אליהו!
בצעירותו היה לרב אימתא דציבורא ולכן היה מתקשה לעמוד מול ציבור לדבר (מח ולב). הרב התפרסם בקרב ציבור התורה הכללי בעיקר בעקבות ספרו שיחות מוסר,בו לקטו התלמידים שיחות שמסר הרב בישיבת מיר אחת לשבוע. ספר שיחות מוסר, מאופיין בשיחות מוסר המבוססות על אגדות הש"ס, ויש לספר זה חן מיוחד וכח השפעה חזק.
רבי יהונתן אייבשיץ נולד בשנת ת"נ והלך לבית עולמו בכ"א אלול בשנת תקכ"ד בהיותו בן בן 74 שנים (1690-1764).
רבי יהונתן אייבשיץ היה גאון עולם, וכבר מצעירותו היו ניכרים בו אותות החכמה והגאוניות. היה חריף גדול ונודע במעשה הילדות שלו.
ונודעים על כך מספר מעשים מפורסמים.
בביתו של אביו רבי נתן נטע שררה דחקות גדולה. פעם אחת קנה האב תפוחים לכבוד שבת קודש. אך כיון שחשש שמא יהונתן יאכל את התפוחים, לכן הניחם מתחת לכריתו בשעה שישן. יהונתן חמד בתפוחים, ובסתר נכנס ולקח בעדינות את התפוחים הקטנים והשאיר אחד גדול. כאשר נתגלה הדבר -שאלתו אימו: יהונתן היכן התפוחים? -ענה הבן- אמא דעי אבא צדיק גדול. כמו שאצל יעקב אבינו אמרה כל אבן, עלי יניח צדיק ראשו, עד שנעשו לאבן אחת, כך גם אצל אבא, כל התפוחים התווכחו עד שנעשו לתפוח אחד גדול!!!
פעם אחת הכינה אימו עוף לשבת קודש. הריח עלה באפו של יהונתן, ובסתר אכל שוק מהעוף. כאשר הגיעו בערב לסעודת שבת שמו לב שחסר שוק, לאחר הסעודה -שאל אביו, יהונתן היכן השוק של העוף? -ענה הבן, אבא לעופות יש רק רגל אחת, ראה נא בחצר איך האוז עומד על רגל אחת. -תמה האב, הלוא אם אזרוק אבן מיד תוציא את רגלה השניה? -ענה הבן נו, אז למה לא זרקת אבן, העוף היה מוציא את הרגל השניה?!!!
שוב פעם אחת אימו אפתה לביבות (בונים באידיש) רק יצאה מהמטבח, נכנס יהונתן ואכל כמה אחדים. כאשר שאלה האם מה זאת? ענה הבן- אמא כתוב: שלח תשלח את האם ואת הבונים תיקח לך !!!
פעם אחת הלך עם אביו וקנו לשניהם נעליים חדשות, עברו ימים מועטים וליהונתן נקרעו את הנעליים. -שאלו אביו, איך הספיקו נעליך להתבלות כל כך, הרי קנינו שנינו את הנעליים יחדיו? -ענה הבן, אבא ראה נא, לך יש רגליים גדולות, ואילו לי קטנות, לכן בכל צעד שלך, זקוק אני לעשות שני צעדים, לכן נעלי התבלו במהרה!!!
פעם אחת תפסו גוי והפליא בו את מכותיו. הלה לא איבד את עשתונותיו, הוציא מכיסו מספר פרוטות ונתנו לגוי. -שאלו הגוי, מה זאת? -ענה יהונתן, היום חג של היהודים, כל גוי שנותן ליהודי מכות, על היהודי לתת את כל הכסף שיש בכיסו לאותו גוי!!! שמע הגוי וחשב שעליו "לטפל" ביהודי שיש לו קצת יותר מפרוטות אחדות, נטפל לאחד מראשי הקהילה והחל מכהו, הלה מיד צעק זעקות גדולות, עד שהגיעו אנשים רבים ולאחר מכן מסר תלונה במשטרה. -שאלו הקצין החוקר, מה זאת שהחלטת להכות את היהודי הנכבד הזה? -ענה הגוי, מה רוצים מימני, יש ליהודים היום חג, וכל מי שמכים אותו צריך לתת את כל כספו אשר בכיסו. -חקר הקצין בתמיהה, ומי אמר לך זאת? -ענה הגוי, ילד מילדי היהודים.. לאחר תחקיר קצר הגיעו ליהונתן הצעיר. הלה הסביר, שכיון שהיכהו הגוי, והיה חסר אונים, לכן חשב שזו דרך טובה לשלוח את הגוי לאחד מנכבדי הקהילה בכדי שיבוא המכה על עונשו. וכל הסובבים צחקו על פיקחותו של יהונתן.
פעם אחת נתנו לו מחמת דחקות לאכול רק את הראש ואת הזנב של הדג. לאחר מכן הלכו לתפילה. יהונתן נכנס לבית הכנסת ודקות אחדות לאחר תחילת התפילה יצא. -שאלו אביו הזו תפילה? -ענה הבן, אם ראש וזנב זה דג, אזי גם תפילה של מזמור הודו בתחילה ועלינו לשבח שבסוף הרי היא תפילה!!!
בהיות רבי יהונתן אייבשיץ בן 25 כבר התפרסם שמו לשם ולתפארת, ולכן מינוהו לראש ישיבה בפראג, וכן היה דורש לרבים דברי תוכחה ומוסר המתובלים בסיפורים ומעשיות ומדרשים.
גם עם הנוכרים היה מתיידד והיו כמרים רבים שהיו באים להתוכח עימו על אמונתו. עד שכומר אחד אמר לו, שמעתי עליך שהינך כותב קמיעות, התוכל לכתוב קמיע לצלוב שלהם? -ענה יהונתן לאלתר, איני כותב קמעות אלא למי שהינני יודע את שם אביו!!!
אף המלך ידע מחכמתו של רבי נהונתן אייבשיץ והיה מעריצו מאוד. הדבר היה לקוצים בעיני הכמרים. פעם אחת הציע הכומר שיהיה ויכוח בין הכומר לבין רבי יהונתן, בענייני מדעים וחכמת העולם. המלך הסכים ונקבע זמן למפגש. אכן הגיעו אנשי כמורה רבים לבית המלך על מנת לחזות בויכוח.
הכומר פתח ראשון ואמר שחכמת האדם בעולם היא רבה, עד כדי שמעץ פשוט בונים שולחנות וכסאות יפים. ומחמר עושים כלי חרס יפים, ואף כלי זכוכית שקופים ויפים.
-ענה רבי נהונתן, אמנם חכמת האדם היא רבה, אך אין ביכולת האדם לשנות את טבעי העולם. כיון שאף העץ לבסוף נשרף וכלי החרס נופלים ונשברים.
שמע המלך את הויכוח והחליט שיינתנו 30 יום לכל אחד מהצדדים להוכיח את הבנתו.
הגיע היום המיועד אך רבי יהונתן כלל לא שם ליבו להכין איזה דבר, אלא ישב ועסק בתורה בהתמדה גדולה. תוך כדי לימוד היה שואף מכלי הטבק שלו טבק. עכבר חמד לצון ונכנס לתוך הקופסא, רבי יהונתן בראות זאת סגר מיד את הקופסא על מנת להתפטר מהעכבר הטורדני.
לפתע הגיע שליח מאת המלך לקרוא לרבי יהונתן לויכוח עם הכומר. רבי יהנתן אייבשיץ לבש את בגדי השבת שלו ויצא לבית המלוכה.
כל הנאספים הגיעו, ושוב פתח הכומר ראשון, כבוד המלך אמר הריני להביא לפניך "מלצר" שלא ראית מעודך. מיד נכנס חתול לבוש בגדי מלצר והחל להגיש לנאספים דברי מאכל שונים. פתח הכומר ואמר- הלוא הננו רואים בחוש שאף חתול אפשר לאלף ולעשותו בר דעת ולשמש אפילו כמלצר!!!
נזכר רבי יהונתן מה שיש לו בקופסת הטבק, ופתחה לפני החתול העובר. "המלצר" שכח את תפקידו ומיד החל רץ אחר העכבר הנמלט. תוך כדי "שהמלצר" מעיף לפה ולשם את כל דברי המאכל שהיו לו במגש.
מיד הבינו כולם שידו של רבי יהונתן אייבשיץ על העליונה.
שמעו של רבי יהונתן הלך למרחקים. וכן היה עוסק הרב בסגולות ותפילות. ואף היה מחלק קמיעות לאננים עם חולאים שונים.
הדבר לא מצא חן בעיני היעב"ץ רבי יעקב עמדין בן צבי (בן חכם צבי). כיון שאף לפני דור סבלו מרורות ממשיח השקר שבתאי צבי, שבסוף התאסלם. לכן כל דבר שמזכיר סגולות וקמעות ושמות קודש היה יוצא נגדם נחרצות. הדבר גרם לפילוג גדול בעם. אמנם הגר"א קיבל לידו את אחת מהקמעות הנ"ל ושיבח מאוד את רבי נהונתן אייבשיץ שהינו גאון וצדיק.
היה יהודי אחד שערך ספר כנגד "שיטתו" של רבי יהונתן ביום הוצאת הספר נולד לו בן. היעב"ץ השתתף בברית ובירך את הרך הנולד שילך בעקבות הספר. כל הנאספים ענו אמן, וכן כששמע רבי יהונתן אייבשיץ את הדבר אף הוא ענה אמן. לא ארכו הימים, ואותו בן יצא לתרבות רעה, והתרחק מאוד מהיהדות הצרופה והלך בעקבות הנוצרים עד שעזב את אשתו ובניו. לעת זקנתו, שב בתשובה וביקש לחזור ולגור בביתה של ביתו. הלה הסכימה לאחר התייעצות עם רב. לפני פטירתו סיפר שהוא אותו בן שכולם בירכוהו שילך בעקבות הספר שיצא כנגד רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל.
לימים לאחר פטירתם של רבי יהונתן אייבשיץ ורבי יעקב עמדין קברו אותם חברה קדישא זה לצד זה בבית העלמין כפי הוראת הנודע ביהודה. ואמר על כך הנודע ביהודה, התקיים בהם "את והב בסופה" שבודאי שבשמים השלימו. רבי יהונתן אייבשיץ נודע מאוד מגאוניותו התורנית וחיבר ספרים רבים. ומפורסמים שבהם כרתי ופלתי על הלכות נידה ויערות דבש ספר דרושים.
רבי אריה לייב זצ"ל בעל קצות החושן נולד בשנת תק"ה והלך לבית עולמו בשנת תקע"ג (1745-1812) בהיותו בגיל 68 ביט' טבת.
רבי אריה לייב חי חיי עוני ומחסור. אך דבר זה לא מנע ממנו להתמיד בלימוד התורה. וכך בעיירה נידחת כתב את ספריו קצות החושן, ושב שמעתתא, ולעת זיקנות כתב גם ספר אבני מילואים על חלק אבן העזר(אבני מילואים התפרסם רק לאחר פטירתו). כיון שהרב חי בעיירה נידחת, שמו לא התפרסם בתחילה. אך כיון שרבי יעקב מליסא בעל ספר נתיבות המשפט העיר על ספרו קצות החושן, דבר זה גרם לפרסום שמו של קצות החשון בעולם התורני הרחב.
מעשה וכאשר ביקש לקבל הסכמה לספרו קצות החושן חלק א' כיתת רגליו לרבי משלום איגרא שהיה גאון עצום מאוד ורב רבנן בדור ההוא. רבי משולם איגרא אף היו חי חיי דחקות, ובזמן לימודו כיון שהקור היה חודר לשד עצמותיו ועצים לחימום אין, לכן היה לומד לאור הנר כאשר שמיכה מכסה את עצמו ואת הנר יחד, כך שהנר שימש גם לחימום!!!
רבי משלום איגרא עיין בספר קצות החושן חלק א', הרב קלט מיד את דרך החשיבה של רבי אריה לייב, והחל לומר לו חידושים שרבי אריה לייב עתיד לומר בקצות החושן חלק ב'. דבר זה גרם לבעל הקצות חלישות הדעת גדולה.
לימים שנפגשו ביקש רבי משולם איגרא מבעל הקצות סליחה וכפרה על כך שגרם לו חלישות הדעת. ואמר שערך תעניות לכפר על מעשה זה.
ספר קצות החושן נכתב על חלק חושן משפט, ואיסתעייא מילתא ופירוש זה הודפס בכל ספרי השולחן ערוך של ימינו. הספר מתאפיין בעריכה ברורה של דברי פלפול עמוקים, ולכן ספר זה חביב מאוד בקרב לומדי התורה.
הרב מנשה קליין הלך לבית עולמו בכ"ט אלול תשע"א כשהו בן 90.
הרב נולד בשנת תרפ"א.
הרה"צ רבי מנשה קליין, האדמו"ר מאונגוואר נולד לרב אליעזר זאב שהיה רב באונגר שבצ'כיה. הרב מנשה קליין חיבר שו"ת משנה הלכות.
הרב מנשה קליין שימש כראש ישיבת "בית שערים" בברוקלין וכראש ישיבת אונגוואר בשכונת רמות בירושלים.
האדמו"ר עלה לישראל לפני למעלה מעשר שנים, ומאז חילק את זמנו בין קהילתו שבארה"ב לזאת שבישראל.
הרב מנשה קליין זצ"ל
הרב מנשה קליין היה חותם מנשה הקטן, ברב ענוותו. היה פוסק אדיר. וחיבר שו"ת רבים. היה מתכתב רבות עם הרב יעקב ישראל זצ"ל. וכן היה מתכתב רבות עם הרב עובדיה יוסף שליט"א ומעריך את דעתו מאוד.
מעשה והגיע לרב מנשה קליין זצ"ל אברך לשאלה בהלכה, כאשר נודע לו שהאברך קשור לביתו של מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, ביקש ממנו להעביר לרב את ההוצאה החדשה של ספרו משנה הלכות. הרב התגורר ברמות שבירושליים עה"ק שבשכונת אונגוואר.
הרב מנשה קליין זצ"ל
זכות הצדיק תגן עלינו ויעתיר בעדנו ועל כל עם ישראל אמן.
רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב תפ"ו-תקמ"ו (1726-1786).רבי מיכל נפטר בכ"ה אלול בהיותו בן ששים. (ידוע שהשם מיכל הוא קיצור של יחיאל, וזה אכן היה שמו השני של הרבי מיכל מזלאטשוב).
רבי מיכל מזלאטשוב מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש.
מעשה ופעם הגיע לרבי מיכל יהודי שעבר על חילול שבת בשוגג ונפשו היתה עגומה עליו מאוד. רבי מיכל נתן לו תיקון על פי רבינו האר"י הקדוש, המלווה בתעניות וצומות ארוכים. אותו יהודי הגיע לבעל שם טוב זיע"א ואמר לו הרב שעליו לקנות שמן ולהשימו בבית הכנסת שילמדו לאורו וסר עוונו וחטאו יכופר. היהודי קנה שמן, אך לפני ששם בבית הכנסת, הגיע כלב והפיל ושפך את השמן. שוב חזר לבעל שם טוב. אמר לו הרב ששוב יקנה שמן וישים בבית הכנסת, אך יעשה זאת לאלתר על מנת שלא תהיה שוב תקלה. היהודי עשה כך, וסיפר לבעל שם טוב, שרבי מיכל הורה לו לעשות תעניות ארוכות.
לימים הורה הבעל שם טוב לאחד ממבקריו, שיודיע לרבי מיכל שהבעל שם טוב שובת בשבת הקרובה בעיר הסמוכה לביתו של הרבי מיכל, ואם אפשר שרבי מיכל יגיע גם לאותה עיירה לפגוש את הבעל שם טוב. היהודי מסר לרבי מיכל את המסר, והוא אכן יצא לנסיעה זו בערב שבת. בזמן הנסיעה הדרכים היו משובשות, כיון שירד גשם שוטף, גלגלי העגלה נשברו, ורבי מיכל הלך רגלי, עד לעיירה בה שכן הבעל שם טוב, והגיע ממש בבין השמשות סמוך לשבת. כאשר הגיע, אמר לו הבעל שם טוב. זה לא חוכמה להחמיר על יהודי שבא לבקש תשובה, בהרבה צומות ותעניות, בזמן שליבו נשבר. רב שנמצא כל ימיו בארבע אמותיו, אינו מרגיש את הצער של היהודי שנכשל בשוגג בחילול שבת. כך הוכיח הבעל שם טוב את רבי מיכל. ואט אט התקרב לבעל שם טוב ולחסידות עד שנעשה מגדולי התלמידים. לימים התעלה מאוד והיה לבעל רוח הקודש. ומעשה ברבי אלימלך מליז'נסק שראה אברך עם חבילה על כתפו, שאלו לאן הולך? ענה- לרבי מיכל. אמר לו- גם אני שהייתי בצעירותי הגעתי לעיירה אחת. וראיתי של שהבתים סגורים ואין איש. שאלתי אשה אחת. אמרה שרבי מיכל מזלאטשוב נמצא בבית הכנסת ואמר לכל אחד במה חטא ומה תיקונו. ולכן כל העיירה הלכה לשמוע במה חטאו. שמע זאת רבי אלימלך ופחד שיאמר לו במה חטא והלך לדרכו. וכך סיים ואמר לאותו אברך, איך אתה לא מפחד ללכת לרבי מיכל שיאמר לך את כל עוונותיך?!!
זכות הצדיק יגן עלינו ועל כל עם ישראל. אמן.
להורדה מההיברו בוקס ספר מים רבים חידושי תורה שלקטו התלמידים מהרב רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א
רבי מאיר מרוטנבורג ד' תמוז 1251- 1293 ה' אלפים התנ"ג.
ידוע המעשה שהמלך הגרמני שם במאסר את רבי מאיר מרוטנבורג במשך 7 שנים, ולא הסכים לשחררו אלא אם הקהילה תיתן סכום הגון מאוד של כסף, כופר נפש. הרא"ש, רבינו אשר, תלמידו אסף את כל הסכום, אך הרב לא הסכים שישחררוהו בסכום גדול כזה של כסף. בתחילה אף לא הסכימו שיהיה לו ספרים, והיה לרב צער גדול מאוד בעבור כך. אך לאחר השתדלויות רבות, הוסכם להכניס לרב, ספר תורה, ותלמיד, וכן קלף דיו וקולמוס. עד שהרב זכה וכתב בבית המסר ספר תורה.
לאחר 7 שנים של צער נפטר הרב בבית המאסר. ועדיין רשעותו של המלך היתה בעיצומה, ולא הסכים לשחרר את גופתו עד שהקהילה תיתן את הסכום שנדרש בתחילה. כך היתה גופתו מוטלת במשך מספר חודשים (אייר - אדר שם הגדולים). ויהודי אחד עשיר בשם שלמה בן אלכסנדר, מכר את רב רכושו, ופדה את גופתו של הרב. בלילה- בא אליו הרב בחלום, והציע לו או עושר וכבוד לו ולזרעו אחריו, או שידכה להיות במחיצת הרב בגן עדן, אך בתנאי שיסכים להיפטר מיד מן העולם. הלה בחר בדרך השניה, ולמחרת סיפר לבני ביתו את החלום, ושבחר בדרך השניה. ואכן למחרת הלך לישון ולא קם עוד ממיטתו!!!
לאחר מכן המלך דרש לתפוס גם את רבינו אשר (הרא"ש) והלה ברח למדינת ספרד, אלה קיבלוהו בכבוד גדול, ופסקיו התפרסמו אף במדינות ספרד בעקבות שהייתו ביניהם. רבו של מהר"ם מרוטנבורג הוא האור זרוע. ותלמידו הוא הרא"ש כאמור.
רבי פנחס הלוי איש הוורויץ זצ"ל מחבר ספר ההפלאה ונקרא בפי כל רבי פנחס בעל ההפלאה.
הרב חי בין השנים התצ"א - התקס"ה (1806) ויום פטירתו הוא ב-ד' תמוז בגיל 74.
מעשה ורבי פנחס ואחיו רבי שמילקא רצו לבדוק את דרך החסידות אם נכונה היא או לאו, לכן הגיעו למגיד ממזריטש.
אך הגיעו, פנה אליהם המגיד ואמר להם, מה לכם לבוא אלי לכו לתלמידי רבי זושא. באותה שעה רבי זושא היה בבית המדרש של המגיד קורא תהילים בין תנור לכיריים. כאשר הגיעו אליו: מיד שאלם- אמרו לי רבותי מה פירוש הדרשה של חז"ל " כי שפתי כהן יבקשו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" אם דומה הרב למלאך יבקשו תורה מפיהו ולא לא דומה למלאך אל יבקשו תורה מפיהו. אם כן בכדי להשוות בין הרב למלאך על התלמיד לראות לפני כן מלאך? ואיך יתכן הדבר?
אכן שאלה קשה הביעו פליאה שני הגאונים. ומה התשובה?
- ענה רבי זושא- אם אתם באים לרב ומתייחסים אליו כמו מלאך שאינו מוכר, ומקבלים אותו כמו שהוא, הרי שיבקשו תורה מפיהו, אך אם הרב אינו דומה בעיניכם למלאך אלא לאדם, אם כן אל תבקשו תורה מפיהו!!! כאן איננו מקומכם.
אמרו שני הצדיקים- אם כך לתלמיד יש רוח הקודש שיודע מה הביאנו הלום, כל שכן להרב, והחליטו להישאר.
לימים קיבלו השניים מינוי לרבנות בעיר הגדולה פראנקפורט, ובעיר ניקלשבורג הקטנה. ורבי פנחס היה הצעיר אך היה גדול מאוד בתורה, ואילו רבי שמילקא אחיו היה המבוגר מבין שניהם. לכן לא ידעו איזה מינוי יקבל מי. כאשר הגיעו למגיד בכדי לשאול אותו מה דעתו?
אך נכנסו למגיד- מיד פנה אליהם- ייכנס רבי פנחס רבה של פראנקפורט!!! ומיד הבינו את התשובה לשאלתם.
רבי פנחס היה גאון גדול והיה הרב של פראנקפורט במשך 35 שנה. אף שהיה מקורב לחסידות, מכל מקום לא לימד ברבים חסידות, ולכן לא היו לו מתנגדים, אלא כולם אהבוהו וחי בשלום ומישור. תלמידו היה לא פחות מאשר רבי משה סופר מחבר ספר "החתם סופר"
הרב יוסף דיין נולד בשנת תרפ"ד ונפטר בשנת תשמ"ה בהיותו בן 61 שנה.
לא הרבה מכירים את הרב שלמה יוסף דיין זצוק"ל, שיום פטירתו חל ב-ט' תמוז. העיד עליו הרב מרדכי שרעבי זצוק"ל ש"הינו אחד מל"ו הצדיקים בדורנו".
הרב יוסף שלמה דיין זצוק"ל נולד בעיר חלב שבסוריה למשפחת דיין המכובדת, המיוחסת דור אחר דור עד לדוד המלך עליו השלום. הרב עלה לארץ עם הוריו בהיותו בגיל 10.
תמיד נהג לומר: "שעה של תפילה ולימוד בקברות הצדיקים שווה למאה שעות לימוד", ובפרט ההליכה לקבר צדיק שהגישה אליו קשה ומפרכת, מועילה עד מאוד, וכל פסיעה במקום כזה ממתקת את הדינים למעלה, שהרי "לפום צערא אגרא" (כגודל הצער כן גודל השכר).
במיוחד נהג ללכת לקברו של שמואל הנביא, והבטיח כי כל מי שיעשה את התיקון בקבר שמואל הנביא - מובטח לו שיענה מהשמיים. אם לא בפעם הראשונה, ודאי לאחר מספר פעמים.
ולכן הרב היה כל ימיו עושה תפילות ויחודים בקברות צדיקים בכל הארץ. ובמלחמת לבנון הראשונה, ראוהו חיילים יחד עם רבי יוסף וולטוך, שהם בתוך לבנון הולכים לקברות צדיקים. חלק מהציונים, הרב גילה בעצמו על ידי רב קדושתו, ולפי הרגשת ליבו היה יודע היכן נמצאים ציונים של צדיקים ותנאים שבאם התפילות מקובלות ביותר. אחד מהציונים שגילה הרב יוסף דיין הוא קברו של דן בן יעקב.
ומעשה- והלכו הרב יוסף דיין וכן הרב יוסף וולטוך זצ"ל ועוד אברך אחד לקברותיהם של אלעזר ואיתמר בני אהרן הכהן. הציונים נמצאים בתוך כפר עוורתא מזרחית לשכם.
קבר איתמר הכהן לפני שחיללו אותה פלסטינים מהכפר עוורתא כמו שרואים בתמונה שלמטה
כאשר נכנסו לתוככי הכפר החלו ערבים להקיף אותם. הרב יוסף וולטוך אמר שאינו דואג כיון שהם עם הרב יוסף דיין שמעולם לא פגם בברית!! כאשר החלו הערבים לעשות סביבם טבעת של התקהלות ראה הרב דיין שיש לעשות משהו לכן החל לפתע לשאוג שאגות אדירות וכן לרוץ לעבר ההמון. אלה בראותם את הרב רץ לעברם החלו לברוח לכל עבר מתוך פחד ואימה.
הרב לא התרגש מהמחזה, מיד לאחר מכן אמר שמקום זה מסוגל מאוד לקבלת התפילות. והחל בהכנות....
לאחר שסיימו פנו לציון איתמר הכהן הנמצא בסמוך בצדו השני של הכפר. שם כבר צפו הערבים בצדיקים מרחוק מתוך פחד ואימה...
הרב מעולם לא הסתכל במראה מרב פרישותו. פעם אחת עבר ליד מקום שיש מראה, וראה לפתע את דמותו. הוא אמר לתלמיד שהתלווה אליו באותה שעה שהוא מתפעל מאוד מהדמות הקדושה שראה...
כיון שהרב יוסף דיין היה מצניע את מעשיו ואף אהב לקבל בזיונות בכדי לכפר על עוונות. לכן היה הולך לישיבת מחנה ישראל, ובזמן התפילה היה משמיע קולות משונים, עד שהיו מהתלמידים שחשבוהו כאחד הרקים והיו גוערים בו מאוד. לאחר פטירתו שנודע להם מי הוא היה הלכו לציון הקדוש שלו לבקש ממנו מחילה.
הרב יוסף דיין היה בקי עצום בכל חלקי התורה ובפרט בקבלה. פעם אחת דיבר אברך אחד עם הרב יוסף וולטוך. הלה אמר לו ששמע אתמול מהרב יוסף דיין סתרי תורה שלא שמע מעולם.
פעם אחת התלונן מן דהו אצל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל על רבי יוסף דיין, שאיך הוא לומד קבלה ואינו נשוי?? אמר הרב שרעבי שהיה כבר זקן לימים. לו מותר!!! (מפי הרב מרדכי אליהו)
ופעם אחת הגיעו כמה אנשים לבבא סאלי בנתיבות- אמר להם הבבא סאלי זצ"ל, מה אתם באים אלי לקבל ברכות, שיש לכם בירושלים את הרב יוסף דיין!!!
בהספדו אמר עליו הרב מרדכי אליהו זצ"ל שיש בכל דור לו' צדיקים נסתרים. הוא היה אחד מהם!!! (מקור הדברים מהרב שרעבי כאמור לעיל).
מעשה ופעם אחת תלמיד חכם אחד עשה שיפוץ בביתו. הדבר נודע לרב דיין, ולכן בכדי לקיים מצות כיבוד תלמידי חכמים, העלה את כל המרצפות לביתו של הרב הנמצא בקומה גבוה. כל הפצרותיהם של הסובבים לא הועילו. לאחר מעשה אמר שהוא פשוט רצה לקיים מצוות שימוש תלמיד חכמים.
במשך שנים רבות הרב אסף פרוטה לפרוטה, ולימים זכה לבנות היכל בבית כנסת נזר אהרן. הרב דיין עמל רבות לעשות את היכל בית הכנסת בקדושה וטהרה ומתוך כוונות רבות.
הרב יוסף דיין נפטר ביום שישי סמוך ממש לשבת בהתקף לב פתאומי. הוא נפטר בביתו ואיש לא ידע. זמן מה לפני שבת היגיע לביתו בדרך פלא אחד התלמידים, וראהו. מיד קיבצו חבורה שתטפל בגופתו הקדושה. והספיקו בדרך פלא לקוברו לפני כניסת השבת. שכידוע מעלתו שניצל מחיבוט הקבר.
הרב היה בן 61 ונפטר בשנת תשמ"ה הציון של הרב יוסף דיין זיע"א הוא בהר המנוחות, סמוך לציון של הרב כדורי זצ"ל. זכותו תגן עלינו. אברהם מלמד
הרב אליהו מני זצ"ל (תקע"ח- תרנ"ט 1818 - 1899), היה מגדולי רבני עיראק ורבה הראשי של חברון. הרב אליהו מני נולד בבגדד בחודש תמוז שנת תקע"ח (1818) לרבי סלימאן ז"ל. בתחילה למד אצל הרב עבדאלה סומך ראש בית מדרש בית זילכה, בה למדו רבים מגדולי תלמיד החכמים של בגדד. החל את למודו במדרש בית זילכה אצל הרב עבדאללה סומך זצ"ל, ונהיה לאחד מתלמידיו המובהקים. לימים אף נישא לאחותו של הרב עבדאלה סומך. למשפחת מני היה אילן יוחסין עד דוד המלך. ובגלל רדיפות שהיו נחלת משפחה זו, לכן הסתירו את מוצאם בראשי תיבות של שמם מני "מגזע נין ישי".
הרב אליהו מני למד בצעירותו בהתמדה גדולה, פשט רמז דרש וסוד. עד שזכה לידע רחב בקבלה. בגיל 38 החליט לעלות לארץ ישראל, חבריו בבית המדרש זילכה התנגדו, אך רבינו יוסף חיים לעמד לצידו ובסוף הרב עלה. בתחילה הצטרף לישיבת המקובלים שקיבלוהו בזרועות פתוחות, ובראשם ראש הישיבה הרב אבועאלפיה. כיון שמזג האויר בירושלים פגע במצב בריאותו, לכן החליט לעבור לחברון, וכך עשה.
הרב אליהו מני עבר לחברון בשנת תרי"ח. בשנת תרכ"ד לאחר מות רבה הראשי של חברון הרב משה פירירה ז"ל התבקש הרב אליהו מני למלא את מקומו ולא נענה להצעה אלא לאחר שנה מפטירת הרב. במשך 14 שנה היה הרב חותם על מכתביו " משרת עיר הקודש חברון לשם ייחוד קוב"ה ושכינתיה" כיון שלא הסכים לקבל שום תמורה לעבדותו. אך בהיותו כבר בן 61, הסכים הרב לקבל משכורת זעומה לצורך, פרנסת אנשי ביתו, ומאז הוא שינה את נוסח חתימתו. רבינו יוסף חיים היה מתכתב עם רבי אליהו מני, ושואלו על מנהגי ירושלים, וכן מנהגי בגדאד. הבן איש חי היה תמיד אומר, שרבו בקבלה הוא רבי אליהו מני, כיון שהוא הכניסו בסוד הקבלה. כידוע שרבי אליהו מני היה חברו של רבי אליהו חיים, אביו של הבן איש חי, ולכן גם היה מבוגר בשנים מהבן איש חי. רבי אליהו מני רצה לקנות את המצודה הסמוכה למערת המכפלה אך לא הסתייע בידו. אך הוא בנה בית מדרש הנקרא בית יעקב והיו נוהגים בו על פי הקבלה. בתחילת השנה האחרונה לחייו הרגיש שזמנו קרב ולכן התבודד בכל עיתותיו. שבועיים לפני פטירתו קרא לבנו ואמר לו "בתמוז הוא נולד ובתמוז הוא עתיד למות" ואכן כך היה. הרב נפטר בח' בתמוז תרנ"ט. הרב אליהו מני כתב ספרים רבים שחלקם עדיין בכתובים. בין ספריו הבולטים הוא זכרונות אליהו. וכן ספר כרם שלמה שהוא למעשה פירוש על ספר עץ חיים שכתב רבי חיים ויטאל.
הרב יעקב ישראל אלגאזי נולד באיזמיר בשנת ת"מ (1680 - 1756).
בשנת תצ"ה בהיותו בן 55 עלה לירושלים, והתחבר שם עם חכמי ישיבת המקובלים בית אל, שקיבלוהו בזרועות פתוחות, ולימים אף היה דורש להם מידי שבוע במוסר ובדרוש.
מנין רבנים מחכמי ישיבת בית אל עשו כתב התקשרות, להחשת הגאולה. על ידי קבלת אהבת איש את רעהו אהבת נפש, וכן קבלת תוכחה איש מחבירו, וכן קיבלו על עצמם לערוך תפילות על השכינה, קימה בחצות ועוד. רבי יעקב ישראל אלגאזי נמנה עם חבורה קדושה זו, וביניהם היו רבינו הרב שלום שרעבי (הרש"ש) הרב יוסף דוד אזולאי (הרב חיד"א). כמנין חכמים כאמור.
הרב ישראל יעקב אלגאזי חיבר ספרים רבים ביניהם: שלמי ציבור שלמי מועד ארעא דרבנן, אמת ליעקב, קהלות יעקב, נאות יעקב.
בשנת תקט"ו מינו אותו כראש ישיבת בית אל ולאחר שנה נפטר, בשנת תקט"ז בהיותו בן 76.
בנו של הרב יעקב ישראל אלגאזי, הוא הרב יום טוב אלגאזי, שהתמנה להיות ראש ישיבת המקובלים בשנת תקל"ו, לאחר פטירת הרש"ש ובשנת תקמ"ב מונה לתפקיד הראשון לציון. הרב יום טוב אלגאזי נפטר בשנת תקס"ב. ונטמן בהר הזתים סמוך לאביו ולרש"ש.
